השבוע בתאריך ל’ אב תשכ”ו (1966), במבצע עריקה נועז ומתוכנן, נחת טייס חיל האוויר העיראקי, מוניר רדפא, עם מטוסו מדגם מיג 21 בבסיס חיל האוויר בחצור. נחיתת המטוס, שלא היה מוכר למדינות המערב, עורר עניין רב בעולם כולו והדים רבים התלוו לפרשה.
הכול החל כארבע שנים קודם, במחצית השנייה של שנת תשכ”ב (1962), כאשר לשירותי הביון בארה”ב ובאירופה נודע כי ברית המועצות סיפקה למדינות ערב מטוסי קרב חדישים מדגם מיג 21 , ידיעה שהעלתה חשש מפני היכולות הבלתי ידועות של המטוס הסובייטי החדיש. מדינות המערב בכלל, ומדינת ישראל בפרט, היו מעוניינים מאוד לשים את ידם על מטוס המיג-21, שנחשב באותן השנים ליהלום שבכתר הארסנל הסובייטי והוגדר כאיום העיקרי על חילות-האוויר המערביים. חודש לפני המבצע הופל, לראשונה בהיסטוריה, מטוס מדגם זה מעל רמת הגולן על-ידי מטוסי חיל-האוויר הישראלי, אך עקב מצבו לאחר ההתרסקות, לא ניתן היה לערוך בדיקה מקיפה של דגם המטוס.
ארוכה הדרך אל היהלום
האלוף משנה במיל’ דני שפירא, ששירת אז בחיל האוויר, וכמו רבים אחרים הופתע מהגעת המיג לארץ, מספר: “רצינו מאוד לדעת מה המטוס הזה יכול לעשות, למה הוא כל כך מפחיד אותנו ואיפה נקודות התורפה והיתרון שלו. לשם כך היו תכנונים להשיג מטוס מיג בדרכים מאוד מקוריות: היה תכנון לחטוף מיג משדה-התעופה המצרי באל-עריש. כוחותינו היו אמורים להשתלט על השדה לכמה שעות, במהלכן הייתי אמור להמריא עם אחד מהמיגים שחנו שם ולהביא אותו לישראל. היה לנו מודיעין די טוב על מה שכבר יש שם ומה נצטרך להביא איתנו מהארץ”.
אם לא די בכך, מספר שפירא כי עלה רעיון נוסף להשגת מיג, בזמן בו שהה בצרפת כראש פרויקט מטוס הקרב הצרפתי מיראז’-3. “עלתה תוכנית אשר במסגרתה הייתי אמור להגיע לפולין, להתחזות לנציג של מדינה דרום-אמריקאית שבא להתרשם מהמטוס ולחטוף אותו לצרפת”. למותר לציין שהצרפתים התנגדו לתוכנית והיא התבטלה. רעיונות אלו ביטאו את הרצון העז של מדינות המערב, וישראל בתוכן, לנסות ולהניח ידן על המטוס. ארצות-הברית אף הייתה מוכנה להציע סכום של כמה עשרות מיליוני דולרים למי שיוכל להביא את המטוס למערב, אולם כל הניסיונות העלו חרס.
פריצת דרך
כך התגלגלו העניינים עד שיום אחד סייענים מקומיים סיפרו ליעקב נמרודי, שהיה ראש שלוחת המוסד בטהרן, על יהודי עיראקי, יוסף שמש, הטוען שהוא יכול ליצור קשר עם טייס שיביא מטוס וצוללת לישראל. נמרודי הציע לוותר על הצוללת ולהתמקד במטוס. הוא החליט לבדוק את שמש ושלח אותו למשימות ריגול שונות. שמש הצליח בכולן.
יוסף שמש, שהתגורר באותה עת בעיראק, סיפר כי הכיר משפחה נוצרית שאליה משתייך טייס המשרת בחיל האוויר העיראקי. מתברר שהאיש הוא טייס מנוסה המאוכזב מיחס השלטונות העיראקיים כלפיו כנוצרי, לאחר שעלייתו בסולם הדרגות נבלמה בשל מוצאו הדתי. הטייס מתנגד לשלטון העיראקי, אינו מסכים למדיניות היד הקשה של העיראקים כלפי הכורדים ובמיוחד קשה לו להשלים עם המשימות שהוטלו עליו להפציץ את הכורדים מהאוויר. מסיבות אלו ואחרות הוא הביע נכונות לערוק תמורת סכום לא גדול שיאפשר לו לשקם את משפחתו מחוץ לעיראק.
