ב”ה
הרב משה יאיר וינשטוק
בליל הסדר נעטה כולנו את הבגד המיוחד, אם זה ה’קיטל’ הלבן או הגלימה המסורתית, ונסב אל השולחן הערוך ברוב פאר והדר. ולראשנו, מלבד השטריימל, המגבעת, הספודיק או המצפנת, נחבוש עוד כובע אחד נוסף – כובע המחנך. או ליתר דיוק – כובע המלמד.
גם אלו מביננו שביומיום אין להם זיקה לעולם הדידקטי, ושאת המלמדים נוהגים לפגוש באסיפת ההורים לכל היותר, הרי בליל הסדר שומה עליהם להיכנס ראשם ורובם לנושא ההוראה, כי בלילה הזה כולנו מנהלים כיתות לימוד.
בתורה הקדושה מצווים אנו “והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה’ לי בצאתי ממצרים”, ציווי שחוזר על עצמו כמה פעמים, וכבר בהגדה מופיעים דברי חכמינו ז”ל המשייכים את המצווה לליל הסדר, דרך המילים “בעבור זה” – בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך.
וכך אכן פסק הרמב”ם “מצוה להודיע לבנים ואפילו לא שאלו, שנאמר ‘והגדת לבנך’. ולפי דעתו של בן אביו מלמדו”.
מצוות ‘והגדת לבנך’ היא מהמצוות העיקריות בליל הסדר, ואולי העיקרית שבהן, וחובה עלינו אפוא לשים ליבנו לכך, ולרכוש כלים על מנת לקיים את המצווה בצורה מיטבית.
בליל הסדר כאמור, אנו מנהלים כיתת לימוד, אולם דומה שאין כיתה הטרוגנית כמותה במערכות החינוך כולן. מסבים בה לצד בני תשחורת מתבגרים – בחורי ישיבה בעלי השגות, גם פעוטות שאך בקושי מצרפים שברי מילים שבאים להרכיב את נוסח “מה נשתנה”, כשביניהם גילאי ביניים לרוב, בנים וגם בנות, ולעתים גם אורחים מבוגרים ובני משפחה מקרוב ומרחוק.
אכן אתגר.
במאמרנו זה ניתן כלים שווים לכל נפש, על מנת לנהל את ליל הסדר ביד רמה ובזרוע נטויה, אולם לא במורא גדול, כי אם במענה רך, במאור פנים ובשמחה פנימית.
נחלק את התייחסותנו לארבע נקודות זמן: ההכנה לליל הסדר, פתיחת הלילה, מהלך הלילה וסיומו.
והכינו את אשר יביאו
ההכנה למצווה תפסה מקום של חשיבות במקורותינו, מבחינות מסויימות כמו המצווה עצמה. בנוגע לעריכת הסדר חשיבותה של ההכנה גדולה היא ועצומה לאין שיעור, ועל כגון דא ודאי נאמר “מי שטרח בערב שבת – יאכל בשבת”.
- רוממוהו: עצם ההכנה, התכונה והשיח המקדים לפני החג בנוגע לתוכן של ליל הסדר, מייקר ומרומם את חשיבותו של הלילה כלפי בני המשפחה וגם כלפיכם אתם.
- הכנה למצווה: הכינו מראש את הדברים ואת הנקודות ואפילו את הניגונים שברצונכם להעביר ולמסור במהלך ליל הסדר ואמירת ההגדה. יש בכך שני היבטים: האחד – מסירת תכנים ספונטנית, ככל שהיא תהיה טובה, עדיין תהיה טובה פחות מאשר כשאנחנו מוכנים. והשני – כשאנחנו מוכנים מראש, השיח שלנו רהוט ובוטח יותר, ההנהגה שלנו מורגשת יותר ובני הספינה שאותה אנו מנווטים, קרי – בני המשפחה שלנו, ירגישו נתונים בידיים טובות, וממילא ישתפו פעולה יותר ואף יהיו קשובים יותר.
