מאחורי מסיכה
משנה:
יעקב מרגליות
אין צורך להכביר במילים על החשיבות בעטיית מסכה בימים אלה. עיתון ‘שערים’ מוביל בחודשים האחרונים קמפיין עקבי הקורא לתושבים לקחת את הנחיות הבריאות והצעדים למניעת התפשטות הנגיף – באופן הכי רציני ששייך להעלות על הדעת. כציבור שאמון על חובת ‘ונשמרתם מאוד לנפשותיכם’ ומוזהרים על ‘לא תעמוד על דם רעך’ – אנו יודעים שחיי אדם הוא הדבר הקדוש ביותר שקיים, ועלינו להחמיר בכך הרבה יותר מהנחיותיהם של רשויות הבריאות הרשמיות. על כך אין חולק, בכך אין ספק, וכך אכן מורים כל גדולי התורה ופוסקי ההלכה שבדור. זלזול באחת מן ההנחיות – הוא זלזול בחיי אדם רח”ל העלול לעלות לכדי חשש שפיכות דמים ד’ ירחם.
יחד עם זאת, כעיתון שמדבר מגרונם של התושבים ומבטא את מצוקתם – שומה עלינו להפנות השבוע זרקור אל הצד השני של המטבע: לפי תלונות שזרמו אל המערכת אתמול (יום א’) – משטרת ישראל, אשר מקיימת בסיס גדול בכניסה לגבעה ב’ בעיר – החליטה לצאת במבצע אכיפה מחמיר ובררני, אשר לפי התלונות שהגיעו למערכת (ואף פורסמו אתמול בזירות תקשורתיות רבות) – יש בה סממנים של התנכלות שיטתית, לא עניינית, וכזו הנגועה בסטיגמות נגד הציבור החרדי.
קנס שרירותי
כך, למשל, מעדות שהגיעה למערכת (ויש אף תמונה המתעדת את האירוע) – משפחה חרדית נקנסה אתמול על ידי שוטר מקומי בסך של 2,000 שקלים (500 שקלים לכל בן משפחה). תאמרו: ‘בטח מדובר במשפחה שהלכה ללא מסכות’, ובכן – מדובר במשפחה שצעדה ברחובות ביתר עם מסכות, אלא שלטענת השוטר שרשם את הקנס השרירותי – המסכות של בני המשפחה הללו היו עטויות על הפה בלבד, ולא כיסו את האף כנדרש.
אכן, על המסכה לכסות את האף, ויש בכך חשיבות רבה וקריטית במניעת הפצת הנגיף, אך יחד עם זאת – רישום קנס שרירותי לארבעה בני משפחה(!) על סך אלפיים שקלים (סכום עתק עבור משפחה חרדית ממוצעת), וזאת במקום להעיר לבני המשפחה לכסות את האף כנדרש – הוא צעד של היטפלות מרושעת. הרי לא מדובר באנשים שעברו על החוק בשאט נפש ובחרו במודע לזלזל בהנחיות ולוותר על מסכה; הם עטו מסכה – אך לא כיסו בה את אפם. זה בדיוק המקרה שבו על השוטר לגלות התחשבות, לגשת אל האנשים ולומר להם: “רבותיי, אני מבקש שתדאגו שהמסכה תכסה גם את האף”. לרשום קנס של 2000 שקלים בלי התראה והערה, לכאורה – הוא רשעות לשמה.
זאת ועוד: תיעוד ששלחו תושבים למערכת ‘שערים’ מראה שוטרים המסתובבים ברחבי העיר כדי לקנוס תושבים על אי עטיית מסכה על האף – בעוד הם עצמם אינם עוטים את המסכה שלהם על האף, אלא מסתפקים בכיסוי הפה בלבד. אז קודם כל, מן הראוי היה שהשוטרים המסתובבים בעיר יפגינו דוגמה אישית, בטרם הם ניגשים לעשוק את כספם של תושבים עניים בעיר שרק בשבועות הללו התפרסם כי היא מובילה את טבלת האבטלה הארצית בעקבות כך שספגה את המכה הכי אנושה ממשבר הקורונה.
איפה ואיפה
נוסף על כך, פורסמו אתמול (יום א’, כאמור) תמונות המתעדות שוטרים בערים אחרות‚ לא חרדיות, שמסתובבים עם חבילות של מסכות שאותן הם מחלקים לעוברים ולשבים, במקום לתת להם קנס. כידוע, הזלזול בהנחיות והוויתור (הבלתי מוצדק והשערורייתי אפילו) על עטיית מסכה – היא נחלתן של כלל הערים, וערים לא חרדיות ביתר שאת. אלא שבעוד בערים החרדיות המשטרה חושבת פעמיים ואף מעדיפה לחלק מסכות חינם לאזרחים סוררים – בביתר הענייה היד קלה על הדק הקנס.
אובססיית האכיפה הזו, שנראית כאמור כאכיפה בררנית הנשענת על סטיגמות שרווחות בכלי התקשורת נגד הציבור החרדי (רק אתמול פורסמה כרזה רשמית של משרד הבריאות, שמראה ‘חולה קורונה’ עם כיפה לראשו, כאשר המסר הסמוי והעקיף שיוצא מכך הוא שחולי הקורונה הם בהכרח – הולידה תחושות קשות של מורת רוח בעיר. לפי ההערכות, מדובר בסכום כולל של עשרות אלפי שקלים שבהם נקנסו אתמול תושבים בעיר, חלקם לא על אי עטיית מסכה – אלא אפילו על עטיית מסכה בצורה לא נכונה.