אחרי שנה של תיאומים הצליח שמש הממולח להוציא את מוניר מעיראק לביקור באתונה. שמש הסביר לשלטונות העיראקיים שאחותו של הטייס סובלת ממחלת ראש קשה וכי עליה לעבור טיפול באירופה. מוניר התלווה אליה בהיותו היחיד במשפחה ששולט באנגלית. באתונה נפגש מוניר עם לירון, טייס חיל האוויר, יליד פולין וניצול מחנה אושוויץ. לירון היה זהיר: בפגישות באתונה הוא סיפר למוניר שהוא טייס פולני שעובד בארגון אנטי-קומוניסטי. גם מוניר היה זהיר. הוא ביקש מלירון שלא יספר לאיש על שיחותיהם, גם לא ליוסף שמש או לאחרים שעלולים לפטפט את כולם למוות.
כך נסגרו אט אט הקצוות, פגישות רבות ברחבי העולם, דיונים, שכנועים ועוד סגירות של אלפי פרטים עד לגיוסו של מוניר למשימה – לערוק עם מיג לישראל. במבצע חשאי ביותר הוטס מוניר רדפא לארץ בתחילת שנת תשכ”ו (1966). הוא נפגש כאן בארץ עם ראש להק-מודיעין בחיל-האוויר תא”ל (מיל’) ישעיהו (שייקה) ברקת והוטס במטאור דו-מושבי על גבול ישראל כדי ללמוד את מסלול הטיסה. הרושם שעשה מוניר רדפא על אנשי חיל-האוויר היה מצוין וכל מי שפגש בו הרגיש שהוא שותף אידיאלי למשימה הרגישה.
השלב הבא היה הוצאת בני משפחתו של מוניר מעיראק. אשתו ידעה שהיא עוזבת את המדינה, אבל על פי התוכנית מוניר לא גילה לה שהיא תגיע לישראל. הוא דיבר על ביקור אצל האחות החולה ועל שהייה ארוכה באירופה. אחוזת התרגשות ארגנה האישה מכירת רהיטים בחצר ביתם בעיראק. במוסד אז נבהלו: כך לא מתנהגת משפחה שאמורה לעזוב את ארצה במבצע חשאי.
מוניר חזר לעיראק ובארבעת החודשים שנותרו עד לסיומו של המבצע, שמר על קשר מוצפן עם ה’מוסד’ ודיווח על העברתו לטייסת המיג-21. במקביל הוציא את בני משפחתו לאירופה. ביום שלישי, ל’ אב תשכ”ו ( 16 באוגוסט 1966) הוא יצא לדרך ובתוך כשעה הגיע למרחב האווירי הישראלי. על מסכי המכ”ם נראתה הנקודה שהצביעה על מיקומו המדויק של המטוס הזר המתקרב לשמי ישראל. מטוסי מיראז’ ישראליים הוזנקו ללוות את המטוס מכניסתו לגבולות הארץ עד נחיתתו בחצור, שם הושלם המבצע.
לומדים את המטוס
ביום שלמחרת הנחיתה של המיג, התקשר אלוף (מיל’) מוטי הוד, מפקד חיל-האוויר, אל שפירא ואמר לו: “אתה הולך להיות הטייס המערבי הראשון בעולם שיטוס על מיג-21. תתחיל ללמוד את המטוס, אנחנו מקימים צוות של מכונאים שיטפלו בו. צריך להתחיל לטוס כמה שיותר מהר ולהפיק לקחים”.
שפירא ומוניר נפגשנו לראשונה במתקן של שירותי הביטחון. מוניר סיפר לשפירא כי המציאות הבלתי נסבלת מבחינתו, בעיראק ובחיל-האוויר העיראקי, הביאה אותו להחלטה לערוק. לטענתו, הקש האחרון ששבר את גב הגמל היו משימות שהוטלו עליו להפציץ את הכורדים בפצצות נפלאם.
לאחר ההיכרות הראשונית קבעו שפירא ומוניר להיפגש בחצור ולהתחיל לעבוד על המטוס. העבודה הייתה רבה, בין השאר משום שכל ההוראות במטוס, בתא-הטייס ומחוצה לו, נכתבו בשתי שפות – ערבית ורוסית, והיה צורך לתרגם את הכיתובים לעברית ואנגלית על-מנת שיתאפשר לתפעל את המטוס בצורה יעילה. מוניר רדפא היה להוט מאוד לשתף פעולה ולסייע ככל שיוכל והוא אמר לשפירא: “אתה יכול לסמוך עלי! תשאל הכול – ואני אענה לך על הכול”. הוא הסביר לו על כל מערכות המטוס.