- גדול הַמְעַשֶה: עודדו את הילדים להתכונן גם הם מראש, ולהכין את הדברים שברצונם לומר/לשתף/לספר בליל הסדר. גם אם הם קיבלו חוברת פירושים מהת”ת – כוונו אותם לעבור על הדברים בימים שלפני החג, ולסדר אותם היטב בפיהם.
- וגם ראיתי את הלחץ: ערבי פסחים בבתי ישראל מאופיינים בהרבה לחץ. מטבע הדברים לחץ בבית גורר תחושות של מועקה. הבה נשים אל ליבנו באותו זמן שבו אנו משליכים את החמץ לשריפה – להניח ללהבות לכלות גם את הלחץ ואת המטען הרגשי, להגיע הביתה בפנים חדשות, ולדבר בפה עם בני המשפחה על הציפייה ללילה הגדול, על החג הקדוש שהנה מגיע, ועל הזכות הגדולה שלנו להסב לשולחן הסדר ולקיים את מצוות החג.
- בשלום יחדיו אשכבה ואישן: לסדר מראש את הזמן כך שיהיה לכם את הפנאי לנוח ולהגיע לליל הסדר רעננים. כמו כן לדאוג גם שהילדים ינוחו, כי ילד עייף אינו קשוב ואינו משתף פעולה. פעמים רבות אנחנו מבקשים שהילד ינוח אולם הוא מעורר קשיים ואז מתעוררים כעסים וכדו’. עלינו לזכור כי השינה מגיעה לאדם כשהוא רגוע, ואילו הכעס והלחץ הינם אבני נגף בדרכו של האדם המבקש להירדם. לפיכך, למרות הכול – עלינו להתאזר בכל הסבלנות ולהגיב לילדים גם בסיטואציה כזו באורך רוח, בסבלנות ובשפה נעימה, כי אחרת – אנחנו מכניסים אותם במו פינו לסיטואציה רגשית שמחבלת בסיכוי שלהם להירדם.
- והיטיבו לבכם: כשם שאדם עייף הוא משתף פעולה פחות ואף פחות קשוב, הוא הדין גם אדם בשעה שהוא רעב. הכינו מראש אוכל לערב החג, על מנת שכל בני המשפחה ייטיבו ליבם קודם היכנס החג במאכל ובמשתה, כדי שסדר אמירת ההגדה ייעשה ברוגע, באורך רוח ובשמחה.
- משחק הכסאות: בליל סדר עתיר באורחים, ישנה מכשלה מובנית בתחילתו, והוא נושא המקומות שעלול להיות פרובלמטי ולקלקל את נקודת הזינוק שאין כמוה כדי לעצב את אופיו של הלילה. נכון ומומלץ לתכנן את נושא המקומות קודם. ניתן אפילו להכין מראש כרטיסים מהודרים ועליהם רשומים שמות בני המשפחה ולהניח לכל אחד את הכרטיס שם שמו על המקום שלו. זה גם מונע בעיות, חיכוכים ומתחים מיותרים, וגם מכבד ומייקר.
את פתח לו
נקודת הזינוק היא מעצבת בעיקר את ההמשך, היא זו שיוצרת את היחס ואת הרצינות, היא נקודת הזמן שעלינו למקסם את השפעתה לטובה. לפיכך עלינו להשקיע בפתיחת הסדר על מנת שההמשך יהיה בעזרת ה’ מוצלח ופורה. וכמו שהיה מי שאמר “תתחיל מהמקום הכי גבוה שלך, ומשם לאט-לאט תעלה…”.
- כשולחן הערוך: כדי שיתעורר ליבו של האדם לדבר מצווה, כדי שיהיה מחובר, עליו להבין את מה שהוא עושה ולא לעשות את המצוות כמצוות אנשים מלומדה. לפיכך כדאי ומומלץ מאוד שנקדים הקדמה קצרה של שתיים-שלוש דקות לכל היותר לפני שנתחיל את הסדר, ובמהלכה נסקור את מצוות הלילה מדאורייתא ומדרבנן, את הטעמים העיקרים שלהם, את הכוונה הרצויה בשעה שעושים אותן (וגם את הכוונה הנכונה בזמן הברכות, שהיא נצרכת מבחינה הלכתית). וכפי שרש”י מביא בתחילת פרשת משפטים כי הדרך ללמד תורה היא “אשר תשים לפניהם – כשולחן הערוך ומוכן לפני האורחים”.
