יוסי קלפהולץ
רגע האמת הגיע. חמש שנים של כהונה ארוכה ומלאת אתגרים – חלפו להן ביעף. קדנציה שמבחינת האירועים שנדחסו לתוכה – מורגשת כמו עשר שנים ויותר. הקדנציה כללה בין היתר את הקורונה על סגריה וסבביה; המלחמה על קשייה והתמודדויותיה; ניהול שוטף של העיר הצעירה בישראל, עיר שעדיין לא נמצאת ברשימת הערים האמידות בארץ…
אלה היו חמש שנים ניהול יומיומי של עיר עם למעלה משבעים אלף תושבים, אשר קרוב לתשעים אחוזים מהם זכאים לתשעים אחוזי הנחה בארנונה; מתן מענה רציף לעיר שצריכה לספק כיתות לימוד ושירותי ביטחון, אישורי הרחבות בנייה ודאגה תמידית לפיתוח.
ואלה היו חמש שנים בה נוהלה העיר תוך הבנה בכל רגע ורגע כי מדובר באחת הערים המאתגרות בארץ, הזקוקה כל העת לפיתוח והשגת תקציבים ממקורות יצירתיים מהגורן ומהיקב, מתן שירותי קהילה למאות קהילות מכל הגוונים ודאגה תמידית ויחס לפרט, תמרון עדין בין חצרות ואינטרסים מתנגשים, העמדת הקצאות לבנייה ציבורית ואיזון נכון ביחס לבנייה פרטית, ועוד כל כך הרבה מענים ופתרונות שהופכים את תפקיד ראש העיר כאן לאחד המסובכים והמתוסבכים בארץ.
ועכשיו, רגע האמת הגיע. העיר הולכת לסיבוב בחירות נוסף, כאשר רובינשטיין פונה לתושבים ומבקש את אמונם בפעם הרביעית בברכת גדולי ומאורי הדור המנהיגים את אגודת ישראל ודגל התורה ובתמיכת רבני חב”ד ושאר קהילות הקודש בעיר.
בקדנציה הזו, אם לשפוט לפי הנתונים הרשמיים של חברת ‘יפעת’ העוקבת אחרי ריאיונות ופרסומים בתקשורת – מיעט ראש העיר להתראיין והרבה בעיקר לפעול. גם ביחס לעיתונות המקומית, ובראשם ‘שערים’ – ניתן למנות על כף יד אחת את הריאונות שהעניק ראש העיר, מתוך שיטה שצבר מהניסיון – לפיה את ההישגים צריך להציג לציבור לאחר שהם קורים, ותוך יישום התובנה העולה מדברי שלמה המלך בקהלת בגנות “להג הרבה יגיעת בשר”. אז הלהג שמאפיין את הפוליטיקה הארצית והעירונית – החליפה עשייה שקטה שאת תוצאותיה לטוב ולמוטב הרגישו תושבי העיר, וכעת הגיע הרגע שבו התושבים אומרים להנהגה המקומית: חשבון בבקשה.
וראש העיר, ר’ מאיר רובינשטיין, התמסר למשימה. לאורך כל הקדנציה, כאשר ביקש ‘שערים’ ריאיון, הגיעה התשובה הקבועה – “לפני הבחירות נדבר”.
עכשיו הגיעו הבחירות, וראש העיר מדבר. אתם מוזמנים לקרוא בעיון ולעקוב אחר משנתו של האיש שבידו הופקדה המשימה – לנהל את אחת הערים החרדיות המפוארות בארץ הקודש, ובד־בבד – אחת המסובכות בארץ ישראל. קריאה מהנה.
ה’כולל’ הוותיק בעיר
קודם כל, לאלו שמקורב באו – ובביתר עילית המתפתחת בצעדי ענק עם עוד ועוד בנייה רשמית ופחות רשמית, יש כל הזמן אנשים שמקרוב באו – נציג כאן תעודת זהות קצרה.
ר’ מאיר רובינשטיין, הוא מראשוני התושבים בביתר. הוא מתגורר בעיר מזה שלושים שנה, אליה הגיע כאברך צעיר, זמן קצר לאחר נישואיו. הוא נולד בשכונת סנהדריה המורחבת בירושלים. סבו, הרה”ח ר’ מרדכי אליעזר רובינשטיין זצ”ל, תושב שכונת ‘בתי נייטין’ הירושלמית היה ממנחילי הדרך הברסלבית, אליה התקרב לאחר שהיה תלמידו של רבי אהרן ראטה זצ”ל, מייסד חבורת עובדי השם ‘שומרי אמונים’ בירושלים, ממנה התפתחו החסידויות לימים ‘תולדות אהרן’ ו’תולדות אברהם יצחק’ (ואולי מכאן חיבתו של ראש העיר בין היתר לחסידויות אלו, כאשר האחרונה תקעה יתד בעיר בגיבוי ראש העיר ושיגרה לכאן מאות אברכים המתאפיינים בלבושם הירושלמי הייחודי. בשבת האחרונה אף שבת בעיר כ”ק האדמו”ר שליט”א, מזקני הצדיקים שבדור שרבים מכל העולם נוהרים לשולחנותיו וברכותיו).
ואז החל הפרק שיהפוך לימים למשמעותי בחייו – הפרק של ביתר עילית.
מאז אירוסיו בגיל 17 למד רובינשטיין במסגרת ‘כולל ש”ס’ מטעם מפעל הש”ס ונבחן על כל המסכתות בסדר נזיקין גמרא רש”י ותוספות. מדי ראש חודש היו רובינשטיין וחבריו לכולל בביתר יוצאים בהסעה לירושלים על מנת לקיים את המבחן החודשי ב’מפעל הש”ס’ שנערך באולם של סמינר ‘בית יעקב בירושלים’.
היא הייתה אז עיר צעירה, בשלבים ראשונים של בנייה. מעטים האמינו בה כפתרון דיור של לכתחילה. מי שנשלחו לגור בה היו בעיקר משפחות דלות אמצעים, רובם מתחתית הטבלה הסוציו אקונומית, על כל המשתמע מכך. קראו לה ביתר עילית. הדרך אליה מירושלים עברה בכל מיני מהמורות, היא הייתה ארוכה – דרך הכבישים הארוכים והמפותלים של ‘עין כרם’, ובאידיש מדוברת: ‘עֶק וֶועלט’ – קצה העולם. מי שיכול היה להסתדר במגורים בכל מקום אחר – העדיף לדלג על הפתרון ההזוי למדי שנהגה במוחם הקודח של כמה יזמים עם שיגעון לדבר, ותפיסה בלתי מציאותית למחצה, אשר מצאו להם פרטנרים בדמות גורמים בממשלה שחשבו איך ליישב את חבל הארץ הזה בהרי יהודה ולמנוע את ההתפשטות הפלסטינית.
ואחת מאותן משפחות שהחליטו מהרגע הראשון להאמין בביתר – היא משפחת רובינשטיין הצעירה. ר’ מאיר ומשפחתו ארזו את מעט מיטלטליהם ורכשו דירה במחיר מצחיק ברחוב רבי אלעזר המודעי, מהרחובות הראשונים שנבנו בעיר, בו התגוררה המשפחה במשך כעשור.
זמן קצר לאחר הגעתו לביתר פתח ראש העיר כולל אברכים שקיים עד עצם היום הזה, אותו מחזיק רובינשטיין מיום היווסדו. במהלך שלושים השנים האחרונות עברו בכולל הזה מאות אברכים, חלקם צמחו לגדולי הרבנים ואף אדמו”רים חשובים שבדור. כך למשל, הגאון רבי יהודה קליין, רב קהילת ‘המתמידים’ בשכונת הדקל, החל את דרכו בכולל זה. כך גם הרבנים האחים מקהילת צאנז, רבי פנחס סגל, בעל מחבר הספר ‘שימה בפיהם’ והגאון רבי אליעזר סגל – החלו אף הם את מסלול צמיחתם התורנית בכולל זה. וכך גם כ”ק האדמו”ר מרופשיץ.
