שומרים הפקד לעירך

יוסי קלפהולץ

מזה חודש ימים שעם ישראל בארץ הקודש שרוי במצב מלחמה. האויב האכזר שיושב בעזה, עם שלוחות רעיוניות ומעשיות גם ברחבי יהודה ושומרון – זומם כל העת כיצד לפגוע בעם ישראל, כנאמר בתהלים “אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד”. ולולא השם שהיה לנו – אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו, כפי שראינו בטבח המחריד שאירע בשמחת תורה ביישובי עוטף עזה וערי הדרום, וב”ה שלא הצליחו יותר מכך. 

מצב המלחמה נותן את אותותיו בכל רחבי הארץ. לצד הטילים שמטווחים כמעט את כל האזורים בארץ – כאשר גם בעירנו נפל טיל בתחילת המלחמה ובניסי ניסים ממש ללא נזקים בנפש – ישנה רתיחה בטחונית מול ערביי יהודה ושומרון. הללו מזדהים עם מעשי הטבח שביצעו אחיהם מהחמאס באופן מלא, וחלקם אף פרסמו את התלהבותם הגלויה ברבים בעודם מתפרנסים מתושבי ביתר והסביבה. 

הגזרה מתוחה. אירועי הבקת”בים (בקבוקי תבערה) בכביש עוקף חוסאן הפכו לשגרה. רק במוצאי השבת האחרונה נורו בקתב”ים שמטרתם להרוג רח”ל את הנהגים שחולפים בציר עוקף חוסאן. בתגובה נכנס הצבא לכפר כדי להפחיד מעט את תושביו, אולם לא בוצעה פעילות ממשית למיגור מוחלט של ניסיון הרצח הזה. 

בנוסף, אנו עדים בשבועות הללו להתגרויות סדרתיות מצד מחבלים בכפר נחאלין הסמוך. היו מספר מקרים של הנחת מטעני חבלה על הגדר שחוצצת בין נחאלין לביתר, והתושבים שמתגוררים ברחובות הסמוכים מעידים על חרדה מתוחה ועל פחד שמא חלילה יצליחו הפורעים מהכפר לחדור מבעד לגדר רח”ל. 

כוחות הביטחון בעיר פועלים ככל יכולתם, וזו הזדמנות להוקיר ולהעריך את אנשי הביטחון והצבא, כולל יחידת המילואים בראשות ר’ יהודה יפרח שפועלים כאן לילות כימים. לצד זאת, רה”ע ר’ מאיר רובינשטיין מתייחס לאתגר הביטחוני ברצינות מלאה, ומקדיש את רוב שעות היום לנושא, בישיבות רצופות במוקד הביטחון העירוני ובפעולות מול הגורמים השונים. ביום חמישי התבשרנו על הקמת משמר עירוני שמורכב מתושבים, להגברתה של תחושת הביטחון, זאת לצד חלוקת נשק לתושבים יוצאי צבא ועיבוי כיתת הכוננות. אבל האם יש די בפעולות הללו? האם תושבי ביתר יכולים לישון בשקט לפחות בכל הקשור להשתדלות בדרך הטבע?

המלחמה יוצרת גם ‘רעשי משנה’ ומשליכה על רוב תחומי החיים בעיר – כמו למשל סוגיית הפועלים. מאות משפחות בעיר תקועות עם עבודות בנייה שהוקפאו, בשל ההחלטה המוצדקת לאסור על כניסת פועלים פלסטיניים, מדין פיקוח נפש שדוחה כל שיקול כלכלי אחר. גם על כך רוצים התושבים תשובות – ולו כדי לקבל תמונת מצב עדכנית ולדעת היכן אנו עומדים.   

במלאות חודש למלחמה, קיימנו ריאיון עם רה”ע, במטרה להציג את השאלות שמציקות לכולנו ולקבל תמונת מצב מקיפה על הנושא הביטחוני בעיר. קוראי ‘שערים’ מוזמנים לקרוא ולהתרשם, כמובן תוך הבטחה שנמשיך לעמוד על המשמר ולהציג את קולם של התושבים בכל הנוגע לנושא האקוטי של הביטחון בעיר. בעמודים אלו תוכלו לקרוא את הריאיון המלא. 

