שמעון כהן
במשך שעות רבות של מוצאי שושן פורים, נאלצו אלפים רבים מתושבי העיר להמתין בפקק ארוך ומתפתל שהחל בכביש המנהרות ונמשך עד הכניסה לביתר עילית. הפקק הלך והתארך, ומאות רבות של אוטובוסים ציבוריים ורכבים פרטים נראו עומדים על עומדם במשך זמן ארוך ומייגע, ללא תזוזה, ולאחר מכן בתנועה זוחלת, כאשר בני המשפחה והילדים העייפים דחוסים באוטובוסים וברכבים הפרטיים ומחכים להגיע כבר הביתה.
גם כאשר הגיעו הנהגים לשערי העיר – הם נתקלו בשוטרים ומכווני תנועה, שדאגו להכווין את תנועת הרכבים הפרטיים אל הכניסה לעיר מגבעה ב’, כאשר הכניסה הראשית, מגבעה א’ – נועדה עבור התחבורה הציבורית.
אלא שעבור נוסעי האוטובוסים – בכך לא תמה הסאגה. בכניסה לעיר השתרך תור ארוך ביותר של אוטובוסים, זאת מכיוון שגביית התשלום נעשתה באופן ידני על ידי בַּקָרֵי חברת התחבורה שעלו לאוטובוס בכניסה לעיר ואז החלו בגבייה.
קטסטרופת הפקקים נגרמה בשל העובדה שאלפי תושבים חוזרים באותן שעות ספורות של מוצאי שושן פורים בירושלים. כידוע, רוב תושבי ביתר נוהגים לעלות לירושלים בפורים דמוקפים כדי לבקר ולשמוח עם בני המשפחה בירושלים. במוצאי החג, עם סיום הסעודות, עולים כולם בו זמנית על האוטובוסים והרכבים, והעובדה שאלפי כלי רכב עושים את דרכם לעיר באותו פרק זמן – גורם לעומס התנועה הקיצוני ולדרך שמתארכת כשעתיים ושלוש, תופעה שאף מוכרת ממוצאי חגים נוספים.
לדברי נהגים, העובדה ששוטרים כיוונו את התנועה בכיכר הכניסה לעיר – החמירה עוד יותר את הפקקים, זאת לצד ההמתנה של האוטובוסים בכניסה לעיר למטרות בידוק. אחד הפתרונות שהועלה על ידי כמה נוסעים הוא – שהתחנה הראשונה בעיר תבוטל בימי עומס, ובטח שלא יגבו רב קו בכניסה אלא יימצא פתרון אחר.
התנהלות חלמאית
לדברי אחד הנוסעים, העומס החל כבר מצומת הרוזמרין – בכניסה לכביש המנהרות, ונמשך עד לכניסה לעיר. בדברים שכתב לאחר ה’חוויה’, תיאר הלה בפרוטרוט את גורמי הבעיה: “זה מתחיל עם זה ששולחים משפחות עם ילדים אחרי יום שלם של התרוצצויות של שמחה כמובן, למוקד התחבורה בגבעת התחמושת, הליכה רגלית של ארבעים דקות עד שעה. וכאן הבן שואל: לא יכלו לעשות עוד כמה מוקדים, למשל הר חוצבים, אזור רוממה וכדומה?
“וזה ממשיך עם הפקק הארוך בכביש המנהרות. ואז עוברים את מחסום המנהרות – ופה מתחיל הסיוט הגדול: כבר הגעת למוקד עברת את הפקקים בירושלים; עברת את הפקקים במנהרות; עכשיו מגיעים למחדל הגדול – עומדות שיירות של רכבים פרטיים ואוטובוסים שעה ויותר, עד הכניסה לביתר.
“אני יודע, את התיקונים למצב הזה צריכים לעשות אנשים מקצועיים כמובן. ובכל זאת, כשאתה נמצא כל כך הרבה זמן על הכביש – אתה רואה דברים בסיסיים מסמרי שיער. למשל את התחבורה הציבורית הכניסו דרך הכניסה הראשונה ואת הפרטיים הפנו לכניסה השנייה של ביתר. במקום זאת, הרבה יותר חכם לעשות הפוך: התחבורה הפרטית תיכנס דרך גבעה א’, ואילו האוטובוסים דרך גבעה ב’, ואז יהיה לפקחים את כל רחוב קדושת לוי לבדיקה. כך, רוב הפקק מעוקף חוסאן – אם לא כולו – היה נחסך!
“אנחנו כל פעם שוכחים מה שהיה במוצאי החג הקודם, וכדי ביזיון וקצף”, סיים הלה ברוח המגילה.