מתחת לגלגלי האוטובוס
מהרגע הראשון, התלבט רובינשטיין הצעיר כעסקן מקומי עם מרץ שיכול להספיק לעיר שלמה. הוא ניהל מאבק על פתיחת המקווה בערב שבת, ולאחר מכן, כנוסע מתמיד בתחבורה הציבורית אז, ניהל מאבק נגד זכיינית התחבורה הציבורית הכושלת דאז. תמונתו יושב למרגלותיו של אוטובוס מקרטע על מנת לחסום את נסיעתו, במחאה על זלזול בנוסעים, דילוג על תחנות ואי ניהול לוח נסיעות מסודר, דבר שגרם עוגמת נפש אדירה לאלפים הבודדים בעיר החדשה – זכורה היטב לוותיקי העיר.
ועד מהרה ידעו התושבים: רובינשטיין הוא הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות למועצה המקומית. ואכן, בשנת תשנ”ה הוא נבחר לחבר עיריית ביתר עילית מטעם אגודת ישראל. “למעשה”, סיפר לימים, “הגעתי לעירייה בטעות. לפני שסגרו את הרשימות ביקשו ממני להסכים שירשמו את שמי במקום האחרון ברשימה, באופן סמלי, ללא כוונה ממשית להתמודד. השאר היסטוריה…”
בהמשך מונה רובינשטיין לסגן ראש המועצה, ושימש בתפקידים שונים כממלא מקום ראש המועצה ויו”ר ועדות שונות במועצה שהפכה בהמשך לעירייה. במקביל שימש כמזכיר החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי.
ואז הגיעו בחירות תשס”ז, שמשכו תשומת לב גבוהה. רובינשטיין נבחר ברוב של שישים אחוזים. הוא עמד אז בראש סיעת ‘ש”ח’ – שהורכבה מש”ס ורוב הציבור החסידי. הסיעה זכתה יחדיו בתשעה מושבים. רובינשטיין לא התמודד במסגרת הסיעה, ולפיכך נחשב על פי חוק לחבר נוסף במועצת העיר. הסיעה שבראשותו איחדה את מפלגת ש”ס ואת מרבית החסידויות בעיר.
נאומו במוצאי הבחירות – שרבים זוכרים אותו עד עצם היום הזה – נפתח במילים “שלום עליכם מלאכי השלום, מלאכי השכחה”, כשהוא מבטיח לעשות הכל כדי להשכיח את הבחירות הסוערות שפקדו את העיר ולהוביל אחדות ופיוס. ואכן, בהמשך הפך רובינשטיין למשרתם הנאמן של כלל הציבורים בעיר, לרבות הציבור הליטאי הגדול וחסידות באיאן הגדולה בעיר – ששניהם תומכים בו בבחירות אלה בהתלהבות ומקבלות את כל הדרוש, תוך יחס של כבוד וקשרים חמים עם כ”ק האדמו”ר מבאיאן, גדולי ישראל ושלוחיהם העסקנים המקומיים.
ביתר כמודל ארצי
הבחירות הבאות התנהלו בתשע”ג (הקדנציה הראשונה הייתה בת שש שנים, כיוון שהבחירות הראשונות התנהלו שנה לפני הבחירות בכל ערי הארץ). רובינשטיין עמד אז בראש סיעת ‘גש”ס’, שאיחדה את רוב הזרמים והפלגים בעיר – ספרדים, חסידים, ליטאים ומושב אחד שוריין לנציג תנועת ‘טוב’. הסיעה זכתה ב-12 מתוך 15 המושבים במועצת העיר. רובינשטיין זכה אז ברוב של 80 אחוזים לראשת העיר. שנה לאחר מכן, בשנת תשע”ד, נבחר רובינשטיין ליו”ר פורום הרשויות החרדיות.
ואז הגיעו הבחירות הקודמות – בחירות תשע”ח (2018). רובינשטיין נבחר בשלישית, ברוב של קרוב ל-74 אחוזים, כאשר רשימת ‘אגודת ישראל ביתר’ בראשותו זכתה לשבעה מושבים במועצת העירייה (כולל חב”ד שהתמודדה כמפלגת לוויין במסגרת רשימת ‘קהילות הקודש’).
וביום שלישי הקרוב יתנהלו הבחירות הרביעיות שבהן מתמודד ר’ מאיר רובינשטיין לראשות העיר, הפעם בראש רשימת ‘כח’ – כלל חסידי ואנשי ירושלים, הזוכה לתמיכת כלל הקהילות החסידיות בעיר, כאשר חב”ד היא חלק בלתי נפרד מהרשימה עצמה, והרשימה זוכה לתמיכת אנשי ירושלים שקיבלו נציג נמרץ ופעלתן, וכך גם הצעירים שהתארגנו ככח משמעותי בעיר וקיבלו נציגות של כבוד ברשימה.
‘דגל התורה’, כמו בפעם הקודמת, מתמודדת בנפרד אך תומכת בראש העיר המכהן בהוראת מועצת גדולי התורה של המפלגה. מנגד, מפלגת ש”ס ניצבת לראשונה מזה שלוש קדנציות בעבר השני, ובעקבות אי הבנות חריפות מול אגודת ישראל ודגל התורה ברמה הארצית – מריצה מועמד משלה, חננאל שם טוב, שריאיון נרחב עימו פורסם ב’שערים’ לפני שבועיים.
יחד עם זאת, לשבחה של ביתר עילית ניתן לציין כי הבחירות מתנהלות בשקט ובאווירה מכובדת, ללא ההשמצות והאווירה העכורה שמאפיינת ערים אחרות. מסתבר שסיסמתו של רובינשטיין בבחירות אלה “האחדות מנצחת הכל” – בהחלט יושבת על רגש שמקובל על תושבי העיר, שרוצים אחדות שתנצח הכל, ונראה כי רוב השחקנים מתיישרים לפי הסנטימנט המובהק הזה. והלוואי שביתר תשמש בעתיד מודל בעניין הזה לשאר הערים החרדיות.
לפני שנמשיך, עוד כמה פרטים פיקנטיים: את סדר יומו מתחיל רובינשטיין בתפילת שחרית בבית הכנסת ‘עטרת הנחל’ שהקים, כאשר לאחר התפילה הוא מסתגר ללימוד בחברותא עם הדיין הגאון רבי ישעיה שוורץ, רב קהל חסידים בעיר. כאשר אברכי הכולל שיסד מגיעים ללימודם היומי – ראש העיר נפרד בצער מהגמרא, בדרך לעיסוקיו הציבוריים כמי שמנהל את אחת הערים החרדיות החשובות בארץ הקודש.
וכעת, אחרי תעודת הזהות המתבקשת הזו – ניגש לריאיון עצמו.
שש-מאות כיתות חדשות
ר’ מאיר, ביום שלישי הקרוב שוב תבקש את קולם ותמיכתם של תושבי העיר. נשמח שתגדיר לנו: למה אנחנו מצביעים, או אולי: למי אנחנו מצביעים?
“ברוך השם”, אומר רה”ע, “אני ‘חי’ את העיר שלושים שנה. מכיר פה כל אבן ומכיר באופן אישי את רובם של תושבי העיר, מכל העדות, החוגים והזרמים. ברוך השם, לכל אורך השנים סיפקנו את צרכי העיר בגשמיות וברוחניות, ואני מתפלל להקב”ה שייתן לי הלאה את הכוחות לשרת את תושבי העיר. יש הרבה דברים שהתחלנו אותו בכל התחומים וצריך להשלים אותם”.