ואם השם לא ישמור עיר – שווא שקד שומר.

‘לא למדו מהמחדל’

אנחנו בתקופת מלחמה וכולם שרויים בחרדה ובחוסר וודאות. תושבי העיר נושאים עיניים ורוצים לשמוע שאתם עושים את תפקידכם כדי לשמור על ביטחוננו. מה תוכל לומר על כך?

“זה לא סוד”, אומר רובינשטיין, “שעם ישראל נמצא היום באחד מהרגעים הקשים מאוד. כל מי שיש לו קצת יראת שמיים, נמצא בצער גדול. צער השכינה, צער של המשפחות, הרוגים, פצועים חטופים, שבויים. מי פילל ומי מילל שבשמחת תורה, זמן של ‘חבוקה ודבוקה בך’ יהיה מצב שזה חבוקה מתוך ייסורים וצער כזה. 

“התפקיד שלי בנסיבות האלה הוא להבין מה ציבור התושבים צריך ומה צריך לעשות בשבילם. ואם עד היום התעסקנו בדברים נוספים, אם זה חינוך, אם זה נוער, אם זה תרבות, שפ”ע, נקיון, אשפה וכו’, מ’אסרו חג’ של שמחת תורה, שמונים אחוז מהיממה אני עסוק בענייני ביטחון. עד היום ידענו שהצבא יעשה את שלו, מדי פעם היו מפגשים ודיבור עם הצבא. משמחת תורה אנחנו יודעים שאנחנו צריכים הרבה יותר לעמוד על המשמר מול הצבא. 

“זה לא סוד שלעירייה אין מיליציה ואין צבא פרטי, אין גם משטרה פרטית ואין לנו שום דבר משלנו. אני לא יכול לתת הוראות עכשיו ללכת לפה ולשם וללכת לטפל בכפר הזה או בכפר ההוא. זה לא תלוי בי. אבל כן מתבקש ממני, ואני מרגיש שזו אחריות שלי, לעמוד על המשמר, להכות בקודקוד ולהפעיל את כל מה שרק אפשר”. 

ההתנהגות של תושבי נחאלין מלחיצה מאוד את התושבים, ולא נראה שיש מענה ממשי

“לאחר שכפר נחלין התחילו לאבד בלמים, התחילו להתפרע וזרעו פאניקה ובהלה בציבור, הפעלתי גם שרים בממשלה שיפנו לאלוף הפיקוד, זה הגיע לדרגים הכי גבוהים. אני אישית כמובן גם דיברתי עם אלוף הפיקוד וסיירתי עם מפקד החטיבה פה באזור, וב”ה הם שינו פאזה ושינו חשיבה. אני כמובן מביע מכאן רק הערכה ותודה לכוחות הצבא והביטחון, למשטרה ולשב”כ. עשו פה עבודה נפלאה. אבל היה צריך כמה ימים עד שהערנו אותם עוד יותר חזק. מטבע הדברים הם אחראים על גזרה שלימה, יש מקומות הרבה יותר מאוימים מאיתנו, שהקב”ה יעזור לכולם, אבל אני הסברתי להם שהאחריות שלי זה פה בביתר. 

“כשהתחילו לענות לי שיש מקומות יותר מאוימים, אמרתי להם: התפקיד שלי זה לא להבין. אמרתי למפקד הגזרה בהאי לשנא: ‘אתה אחראי על גזרת עציון, תגיד לי אתה יכול לפעול עכשיו בעזה? אתה יכול לסייע בעזה? כולנו רוצים לסייע להם, אתה יכול? אתה מורשה? אני לא מורשה עכשיו להתעסק מעבר לביתר עילית. אני רוצה שפה בביתר עילית כל הכפרים מסביב שידעו. עכשיו זה דבר ראשון’. ברוך השם, הם עצרו את כל מי שזרק את הצמיגים הבוערים האלה, חלקם היו בתוך אמגזית וזה גרם לפיצוץ גדול”.

