דווקא במדינה שהייתה ערש הולדתו של הצורר אדולף היטלר ימ”ש והמקום בו צמח הרעיון הנאצי, כיהן יהודי כמנהיגה והיה אחד ממנהיגיה הבכירים של אירופה. ההשגחה העליונה כיוונה לכך שהקנצלר (הנשיא) הנערץ ביותר באוסטריה אחרי הצורר אדולף היטלר ימ”ש, ומי שתקופת כהונתו כקאנצלר הייתה הארוכה בתולדות הרפובליקה האוסטרית, יהיה לא אחר מאשר אדם יהודי.
בעיתוי מעניין, השבוע בו הלך לעולמו קרייסקי הוא גם השבוע בו מציינים באוסטריה את יום העצמאות של המדינה.
קרייסקי הנהיג את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בארצו, כיהן כשר החוץ והחל משנת תש”ל (1970) כיהן במשך 13 שנים כנשיא המדינה, זמן שיא בפוליטיקה האוסטרית. מוצאו היהודי לא מנע את הקריירה הפוליטית שלו, רוב מצביעיו של קרייסקי תמכו בו על אף שידעו שהוא יהודי, וככל הנראה מקצתם היו גם נאצים לשעבר.
תולדות חייו
קרייסקי נולד בווינה למשפחה שעסקה בטקסטיל. בגיל 15 הצטרף לתנועת הנוער של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית והמשיך בפעילותו הפוליטית גם בתקופת לימודיו באוניברסיטת וינה. ואולם בשנת תרצ”ד (1934), עת הוצאה המפלגה מחוץ לחוק על ידי הקאנצלר הפאשיסטי אנגלברט דולפוס, עבר קרייסקי לפעילות פוליטית מחתרתית. כתוצאה מפעילותו זו נעצר כעבור שנה באשמת בגידה וישב שנה במאסר. בשנת תרצ”ח (1938), ערב סיפוחה של אוסטריה לגרמניה (האנשלוס) ע”י שלטונו של היטלר , נמלט קרייסקי לשבדיה, שם שהה עד לסופה של מלחמת העולם השנייה.
בשנת תש”ו (1946), עם סיום מלחמת העולם השנייה ושחרור אוסטריה מידי השלטון הנאצי, חזר קרייסקי לאוסטריה, ובשל קשריו בשבדיה הוא נשלח לבירה סטוקהולם, הפעם כנציג רשמי של ממשלת אוסטריה. כעבור שנים ספורות הוא שב לאוסטריה ומונה על ידי הנשיא המכהן, תיאודור קורנר ליועצו.
במעלות השררה
בשנת תשי”ג (1953) מונה לסגן שר החוץ ושימש כנציג אוסטריה הבכיר במשא ומתן מול בעלות הברית (ארצות הברית, בריטניה, צרפת וברית המועצות), אשר שלטו במדינה מתום מלחמת העולם. קרייסקי, שניהל בהצלחה רבה את המו”מ מול מדינות הכיבוש, זכה לתהילה רבה עת עזבו בעלות הברית את אוסטריה, ועל גלי ההצלחה נבחר לפרלמנט. כעבור שנים ספורות נבחר קרייסקי לכהן כשר החוץ של אוסטריה, כאשר מרב זמנו הופנה לניסוח הסכמי המסחר האירופיים, אשר היוו בסיס להקמת האיחוד האירופי. בשנת תשכ”ז (1967), לאחר הפסד מפלגתו בבחירות, הוא מונה ליו”ר המפלגה הסוציאליסטית וכעבור שלוש שנים הוביל את המפלגה לניצחון סוחף והפך לקאנצלר היהודי הראשון בתולדות אוסטריה. קרייסקי שהיה, כאמור, פופולארי מאוד בקרב אזרחי אוסטריה חזר וזכה בעוד שלוש מערכות בחירות.
יחסו לישראל
קרייסקי היה ידוע כמתנגד לציונות כפתרון לבעיה היהודית והוא לא הכיר בהצדקה להקמתה של מדינה עצמאית ליהודים, אך למרות זאת הכיר בדיעבד בחשיבות קיומה של מדינת ישראל ליהודי העולם והוא סבר שמאחר שמדינת ישראל כבר קיימת מן הראוי שתמשיך להתקיים.
היה ידוע בביקורתיותו כלפי עמדותיה של ממשלת ישראל בנוגע לסכסוך הערבי ודעותיו אלו זיכו אותו בכבוד בעולם הערבי ואף בקשרי חברות עם נשיא מצרים, אנואר סאדאת ושליט לוב, מועמר קדאפי. קרייסקי הגדיל לעשות ובשנת תש”מ (1980) היה מהראשונים בעולם שהכירו בארגון הטרור אש”ף והתיר לארגון לפעול בארצו כנציגות רשמית של העם הפלסטיני. הוא אירח בווינה את מנהיג אש”ף, יאסר ערפאת, בשעה שרוב מדינות העולם עוד החרימוהו כטרוריסט.