בשלב הזה חוזר רובינשטיין לתיאור בו פתחנו את הכתבה – על שנות הבראשית של העיר: “זכיתי ללוות את העיר ולהצעיד את העיר מהשלב של היותה יישובון של רחוב וחצי – למקום של 70,000 תושבים, עם התפתחות ענקית בהרבה תחומים. כיום אני יכול לומר בסיפוק בלתי מוסתר, שמכל רחבי הארץ באים ראשי ערים ופרנסים מקומיים ללמוד איך אנחנו מסתדרים עם התמהיל הזה של צרכים רוחניים עם אילוצים גשמיים ומנהלים זאת בסייעתא דשמיא על כל צעד ושעל”.
בוא נפתח בנושא החינוך. זה נושא שחשוב לכל תושב, וזה בנפשנו. ההבטחה שלך בבחירות הקודמת הייתה ‘שמים את החינוך בראש’. מה התפתח בתחום הזה?
“ברוך השם, פיתחנו המון בנושא החינוך. אתחיל בזה שהסרנו כמעט לחלוטין את חרפת הקרוואנים מהעיר – דבר שאני לא חושב שיש לו אח ורע ביישוב חרדי נוסף ברחבי הארץ. כידוע, ההתנכלות השלטונית כלפי הציבור החרדי לוקה בהמון אפליה. זה לא סוד. בשביל כל כיתת לימוד אנחנו צריכים ‘להפוך שולחנות’, ופה ברוך השם הגענו למצב שהרוב הגדול והמכריע של ילדי ביתר יושבים במבני קבע מרווחים ונפלאים.
“רק בקדנציה האחרונה הגענו לקרוב ל-600 כיתות לימוד חדשות, שעלותן מגיעה לכדי סך של קרוב לחצי מיליארד שקלים. זה כולל גני ילדים, מעונות יום, ישיבות קטנות וישיבות גדולות שנמצאות בבניינים גדולים ומרווחים, בתי ספר לבנות ותלמודי תורה לבנים, כולם עם מבנים ראויים לשמם, דבר שאין לו אח ורע באחים אחרות. היכולת הזו ללמוד ברוגע, בניקיון, בבטיחות ובתקינות מקסימליים, ללא גגות דולפים בחורף וחום רותח בקיץ, בתנאים אלמנטריים טובים – זה משהו שבערים אחרות עדיין לא כולם מכירים. אחיותינו, הערים החרדיות האחרות, עדיין חוות את המצב הזה של לימודים בקרוואנים דלוחים. כבר התרגלנו לכל הטוב הזה. זה אחד ההישגים המדהימים שזכינו להם בסייעתא דשמיא בתחום החינוך”.
החינוך אכן בראש?
עניין הכיתות הוא הישג חשוב מאוד שהציבור מעריך. אבל ‘חינוך’ זה לא רק כיתות – אלא גם מה שקורה בתוכן. מה לגבי מתן מענה לבעיות חינוכיות שונות?
“זוהי שאלה מצוינת. למעשה לקחת לי את המילים מהפה”, אומר רובינשטיין. “הנושא החשוב והאקוטי שבו טיפלנו בקדנציה היוצאת, הוא מתן מענה לנוער שצריך מענה מגוון בתחום החינוך – מקצועית, ערכית ורוחנית. בעניין הזה יש לנו בשורה עצומה לנוער המתמודד למשפחות שנמצאות במצוקה. רבי יוחנן אומר בשם רבי שמעון בר יוחאי במסכת ברכות דף ז’, ש’קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג’.
“כאשר לתושב העיר יש בעיה רפואית פתאומית – הוא מתקשר למד”א. אם יש לו שריפה – הוא מתקשר למכבי אש. ואם יש גנב – הוא מתקשר למשטרה. לאן הוא פונה כשיש לו בעיה חינוכית אמיתית בבית? והרי כפי שהזכרתם, בבחירות הקודמות הבטחתי שנשים את החינוך בראש. ובכן, זה מה שעשינו בקדנציה הקודמת: הקמנו מסגרות שנותנות מענה כללי, שמהוות כתובת לכל נושא חינוכי. הקמנו מסגרות לציבור הספרדי שכוללות את כל הטיפולים, כאשר אברכים מסתובבים בישיבות הכל במימון מלא של העירייה.
“מסגרות נוספות הוקמו עבור הציבור הליטאי, בניצוחו של סגר”ע ר’ דודי זלץ שפועל גדולות ונצורות. ובציבור החסידי הקמנו את ‘מצפן’ שהפך לאימפריה חינוכית עצומה, בניצוחו של ר’ גדליהו אייזנשטיין, מי שמכהן כיום כיו”ר ‘הסיעה החסידית’. אין עוד אח ורע ברחבי הארץ והעולם לתופעה בה משפחות חסידיות מהזרמים המכובדים ביותר פונות לעזרה ולא מתביישות ומקבלות עזרה מקצועית בכל נושא ושאלה חינוכית קטנה כגדולה. לפני חמש שנים פתחנו את זה לבנים, ועם ההצלחה שגדלה פתחנו בחצי השנה האחרונה ‘מצפן’ לבנות”.
בדרך ל’עיר הישיבות’?
וה’מצפן’, לדברי רובינשטיין, הוא רק צד אחד במשוואה. “לצד זאת, יזמנו וקידמנו בצעדי ענק פעילות קידום בתוך בתי הספר לקידום הילדים בבתי הספר, וזאת במטרה למנוע מצבים של הגעה לקצה הרצף. זו למעשה העבודה העיקרית: קשה להתמודד עם נשירה אחרי שהיא מתרחשת. בנשירה צריך לטפל בפעילות מנע, כבר כשהבעיות הקטנות מתחילות לצוץ במישור הפדגוגי. ברגע שהצוות המקצועי מאתר את הבעיות של קריאה, קשב וריכוז ואת כל הבעיות הדידקטיות החינוכיות – זה מונע בהמשך מצב שבו הילד מגיע למבוי סתום ונפלט חלילה לרחוב.
“אני מרגיש סיפוק עצום בזה שאני יכול לשבת ולהסתכל בעיניים של משפחה שיש לה בעיה – ‘יש לכם כתובת, אתם בידיים טובות’. מדובר בכתובת מקצועית עם עובדים סוציאליים, מאבחנים מקצועיים, צוותי הכוונה וליווי וטיפול אדיר ברמה הכי מקצועית, כמובן תוך גיבוי וליווי של גדולי ישראל ורבני העיר”.
מה התוכניות החינוכיות לעתיד?
“נמשיך בכל הפעילות הזו כהנה וכהנה, נכפיל את הפעילות, נפתח את המסגרות שהקמנו לשלושת הציבורים עוד ועוד, נרחיב וגם נקים מסגרות דומות ככל שיהיה צורך”.
במהלך העיסוק בנושא הרגיש הזה, פניו של רה”ע מתכרכמות. “בעיית הנוער זו מכת מדינה”, הוא אומר. “צריך להבין שקשה מאוד לטפל בזה אחרי שלב הנשירה. ברגע שההורים והמחנכים מקבלים את הכלים המקצועיים – אפשר למנוע הרבה מהמכה האנושה הזאת לנשמות הטהורות האלה”.
עיר חרדית לא יכולה להיות כזו אם אין בה שפע של ישיבות. מה התפתח בתחום הזה?