אבל לא נראה שזה הביא לפתרון כולל וקבוע

“בזמן הזה אני טוען שהצבא חייב לשנות חשיבה. אני רוצה שנלמד ממה שקרה בעוטף עזה: אם הייתי מדבר עם מפקד חטיבת דרום בחול המועד סוכות על תנועות חשודות מעבר לגדר של עזה, הוא היה  אומר לי: ‘טוב, מה אתה מדבר שטויות, מה פתאום, הרתעה, הם מסתובבים ליד הגדר ורק מפריחים בלונים ורק מצטלמים, ורק פה ורק שם’. היום הצבא משדר ‘בעל הבית השתגע’, נכנסים כבר 4 ק”מ בתוך רצועת עזה, הפציצו כבר עשרים שלושים אחוז מעזה וכבר נמצאים במלחמה. למה לחכות רק אחרי שקורה משהו? מהיכן הדעה המעוותת הזו? 

“אני צועק את זה ומתריע, ואני אומר את זה פה בכל ישיבה עם האלופים והקצינים ועם שרי הממשלה שאני מדבר איתם. אני מקווה שזה יחלחל. ישבתי עם שר האוצר ועם שאר ראשי מועצות ביש”ע, זעקתי את זה. דיברתי עם אלוף הפיקוד, דברנו עם הרבה שרים וח”כים. אני מקווה שבמהרה זה יתקדם. לא שייך בעולם שבדרום נפל האסימון ובמרכז לא, שביהודה ושומרון שאנחנו מוקפים באותם פלסטינים ערבים. שלא יבלבלו לנו את המוח, זה כולם אותו דבר, זה אותו ישמעאל, אותו פרא אדם”. 

כל פועלי אוון 

רובינשטיין מאשים, כי “בינתיים לצערנו הצבא עוד לא החליף דיסקט לגמרי. החליף קצת. אני מבטיח לתושבי העיר שאני אעמוד על המשמר הזה ואני לא ארפה מהצבא. אי אפשר לפתוח מיליציות לבד ואי אפשר לפתוח צבא לבד. אין לנו את הכלים ואין לנו את הנשקים ואין לנו את האנשים, וזה גם לא מחובתנו. אני הבנתי שמוטל עלי להיכנס יותר לעובי הקורה של שמירה של אבטחה של הצבא. נכנסתי לזה, אנחנו נעשה את זה עוד ועוד ביתר שאת וביתר עוז”.

יש נושא שמדובר מאוד בקרב התושבים – וזו כניסת הפועלים. מצד אחד, מתברר שכל פועל יכול להיות מחבל בפוטנציה. מצד שני, ענפים שלמים בעיר תקועים, ובעיקר ענף הבנייה. בסופו של דבר זה באחריות העירייה. העירייה קובעת כמה פועלים נכנסים וכמה לא. כמה פועלים נכנסים בשגרה כל יום? מה התפקיד שלהם? מה לגבי תחבורה ציבורית, עובדי מכולת, תברואה? זה משפיע על כולנו

רה”ע: “קודם כל, מי שמחליט על הכנסת פועלים זה הצבא. אבל העירייה יכולה להביע את דעתה. לא תמיד מקבלים את דעתה אבל אנחנו אומרים את דעתנו. כרגע הצבא לא מאפשר כניסת פועלים פלסטיניים. עכשיו אתן לכם ‘סקופ’: בשבוע שעבר נקראתי לישיבה אצל רבני העיר שליט”א, גם מורנו הגר”ח וייס וגם מורנו הגר”י תופיק, ישבנו ודברנו על ענייני ביטחון. הם רצו לשמוע סקירה, הם אמרו את דעתם ההלכתית. לגבי פועלים פלסטינים – המארי דאתרא פסקו שכרגע אין להכניס אותם. פיקוח נפש גובר על שיקולים כלכליים”.

אז אם נסכם – אין כרגע כניסת פלסטינים לביתר עילית. אבל מה יעשו תושבים שיש להם דירות בשיפוצים? הרי בסוף יבוא גשם חזק ויגרום להם נזק במיליונים. חשבו על סוגים שונים של פתרונות -כמו למשל שייכנסו רק פועלים מעל גיל ארבעים, עם ליווי של נשק על כל כמה פועלים?