בין אלעד לביתר
כעין הפתיחה – יודגש אף בסיום: עטיית המסכה היא חובה גמורה! ישנם מגדולי ישראל שאף התבטאו כי ייתכן וזוהי חובה מדאורייתא (‘ונשמרתם’ ו’לא תעמוד על דם רעך’). אין שום מקום להקל בכך ראש, וצריך להחמיר בכך בלי קשר להתנהלות המשטרתית הנטפלת לתושבים בעיר.
יחד עם זאת, עלינו להתריע ולזעוק נגד מדיניות של אכיפה בררנית, לא שוויונית ולא מידתית, הנשענת על דעות קדומות ורואה בציבור חרדי חלש – אובייקט נוח וקל לרדוף אותו ולהיטפל אליו. המחזות שזורמים בימים אלו מאלעד – שסוגרה ונסגרה בגלל כמה עשרות חולים במקום לפנותם למלונית, במה שהפך לאבסורד – עלולים להיות השלב הבא אצלנו בביתר עילית, כאשר כל צעד שבעיר ישראלית רגילה חושבים עשר פעמים לפני שנוקטים אותו – בעיר חרדית נוקטים בו לכתחילה, שהרי האזרחים החרדים הם ממילא חלשים, חסרי קול ונטולי זכויות.
לתושבי ביתר ייאמר אפוא: ‘הקפידו על מסכות. אל תתחכמו. זכרו שזוהי חובה גמורה מדין תורה!’ ולמשטרה המקומית ייאמר: ‘אל תנצלו את חולשתנו האזרחית כדי לכלות בנו את זעמכם ולקצור עלינו כותרות. ראיתם אזרח שהמסכה שלו אינה יושבת במקום? תיגשו אליו, תעירו לו, ודאו שהוא מתקן את הדבר, ורק אם תראו שמדובר באזרח שעובר על התקנות בשאט נפש ומתוך זלזול והפקרות – או אז תרשמו לו דו”ח. לא רגע אחד לפני כן. אנושיות, התחשבות, הכלה והומאניות – הם הא”ב באכיפת הסדר הציבורי’.
‘שערים’ ימשיך לעקוב אחר ההתפתחויות בשני הכיוונים – גם בצד של חבישת המסכות על ידי תושבי העיר, וגם בצד של הפסקת העוול והאכיפה הבררנית במקומות שאין לכך הצדקה.
הזעקה של תושבי אלעד
כפי שצוין בגוף הכתבה, התנהלות הרשויות כלפי אלעד הוא תמרור אזהרה מפני העלול לקרות בעירנו, שעשויה אולי להיות היעד הבא של הרשויות במאמץ להציג את הציבור החרדי כסורר ובלתי אחראי לנוכח הנגיף. בדיון שנערך אתמול (א’) בכנסת, התייצב ראש עיריית אלעד, ישראל פרוש, ובדברים היוצאים מן הלב יצא למתקפה חריפה נגד הממשלה ושר הבריאות בעקבות הסגר שהוטל על עירו. “עם מי התייעצת? העיקר שמת סגר על העיר אלעד, לא סופרים אותנו, בושה!”, היו רק חלק מהמילים הנוקבות שהשמיע פרוש.
את הדיון בוועדת החוקה על הסגר בערים טבריה ואלעד, פתח יו”ר הוועדה ח”כ יעקב אשר, והשמיע דברים נוקבים נגד קטלוג ומיתוג ציבורים שלמים, ככאלו המזוהים עם נגיף הקורונה. ח”כ אשר אמר: “החוק הזה יוצר סטיגמות לערים שונות; לא נשב פה רק כדי לאשר מסמך שהועבר אלינו בבהילות”.
“יש 12 נפשות בדירות עד 120 מטר”, אמר ראש עיריית אלעד, “ולכן, כשהחולה הראשון נכנס, אנחנו מבקשים: קחו אותו למלונית. אין לנו חדר לכל חולה”. כדוגמה, הוא הביא את המקרה הבא: “יושב פה לצידי סגן ראש העיר; הוא טיפל באנשים, וחלה. ביקשתי כמה ימים שיבדקו אותו, אבל לקחו 10 ימים עד שבדקו אותו ובינתיים הוא ומשפחתו נהיו חולים”.
פרוש המשיך ותיאר: “בפעם הקודמת ראיתי ש’הלכו על הראש’ של העיר שלנו, אבל לא סגרו אותנו. הפעם שאלתי את המשטרה. שר הבריאות הודיע לי: סגרו לך את העיר, אמרתי לו ‘תן לי להוציא אותם למלונית’. יש את משטרת ישראל שאומרת שיש אכיפה של 100 אחוז וכולם שומרים על מסכות. כולם במשמעת. אז למה עשו את זה?. אני שואל את שר הבריאות: למה אתה סוגר את העיר? מה התועלת? הוא אמר לי: אתה צודק, אני לא מנהל את המדינה, ולא יכול לייצר לך את המלוניות, אבל סגר צריך לעשות”.
“איזו בושה! לאן הגענו במדינה שלנו. לא סופרים אותנו לפני שמקבלים החלטות. אוי לאותה בושה”, סיים ראש עיריית אלעד ישראל פרוש את דבריו החריפים בשם תושבי עירו הכאובים.
כאמור, החשש בקרב תושבי ביתר עילית – חשש שמקבל משנה תוקף לנוכח ההתנהלות המשטרתית בביתר (וגם לנוכח מחזות של חוסר זהירות מספקת מצד תושבים בשולי העיר) – הוא שהיעד הבא יהיה בביתר. זהו תרחיש בלהות. תשאלו את תושבי אלעד.