“נכון מאוד” אומר רובינשטיין ומחייך: “מטבע הדברים, כעיר שכולה רוחנית – אנחנו מפרסמים יותר את הקטע הגשמי, כי הקטע הרוחני מושקע באופן טבעי. אבל גם על הרוחניות צריך לדבר: יש לנו פה בעיר כ-50 ישיבות. 15 ישיבות גדולות, ו-35 ישיבות קטנות. לכל המגזרים, העדות והחוגים. בעיר גם ישיבות של בחורים מחוץ לעיר. זה הופך את העיר למקום תורה אדיר. אנחנו יכולים להתמודד מול כל עיר ברחבי הארץ ביחס של כמות הישיבות שיש לנו פה בעיר.
“ולצד זאת אני מבטיח – זה לא מספיק. אנחנו נשקיע עוד. יש כמה ישיבות בדרך לפה. יש כמה ישיבות שנבנות. בקדנציה הקרובה יבואו לכאן עוד ועוד ישיבות. הבניינים הנפלאים והמרווחים שיש כאן בעיר לישיבות – אין לזה אח ורע ברחבי הארץ”.
‘שנורר’ של תקציבים
בוא נדבר שנייה על קונפליקט הארנונה. מצד אחד, אנחנו נמצאים באחד מהמקומות הטובים ביותר והקלים ביותר לקבל הנחה בארנונה. הסיעות מתחרות ביניהן מי מסדרת לפונים אליה את ההנחה המהירה ביותר ובדרך הקלה ביותר. מצד שני, איך אפשר לנהל עיר עם הכנסות זעומות כל כך?
“יש לי תפקיד של ‘תרתי דסתרי’. מצד אחד אני אחראי להביא כמה שיותר הכנסות לעירייה. מצד שני, אני אחראי לסדר כמה שיותר הנחות בארנונה. בתפקיד של ראש עיר חרדי אתה צריך לעשות את שני הדברים בעת ובעונה אחת, וברוך השם אני מצליח בזה. אני יכול לומר שכל מי שזכאי להנחה בארנונה – אנחנו עוזרים לו ומסייעים ככל הניתן כדי שהוא יוכל לקבל את ההנחה בקלות”.
וכסף מנלן?
רובינשטיין מחייך. “עכשיו נגעת בנקודה. בסופו של דבר, ראש עיר חרדית צריך להיות ‘שנורר’ של תקציבים והשלמות הכנסה לעירו. את זה אני עושה מאז כניסתי לתפקיד שנה מול כלל הגופים השלטוניים והממשלתיים במדינת ישראל. המשמעות היא ‘לגור’ ליד לשכותיהם של פקידים ושרים, ולנהל קשר רצוף עם כל גורם שיכול להביא עוד תקציב לעיר. זה לא קל, אבל ברוך השם את התוצאות ניתן לראות בהתפתחותה ושגשוגה של העיר חרף היותה בעלת הכנסות זעומות מתשלומי ארנונה”.
רבים בעיר מתמודדים עם המצוקה שנגזרת משיטת הרכישה של דירות ב’טאבו משותף’, או דירות שפוצלו ליחידות וכדומה. מה המענה שאתה נותן לזה?
“בקדנציה הקרובה אנחנו הולכים לפתור את הבעיה הזו בעזרת השם בצורה מסודרת”.
איך בדיוק?
“אנחנו נקים ועדה מיוחדת שתדון ותמצא את מכלול הפתרונות לטובת התושבים שגרים יחד בצורה חוקית ומסודרת. אני אומר זאת באופן ברור – נמצא בעזרת השם את הפתרון למצוקת הדיור דרך הטאבו המשותף”.
מאחורי אתגר התעסוקה
כעת הבה נדבר על אחת הבעיות המורכבות בעיר – בעיית התעסוקה. כידוע, ‘אם אין קמח אין תורה’. ונראה שעבור רוב תושבי העיר – אתגר ה’קמח’ הוא סבוך ומעיק. אנשים כאן מתמודדים עם פרנסה דחוקה. מה העירייה כגוף עירוני עושה בעניין הזה.
“קודם כל, נתחיל עם מה שנעשה כבר: פתחנו את התעשייה ערבה, אבל אני מדגיש שזה אזור תעשייה זמני וקטן ביחס לתוכנית הגדולה שאנחנו מתכננים. באזור תעשייה ערבה עובדים כיום מאות מבני העיר, נשים וגברים, בכמה חברות – אם זה ‘סיטיבוק’, HP, מל”מ ועוד. אבל כמו שאמרתי, זה זמני וטוב למה שהיה עד עכשיו.
“במשך שנים אנחנו מנהלים מאבק להקמתו של אזור התעשיה המתוכנן ‘ביער האנגלי’. אני יכול לבשר שאנחנו כבר בישורת האחרונה. הקמת אזור התעשייה ביער האנגלי כבר עבר את שלב האישורים במועצת התכנון העליונה. התמודדנו עם התנגדויות מצד כל הגורמים האפשריים: ‘הירוקים’, ‘ידידי כדור הארץ’, השכנים שלנו בצר הדסה וכל היישובים מסביב. כולם התנגדו. התברר שלכדור הארץ יש הרבה ידידים – אבל לביתר פחות… העמדנו סוללה של עורכי דין, משפטנים ומתכנני ערים, וניהלנו מאבק נגדי נחוש.
“עכשיו אני רוצה לספר לכם. לפני כמה שבועות ישב פה, בכיסא הזה, ראש המועצה הממונה של צור הדסה שאני מכיר אותו עוד מתקופת כהונתו בפקידות הבכירה של משרד הפנים. הוא הגיע כדי לדבר על שיתוף פעולה עתידי באזור התעשייה של היער האנגלי. אמרתי לו: ‘אבל אתם התנגדתם!’ והוא ענה: ‘עזוב את מה שהיה. זה היה לפני תקופתי, לפני שאני מוניתי לתפקידי. עכשיו בוא נעבוד בשיתוף פעולה. זה win-win situation” (‘וִוין וִוין סיטואיישן – מצב בו שני הצדדים מרוויחים – י”ק).
ואיפה זה עומד נכון לרגע זה?
“אזור התעשיה הזה כבר ממש במרחק נגיעה. הוא כבר עבר 99 אחוז מהמשוכות האפשריות במשך מעל עשור. אנחנו בעזרת השם הולכים לחנוך אותו ממש בקרוב. המדינה כבר עשתה שם בדיקות וחפירות עומק לדעת על איזה סלע הוא יושב. יש שם גם אזור עתיקות וגם לזה התנגדו גם ארגונים בינלאומיים. כל הארגונים התנגדו, מי שרק שייך. וכמו שאמרתי, שכרנו צוות משפטים מהליגה הראשונה.
“התעמתנו, נאבקנו בזירה המדינית, הממשלתית, הציבורית והמשפטית – בכל החזיתות. ברוך השם אנחנו כבר ממש ממש קרובים לזה. יהיה שם אזור תעשייה של מעל 800 דונם של כל סוגי התעסוקה, יהיה שם מסוף אוטובוסים גדול, יהיה גם באישור הרבנים בריכת שחיה וכל מה שצריך מסביב. ובקצה האזור יוקם גם בית עלמין עבור העיר, בתפילה שלא נצטרך… זו תהיה בשורה עצומה לעיר, שתביא מנוף כלכלי אדיר וזה ממש ממש בידיים”.
אמונה וביטחון
מיד לאחר שמחת תורה התייצבת כ’מר ביטחון’ בעיר. הורדת הנחיות לשטח, עברת לגור כמעט במוקד הביטחון העירוני ועמדת מול הצבא. חמישה חודשים לתוך המלחמה – האם הורדנו רגל מהגז מאז פרוץ המלחמה?
