ב”ה
שמעון כהן
כמה ‘מעלות’ טובות | ביקור מרגש במסגרת שמעניקה מזור וריפוי לרבים בעירנו
בהיכל בית מדרש קטן ברחוב הרב שך בעיר, יושבת קבוצה של צעירים בשעות הבוקר. הם לומדים בנחת, ברגיעה מתוך חיבור אל הקבוצה ואל הנפש פנימה, ואת האווירה הטובה ניתן לחוש בבירור, אפילו בביקור חטוף.
אי של שלוה הוא בית המדרש הזה. רבות עברו יושביו – חברי הקבוצה, לפני שהגיעו לכאן. עליות ומורדות ואולי יותר מורדות מעליות, החיים שלא האירו פניהם והנפש המצולקת שידעה חיבוטים ומועקות, מוצאים כאן מרגוע, סביבה תומכת, טיפול מקצועי, ורוגע… הרבה רוגע.
מי שלא מכיר את נושא אתגרי הנפש מסביבתו הקרובה – נראה שלעולם לא יוכל להבין. אדם שמהלך באותו עולם שלנו, אבל כאילו מצוי הוא על שפת צוק גבוה, עם חרדות שלופתות אותו, מחשבות שרודפות אותו, לילות ללא שינה וימים שבהם השמש אינה זורחת…
בצהרי יום של שגרה, באנו אל בית המדרש ‘מעלות’ – אותו מקום קסום שבא לתת מענה מיטבי לאותם אנשים יקרים שמתהלכים בינותינו וצריכים את אותו מקום, שיעניק להם מרגוע והזדמנות לעלות חזרה אל מסלול החיים בכוחות מחודשים.
נרעתים מטיפול
אם יש תחום שלגודל הצער סובל מסטיגמות שגויות עד להתפקע – הוא תחום בריאות הנפש. “ניתן להתייחס לזה כאל כל חולי התוקף את האדם, אום בשונה מכל אתגר בריאותי אחר – יחסי הציבור שלו איומים” כך אומר לנו הרב משה ביניק, אברך מחסידי קרלין-סטולין שמשמש כעובד סוציאלי מוסמך ומלווה את המקום מבחינה מקצועית.
אנחנו מבקשים לשמוע יותר, ומצטרפים לישיבת צוות שגרתית של צוות המקום. ר’ מתן עזרתי שמנהל מקצועית את מרחב ירושלים של רשת ‘מעלות’, מציג בפנינו את הרקע לייסוד המסגרת הייחודית הזאת, ועל הדרך מפר חששות קיימים, מזים שמועות חסרות תוחלת, ומנפץ מיתוסים קדומים.
“התמודדות נפשית היא סוג התמודדות שרוב בני האדם מעדיפים להתרחק ממנה” הוא אומר לנו, “כל כך הרבה ארגונים ומוסדות קמו על טיפול בבריאות הגוף, תעשיות חסד שלמות חובקות עולם מעניקות מעטפת לחולים ובני משפחותיהם, וזה מפעים ומרגש לראות את הערבות ההדדית ואת המסירות המופלאה של עם ישראל בתפארתו. אולם בכל הנוגע לבריאות הנפש – אנשים נרתעים.
“אף אדם לא נולד עם בעיות נפש” הוא מוסיף ואומר, “מדובר במאורעות שאירעו, שהטילו את האדם לתוך מערבולת נפשית שאופפת אותו והיא למעשה התמודדות בת פתרון. תהליך ההחלמה הוא ארוך בדרך כלל, וכרוך בסבלנות רבה ובהתמודדות נפשית לא פשוטה, בהיותה מאופיינת בעליות ומורדות, ולעתים בנסיגות דרסטיות שאז אתה צריך לאסוף את עצמך מחדש ולהתחיל הכול מהתחלה…
“זה תהליך קשה ומורכב, אבל אפשרי. והדבר שהם צריכים יותר מכול, היא תמיכה, הבנה והכלה. בדיוק לשם כך הקמנו את בית המדרש שלנו, בו מסבים יחדיו אנשים יקרים מרקעים שונים שהמכנה המשותף שלהם הוא אותם ניסיונות וההתמודדות בדרך לצאת מאפלה לאור גדול”.
אדרבה תן בליבנו
הרב אהרון ברמן שליט”א הוא רב בית המדרש. הוא מספר לנו על סדרי הלימוד ועל המסגרת המיוחדת כל כך. “יש כאן צעירים בדרך כלל בשנות העשרים-שלושים, חלקם בני ישיבות וחלקם נושאים עם משפחה וילדים, אנשים שכל החיים לפניהם, וכאן אנחנו לומדים במהלך שעות הבוקר לימוד איכותי וטוב, ועם זאת – רגוע ונטול לחץ. כאן מתגשמת לה הוראתו של רבי אלימלך מליזענסק ‘שנראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונו’. אותו לימוד הרמוני יש לו כוח להעצים ולחבר, ואנחנו רואים פירות יפים ב”ה”.
הרב משה ביניק הוא זה שמלווה מקצועית את המסגרת. הוא נוכח לכל אורך שעות הלימוד ומשוחח רבות עם החברים. הוא מספר לנו על התהליך המרשים שהקבוצה עושה ביחד. הקבוצה, אנחנו אומרים, משום שזה חלק מרכזי בתהליך. “יכול חבר להגיע בבוקר ולשתף כי בלילה היה לו קשה להירדם משום היו לו מחשבות. השיתוף גלוי הלב והשיח שמתפתח בעקותיו שכולו אמפתיה, שותפות והשתתפות, כשכל אחד משתף את מה שמעיק על ליבו וביחד מחפשים פתרונות – זו חממה מיוחדת של טיפול ושיקום”.
