יעקב מרגליות
שבעה חודשים לאחר פרוץ המלחמה בשמחת תורה – קול זעקתם של תושבי העיר מעצירת ענף הבנייה עולה השמיימה. הקיפאון בענף הבנייה בעיר עקב ההחלטה – המוצדקת כמובן – על מניעת כניסתם של פועלים פלסטיניים לעיר, מוביל למפולת כלכלית שניכרת בענפים השונים בעיר ונותנת את אותותיה החמורים על מאות משפחות המתפרנסות מהענף, ופתרון באופק – אין.
למערכת ‘שערים’ הגיעו עדויות על קבלנים תושבי העיר שחיים מהלוואות, על משרדי אדריכלות ועיצוב פנים שנסגרו, על חנויות לחומרי בניין וקרמיקות ששוממות מקונים ובעליהן חושבים ברצינות על הקפאת הפעילות עקב חוסר הכנסות, וכמובן – על בעלי דירות שנתקעו באמצע בנייה ואין פתרון באופק, כאשר דמי המשכנתא שנלקחה לצורך כיסוי עלויות הבנייה ממשיכים להיגבות מדי חודש, כאשר מנגד אין הכנסות שיכסו זאת.
כאמור, לעת עתה אין מענה מצד אף אחד מהרשויות – הארציות, הביטחוניות והמקומיות. המצב בשטח הוא שאין אפשרות להכניס פועלים – מלבד באתרי בנייה סגורים ומבודדים, עם מאבטח צמוד על כל חמישה פועלים. פתרונות שונים שנוסו – עבודה יהודית, ולהבדיל, ערביים ממזרח ירושלים ובעלי תעודת זהות כחולה, נותנים מענה חלקי בלבד, ויקר פי כמה וכמה.
אבסורד הערבים הישראליים
במקרה של ערבים בעלי אזרחות ישראלית – האבסורד זועק לשמים: אם כניסת ערבים לעיר מסוכנת – כיצד מאפשרים את כניסתם של ערביים בעלי ת”ז ישראלית? הרי הניסיון מלמד על סיכון בטחוני שהדבר יצר בעבר. ואם כן, נשאלת השאלה, מה התועלת מלבד המחיר היקר בהרבה שנאלצים לשלם תושבי העיר שנאלצים להשלים את עבודות השיפוץ שהחלו בהם לפני המלחמה?
למעשה, מדובר בהחרפת המצב ביחס למה שהיה לפני המלחמה: הפועלים הפלסטיניים לפחות עברו בידוק בטחוני קפדני בכל בוקר, והקבלנים שהעסיקו אותם הפקידו ערבויות, ולכך יש להוסיף את הנוהל שהתחדש באתרי הבנייה הסגורים שקיבלו היתר לאחרונה להעסיק פועלים פלסטיניים – להצמיד שומר חמוש על כל חמישה פועלים. כל זה אינו חל על הערבים הישראליים שנכנסים לעיר בחופשיות, ללא בידוק, ללא אבטחה וללא כל פיקוח.
מפולת דומינו כלכלית
כאמור, למרות מחזות שנראים פה ושם של פועלים יהודיים שהחלו לעבוד בעיר (כתבה על אודות התופעה פורסמה בגיליון החג של ‘שערים’) – מדובר בענף שהוא ממש בתחילתו, ואין בו בשלב הזה כדי לתת אפילו מענה חלקי. העבודה היהודית טרם הוסדרה. מדובר במתי מספר פועלים, ועד שהתופעה תתרחב, הענף ממשיך לקרוס והסבל עבור אלה שפרנסתם מענף הבנייה מגיע למצוקה של ממש. האם מישהו נותן את דעתו לשבירת מטה לחמם של מאות מתושבי העיר במישרין ובעקיפין?
מדובר במאות משפחות של קבלנים, אדריכלים, מפקחי בנייה, מעצבות פנים, נגרים, חשמלאים, אינסטלטורים, עורכי דין, שוכרי דירות ועוד, שעצירת ענף הבנייה בעיר משפיעה ישירות על פרנסתם. עובדה היא שבעשור האחרון התבססה הפרנסה בעיר בעיקר על תחום הבנייה – תחום שנעצר לחלוטין בשבעת החודשים האחרונים, דבר שהכניס מאות משפחות למעגל העוני, ההלוואות והמחסור.
לצד זאת, כפי שכל אחד יכול לראות, מאות דירות, בניינים ומוסדות תקועים באמצע הבנייה. רבים משלמים שכירות בכל חודש רק מכיוון שדירתם לא מוכנה ואין מענה לתחום הבנייה. עסקים רבים נאלצים להכריז על פשיטת רגל, באין מענה באופק. חלקם נחשבים עדיין לאנשים מתפרנסים בעיר, ומוסדות וארגונים באים לבקש את תרומתם, מבלי לדעת שהם עצמם חיים על גמ”חים, הלוואות ואשראי בנקאי שהופך עבורם לבור ללא תחתית.