“מאז שמחת תורה הבנו שהמצב בארץ ישראל השתנה וחייבים לקחת את נושא הביטחון בסדר עדיפות עליונה מאוד. הקמנו יחידת רחפנים מעולה, שאני יכול לומר כי הצבא יוצא מהתפעלות ונעזר בו. העירייה רכשה רחפנים עם מצלמות תרמיות שמצלמות ביום בלילה ובערפל. ואנחנו השקענו עכשיו עוד רכישה של רחפנים. יש להם גם הנחיות ברורות מרבני העיר שליט”א באלו מקרים צריך להפעיל את הרחפנים בשבת וחג.
“לצד זאת, עזרנו וסייענו להקמת ארגון השומרים של מתנדבים במערך נפלא. הייתה לנו בעיר כיתת כוננות, אבל כמובן שזה לא הספיק. אנחנו עובדים חזק כדי לעבות ולהכפיל את כיתת הכוונות פי כמה וכמה.
“אני יכול לומר שכוחות הביטחון מגוייסים בעיר מעל המשוער. יש לנו כאן כמה פלוגות בעיר. רתמתי את שר הביטחון אלוף פיקוד מפקד החטיבה. אנחנו בקשר כמעט יומיומי. ולצד הכרת הטוב אני חייב לומר שהצבא המשיך בקונספציה השגויה גם אחרי שמחת תורה לצערי. עד שלא הגעתי וזעקתי בקבינט מול ראש הממשלה, שר הביטחון אלוף פיקוד ומפקד החטיבה – לא השתנתה כאן החשיבה.
“אתם זוכרים את הצעקות והשאגות מהכפר באמצע הלילה עם קללות ואיומים על עם ישראל – תופעה שהדירה שינה מעיני הנשים והילדים. אבל גם זה עדיין לא שינה את הקונספציה מהמוטעית. רק אחרי הצעקות והפיכת השולחנות מצידנו – הצבא התעורר והתחיל להיכנס לכפרים, ונהיה שקט ברוך השם. דרשנו שהפעילות לא תהיה באיזור שלנו אלא בתוך הכפרים פנימה וכעת הצבא עושה את זה בצורה יוצאת מהכלל.
“עכשיו יש לנו ברוך השם שקט מהכפרים מסביב, הצבא פועל שם פעולות יום ולילה בסייעתא דשמיא, אנחנו סומכים על הקב”ה ועושים את ההשתדלות. גם זריקות האבנים מחוסאן פחתו לאחר שהצבא נכנס לתוך הכפר והתחיל לעשות סדר”.
ומה לגבי הביטחון ההיקפי סביב גדרות העיר?
“יש לנו מערך מצלמות תקין ופעיל. רכשנו רק לאחרונה מצלמות חדשות בעלות של מיליוני שקלים. את חלקם השגנו כתרומות מחוץ לארץ וחלקם שולמו מקופת העירייה. עיבינו וחיזקנו את הגדות מסביב לעיר. יש סיורים יום ולילה לעקוב אחר תקינות הגדר ואנחנו כך נמשיך.
“ואני רוצה לספר על משהו נוסף: לחצתי על אלוף הפיקוד שחייבים ליצור פה אזור חיץ בינינו לבין הכפר נחאלין, והוא כבר הביע את הסכמתו. כעת מכינים תוכנית כזאת, אשר תבטיח שלא תהיה בכלל גישה בין נחאלין לביתר. עד שמחת תורה הצבא לא היה מוכן לשמוע על כך ואני מקווה שבקרוב יהיו בשורות טובות בעניין הזה”.
בין פקקים לחניות
כעת נבקש ברשותך לדבר על הפקקים באזור ‘כיכר העיר’. בכל יום שישי, וגם בימי החול בשעות העומס של הבוקר והחזרה מהלימודים – הכביש הופך לפקוק עד כדי חשש סכנה. בשנים הקרובות צפויים להיפתח שם עוד מרכזים מסחריים ומרכולי ענק כמו ‘אושר עד’ כך שהתנועה במקום לא עומדת להידלדל אלא להיפך. מה אתה מתכוון לעשות כדי לפתור את הבעיה האקוטית הזו?
“אני איש בשורה לתושבי העיר: החלטנו להעתיק את כיכר המזרקה היפה והמושקעת לאזור אחר בעיר, ואילו בכיכר העיר אנחנו הולכים להתקין רמזורים שימגרו בעזרת השם את הבעיה, יש לנו כבר תכנון סופי שמאושר על ידי יועצי תנועה. מדובר בעלויות של מיליוני שקלים. השגנו לשם כך תקציב ממשרד השיכון, וזה הולך לפתור את המצוקה הקשה של הפקקים, בעיקר בערבי שבתות וחגים בפרט לאור האכלוס הצפוי המבורך של עוד תושבים ועסקים באיזור הכיכר.
ועוד בעניין התנועה בעיר – אתה בטח מודע למצוקת החנייה ברחובות בעיר דוגמת הרב שך, כנסת יחזקאל וכנסת מרדכי, הרב מוצפי ואוהב ישראל ועוד…
“אני מודע לזה, וזה מדיר שינה מעיניי. העמדנו בכמה רחובות כל מיני פתרונות זמניים, כמו בכנסת יחזקאל למשל. ברחוב הרב שך יש לנו כמה פתרונות בקנה. אנחנו חושבים לעשות יותר חניות אופקיים. יש לנו מפרצים בין החניות שאותם נסלול מחדש כדי שגם הם יוסיפו עוד מקומות חניה. זה על סדר יומנו, ואני יכול לבשר שאנחנו נדאג להמציא פתרונות יצירתיים.
“אגב, אנחנו מתכוונים למנות את נציג הצעירים עוזי שלום כמחזיק תיק שפ”ע. ניתן לו את המנדט ואת כל הסמכויות להוציא לפועל את כל פרויקט התוספת חניות ברחבי העיר”.
ומה לגבי אכיפת תנועה בעיר, כמו חנייה בלתי חוקית ליד תחנות אוטובוסים ובסמיכות למעברי חצייה וכדומה?
“לעירייה אין בכלל פקחי תנועה. זה הכל רק המשטרה. אני המלצתי למשטרה שיילכו לפי סדר עדיפות מסוים. אחד שחונה בתוך חניית אוטובוס זו בעיה רצינית. אבל אחד שאין לו חניה וחונה בלילה עד הבוקר ולא מפריע לתנועה – זו בעיה משנית. לכן המלצתי למשטרה שינהלו את זה בשום שכל ולפי סדר עדיפות. החניה בתוך תחנות אוטובוס במהלך היום זה עוול, סיכון התנועה וסיכון חיי אדם וזה דבר שחייב להיפסק”.
ועוד בניין הבטיחות בכבישי העיר: מה לגבי הבעיה של מעברי חציה במקטעי רחוב גדולים?
“מצד אחד, מומחי התנועה אומרים שהמקום העיקרי שמועד הפורענות לתאונות ח”ו זה ליד מעבר חציה. מצד שני – חייבים מעברי חציה. לכן אנחנו מעסיקים יועצי תנועה. הרי אי אפשר להביא גלון צבע ולצבוע את הכביש. חייבים יועצי תנועה. יועצי התנועה הם לא בעד הרבה מעברי חציה כי הילד מרגיש בטוח. הוא רואה מעבר חציה ומרגיש כאילו הוא בתוך חצר ביתו. מצד שני, לצערי הרב הנהגים לא תמיד בכלל שמים לב. בדור הזה אנשים נוהגים ושוכחים את הצפון. לכן צריך להתנהל בשום שכל, ולקדם שינויים בליווי יועצי תנועה שלוקחים את האחריות”.
ביתר גם לצעירים
שוחחנו קודם על התעסוקה שהעיר זקוקה בה לתוספת משמעותית, אבל יש ענף קיים של עסקים שפועלים בעיר. מה העירייה עושה כדי לעודד אותם?