- להיערך למלחמה: להקדים עוד כמה מילים בפתיחה, ולשוחח בקצרה על גדולתו וקדושתו של הלילה, ועל העובדה שדווקא לפום קדושתו הרבה, מנסה היצר הרע בכל מאודו לשבש אותו ואת השפעותיו הטובות ולזרוע מחלוקת, כעס, מצה(…) ומריבה. עלינו אפוא להתגבר למולו ולהתאזר במידת ההבלגה, השמחה, הסבלנות, הסובלנות ומאור פנים. וגם אם אנחנו מזהים ניסיון כזה או אחר לגרור אותנו לידי כעס – נזהה את הסכנה ונעמוד בפרץ, על מנת שנוכל בכוחות משותפים להפיק את המרב מלילה קדוש זה.
- וגם ראיתי את הלחץ: את הלחץ של הזהירות המופלגת ממשהו חמץ של ערב הפסח, מחליף לעתים הלחץ של חג הפסח עתיר החומרות, ההידורים, המנהגים וההקפדות. עליכם לזכור כי הלחץ הוא האמצעי המשמעותי ביותר לשבש את שיתוף הפעולה של הסובבים אתכם והוא הינו הפרעת הקשב הגדולה ביותר שקיימת. וכיון שמרכיב הלחץ הוא האויב שלנו, הבה נותיר אותו מחוץ לשולחן הסדר.
- תהיינה אזניך קשובות: החשוב מכול – עלינו להיות קשובים לסביבה. לעתים תכננתם היטב את הכול, קבעתם יעדים ומטרות אבל המציאות בשטח יש לה את המשתנים שלה. עליכם להיות קשובים ולדעת לשנות תכניות בהתאם לבני המשפחה הסובבים אתכם – לסבלנות, לאורך הרוח ולמידת הרעב או העייפות שלהם. לא לשעבד אותם לתכניות שלכם, הם בחג החירות כולנו מצויים. לא יקרה כלום אם חלק מדברי התורה והרעיונות שתכננתם למהלך הסדר – יעברו לשולחן עורך או לסעודת היום.
מגיד
הקדמה: כשאנו באים לקיים מצוות “והגדת לבנך” איננו זקוקים רק לשיתוף הפעולה שלו, אלא לרצון הפנימי שלו שיתעורר. כשילד אינו משתף פעולה במהלך הסדר או אפילו מפריע – אם נגער בו ונבקר אותו, אולי נדכא את ההפרעה אולם לא נהפוך אותו לקשוב יותר ודאי שלא נעצים את המוטיבציה שלו. כי לא די לנו בכך שלא יפריע – את ליבו אנחנו מבקשים.
לכן, עלינו לזהות את מנועי הדחף שלו – את הגורמים שמניעים אותו לפעולה בכל תחומי החיים, ולהשתמש בהם. וכשנדע לנגוע בנקודות הנכונות, ניווכח כי הן זמינות ונגישות ועומדות לרשותנו. נמנה כמה ממנועי הדף ועצות לשימוש נבון בהם, אולם נרחיב ראשית בכמה מילים על מנוע הדחף אולי העוצמתי ביותר, והוא – הסקרנות.
בשולחן ערוך הרב (תע”ב סעיף ל”א) כתוב כך: מצוה לחלק לתינוקות קליות ואגוזים בליל פסח קודם עשיית הסדר כדי שיראו שינוי וישאלו ‘מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות’ ואף על פי שעל שאלה זו אין לנו מה להשיב להם מכל מקום על ידי שיראו שינוי זה ויתעוררו לשאול עליו, יתעוררו גם כן לשאול על שינויים אחרים, דהיינו שאוכלין מצה ומרור ויושבין בהסיבה וישיבו להם עבדים היינו וכו'”.
