יעקב מרגליות
תגובות רבות הגיעו במהלך השבוע האחרון למערכת בעקבות הכתבה שפורסמה בשבוע שעבר בנושא הוונדליזם שמבצעים ילדים בעיר. התנהגות נוראה ובלתי נסבלת זו – אשר בצידה האחד סכנת נפשות מוחשית ובצידה השני חילול השם בלתי מתקבל על הדעת – באה לידי ביטוי בהתנהגות לא נאותה נגד נהגי אוטובוסים, שריפת פחים ופירוק מתקנים בגנים הציבוריים.
ביתר עילית מתפארת בהיותה עיר של תורה וחסידות, עיר של חסד ודאגה לזולת, עיר לתפארת. כך היה תמיד וכך זה יימשך בעזרת השם. אולם דווקא לכן, דחוף וקריטי להישיר מבט גם לעבר תופעות שוליות שצומחות פרא, ובהיעדר שימת לב הופכות לתופעות נפוצות עם נזקים חינוכיים מחרידים רח”ל.
ילד שפורק את האנרגיות שלו בהצקה לנהג אוטובוס תמים – בראש ובראשונה מזיק לעצמו, לחינוך שלו, לאופן שבו יגדל. אם אין בסביבתו הורה שיעמיד אותו במקום – העץ עלול להמשיך לצמוח עקום, והתוצאה מי ישורנה. וכמובן, מי שסובלים בטווח המיידי הם הקרבנות של אותם מעשי קונדס נוראיים – הנהגים, נותני השירותים והעוברים והשבים ברחובות העיר.
וממכלול התגובות שהגיעו למערכת – מתברר שהתופעה רחבה הרבה יותר. ולא, אלה לא רק מה’שוליים’ (יש מושג כזה בכלל כשמדובר בילדי תשב”ר טהורים?!) לצערנו, לפי העדויות שבידינו מעורבים במעשים הללו גם ילדים מתלמודי התורה הטובים ביותר בעיר (במערכת שמורים שמות תלמודי התורה).
החלק המקומם ביותר טמון בעובדה שלא פעם המחנכים של אותם ילדים רואים את מעשי הוונדליזם הללו ושותקים. שלא לדבר על ההורים שמתעלמים מחובתם הבסיסית לחנך את ילדיהם לבל יהפכו למזיקים ברשות הרבים.
כדי לעצור את התופעה הזו, המדרדרת את נפש ילדינו ואת צביון עירנו, ובכדי למגר את ה’חב לאחרינא’ האיום והנורא שנוצר כתוצאה מכך – החלטנו בעצת רבני העיר להרים את הכפפה ולהתריע כראוי.
תזכורת מרחוב שמגר
“מדובר בסכנת נפשות יומיומית”, מספר ל’שערים’ אחד מתושבי העיר שנוסע בתחבורה הציבורית בצורה קבועה. “נוצר מצב בו הילדים רואים את האוטובוס כמושא להשתוללות חסרת רסן ומשוללת הגיון. הילדים פותחים וסוגרים את ברזי האוויר שליד הדלתות שמשמשים כברזי חרום של האוטובוס. הברזים הללו אמורים לספק הגנה לנוסעים בשעת חירום, כדי שיהיה אפשר לחלץ אנשים מהאוטובוס במקרה של תאונה או פיגוע חלילה, וברגע שהברזים נסגרים אין יותר אפשרות של בלימה אוטומטית לאוטובוס, ואם הנהג שכח להרים את הבלם יד כדי לסדר את הידיות אין לו שליטה יותר על האוטובוס. די להזכיר את האסון הכבד ברחוב שמגר בירושלים לפני כשנה, כאשר הנהג שכח להרים את הבלם הידני כשניסה לטפל בתקלה – כדי להבין באיזה סיכון מדובר”.
לדבריו, האירועים הללו חוזרים על עצמם שוב ושוב. “הנהגים נאלצים להפסיק את הנסיעה ולטפל במפגע, כאשר לעיתים הנהג לא מספיק להגיע למקום מושבו והוא כבר צריך שוב לחזור לתקן את התקלה”.
“ראיתי בעיניי ילד שגנב מהנהג את הכיפה שלו”, מספר עד ראייה. וכדי ביזיון וקצף.
איפה ההורים והמחנכים?!
עד ראייה נוסף מספר ל’שערים’:
“זה לא נדיר לראות ילדים שעומדים ליד הדלת ולא מאפשרים לנהג לסגור את האוטובוס. יש ילדים שעומדים ליד הנהג, צועקים עליו, משפילים אותו ומסתירים ממנו את שדה הראיה. לא מובן, אבל באותו אוטובוס ישבו גם המלמדים של אותם מופרעים ולא עשו מאומה כדי להפסיק את ההתנכלות הזו. חלק מהנהגים כבר לא עוצרים בתחנות בשעות מסוימות”.