“העירייה, בשיתוף עם ‘פורום העסקים’ יזמה את המיזם הנפלא של ‘ביתר דייס’ שמעודדת את התושבים לרכוש אצל העסקים בתוך העיר. זה הביא להצלחה כבירה ברוך השם. העסקים מרגישים את התנועה הערה והתושבים מרגישים טוב. זה מביא תנופה ומנוף אדיר לעולם העסקים בעיר. השנה, במסגרת ‘ביתר דייס’, עשינו גם הגרלה רצינית ויוקרתית ותיכף נחלק את הפרסים לזוכים.
“בנוסף, נמנענו מלהעלות את הארנונה לעסקים, וזאת חרף העובדה שבמקומות רבים בארץ כן עשו זאת. מדי שנה אנו מקיימים את ועידת העסקים העירונית, שנועדה לחזק את זירת העסקים המקומית, ויש את הגמ”ח לעסקים שהקמתי, המעמידה הלוואות בתנאי החזר נוחים וללא ריבית כמובן, בשיעור של עשרות אלפי שקלים, עבור עסקים שרוצים לרכוש סחורה ולהתפתח”.
בוא נדבר על הצעירים בעיר. יש בעיר מאות צעירים יראים ושלמים, שקובעים עיתים לתורה ומתנהלים בעולם המעשה. הם התגבשו לכדי מעין קהילה בפני עצמה, ויש להם צרכים משל עצמם בתחום הקבה למוסדות, הפרנסה ועוד. מה העירייה יכולה לעשות למענם?
“אכן, יש לנו בעירנו קבוצות של צעירים נפלאים, אנרגטיים ומוכשרים והם צריכים ומשוועים לתחושת שייכות. אנחנו מרגישים חובה וזכות לפתח בעבורם קהילות, לשייך אותם יותר לקהילתיות, לדאוג למענה במוסדות ובתחומים נוספים. אני רוצה לומר להם: אנחנו מחויבים לכם צעירים יקרים. אתם חלק מאיתנו. אנחנו צריכים לדאוג לכם גם למוסדות חינוך, גם לבתי כנסת ומרכזי פעילות, גם לאירועי תרבות. עשינו את זה בשנים האחרונות ואנחנו הולכים לעשות הרבה מעבר לכך. כמובן, הכל בהנחייתם ובהכוונתם של מאורי דרכנו – רבני העיר שליט”א שמפיהם אנו חיים.
“במידה ונציג הצעירים הדינמי והחינני עוזי שלום היקר ייכנס בפנים – זאת תהיה דחיפה ומנוף לאין ערוך. להשפיע מבפנים זה פי כמה וכמה מלהשפיע מבחוץ. איך אומרת הסיסמה? ‘עוזי מביא בשורה’. התפקיד שלנו הוא לדאוג שאתם תרגישו שייכים. אנו נמשיך לעשות הכל למען מטרה זו במהלך כך הקדנציה הקרובה. כי זה מגיע לכם בזכות ולא בחסד. ואני מבטיח: זה לא נגמר יום אחרי הבחירות – זה רק מתחיל”.
האומנם ‘אחדות מנצחת’?
עכשיו בוא ניגע בעצב החשוף. לראשונה מזה שלוש מערכות בחירות – ניצב מולך מועמד שאיננו עצמאי, אלא כזה שמאחוריו מפלגה גדולה ומכובדת, מפלגת ש”ס. דבר כזה לא היה מאז הבחירות הראשונות, בהן התמודדת מול ר’ יצחק פינדרוס. איך אתה מתייחס לזה?
“זה לא סוד שעירנו הצליחה לשמור על האחדות לאורך כל השנים. אף אחד לא הלך איתי בגלל שיש לי ‘אף יפה’… אלא גלל שדאגתי לכל המגזרים, לכל העדות ולכל החוגים, בשוויוניות, בשקיפות ובתחושה אמיתית של שותפות. העיר בתפיסתי לא שייכת לחוג אחד, אלא שייכת לכולם ומגיע לכולם. לכן זכינו מאז כניסתי לתפקיד לעבוד בהרמוניה ולזכות לתמיכה מקיר לקיר של כל המפלגות”.
ועכשיו באו זמנים חדשים…
“מה שקורה איננו בגדר סוד. כולם יודעים שהוצבה מועמדות מולי בשל סיבות שלא קשורות בשום צורה לביתר עילית. יש מחלוקת בין מפלגות ארציות, שקשורה לערים אחרות בארץ, ללא שום זיקה ישירה לביתר עילית. מצד אחד יש צער גדול על המצב הזה ביהדות החרדית – מצד שני, סיפוק עצום על כך שהמחלוקת כמעט שאיננה מחלחלת לביתר עילית, מלבד עצם הצבת המועמדות הסמלית שנועדה לשדר מסר במסגרת משחק הקלפים הארצי”.
“אני שירתי את הציבור הספרדי יותר מכל ראש עיר בהיסטוריה של ביתר, ואני מרגיש בכך זכות וחובה. אני מצהיר כי ללא שום קשר לבחירות ומה שהיה במהלכן – אני אמשיך בקדנציה הקרובה לשרת את הציבור הספרדי הנפלא בעיר, בדיוק כפי ששירתי אותו בכל הקדנציות החולפות שלי”.
לאחות את הקרעים
“אני רוצה להזכיר”, מוסיף רה”ע בהקשר הזה, “כי מי שמינו אותי ותמכו בי כבר בקדנציה הראשונה היו מרנן ורבנן הראשון לציון מרן הגר”ע יוסף זצוק”ל וראש הישיבה מרן חכם שלום הכהן זצוק”ל, שתמך בי גם בבחירות האחרונות ובהוראתו הישירה התגייסה סיעת ש”ס להביא לבחירתי בכל הכח. אני מרגיש שאני פועל מכוחם ובזכותם, וכך אמשיך גם הלאה בעזרת השם”.
והאחדות בעיר – מה יהא עליה?
“בשביל אחדות בעיר צריך לעבוד קשה. חז”ל אומרים במסכת כתובות דף לו שישנם ארבעה דברים שבאים מאליהם, ובהם ‘צינים פחים’, כלומר קור וחום, וגם כמהין ופטריות. אחדות היא לא ברשימה של הדברים שבאים מאליהם. בשביל להשיג אחדות צריך לעבוד קשה מאוד. לא בחינם, כל השנים האחרונות הייתה פה אחדות, בלי מחלוקות ובלי שנאת חינם. עבדנו קשה מאוד כדי שזה יקרה, וגם הפעם לא ניתן למחלוקת לחדור לעירנו”.
מה אתה מתכוון לעשות כדי לאחות את הקרעים?
“מיד אחרי הבחירות בעזרת השם נמתח קו על כל העבר. נמשיך לשרת את כל האוכלוסייה באחדות, בשמחה, בנועם ובאחדות מלאה בין כל תושבי העיר. חשוב לי לומר אני סולח מראש מדי מערכת בחירות לכל אלה שפוגעים בי. יש לא מעט אנשים שלא עומדים בניסיון וחושבים שמלהשמיץ את השני הם נבנים. אני סולח ומוחל.
“אני יכול לציין בסיפוק רב ובתחושת הודיה עצומה את העובדה שבקמפיינים שלי אני לא משמיץ אף אחד ולא מדבר נגד אף אחד. אני חדור כל העת בתחושה ובידיעה הברורה לפיה מי שמחליט מי יהיה פה ראש העיר – זה הקב”ה בעצמו, ואני צריך למצוא חן בעיניו. אבא לא אוהב שמדברים נגד הילדים שלו וכולנו בני הקב”ה. לכן אני מקפיד לא לדבר נגד אף אחד. כשבאים לאבא לדבר נגד הבן שלו ומוציאים נגדו כיעור ולכלוך בחוץ – האבא לא אוהב את זה. כולנו בידי אבינו שבשמים, ואנחנו יודעים שמדבר רע – כלומר קמפיין משמיץ ומלכלך – לא יכול לצאת דבר טוב.