שפירא למד את מערכות המטוס יום יום במשך כמה שבועות. “הייתי יושב בתוך המטוס ומתרגל את תפעול המכשירים. הופתעתי מהנדסת האנוש שהייתה מוזרה בעיני. לכאורה היה נראה כי אין כל סדר הגיוני בסידור המכשירים בתא והם נראו כאילו המהנדס זרק אותם לתוך המטוס. מצד שני זה היה מטוס מאוד פשוט – אבל מאוד אמין, רק לתדלק ולהתניע”. מפקדי חיל-האוויר חששו שהמטוס יתרסק בטיסת הבכורה, ולכן עשו בחיל כל מאמץ כדי לאסוף את כל הפרטים על המטוס בשבועות שלפני הטיסה. לבסוף הגיע היום הגדול.
טיסת הבכורה
כל צמרת צה”ל וחיל-האוויר התכנסה בבסיס חצור כדי לראות את טיסת הבכורה. מספר שפירא: “האלוף (מיל’) עזר ויצמן, ניגש אלי ואמר לי – דני, אל תעשה קונצים ותחזור עם המטוס!” במקום נכח גם הטייס מוניר. “הוא נדהם מזה שאני עומד לטוס על המטוס לאחר פרק זמן כה קצר, ללא לימודי קרקע, תרגולי סימולאטור וטיסה במטוס דו-מושבי עם מדריך, והוא התעקש להיות בשדה בזמן שאני טס. אחרי הנחיתה נפגשנו, הוא חיבק אותי ואמר לי, עם דמעות בעיניים: אם אלוקים בירך אתכם בטייסים כמוך, הערבים לעולם לא ינצחו אתכם”.
לאחר ההמראה, החל שפירא להבין מדוע הטיל המיג-21 את אימתו על המערב. “המטוס הזה טס גבוה מאוד והאיץ מהר מאוד. “תמיד היה לנו מאוד קשה להשיג אותו בעת מרדף, עכשיו הבנתי למה. הסיבה הייתה שהוא שקל כמעט טון פחות מהמיראז’ הצרפתי (שהיה בידי חיל האוויר הישראלי) והיה לו מנוע מצוין שעבד כמו שעון”.
לאחר סדרת הטיסות על המיג החל דני שפירא לכתוב ספר על ביצועי המטוס. בספר הושם דגש על יכולותיו של המיג, תוך אבחנה בנוגע ליתרונותיו ולחסרונותיו של המטוס שהיווה את האויב העיקרי של חיל-האוויר במשך כשלושה עשורים.
המטוס סיפק לחיל האוויר מודיעין חשוב נוסף באשר למעטפת הביצועים של המיג שהיה נפוץ בכל מדינות ערב ובעיקר סיפק מידע בדבר נקודות התורפה של המטוס. בעקבות הניסיון והלקחים שנצברו בטיסות האלו התאפשרו הפלות רבות של מיג-21 בידי טייסי חיל-האוויר, הן במלחמות ששת-הימים ויום-הכיפורים והן בין המלחמות.
העולם מתעניין
לאחר שהופקו הלקחים ונלמדו הסודות הגיע הזמן לעשות עסקים: כפי שניתן לתאר, עשתה הגעת המיג לישראל רושם עולמי. משלחות מחילות האוויר של ארצות הברית, איטליה, הולנד וצרפת נחתו בארץ כדי לבדוק את המטוס מקרוב.
בעוד הרוסים דרשו את המטוס בחזרה, האמריקנים התחננו לקבל אותו. הם היו המומים כאשר שמעו על נחיתת מטוס המיג בישראל. צוות גדול של חיל האוויר האמריקני נשלח במהירות ארצה כדי לבחון את ביצועיו של המטוס, אך הישראלים עיכבו את המשלחת האמריקאית והורו להם להמתין עד שחיל האוויר ישלים את בדיקות המטוס.
לאחר שנתיים נמסר המטוס לחיל האוויר האמריקאי למשך חודש לשם בחינתו. לימים, בראיון לעיתונות טען ראש “המוסד” לשעבר, אפרים הלוי, כי ללכידת המטוס והעברתו לארצות הברית היה משקל רב בהחלטה האמריקאית לבטל את האמברגו על אספקת נשק לישראל שהיה בתוקף מעת הקמתה.