לדבריו, “שוחחתי עם כמה עסקנים שמעורים בנושא, והם טוענים שלאור המקרים הללו יש דרישה לבטל את התחנות הקרובים לחיידרים המועדים לפורענות, בשעות של סיום הלימודים”.
אישה שנוסעת לקורס בגבעה A מספר פעמים בשבוע מספרת שהיא מעדיפה לנסוע במונית כדי לחסוך את הסיוט של הנסיעה באוטובוס בשעות של סיום הלימודים. “קשה לי לראות את המראות הללו”, היא טוענת. “ילדים שלמדו תורה כל היום ולאחר שהם מסיימים ללמוד הם מתנהגים כאילו לא התחנכו במוסדות של תורה ויראת שמים”.
אחד הנהגים מספר שבמהלך השבוע החולף נאלץ לעצור את האוטובוס מספר פעמים בגלל התנהגות של ילדים. “רק אחרי שאחד הנוסעים הוריד את אחד הילדים נהיה שקט ויכולתי להמשיך בנסיעה. אני לא נהג מתחיל, שש וחצי שנים אני נהג אוטובוס ואני יכול לספר על התנהגות נוראה של הילדים. לא מדובר על ‘נוער נושר’ או ‘ילדים שהגיעו מבתים חלשים’ ועוד כל מיני מילים מכובסות. מדובר בילדים שחלקם באים מבתים שמוגדרים ‘הטובים ביותר’. ואני שואל: איפה החינוך למידות טובות? איפה יראת השמים? נכון שילדים הם בסך הכל ילדים, ועדיין מותר לשאול בקול: איפה ההורים שלהם? איפה המחנכים?
“הילדים הללו פותחים את ברזי החרום ומסכנים חיים. מדובר לאו דווקא בילדים שנמצאים באוטובוס אלא כאלו שאפילו לא עולים על האוטובוס ורק מתנכלים. בנסיעה עצמה הילדים נתלים על הווים שנועדו לבטיחות הנוסעים. היה לי מקרה בו ילד כזה שבר שן, וההורים כמובן הולכים להתלונן מתוך מחשבה שהם יקבלו פיצוי, אבל לא מדובר בטיול שנתי, ולכן במקרה כזה הנהג יקבל קנס”.
שתיקה כואבת
כדוגמה לדבריו מציג הנהג נתון מפתיע לפיו לא אחת רואים ילדים, כולל גם בנות, שלא נוהגים בכלל לשלם בכניסה לאוטובוס. הנהגים מקבלים בונוסים על תיקופים, וכלל התשלום לחברה מגיע מהתיקופים, כך שאותם בני נוער פשוט גונבים גם את החברה וגם את הבונוס של הנהגים. אפילו לצלצל בתחנה הם לא טורחים. הם חושבים שמספיק שהם אומרים לנהג לעצור רגע לפני שהוא מגיע לתחנה. הפעמון נועד לאותת לנהג להתכונן לעצירה, אבל את זה הילדים כמובן לא יודעים.
אם לא די בכך, הנהג מספר על התנהגות מסוכנת של ילדי העיר: “סיימתי נסיעה, ופתאום אני רואה ילדים שעולים לאוטובוס ופותחים לי את הברזים. הודעתי להם שאני נוסע לתחנת משטרה. הם לא רוצים לנסוע אלא רק להציק. אם אני לא פותח לילד שלא נמצא בתחנה הוא צועק עלי בקריאות גנאי קשות. הם לא מבינים שאסור לנו לעצור מחוץ לתחנה, אבל אין להם בעיה להשמיץ ולפגוע, לקרוא לי בשמות גנאי ולבזות אותו מול הנוסעים.
“הכי כואב לי שאנשים עם זקנים לבנים רואים ילדי חיידר שקוראים לנהג בשם גנאי, ואפילו לא מנסים למחות על כבודי. ואני כבר לא מדבר על התופעה הנוראה לפיה הילדים בכלל לא קמים לאנשים זקנים או לאימהות. הייתי מחנך 14 שנה, ואני נדהם שילדים שלומדים בתלמוד תורה לא מודעים כלל לעניין הזה”.
הנהג מוסיף ומציין שלא פעם הוא התריע בפני מנהלי תלמודי תורה על האלימות של תלמידיהם.
“ישנם מנהלים שטיפלו בבעיה, אבל יש מנהלים שפשוט זרקו אותי בבושת פנים והשפילו אותי. הילדים מאותו מוסד זרקו עלי ביצים, הוציאו לי את האוויר מהדלתות, פעם הם גרמו לי לתאונה, ואפילו ילד מהחיידר הזה נתן לי בעיטה חזקה שגרמה לי להתפתל מכאבים במשך יומיים.