גאוות יחידה ביתרית
אנחנו מתקרבים לסיום, ואנחנו רוצים לשאול: מהי ביתר בשבילך? ומהי ניהולה של ביתר בשבילך?
“ביתר בשבילי זו גאוות יחידה. כאשר תושב מגיע לביתר עילית – יש לו גאוות יחידה. הוא יודע: ‘אני גר בעיר שיש בה מענה חינוכי ותרבותי לכל העדות והחוגים. מיליונים מושקעים עם כל כך הרבה חשיבה שכל קהילה וכל עדה ירגישו בטוב’. ואכן, עשינו מהפכה. דאגנו לתרבות לנער על פי דרכו. ואם יש גאוות יחידה בביתר – זה דבר שצריך לשמור עליו מכל משמר.
“לגבי הניהול של ביתר – כל הזמן אני מתנהל בתמהיל הזה – בין הצורך הרוחני והאילוץ הגשמי. בכל שנותיי כראש העיר קיבלנו 5 כוכבי יופי, וזה לא דבר שבא מאליו. בכל פעם מגיע צוות שיפוט שעובר בעיר. כל תושב רוצה שהבית שלו יהיה נקי ומצוחצח. אני אחראי על רשות הרבים של העיר. המשימה שלי היא שרחובות העיר יהיו נקיים ומצוחצחים לא פחות מאשר בתוך הבית שלי. אני משקיע בזה כוחות גדולים, כמובן מבלי לפגוע במאות הבנייניים שהולכים ונבנים.
“וכל הזמן אנחנו צריכים לייצר יש מאין. אנחנו בעיר שבה אחוז ניכר מקבל הנחה בארנונה. יש לנו תקציב של 350 מיליוני ש”ח בלי תב”רים של עוד כמה מאות מיליוני ש”ח. כל עיר תקינה בארץ מתנהלת באופן שבו לפחות 30 אחוז מהתקציב שלה מגיע מהכנסות הארנונה. לנו יש בקושי 10 אחוזים. התפקיד שלי זה לקושש את התקציבים האלה מהממשלה יום ולילה. אנחנו מסיימים את השנים באיזון, וזה לא בא על חשבון היופי והניקיון והסדר ופיתוח הקהילות.
“אפשר להתגאות בעובדה שאין קהילה מכל עדה שלא קיבלה עזרה מהעירייה. מכל העדות והחוגים. לכל תושב היום מכל חוג יש באיזור שלו כמה בתי כנסת לבחור. ואין בנמצא בית כנסת שלא קיבל עזרה וסיוע מהעירייה. הדלת שלי פתוחה לכולם. העובדה שבביתר התרגלו לחיות בשובע, ברוגע בנחמדות ומכובדות – הושגה בהמון עמל ויזע. אני מחויב להמשיך בזה ואת זה אני מציע לתושבי העיר. את התחושה הנפלאה שבה כל תושב שמרגיש שהכל זורם פה כמובן מאליו – אני רואה את זה כניצחון והישג אישי בסייעתא דשמיא”.
‘ביתר תכפיל את גודלה’
יש עוד בשורות שהייתה רוצה לספר עליהן לתושבים?
“כן, בוודאי. אמנה כמה מהן. אנחנו הולכים להקים אודיטוריום בגודל כפול ביחס למה שקיים היום בעיר, באזור גבעה C, קרוב לוואדי פוכין, וזה כבר בהליכי תכנון.
“בנוסף, יש כביש כניסה חדש לעיר שנמצא כבר בהליכי אישור מתקדמים מאוד במנהל. הכביש ייכנס מ’הבית הבודד’ ויוביל בעזרת השם עד לגוש עציון. הכביש החדש יתחיל בכביש 375 מעט מערבה מהכניסה הנוכחית לגבעה ב’. הכביש יפתח לנו את הדרך לגבעה B3 ו-B4 ויפתח אפשרויות תעסוקה רבות.
“בשורה נוספת היא בתחום הדיור: יש לנו כ 1,500 יחידות דיור בשולי הגבעות א’ וב’ כאשר הפירוט הוא כדלהלן: ברחוב בניין דוד עוד כ-900 דירות, מתחת לרחוב הרב אוירבך כ-200 דירות, מתחת לרחוב חזון איש עוד כ-200 דירות, ב’מתחם 5′, שזה ליד אזור הערבה – כ-800 יח”ד, ובגבעה עוד כ-1,000 יח”ד. כל זה נמצא בהליכי אישור וביצוע מתקדמים, סך הכל כ-5,000 יח”ד. מדובר בתב”עות (תכנית בניין ערים) שכבר עברו את אישורי העירייה וקיבלו היתרי בניה וממתינים לאישורים מדיניים במנהל. בכל ועדה אני מצליח בסייעתא דשמיא להביא לתנופת הבנייה בעיר.
“והנה בשורה נוספת, לה אני קורא ‘ביתר מזרח’. בין נחאלין לחוסאן נבנה עוד כ-2,000 יח”ד. כבר קיבלנו תקציב לתכנון ממשרד השיכון. אנחנו מכפילים את העיר בעזרת השם. אני חוזר שנית: ביתר תכפיל את גודלה בתוך כמה שנים בסייעתא דשמיא”.
בשביל הכפלת הגודל של ביתר, צריך גם תשתיות מתאימות, כמו למשל כבישי גישה. כולנו מכירים את הפקקים בעוקף חוסאן ובמנהרות.
“דחפנו כל הזמן להכפיל את כביש 375 לשני נתיבים. ב”ה משרד השיכון נתן לנו את התקציב לתכנון, כי ידע שאנחנו אלה שנעשה את זה הכי מהר והכי יעיל. אנחנו תכננו את זה ועכשיו מבצעים את הקטע הראשון, מצומת 60 עד ביתר ואנחנו מקווים לקבל תקציב גם שהכביש יוכפל עד בית שמש.
“לגבי כביש המנהרות, כמו שכולנו רואים, העסק מתקדם בצעדי ענק ובתוך תקופה קצרה ייפתחו שתי המנהרות לתנועה בשני הכיוונים, דבר שיפתור את הפקקים בדרך לעיר וממנה. היינו מעורבים בחלק ניכר מהוועדות והליכי התכנון וההחלטות סביב המנהרות, לצד שאר היישובים בגוש עציון.
השיא של גבעה C
“בשורה נוספת”, אומר רה”ע קשורה לסניף משרד הפנים שהוקם בעיר. עוד בתקופתה של שרת הפנים גב’ שקד קיבלנו את האישור לפתיחה של שלוחת משרד הפנים פה בעיר שנותן מענה אדיר לתושבי העיר. עד לפני מספר חודשים, כל תושב ביתר שרצה להוציא דרכון או תעודת זהות נאלץ לנדוד עד רחוב שלומציון המלכה בירושלים או הר חומה. כיום השירות נגיש וזמין בתוך ביתר, כאשר כל אחד יכול לקבוע תור מהיום למחר ולקבל שירות במהירות וללא תור”.
“בניתי בתקופתי את גבעה C מא’ עד ת’. לקחתי על עצמי אתגר שהשכונה הזו תהיה מרשימה לא פחות מכל עיר בורגנית ומבוססת כמו מודיעין לדוגמה. תושבי גבעה סי נכנסו לגור בגבעה שכבר היו בה כל השירותים כמעט: מקווה משוכלל ומפואר, 3 גני ילדים, 6 כיתות מעון בית ספר בבניין קבע, 5 בתי כנסת זמניים ועוד בית כנסת בנוי שהתאכלס תקופה קצרה אחר כך, וסידרנו גם מכולת מקומית. אין שכונה חרדית שנכנסה ככה לשכונה חדשה ללא חבלי לידה. וכמובן שנשקיע עוד.