קרייסקי ספג ביקורת קשה ממדינת ישראל ומהעולם היהודי, אשר ראו בדעותיו אלה בגידה בעם היהודי. במיוחד זכורים דבריו על ראש ממשלת ישראל דאז, גולדה מאיר, באומרו כי הוא השליט האירופאי היחידי שלא נסחט על ידה, וכן פנייתו המזלזלת לראש הממשלה מנחם בגין עת אמר עליו “בסך הכול מדובר בעורך דין קטן מפולין”. קרייסקי לא טרח להסתיר את עוינותו לגולדה מאיר ומנחם בגין, ואלה לא הסתירו את עוינותם כלפיו.
ימים מספר לפני פרוץ מלחמת יום כיפור סיפר לו בכיר בשלטון המצרי, איסמעיל פהמי, על רצונה של מצרים לתקוף את ישראל, אך קרייסקי לא העביר כל מסר של אזהרה לישראל. מאוחר יותר טען כי לא העריך את הדברים כאמינים.
הוא לא התכחש אף פעם למוצאו היהודי, אך נהג לטעון שמדינת ישראל מנסה להזכיר לו את השתייכותו לעם היהודי ולכפות עליו את יהדותו. למרבה האירוניה, למרות השקפותיו, הוא עזר למדינת ישראל יותר מרוב מנהיגי העולם: הוא התיר ליהודי ברית המועצות לחצות את אוסטריה בדרכם לישראל; וכן אוסטריה הצביעה נגד החלטת האו”ם להשוות את הציונות לגזענות.
הסיוע לעליה מבריה”מ
כאמור, למרות עוינותו למדינת ישראל, וינה היוותה בשנות שלטונו תחנת מעבר סודית של מהגרים יהודים מברית המועצות לישראל ולמדינות המערב, תחת הסכם בשתיקה עם קרייסקי. לאחר שהדבר נחשף ובעקבות חטיפת מספר מהגרים והחזקתם כבני ערובה על ידי טרוריסטים פלסטינים, הוא הפסיק שיתוף פעולה זה, אך הסכים לחדשו בתנאים של חשאיות.
הגן על הנאצים?
קרייסקי, כפטריוט אוסטרי נלהב, התנגד נחרצות גם למאבקו של צייד הנאצים, שמעון ויזנטל, ואמר בתגובה לטענת ויזנטל לפיה ארבעה מחברי ממשלתו הינם בעלי עבר במפלגה הנאצית, כי ויזנטל אינו בר סמכא להגיד לעולם כי האוסטרים אנטישמים.
ויזנטל, אזרח אוסטריה, היה האיש שקרייסקי שנא יותר מכולם. יש הטוענים שקרייסקי חש שעצם נוכחותו של ויזנטל בווינה מסכנת את זהותו האוסטרית, על כן האשים קרייסקי את ויזנטל בשיתוף פעולה עם הגסטאפו. חלקו של קרייסקי בביוגרפיה שכתב ויזנטל אינו קטן מחלקו של ויזנטל בביוגרפיה שכתב קרייסקי. שנאתו ליהודי ויזנטל לוותה את היהודי קרייסקי עד סוף ימיו.
תסביך יהודי עמוק
לפני כעשור יצאה לאור ביוגרפיה, שכתב אחד מעוזריו לשעבר. המחבר, וולפגנג פטריץ’, מנסה לשכנע את קוראיו שלא היה מה שהניע את קרייסקי יותר מהשאיפה להבטיח לבני ארצו פרנסה ושגשוג. בין היתר, מחבר הספר טוען את מה שקרייסקי הכחיש תמיד: במרכז חייו עמד תסביך יהודי עמוק שהביאו לא אחת להתפרצויות קולניות על מנהיגי מדינת ישראל. במשרד החוץ בירושלים יצאו מתוך הנחה שהקנצלר האוסטרי סובל מהפרעות נפשיות.
לדברי הביוגרף של קרייסקי, סוד הצלחתו נעוצה בעובדה שהיטיב לאתר הזדמנויות פוליטיות ולא הרבה להחמיצן. לדבריו היה בו משהו אנושי מאוד, אמיתי מאוד וגם כריזמטי מאוד, עד שבני ארצו כינוהו “מלך השמש”. למרות ההערצה אליו בארצו נראה שאוסטריה הייתה קטנה על ממדי הקנצלר שלה וניתן לומר שקרייסקי חש נוח יותר במחיצתם של מנהיגי המעצמות הגדולות.
חזר בתשובה?