חשוב לי להדגיש שלא מדובר רק בילדים. גם בנות סמינר סבורות משום מה שאני צריך להמתין לכל החברות שלהן לפני שאני עוזב. הן מעכבות אותי, עומדות בדלת ולא מאפשרות לה להיסגר, ולא פעם מדובר בעיכוב של חמש דקות, מידי יום ביומו. הבנות גם מתחצפות ומדברות בחוסר כבוד, וכשאני מעיר להן, הן צוחקות.
גם בגבעה א’ המצב זהה. הילדים לא עומדים בתחנה, מעכבים את האוטובוס. והכי כואב זו השתיקה של המלמדים”.
המשטרה: ‘נפעיל יד קשה’
מלבד הוונדליזם וההתנהגות השערורייתית באוטובוסים, מתברר שחלק מילדי ביתר אימצו את דפוס האלימות גם במחוזות אחרים. ל’שערים’ הגיעו ידיעות על ילדים שמתאספים יחד ל’הפגנות’ לא ברור נגד מי, מציתים פחים ומשחיתים רכוש.
רק השבוע נשרפו פחי האשפה מול צרכניית רמי לוי, בפעם המי-יודע-כמה בחודש האחרון. גם חנות סלולר שקיבלה כשרות מוועדת הרבנים לענייני תקשורת, נפגעה והפעילות בה הושבתה במשך שעות, כשאין אף מבוגר בשטח שלוקח אחריות על הפשע הזה. ושוב: לא מדובר בתלמודי תורה חלשים. מדובר במוסדות הטובים ביותר בעיר.
בעקבות הממצאים המזעזעים וסכנת הנפשות פנינו למשטרת ביתר כדי ללמוד מה הם עושים כדי לעצור את התופעה. מפקד התחנה מר יובל ראובן שיתף אותנו מזווית הראיה שלו ומספר שהמשטרה טיפלה בשבוע שעבר בילד שהצית משטח של בקבוקי שמן ברחוב סלונים. “באשר לאוטובוסים, קיבלנו תלונות מנהגים על ילדים שמשחקים עם ברזי הגז שמסכנות את כלל הנוסעים. בשל ריבוי המקרים ניתנה הנחיה לאכוף את הסדר בכלל האוטובוסים וברחובות.
לדבריו, כחלק מאותה אכיפה המשטרה תפעל כבר בימים הקרובים באמצעים גלויים ונסתרים נגד מפרי הסדר והחוק. המשטרה פנתה לחברת ‘קווים’ לקבל מידע על ילדים ששיחקו בברזי האוויר וסיכנו חיים, הדליקו פחי אשפה או גרמו לוונדליזם. לנהגים ניתנה הוראה חד משמעית לפנות מיד למשטרה ולא לרחם על אף ילד שמתנהג בצורה פרועה, כאשר הובהר לנהגים שאם הם לא ידווחו על כך גם הם ייתבעו.
חקירה פלילית
נוסף על כך, המשטרה תפנה לבעלי מצלמות באזורים בהם ילדים שרפו פחים וגרמו לנזק ותפעל למצות את הדין עם אלו שהזיקו לרכוש הציבורי. חשוב להדגיש שלחברת קווים הסמכות לתביעה נזיקין מכל הורה של ילד שהזיק או עיכב אוטובוס. מתחת לגיל 12 תושת האחריות על ההורים כחוק והם יישאו בכל התוצאות שהחוק מאפשר. מעל לגיל 12 הילד עצמו יזומן להליך חקירתי וייפתח לו תיק פלילי, שכידוע מדובר באקט משמעותי שמשליך לשנים לא מעטות קדימה.
במשטרה מדגישים כי כל החומר ייאסף וייאגר במחשבי המשטרה. “במידה וייתפס ילד שמבצע עבירה הוא ייענש גם על דברים שעשה בעבר. מדובר בהחלט בהתרעה אחרונה מכיוון שלאחר מכן שום תירוץ לא יתקבל. ההנחיה היא לפעול ביד הכי קשה במקרים של סיכון חיי אדם באוטובוסים או ברחובות ואפילו הפסקת נסיעות של אוטובוסים ברחובות המועדים לפורענות”.
גם אנחנו בעיתון ‘שערים’ החלטנו להרים את הכפפה. יש בידינו תיעוד של הילדים והמוסדות בהם הם לומדים, ואם התופעה לא תיפסק נחשוף אותם לציבור ובעיקר למחנכים ולהורים, ואפילו נפרסם את שמותיהם של תלמודי התורה שלא יפעלו לעצירת הוונדליזם.