“ברוך השם, הוזלנו את מחירי המקוואות. ניהלתי על זה מאבק והורדנו את מרבית המקוואות המרכזיות בעיר מתשלום חודשי של בין 90 ל-120 שקלים – ל-50 שקלים בלבד לחודש מה שמסתכם בחיסכון שנתי של אלפי שקלים לכל בית אב בעיר. בנינו 2 מקוואות ברחוב הרב שך, ובגבעה סי בעלויות של מיליוני שקלים ונמשיך להשקיע עוד.
“בנוסף, יש סוג מסוים של מקוואות בעיר שאותם שיפצנו בהשקעה של מיליוני שקלים, והם מהווים סמל ודוגמה לפאר והדר. עשינו זאת בשיתוף עם צוות אדריכלים מהמובילים בארץ שהתחרו ביניהם מי מתכנן את המקווה המפואר ביותר. לקחתי את זה כפרויקט וכל אחד עבר שיפוץ מהחל ועד כלה”.
ה קורה בתחום התרבות?
“הקמנו ספריה ציבורית נוספת בגבעה בי, מתחת לשטיבלאך במרכזי ברחוב דרכי איש, שגם הוא, אגב, עובר בימים אלו תנופת שיפוץ בסיוע העירייה. הקמנו חדר כושר עם מקווה צמוד שהתחיל עם 200 מנויים ועכשיו יש לו מעל 1200 מנויים. הקמנו משחקייה לפעוטים. פתרנו את בעיית הקליטה בעיר נכנסתי לזה בכל בכח והבאנו אנטנות. אני יושב פה בכיסא הזה כדי להביא פתרונות לרווחת התושב. זה התפקיד שלי.
“לגבי גוי של שבת: היתה פה מצוקה נוראית בשבתות וחגים. נכנסנו לעובי הקורה והבאנו צוות של נוכרים שנותן מענה במקרי הצורך לרווחת התושב. גם בגבעה סי אנו עובדים על פיתרון יצירתי בעניין הזה”.
נגד בנייה מופרעת
בוא נדבר רגע על פניות הציבור. איזה ציון אתה נותן לעצמך בעניין?
“לשכת ראש העיר פתחה לשכות לפניות ציבור שמטפלת באלפי פניות בשנה, כל תושב יודע שיש כתובת כאן לכל בעיה. כל אחד, מכל עדה וחוג בכל בעיה יכול לנסות אותנו ואני מבטיח להפעיל את זה ביתר שאת וביתר עוז גם בקדנציה הבאה”.
ועכשיו לאחד הנושאים המדוברים בעיר – נושא היתרי הבנייה. הדעות בעיר חלוקות בעניין הזה בין הבונים ששמחים באישורים הקלים והמהירים, לבין מי שלא בונים, שחושבים שאולי היד קלה מדי על האישור, ובונים ללא חשבון.
“זה לא סוד שעושה לי טוב על הלב כשאני רואה את תנופת הבנייה בעיר. כשראש משפחה נכנס לדירה קטנטנה והמשפחה מתרחבת ב”ה – מלאך רע אומר פן ירבה ורוח הקודש אומרת כן ירבה. אז ברור שצריך להוסיף כמה חדרים, כי צריך לתת לילדים לישון איפשהו. אנחנו במצב שתוך 3-4 חודשים מפיקים היתר בניה, וזה דבר שאין לו אח ורע. מצד שני, אנחנו חייבים לשמור מכל משמר שלא יהיה נזק לעיר. שלא יבנו בפאנלית או בצורה מכוערת.
“אני אומר בצורה ברורה בנושא הבנייה: הבנייה המופרעת צריכה להיפסק! אסור בתכלית האיסור להתרחב על חשבון השכנים ולגרום נזקים ישירים או עקיפים. בזה נילחם בכל התוקף, כדי שלא תגרום למצב של ‘חב לאחרינא’ ושלא ישתקף סיכון לחיי אדם חלילה וחס. המודל הוא לאשר בנייה – אבל בלי להזיק לאחרים.
מה לגבי חזות פני העיר במישור של ריבוד כבישים, הוספת פחים מוטמנים וכדומה?
“במהלך הקדנציה ריבדנו עשרות מכבישי העיר. כבר הספקנו לרבד כמות נכבדה של רחובות, ויש לנו תקציב מוכן של כמה מיליוני ש”ח לרבד עוד ועוד ונמשיך להשקיע את זה. לגבי פחים מוטמנים – במחצית מרחובות העיר יש כבר פחים מוטמנים בלבד, ובמהלך הקדנציה הקרובה נדאג למחצית השנייה, כך שכל רחובות העיר יעברו לפחים מוטמנים, והצפרדעים שמתמלאים על גדותיהם יעברו מן העולם, בבחינת ‘וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך’. מדובר בפרויקט שעלותו עולה למיליוני שקלים, שהשגנו כבר בשנים האחרונות”.
התחלת את העשייה הציבורית שלך בעיר כשנאבקת על נושא התחבורה הציבורית, וניכר שלמרות שהמצב בהחלט השתפר מאז לאין ערוך – עדיין יש הרבה מה לפעול בנושא.
“נושא התחב”צ היה תמיד דבר קרוב לליבי, כי זה נוגע לפרט. תושב שאין לו רכב צריך להתנייד ומגיע לו את הייחס הראוי וההגון ביותר. צריך לעודד את זה. השחרתי את שיניי להביא פה תחבורה טובה לעיר, ואכן לאורך רוב השנים האחרונות הייתה כאן תחבורה ציבורית למופת. אני יודע שלאחרונה הנושא צריך חיזוק. כבר סגרתי עם חברה שתפעיל מעקב אחרי שירות התחב”צ, ואני נכנס לעובי הקורה מחדש, כדי להביא שוב לשדרוג ושיפור. הוכחנו את זה בעבר ונוכיח בעתיד בעזרת השם.
מתי אעשה לביתי
לסיום, אנשים שואלים: ‘עד מתי תכהן בתפקידך’?
“שאלה מצוינת, שאני שואל גם את עצמי. ואני עונה: ראשית – לא נולדתי לתוך התפקיד הזה ואני גם לא מתכוון להיפטר מן העולם מתוכו. השאלה ‘מתי אעשה גם אנוכי לביתי’ הרוחני – בהחלט נמצאת בראשי כל הזמן. כי בתפקידי אני בקושי מספיק את ‘הדף היומי’ ואת עבודת השם הפרטית שלי, שכל הזמן נמצאת בתחושה של ‘אפשר הרבה יותר’.
“אני יודע בדיוק מתי יגיע הרגע שבו אפרוש: ביום שבו ארגיש תעוקה כאשר תושבים יבואו לדבר איתי על תחנת אוטובוס שצריך להעתיק, על פח מוטמן שלא סודר, על גן משחקים שחסר – אדע שהגיע הזמן לפרוש. ברגע שארגיש שהעיסוק בצרות הפרט מציק לי ולא בשביל העצבים שלי – אדע שעליי למצוא עיסוק אחר. נכון לעת הזו, כאשר מגיעים אליי לדבר על בעיות שוטפות שיכולות להיתפס כזוטות וקטנות – זה נותן לי חדוות יצירה. ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בדברים הגדולים שמתבצעים ושיתבצעו למען העיר.
“אני מתפלל שהקב”ה ימשיך להשרות את ברכתו על עירנו וייתן לנו שפע ברכה והצלחה בכל מעשה ידינו, כדי שנוכל להמשיך ולהצעיד את עיר התורה והחסידות לשם ולתפארת ולתהילה!”.