דברים אלו שופכים לנו אור על המשאב הטבעי העוצמתי ביותר שעומד לרשותנו בבואנו לקיים את מצוות והגדת לבנך – משאב הסקרנות. הסקרנות, כמו כל תכונה בטבע האנושי – היא מיומנות נרכשת, ומתפתחת ככל שמשתמשים בה יותר. לפיכך כשנעודד את ילדינו לשאול שאלות, לגלות סקרנות אפילו שלא ממין העניין – אנחנו מפתחים אצלם את הסקרנות, ואז יתעניינו כבר מצד עצמם גם בעיקרו של הלילה ויטו אוזניהם לשמוע את שבפינו. (רעיון זה מובא גם בתוספות מסכת פסחים קט”ו: ד”ה “כדי” עיינו שם)
- למען תספר: במידת האפשר ובגבולות הטעם הטוב, כדאי ומומלץ לשלב תוכן סיפורי ברעיונות שאותם אנחנו משמיעים בשולחן הסדר. הסיפור מחבר את כולם – קטנים כגדולים, וכדאי לנו להשתמש בכוחו זה.
- נקודות ממשק: לקשר עד כמה שניתן בין התכנים שאתם משמיעים – לעולם שלנו, לחפש את נקודות הממשק לחיים שלנו ובכך להפוך את התוכן לשייך וליישומי. אדם מתעניין בדרך כלל בתכנים שרלוונטיים עבורו, ומתרחק מדיבורים תיאורטיים שאין בהם ממד של שייכות.
- שיודע לשאול: לעודד את הילדים לשאול שאלות. עלינו להבין כי שאלות של ילדים הינן אוצר של ממש, נכס שאסור לנו שיחמוק מתחת ידינו. ולפיכך עלינו לעודד אותן, ודאי שלא להגיב לשאלות של ילדים בקוצר רוח ולפטור אותן במחי יד. גם בסיטואציה שילד מכביר בשאלות והן הופכות למטרד, ניתן להפעיל שיקול דעת ובמידת הצורך לומר משהו בסגנון “מאוד מעניינת אותי השאלה שלך, כעת אנחנו חייבים להתקדם אולם בזמן הסעודה אבקש לשמוע, אנא אל תשכח אותה” ובזמן הסעודה אכן נפנה אל הילד ונבקש לשמוע ממנו את השאלה
- ותמורתו יהיה קודש: כדאי להעניק מתת כלשהי, אפילו קטנה וסמלית, על שאלות, על כל שאלה שהיא, ובכך להפוך את הילדים לשואלים, כי כך תהיה הסקרנות הטבעית שלהם מתעוררת.
- קנאת סופרים: ליצור אווירה של תחרותיות נעימה בין הילדים. למשל צבירה של נקודות (ניתן להשתמש לשם כך באגוזים ובשקדים) שיזכו את הילדים בפרסים וכדו’. כי תחרותיות היא אחד ממנועי הדחף האנושיים הגדולים ביותר.
- כוחה של מחמאה: הענקת מחמאות – כוחה עצום ברתימה של ילדים ושל מבוגרים כאחת. העניקו מחמאות ביד רחבה והעמידו סביבכם צבא של משתפי פעולה. כי כך הוא טבע האדם – ביקורת הוא הודף אפילו אם היא מוצדקת, בעוד שמחמאה יקבל בשתי ידיים (וכן, גם אם היא לא ממש מוצדקת…).
- שטח פרטי: ילד שאומר את דברו – יש לכבד את מרחב הביטוי שלו. גם אם הוא קצת מאריך בדברים – לא להיות קצרי רוח, לא לדחוק בו לסיים וגם לא “לעזור” לו. להקשיב לדבריו ברוב קשב. זה אולי יארך עוד כמה רגעים אולם התרומה שהוא יקבל מכך תהיה עצומה לאין שיעור, גם בתפקוד שלו במהלך הסדר וגם לדימוי העצמי שלו ולתחושת הביטחון. מומלץ גם לחזור במילים ספורות על שאמר הילד באוזני הנוכחים כולם, גם כדי לייקר את הדברים וגם כדי לחבר אותם לנאמר, כי פעמים רבות קשה לכולם לשמור על רצף של הקשבה לדיבורים של ילד בפרט אם הוא מדבר בשקט ובצורה לא ברורה.