“כרגע זו ההוראה של רבני העיר. מי מהקבלנים שרואה עצמו נפגע מההחלטה – מוזמן לעלות למארי דאתרא ולדבר איתם. זה ודאי שאני מחויב לדעתם של רבני העיר ואני עובד שלהם. פנו אלי גם בשבוע האחרון תושבים, אני מאוד מאוד מבין אותם, יש גגות פתוחים באמצע העבודה. יש פתרונות גם כיום, רק שזה מייקר. גם לעירייה יש כעת גגות פתוחים בכמה וכמה גני ילדים ומוסדות חינוך. אני ביקשתי להקים מסגרת של ‘הקש בגג’: צוות או ערבים ישראלים שמורשים להיכנס, כמובן עם שמירה צמודה, וזה יותר קל, על פי רוב אפשר הרבה לעצור אותם. אנחנו בודקים אותם יותר ושומרים עליהם יותר, אבל זה פחות סכנה. הקב”ה ישמור עלינו מכל צרה ונזק”. 

חשבתם על פתרונות נוספים?

“אחד הפתרונות מדבר על ערבים נוצרים, ואנחנו בודקים עכשיו לגביהם כדי לוודא שלא היו איתם בעיות. יש נוצרים מבית לחם ומעוד מקומות. הנוצרים עשו מסעי צלב לפני שנים רבות אבל בשנים האחרונות במסגרת כל האינתיפאדות היו רגועים לחלוטין. אני דיברתי על זה עם מפקד החטיבה, הוא בודק את זה. היום קבלנו תשובה חיובית. אז זה עוד פתרון. יש עוד פתרונות שמדוברים בממשלה, כמו למשל לייבא פועלים סינים וכל מיני עובדים זרים. 

“ויש גם פתרונות של יהודים”, אומר רה”ע. “יש מעט, וזה גם יקר מאוד, אבל מי שיש לו גג פתוח, אין מה לעשות, בזמן שאי אפשר להכניס פועלים פלסטינים – זה יעלה יותר יקר אבל זה יחסוך גם נזקים. ואני ראיתי גם פסק דין שפורסם בעיתון ‘שערים’, שהרבנים הוציאו פסק שמי שיש לו גג שמזיק לאחרים, גם אם זה יעלה לו יותר כסף – אין ברירה אלא להזמין פועלים יהודיים לאטום זאת. לא אנחנו הבאנו את המלחמה הזאת. בשורה התחתונה – פועלים פלסטינים לא יכולים להיכנס כעת”.

מה קורה עם פינוי האשפה?

“ניסינו כל מיני ניסיונות שלא צלחו, חלקם צלחו חלקית. אנחנו מאוד רצינו להביא יהודים לפינוי אשפה, זה לא הצליח מכמה וכמה סיבות. אין מה לעשות, כתוב ‘לעולם בהם תעבודו’, ויהודים זה משהו אחר, זה בני מלכים. מעטים ונדירים הם היהודים שיכולים לעבוד וגם להצליח בפינוי אשפה בכמויות כאלה כמו שיש לנו ובסטנדרטים שאנחנו רגילים לנקות את הרחובות. היינו במצב של חמישה כוכבים כל שנה ואנחנו גם נמשיך כך. כרגע לצערנו הרב, בגלל המצב הביטחוני, הפועלים הפלסטינים עושים את העבודה הזאת הכי טוב וגם הכי זול. האמת צריכה להיאמר. 

“אבל הבעיה הבטיחותית והביטחונית חמורה מכל, לכן ניסינו להביא אריתראים, זה גם לא הצליח כל כך, אנחנו כעת מביאים ערבים עם תעודת זהות ישראלית בליווי שמירה, יש לנו גם כן מעטפת של שמירה. ישנם כל מיני נערים שלא נשמעים לדעת תורה המנסים לעשות בלגנים פה בעיר. אנחנו לא מתכוונים להתייחס לכל מיני רעשי רקע ופרובוקציות מיותרות. לנו יש דעת תורה, רבני העיר הם המובילים פה בעיר. אם רבני העיר הבינו שערבים ישראלים יכולים להיכנס, הצבא מאשר את זה, גם לפי החוק אי אפשר לשלול את זה מאוד, כמובן עם יתר שמירה, ערבים פלסטינים כרגע לא מורשים להיכנס”.