באחרית ימיו גידל קרייסקי זקן שהבליט מאוד את מוצאו היהודי, והוא גלה אל האי מיורקה שבספרד,שם הרבה להתבודד ולהתמרמר על גילו המתקדם. שמועות עקשניות שהסתובבו באותם ימים טענו שקרייסקי התקרב בערוב ימיו ליהדות, החל להניח תפילין ואף יצר קשר עם חסידי חב”ד.
ובלי כל קשר, בקיץ של שנת תשמ”ט (1989),שנה לפני מותו, הוזמן קרייסקי לשטוקהולם, בירת שוודיה, למפגש חגיגי שנערך עבורו בהשתתפות ראשי מדינות באירופה. הכול ראו בבואו מעין ביקור פרידה מהחיים. היהודי הישיש מווינה הביא איתו רק מסר אחד לכינוס: אל תשכחו את סבלם של הפלסטינים. בווינה יש כיום רחוב מרכזי על שמו; אולי יום אחד הוא עשוי לקבל רחוב גם ברמאללה?
מנהיגי מדינות יהודים בהיסטוריה
ראש ממשלת בריטניה
בנג’מין (בנימין) ד’יזראלי היה סופר ומדינאי יהודי, שכיהן כראש ממשלת בריטניה לפני כמאה וארבעים שנה. בנוסף להיותו אחד המדינאים הבריטים הגדולים של המאה ה-19, קנה לעצמו מקום בספרות האנגלית וספריו המדיניים נקראים עד היום. הוא זקף תמיד את הצלחותיו לזכות מורשתו היהודית.
בכל ימיו לא חדל מלהביע את אהדתו לעם היהודי הסובל. הוא התפעל מעברו והתגאה במוצאו היהודי. לדוגמה, כאשר הותקף בפרלמנט על ידי אחד הצירים על היותו יהודי, ענה לו ד’יזראלי “כן, יהודי אני, ובימים שאבות-אבותיו של הג’נטלמן הנכבד היו פראים אכזרים באי נידח, שימשו אבותיי ככוהנים בבית המקדש”.
מנהיגי מדינות בעלי שורשים יהודיים
לא מעט מנהיגים, חלקם בעלי שם עולמי, על אף שלא היו יהודים ע”פ ההלכה, הרי שהיו בעלי שורשים יהודיים אם מצד האב ואם מצד האם.
ראש ממשלת בריטניה כיום
דייויד קמרון ראש ממשלת בריטניה הנוכחי מטעם המפלגה השמרנית הבריטית, הינו בעל שורשים יהודים.סבו מצד אביו היה יהודי יליד גרמניה ובנקאי מפורסם. משפחתו מיוחסת לרבי אליהו בחור, אחד מחכמי האחרונים ומחברם של ספרים רבים, בין היתר חיבר את הספר המוכר “מסורת המסורת” על טעמי המקרא. קמרון אף סייע לאחרונה בהוצאה לאור ובהדפסה של כתבי סבו רבי אליהו.
נשיא ברית המועצות
ולדימיר אִילִיץ’ אוּליַאנוֹב, הידוע בכינוי לֶנִין , היה מהפכן רוסי ואידיאולוג קומוניסטי, מייסד ברית המועצות, אשר הנהיג את המדינה הקומוניסטית בשנותיה הראשונות והיה בעל השפעה מכרעת על התפתחותה. סבו מצד האם היה יהודי בשם משה בלנק, תושב העיר ז’יטומיר שבאוקראינה.
נשיא צרפת
ניקולה סרקוזי, נשיא צרפת בקדנציה הקודמת, שבמקור משפחתו מגיעה מהונגריה, הוא נכד, מצד אימו, לסב יהודי שהיה ניצול שואה ואשר שבעת אחיו ואחיותיו נרצחו במחנות ההשמדה.
קרייסקי כיהן כנשיא המדינה במשך הקדנציה הארוכה ביותר בתולדות אוסטריה. מוצאו היהודי לא מנע את הקריירה הפוליטית שלו, ורוב מצביעיו של קרייסקי תמכו בו על אף שידעו שהוא יהודי, מקצתם היו גם נאצים לשעבר.
ימים מספר לפני פרוץ מלחמת יום כיפור סיפר בכיר בשלטון המצרי, איסמעיל פהמי, לקרייסקי על רצונה של מצרים לתקוף את ישראל, אך הוא לא העביר כל מסר של אזהרה לישראל. מאוחר יותר טען כי לא העריך את הדברים כאמינים.
באחרית ימיו גידל קרייסקי זקן שהבליט מאוד את מוצאו היהודי. שמועות עקשניות שהסתובבו באותם ימים טענו שקרייסקי התקרב בערוב ימיו ליהדות, החל להניח תפילין ואף יצר קשר עם חסידי חב”ד.
