בס”ד
סדר של שמים וארץ
שבעה דברים בעני, ואלו הן: עניות, דלות, אביונות, מחסור, רעב, אין וריק, וכולהו איתנהו ביה ברבי שמואל מקאריב. עני ואביון היה עד שאין לשער גודל מחסורו. ואם מנהג האנשים הוא דלבתר שפושטים הרגל בחדלון פרעון פושטין הם יד מקבצת, הרי שרבי שמואל, כיון שרגל לא פשט, זאת משום דלצורך פשיטת הרגל תנאי קודם למעשה הוא שיהיו מעות תחת ידו של אדם ויאבדנו במסחר, ואילו רבי שמנואל מעודו לא היה לו ולו פרוטה לעסוק בה עסקה או הדומה לה, שמא לפיכך גם יד לא פשט, ולא תלה בטחונו באדם רק בהשם יתברך, שעליו השליך יהבו והוא כלכלו כראות עינו.
על אף דלותו, הייתה צהלתו של רבי שמואל על פניו ושמחתו בליבו כל הימים, כי תורתו הייתה לחם חוקו יומם וליל, ולא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה’. גאון עצום היה רבי שמואל, ירא שמיים בסתר ובגלוי ודובר אמת בלבבו, והייתה יגיעתו בתורה לאות ולמופת, והיה שקוע באוהלה של תורה ובהגיוני החסידות כל ימיו, וטוב לו. שמא תתמהו אביון מהודר שכזה, המובחר שבעניים איך לא נטפלו אליו עושי מצווה ומהדרים בחסד, ולא כרתו עמו ברית “יששכר וזבולון”, ולא קיימו ביה מצווה דאוריתא ד”והחזקת בו”, תשובה לדבר היא הקבלה שקיבל על עצמו רבי שמואל, קבלה שלא זז הימנה ודבק בה תמיד, והיא – לקיים בעצמו את מאמר הכתוב “אשרי הגבר אשר שם בה’ מבטחו ולא פנה אל רהבים”, ונמנע בכל מאודו שלא לפנות אל בשר ודם ולא לבקש כדי צורכו מאיש. והייתה הקבלה הזאת חקוקה על ליבו בלתי נטות הימנה ימין ושמאל, לא רעב ולא צמא, גם לא עוני ולא מחסור הניאו אותו מדבר הקבלה אשר קיבל, ואף כשבני ביתו שאלו לחם, האכילם בדברי אמונה ובפניני בטחון ואל זולתו לא ניגש. והיה הקב”ה מזמן לו פרנסתו ואף שהייתה בצמצום ולא בריווח, מ”מ הייתה בנחת ולא בצער בהיתר ולא באיסור. ובעוד היה העולם כולו מתקיים בהבל פיו הטהור שהיה מקדש העולם בתורתו, היה הוא ואנשי ביתו מסתפקים במעט שבמעט די צרכם ופחות, עניים בעולם הזה ועשירים לעולם הבא.
ימי שמחת הפורים חלפו ועברו, ובעוד בבתי ישראל מכבדים הבתים, ממרקים ומצחצחים ומסלקים החמץ מחורים ומסדקים, וממלאים הבית בצרכי החג לכבדו בכלים נאים ובכסות נאה, הרי שבביתו של רבי שמואל לא היה זכר מכל אלו. “חמץ?” טענת בעלת הבית בפיה – “חמץ?”, ולוואי שיהיה בבית להביא טרף לילדיה, ואם היה משהו מן המשהו חמץ בחור או בסדק היו מבערים אותו בפיהם הילדים הרכים המבקשים לחם. והיה רבי שמואל עטוף בשמחתו התדירה והוגה בתורתו תמיד, וצרכי החג? אלו לא הטרידו את מחשבתו, בורא כל הנשמות צופה ומביט בכל העולמות, וגם אל ביתו משגיח, והוא הזן ומפרנס לכול – בידו לזמן לו כל צרכו וצרכי ביתו.
ורעייתו הצדקנית, איזוהי אישה כשרה – העושה רצון בעלה, יודעת היא ומכרת את קבלתו הנושנה שלא לבקש ולא לפנות למתנת בשר ודם ולא באה להטותו מזו הדרך חלילה, אולם בהאי גוונא שמא יש לומר, כך הייתה סברתה ערוכה על לשונה, ששאני הכא, שהרי הלכה …