תחנה סופית
בעוד בבגדד נערך משפט ראווה לחמישה “נאשמים” בשיתוף פעולה עם מוניר, הטייס העיראקי התאקלם בארץ והחל לטוס על מטוסי הדקוטה של חברת הנפט אשר עבדו בקו תל-אביב-אבו-רודס. המשפחה גרה בעיר יפו בכיסוי של פליטים איראנים. במלחמת ששת-הימים הוא אף ביקש להתגייס לצה”ל ולהילחם כחייל חי”ר. לאחר כמה שנים, כנראה בלחצה של אשתו, שלא הצליחה להתאקלם בארץ, החליט מוניר לעזוב את הארץ והוא ובני משפחתו עברו למדינה חסויה באירופה, שם נפטר מדום לב לפני כעשור. עד עצם היום הזה בני משפחתו של מוניר חיים באלמוניות ומסרבים להיחשף.
למרות שהיה שבע רצון למדי בעת שהותו בארץ ולמרות שמעולם לא התחרט על מעשהו והיה שלם עם הצעד שעשה, היה קשה למוניר להסתיר את אכזבתו מהמדינה בכל הקשור למענקים אותם קיבל מרשויות הביטוח הלאומי . האיש שעשה למדינת ישראל טובה אדירה ושירות ענק, לא קיבל על כך פרס כספי גבוה, אלא סכום קטן על-מנת לדאוג לבני משפחתו, וכשהעז לבקש עוד סכום של כמה אלפי דולרים, סירבו לבקשתו.
גם קרוב לחמישים שנה אחרי מבצע יהלום, ישנם פרטים רבים הקשורים לאותו מבצע שנותרו עלומים עד עצם היום הזה.
מטוס מיג-21
המיג 21 הינו מטוס קרב קל על-קולי רב-משימתי מתוצרת ברית המועצות לשעבר. כנפיו המשולשות של המיג-21 הפכוהו למטוס הסובייטי הראשון ששילב יכולות יירוט ותקיפה באותו מטוס, מה שהפך אותו לשקול למטוס F-104 האמריקאי ולמטוס מיראז’ 3 הצרפתי בני אותה התקופה.
מטוסי מיג-21 סופקו למדינות רבות במזרח התיכון שהיו מקורבות לברית־המועצות, כדוגמת מצרים, סוריה ועיראק. כחודש לפני פרוץ מלחמת ששת הימים הפילו טייסי חיל האוויר הישראלי ששה מטוסי מיג-21 סוריים. במלחמה עצמה הושמדו מטוסי מיג-21 רבים על הקרקע במבצע ממוקד. בשנת תש”ל (1970) בעת מלחמת ההתשה נערך קרב אוויר בין שמונה מיראז’ים וארבעה פנטומים ישראליים לבין 24 טייסי מיג-21 של חיל האוויר המצרי – קרב שהסתיים בהפלת חמשה מיגים. המטוס השתתף גם במלחמת יום כיפור ובמלחמת שלום הגליל, ונמצא עד היום בשירות חילות האוויר של מדינות ערב, אך פינה את מקומו כמטוס המוביל לטובת מטוסי מיג חדישים יותר – מיג 29, מיג 23 ומיג 27.
באשר למצרים, תודות להסכם השלום עם ישראל, סיפקה ארה”ב לחיל האוויר המצרי מטוסי F-16 ומיראז’ 2000 וכך התאפשר למצרים להחליף את מטוס המיג בשימוש במטוסי קרב מערביים.
מדינות המערב בכלל, ומדינת ישראל בפרט, היו מעוניינים מאוד לשים את ידם על מטוס המיג-21, שנחשב לאיום העיקרי על חילות-האוויר המערביים. ארה”ב הייתה מוכנה להציע סכום של עשרות מיליוני דולרים למי שיביא את המטוס למערב, אולם כל הניסיונות העלו חרס.
השלב הבא היה הוצאת בני משפחתו של מוניר מעיראק. אשתו ידעה שהיא עוזבת את המדינה, אך על פי התוכנית הוא לא גילה לה שהיא תגיע לישראל. אחוזת התרגשות ארגנה האישה מכירת רהיטים בחצר ביתם בעיראק. במוסד אז נבהלו: כך לא מתנהגת משפחה שאמורה לעזוב את ארצה במבצע חשאי.
האמריקנים שהיו המומים כאשר שמעו על נחיתת מטוס המיג בישראל התחננו לקבל אותו. צוות גדול של חיל האוויר האמריקני נשלח במהירות ארצה כדי לבחון את ביצועיו של המטוס, אך הישראלים עיכבו את המשלחת האמריקאית והורו להם להמתין עד שחיל האוויר ישלים את בדיקות המטוס.