מעגלים של מצוקה
לצד המצב העגום של אלה המושפעים ישירות מעצירת הענף – יש לשים לב גם מעגלים שניים ושלישיים שניזוקו כלכלית בצורה קשה. ניתן לומר כי כמעט אין עסק בביתר עילית שלא נפגע מהמצב – מי בצורה משמעותית וחמורה ומי באופן חלקי. כל מי שמנהל מערכת עם תנועת כספים משמעותית בעיר יכול להעיד על מאות אנשים שאיבדו את פרנסתם. הללו מעסיקים עוד אנשים, ואלו מפרנסים משפחות נוספות – וכך הולך וגדל מעגל המחסור בעיר כתוצאה מעצירתו המוחלטת של ענף הבנייה ללא פתרון באופק.
לכך יש להוסיף את מצוקתם של מוסדות, ישיבות ובתי ספר, שהצפיפות בקרוונים שבהם הם פועלים הפכה לבלתי נסבלת, אולם הבנייה איננה מתקדמת עקב המחסור בפועלים.
טומנים ראש בקיר
כמובן, החשש הבטחוני מובן ומוצדק. איש לא מקל ראש בפחד של תושבים בעיר מהסתובבותם של שונאי ישראל בין הרגליים, ללא פיקוח וללא נהלי אבטחה. איש לא יקרא בחוסר אחריות להחזיר את המצב לקדמותו ולהכניס פועלים פלסטיניים כפי שהיה לפני שמחת תורה, ואף אחד אינו מתעלם מקריאות השמחה מרצח יהודים שנשמעו בקרב השכנים מהכפרים הסמוכים, כולל כאלה שהתפרנסו מיהודים.
אולם פתרון – חייב להיות. המשך טמינת הראש ביציקת הבטון היצוקה למחצה – איננה אופציה. פופוליזם אינו תוכנית עבודה והחלטה על הנצחת המצב ללא פתרונות יצירתיים – מתאימה רק למי שלא חש את המצוקה הכלכלית הממשית שהיא מנת חלקן של מאות משפחות בעיר, באופן שמשפיע על אלפי נפשות ובעקיפין על כל העיר. מול המצב הנוכחי נדרש פתרון יצירתי, רציני ואמיץ.
בשבעת החודשים שחלפו התברר שהפתרון של עבודה יהודית, ובוודאי עבודה ערבית של בעלי תעודת זהות כחולה – איננו מוכיח את עצמו. אנשים שילמו המון עבור הניסיון הכושל. נוכח זאת נדרש לשים לב למצוקה ולייצר פתרון של ממש.
בשלב הזה, ‘שערים’ אינו עוסק בפתרונות. אנחנו מבקשים לשקף את המצוקה כפי שהיא, לספר לכם על הקטסטרופה ההולכת וגדלה, להשמיע את הזעקה האילמת שעולה מפיהם של כל כך הרבה תושבים בעיר שמתמודדים בחוסר אונים ולא מעזים לדבר בקול, ולהסב את תשומת ליבם של הנוגעים בדבר כדי שיתכנסו לייצר פתרונות.
האם הכנסת פועלים פלסטיניים תחת נהלים ביטחוניים קשוחים ומחמירים, רק לאתרי בנייה מתוחמים – יהיה הפתרון לבסוף מחוסר ברירה? או שמא יש פתרונות אחרים? הציבור מוזמן להגיב, והאחראים נדרשים לעשות מעשה ולא לחמוק מאחריות, כי מדובר בלחם ובחלב של אלפי ילדים בעיר.
‘שערים’ ימשיך לעקוב ולעסוק בנושא בשבועות הקרובים.
הממשלה החליטה: יובאו 10,000 פועלים זרים
במקביל להצפת המצוקה הממשית בביתר, ביום רביעי בשבוע שעבר הגיעה סוף סוף התייחסות ממשלתית למחסורם של כ-90 אלף פועלים פלסטינים מיהודה ושומרון. היה זה כאשר הממשלה הודיעה כי תאשר מתווה לטיפול רוחב בהעסקת עובדים זרים בישראל. המתווה נוהל ותוכלל על-ידי משרד ראש הממשלה ביוזמת ובהובלת ראש הממשלה בנימין נתניהו ומנכ”ל משרדו יוסי שלי.
המטרה של החלטת הממשלה היא לצמצם את המחסור בעובדים בענפים השונים, ולחזק את היציבות במשק על רקע המצב הביטחוני. זאת, תוך חיזוק הפיקוח והאכיפה על העסקת עובדים זרים, צמצום תופעת דמי תיווך אסורים, והבטחת שמירת זכויותיהם של העובדים הזרים בישראל.
לפי הערכות הממשלה, ההחלטה תוביל להסרת חסמים ולשינוי כללי המשחק הקיימים באופן שיאפשר התייחסות אחידה לכלל העובדים הזרים, וקבלת החלטות מהירה וסדורה על בסיס התשתית המקצועית המוצעת בהחלטה.
