בס”ד
בימים אלו, כאשר עיר התורה והחסידות ביתר עילית מתאגדת סביב מרא דאתרא הגאב”ד הגאון רבי חיים וייס שליט”א, אשר קבע משכנו בתוככי העיר נאווה קודש, נפליג לאחור אל ימי הבראשית, אל חבלי הלידה של ביתר עילית – עיר צעירה ויומרנית משהו, שקבוצת אברכים צעירים חדורי מטרה וארוכי מבט קבעו בה יתד, הפריחו את השממה וייסדו בה עיר של תורה. באותם הימים הגיע לכהן פאר רבה הראשון של העיר – הלוא הוא מרן הגאב”ד רבי דוד צבי אורדנטליך זצ”ל, רבה של העיר לאורך כ”ח שנים, שמסר את כל כוחותיו לבניינה הרוחני, הערכי והתורני.
בשנת תשנ”א הוקמה ביתר עילית. וקבוצת אברכים צעירים קבעו בה את משכנת כשאש בעיניהם ותקווה גדולה בליבותיהם. הקשיים החומריים היו גדולים, וזרועים היו כמעט על כל צעד ושעל. די אם נציין את העובדה, כי בכל העיר ביתר היה רק מכשיר טלפון אחד בודד, כדי להבין את תנאי החיים החומריים ששררו אז, אולם בעיות כגון אלו לא היוו את הבעיה האמתית, עליהם הם התגברו בכוח הרצון העז שפעפע בקרבם, אלא שהיה גם קושי אמיתי, כזה שהעיק והציק ולא נתן מנוח. לעיר לא היה רב. בכדי להבין את משמעות הדברים לאשורם, נציין כי באותם ימים כביש המנהרות היה בגדר דמיון רחוק על גבול הפרוע, והנסיעה ירושלימה הייתה דרך כביש עין כרם על פיתוליו וסיבוביו הרבים שהיו נוחים עוד הרבה פחות מהמוכר היום. וכך היה על כל אברך שביקש בסך הכול להיוועץ ברב, להיטלטל בדרכים אלו במיניבוס מקרטע, על מנת לקבל מענה הלכתי.
לנוכח הצורך הדחוף, הוקם ועד ציבורי לקראת סוף שנת תשנ”א, שתפקידו היה לאתר רב מוסכם שיכהן כרבה של העיר הצעירה. המלאכה לא הייתה פשוטה מטבע הדברים, משום שהיה פער גדול בין השאיפות לעתיד וראיית הנולד מצד האברכים חדורי המוטיבציה, לבין המציאות בשטח של עיר בחבלי לידתה, בצעדיה הראשונים ממש, זאת בפרט לנוכח העובדה כי כבר אז אוכלוסייתה הייתה מגוונת. כך “חרש” הועד הציבורי במסגרת תפקידו את הארץ לאורכה ולרוחבה, בניסיון לאתר את דמות הרב המתאים.
ואז הועלה שמו של הרב הגרד”צ זצ”ל, שזכה לקונצנזוס מלא בהיותו גם חבר בית דינו של מרן הגר”נ קרליץ זצוק”ל ובמקביל גם ר”מ בישיבת ‘אהל יעקב’ בבני ברק, ובישיבת ‘תפארת ישראל – רוז’ין’ בירושלים. אותו שילוב מופלא בין בקיאותו ושליטתו העצומה בסוגיות הש”ס לבין היותו איש הלכה שכל ד’ חלקי השו”ע שגורים היו על לשונו, בנוסף על היותו איש אשר רוח בו, דמות מנהיג מעורר השראה, גרמו לועד לעשות כל אשר לאל ידם על מנת שיבוא הוא לכהן פאר כרב בעירם.
במוצאי שבת אור לכ”ח תשרי תשנ”ב התכנסה אסיפה של כלל נציגי הקהילות בביתר של אז, בה הוסכם כי האפשרות המועדפת מכלל האפשרויות שעמדו על הפרק, היא בחירתו של הגרד”צ לתפקיד הרב.
ההיענות של הגרד”צ לבקשה הושפעה במידה רבה, מכך שראה את הרצינות האופפת את הועד שכה הרבה טרח ויגע סביב מינויו של הרב לעירם, מה שחיזק אצלו את הרושם כי עיר שיסודה בכוונות טובות וישרות כל כך – הפוטנציאל הג…