- מרחב פעיל: סדר דינמי שמתרחשים בו דברים, הינו סדר עירני ומלא חיים ולא ישנוני ומנומנם. מצאו דרכים לעודד פעילות, כמו חלוקת אגוזים, לבקש מילד פלוני ולאחר מכן אלמוני להתחיל ניגון וכדו’ כיד הדמיון הטובה עליכם ובלבד שיתרחשו דברים בשולחן הסדר. מאוד כדאי למנות ילדים לתפקידים מסוכמים מראש, כמו ילד שתפקידו הוא אספקת היין לשולחן וכדו’
- בתנועה מתמדת: כהשלמה לנקודה הקודמת – מומלץ “תוך כדי תנועה” במהלך הסדר לציין את תפקידו של חלק ממרכיבי הסדר בתוך המבנה הכללי. השאלות, סדר התשובה שאנחנו מתחילים ב”עבדים היינו” והלאה. כך הנוכחים כולם יבינו ראשית את המבנה הנכון של ההגדה ויבינו מה הם אומרים ומדוע, ושנית – ירגישו שהסדר אינו קופא על השמרים אלא נמצא בהתקדמות מתמדת.
- דברי חכמים בנחת נשמעים: דיבורכם יהיה בנחת ולא בחיפזון (אם כי לא באיטיות מייגעת), מוטב לוותר על תכנים כאלה ואחרים, ובלבד שמה שייאמר – יהיה בנחת. על מנת שיהיו הדברים נשמעים, וגם כדי שאותו יישוב הדעת יקרין וישפיע על כולם.
חסל סידור פסח
“הכול הולך אחר החתום” כך אמרו חכמינו ז”ל. והן אמת הדבר, שהטעם הנותר לבסוף – הוא אשר נצרב בזיכרון הארוך, והוא אשר מעצב בעיקר את התפיסה של האדם בנוגע למאורע/לחוויה/למעמד שבו השתתף. הרבה מקומות אירוח מקפידים שהארוחה האחרונה שתוגש לפני האורחים תהיה עשירה יותר, בדיוק מחמת הטעם זה. וכך גם בהלכות הפסח מצינו ש”אין מפטירים אחר הפסח אפיקומן” כדי לשמר את טעמו.
זו המשימה שלנו – שבפי ילדינו (ולא רק) יישאר טעם טוב מהסדר, שאקורד הסיום יהיה מוצלח, חווייתי ושמח.
- כולנו כאחד יחד: לדאוג לשתף את כולם בסוף הסדר בחוויה משותפת ומקרבת, כמו שירה שכולם יתחברו אליה, אולי אפילו ריקוד קטן, ובלבד שכולם ירגישו חוויה וחיבור.
- מתנה טובה: להעניק לילד מתת כלשהי בסיום. יש לא מעט כאלו שרוכשים מראש מתנות לילדים לאפיקומן. ניתן בהחלט להעניק לילד את המתנה בסוף הסדר (או על כל פנים בשעה שהוא מסיים את הסדר, אם הוא הולך לישון קודם) זה יוצר אצלו תחושת ציפייה ומשאיר אותו עם טעם טוב בפה.
- מילים טובות: בסיום הסדר – לשבח ולהחמיא. לתת קרדיט לילדים ולכל המסובים על הסדר המרומם שלו היו שותפים כולם, ולהדגיש את התרומה של כל אחד ואחד לכך שהסדר היה כה מיוחד. במידת האפשר רצוי להקדיש לכל אחד כמה מילים מעצימות.
ואחר כל העצות, אין כמו להעתיר שיח ולהתפלל כי חפץ ה’ בידינו יצליח, וכל ההכנות, הטרחות וההוצאות המרובות שהשקענו בלילה קדוש זה, ישיגו את מטרתם ושנשכיל להעביר לבנינו את טעמו של לילה קדוש זה ולקיים בהידור רב את מצוות “והגדת לבנך”, שיש מפרשים שעיקרה להחדיר את האמונה ואת הציפייה לגאולה, ובזכותה נזכה אי”ה לגאולה השלמה בב”א.