הקלות בייבוא עובדים
על פי החלטת הממשלה, תוקם ועדת מנכ”לים בראשות מנכ”ל משרד ראש הממשלה, וזו תקבל סמכויות נרחבות בין היתר להקצאה כוללת של העובדים הזרים (מתוך המכסה הכוללת), להחליט על חלוקת המכסות של העובדים הזרים לפי ענפי המשק השונים, להמליץ על הפחתת אגרות ודמי-היתר, לקבוע שכר מינימלי לעובדים הזרים בענפים השונים, ולאשר הבאת עובדים זרים שלא בהסכמים דו-צדדיים.
בהחלטה נקבע כי תוגדל מכסת העובדים הזרים שניתן להביאם באופן פרטי בעוד 10 אלף פועלים, מעבר ל-10 אלף העובדים זרים שאושרו בהצעת הממשלה הקודמת שהוארכה ב-5 במאי 2024. בנוסף, תתאפשר הבאת עובדים זרים לענף הבניין במתווה שייקבע על-ידי משרד הבינוי והשיכון.
עוד הוחלט, לאור עליית המחירים של העסקת העובדים הזרים – בעיקר בענף הבניין – כי הממשלה תפעל להגברת התחרות בין קבלני כח האדם בעלי היתר להעסקת עובדים זרים בענף הבניין, ובכך להוביל להגדלת היצע העובדים הזרים בענף. בהקשר זה יצוין כי רשות האוכלוסין וההגירה כבר הגדילה את מספר חברות כח האדם מ-30 ליותר מ-100.
בנוסף, ההחלטה קובעת נוהל להפחתת האגרות ודמי ההיתר שמשלמים מעסיקים למדינה בגין הבאת עובדים זרים. כך למשל, כיום נדרשים מעסיקים בענף הבנייה לשלם אגרות ודמי היתר בסך של למעלה מ-20,000 שקל בשנה עבור כל פועל. על-פי ההחלטה, בכוונת המדינה להפחית דמי-היתר אלה המשפיעים בסופו של דבר על יוקר המחיה.
ההחלטה אף מחזקת משמעותית את הפיקוח על זכויות העובדים הזרים. על-פי ההחלטה, יתווספו 442 תקנים – לאחר עבודת מטה שנעשתה במשרד האוצר – שרובם מיועד לפיקוח על-ידי רשות האוכלוסין וההגירה ומשרד העבודה. כך למשל, למשרד העבודה המונה כיום שמונה תקנים בלבד, יתווספו למעלה מ-100 תקנים.
מנכ”ל משרד ראש הממשלה, יוסי שלי, אמר: “מאז פרוץ המלחמה, לא מעט ענפים חיוניים במשק חוו פגיעה בכל הקשור למחסור בעובדים, שהוביל בין-היתר להתייקרות בעלויות כח האדם. המתווה הנוכחי ממשיך ביתר-שאת את חיזוק ענפי המשק השונים בזמן מלחמה, באמצעות חבילה שלמה וכוללת של הפחתת אסדרה ובירוקרטיה, הגדלת מספר העובדים הזרים, הקצאת תקנים לפיקוח, והורדת עלויות לקבלנים ויוקר המחיה. נמשיך לפעול ללא לאות ובשיתוף-פעולה בין-משרדי על-מנת לשקם ולחזק את המשק והכלכלה הישראלית”.
‘בירוקרטיה בלתי נסבלת’
בתגובה להחלטה על מתווה הבא עובדים זרים חדש שהובא לאישור הממשלה, מסר נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ, ראול סרוגו: “זהו צעד חשוב בכיוון הנכון אך ההצלחה תיבחן במבחן התוצאה. אחד החסמים המרכזיים להבאת העובדים, שאינו מקבל מענה בהצעת המחליטים, הוא הבירוקרטיה הכבדה המעכבת כבר חודשים הגעת עובדים שההתאחדות בחנה ואישרה בחו”ל הוא הזמן הארוך לאישור הוויזות לעובדים וחייבים לפעול לצמצם אותו”.
“בנוסף, יש חשיבות אדירה לאישור תאגידי כוח אדם זר חדשים ולתת להם אפשרות בפועל להביא עובדים. אנחנו מקווים מאוד שהפעם יבוא שינוי אמיתי, מכיוון שענף הבניה והתשתית מצוי במצב קשה המשפיע לרעה באופן דרמטי על חברות הבנייה ורבע מיליון העובדים הישראלים שלהן, על רוכשי דירות והציבור כולו שממתין לתשתיות ומבני ציבור ועל הכלכלה בישראל שסובלת כבר עתה מקיטון בהכנסות המדינה וגידול בגירעון”.
האם היוזמה תסייע למצוקה בביתר עילית? קודם כל ראוי לזכור – גם עתה, מדובר בהליך של חודשים עד להגעת העובדים הראשונים. שנית, מן הסתם ביתר עילית תהיה האחרונה בתור לקבלת העובדים הזרים, לאחר שגם כך מספרם המוגבל עומד על 10,000 בלבד. ושלישית, טרם ברור מה תהיה עלות ההעסקה הכוללת של כל פועל, כך שעדיין ניכר הצורך בפתרון נקודתי עבור צרכי הבנייה בעירנו, ויפה שעה אחת קודם.