המסגרת היא אמנם בשעות הבוקר, אולם הצוות המסור של בית המדרש ממשיך ללוות את החברים ולדאוג להם להשתלב במסגרות שונות מותאמות. חלקם משתלבים אחר הצהרים בכוללים חלקם האחר במקומות עבודה, והצוות צועד איתם יד ביד עד לבניית מסגרת חיים נורמטיבית ויציבה.
בשיחה עם הצוות התעניינו מדוע המסגרת עצמה פועלת רק בשעות הבוקר. הרב ברמן מסביר לנו בנועם שיח, כי כל ההתנהלות כולה ובכלל זה שעות הלימוד, תכני הלימוד וכך גם צורת הלימוד, הכול נקבע בשום שכל ובהתאמה מוחלטת ללומדים, ליכולותיהם ולמה שמומלץ עבורם. “יש דבר שאין לו מדרס כף רגל אצלנו” אומר לנו הרב ברמן “זה הלחץ”.
הוא ממשיך ומסביר: “המסגרת נועדה לשמש כמקום בו ירגיש כל אחד נעים וטוב, וכך יוכל להביא מזור לנפשו. לאורך כל הבוקר נמסרים שיעורים כשהלומדים כולם משתתפים פעילים בהם ורוח של התאחדות נעימה סביב לימוד התורה הקדושה מקיפה את ההיכל. יש בה בתורה הקדושה את הכוח לרפא ולייצב, כמובן כשהכול משולב בנוכחות מקצועית למתן מענה מושלם מכל הבחינות”.
שהינו קצת זמן בבית המדרש. נשמנו את האווירה ואף שוחחנו עם התלמידים הלומדים בה.
ישראל (שם בדוי) מספר לנו בגילוי לב מרשים על התהליך שהוא עבר. אותו משבר נפשי שהלך והעמיק כשהוא סוף את כל כולו למערבולת נוראית שכאילו סגרה עליו מכל כיוון. “הקונפליקט הוא עצום” הוא מספר, “מחד יש את ההתמודדות עצמה והיא קשה כל כך, אבל לא פחות מכך – יש את הלחץ התמידי מהסביבה.
“אותה סטיגמטיות בלתי מוצדקת שכל כך מלחיצה ומגבילה, עד שבמקום שתוכל לאזור כוחות ולעזור לעצמך להיחלץ מן הסבך – כל האנרגיה שלך מופנית לאותו מנגנון הסתרה שאתה בונה סביבך שלא יראו, לבל ישימו לב, שחלילה וחס לא יתייגו”.
ישראל מספר כי ברגע הקשה ביותר, כשההרגשה הייתה שאין מוצא מהסבך, הגיעה הישועה: “ידיד אמת של המשפחה הפנה אותנו ל’מעלות’. בתחילה היה קצת חשש, חששתי להיות זה שיוזם בצורה גלויה צעד שיעזור לי – הרגשתי כאילו אני חושף בכך את עצמי את הקושי שלי. אבל הקב”ה ברוב חסדיו הנחה אותי בדרך הישרה ואני אכן נרשמתי והתחלתי ללמוד כאן”.
ואיך אתה מרגיש כאן?
“אני פשוט אסיר תודה לצוות הנפלא. אין את המילים שתוכלנה לתאר מה המקום הזה בשבילי. פתאום מצאתי את עצמי מוקף באנשים שלא שופטים אותי, שלא מתייגים אותי, שלא משווים אתי לשום דבר, שמתייחסים אלי כאדם ומטרה אחת עומדת למול עיניהם – לעזור לי. והחברים – לכל אחד הסיפור שלו, אבל כולנו יחד נמצאים במקום על מנת לצעוד במסלול הזה ביחד, זה מחזק, זה מעצים וזה היה ההצלה שלי ממש”.
אותו תיאור נוגע ללב של ישראל מתאר מצב שבו אך כפסע יש בין צעיר שחווה משבר לבין מדרון חלקלק שסופו מי ישורנו. בקלות רבה יכול המצב השברירי להשתנות לרעה ולהגיע למצבים פסיכיאטריים קשים עד כדי אשפוז. זו בדיו קהמענה שמוצאים במעלות – מעטפת בטחון. ראשית כדי למנע הידרדרות, ושנית להתחיל תהליך של שיקום.
“השאיפה שלנו” אומר לנו הרב עזרתי “היא שתלמידים לא יאריכו ימים במסגרת הזאת. המטרה שלנו היא לבנות אותם ולהכשיר אותם הלאה לצאת לחיים מחוזקים ובעלי יכולות. ואנחנו עוזרים להם אחרי שלב השיקום, להשתלב מכאן ואילך במקומות בקהילה על מנת לבנות לעצמם חיים יציבים”.
כשאנחנו שואלים את הצוות מה המסר שהיו רוצים להעביר לקוראי ‘שערים’, המסר שלהם מחלוק לשניים. האחד – בעיות נפש הינן התמודדות לא פשוטה, אולם האנשים שחווים אותם ראויים וצריכים יחס נורמלי.
“הם אנשים מוכשרים ובעלי אישיות מדהימה. עלינו כחברה להתייחס אליהם ולקושי שלהם בצורה נורמלית, לא מסוייגת ולא מרוחקת. והשני – אנא פיקחו עיניים וראו, אם יש סביבכם מישהו מתמודד, אל תשאירו אות לבד, אל תתנו לו לשקוע, והפנו אותו למסגרת שתעזור לו לייצב את עצמו ולצאת ממעגל הקושי שמקיף אותו. זו הצלת נפשות ואתם ודאי רוצים ליטול בה חלק”.