ופרצו גדרות מגדלי  

מה מצבו של הגדר סביב העיר? בזמן האחרון היו מי שהעלו טענות על פרצות. האם עוקבים אחרי זה?

רה”ע: “המצב של הגדר תקני לחלוטין, אין שום פרצה. עוברים שם משמחת תורה יום יום ושעה שעה ולפעמים גם פעמיים בשעה. הגדר תקנית לגמרי, ובודקים כל פרצה ופרצה. יש מקום מוּעד אחד, בגבעה C, בשל העובדה שתושבי ‘הדר ביתר’, יהודים, פורצים את הגדר ומנסים להיכנס כדי לעשות קיצור דרך, אם זה למקווה ואם זה לשטיבלאך. זה בור ברשות הרבים. אנחנו כל הזמן מתקנים את זה שוב ושוב, ואני קורא מכאן לתושבי הדר ביתר: ‘היו אחראים למעשיכם! הפסיקו לחבל בגדרות כדי להיכנס בקיצור דרך. אתם פוגעים בביטחון של תושבי ביתר. אתם מוזמנים להיכנס בדרך המלך – בכניסה הרשמית של העיר”.

כמה הגדר הזו יכולה לעצור מחבל? ראינו את הגדרות בעזה, כמה הם עזרו… אנחנו הרי לא מדברים עכשיו על תרחישים דמיוניים, אלא על תרחישים שקרו. אנחנו רואים את תושבי נחאלין, מה יעצור מ-1,000 תושבי נחאלין מלהיכנס ח”ו? 

“קודם כל, מאסרו חג שמחת תורה ביקשתי מצה”ל שיעבו את הנוכחות הצבאית בעיר. לא מספיקה פלוגה אחת. יש כאן פלוגה של כשבעים-שמונים חיילים שיושבים קבוע בכניסה לעיר. אמרתי: זה לא מספיק. ואכן, הצבא מיד שלח פלוגה נוספת, כבר הגענו קרוב למאתיים חיילים. יש לנו בנוסף לזה גם כן הגמ”ר (הגנה מרחבית) שזו קבוצה נוספת, שלישית, ובנוסף יש לנו גם קבוצה רביעית שזו כיתת כוננות. בכיתת הכוננות היו לנו ארבעים חברים, חלק גדול מהם יצאו למילואים. כרגע יש לנו כשלושים חבר’ה. המפקד של כיתת הכוננות הוא תושב העיר, ר’ אבירם מגור?, יהודי חם תרתי משמע. אלה הארבע עתודות שכוללות ביחד כמה מאות חיילים שנמצאים פה גם במילואים וגם בסדיר, וזה נותן איזשהו מענה מטעם הצבא.

“אז נכון, אותם זה מספק, אבל אותי זה לא מספק. שאלתי מהרגע הראשון את כל המפקדים: האם ברגע שיש חדירה, בואו לא נפתח פה, בעשר דקות הראשונות מכל מאות החיילים שנמצאים פה עד שמגיעים לאותו מקום לוקח כמה דקות. מה קורה בדקות האלה?!” 

וכאן עובר רה”ע לפרוס את חזונו באשר להצטיידות של תושבי העיר בנשק ארוך וקצר, מדין חובת ההשתדלות. 

בקשתי ובחרבי  

בוא נדבר על הנושא של חלוקת נשק לתושבי העיר

“תפיסת האבטחה שלי אמרה על פי ההשתדלות וסיעתא דשמיא שאנחנו חייבים כמה שיותר אנשים עם נשקים ארוכים, צה”ליים, שזה הפתרון הנכון על פי טבע והשתדלות ברגע של אמת. וכמובן מי שלא יוצא צבא אין לו את התרגול הזה וגם הצבא לא ייתן לו את הנשק הזה. גייסנו פה בעיר כמה מאות יוצאי צבא. 

“המפקדים של הצבא לא הסכימו, אמרו רק בתנאי שיתחיילו בצו 8, או לפחות התחייבויות לשמירה וכו’. יש פה אברכי כוללים, יש פה בעלי תשובה מסלתה ושמנה של העיר שהיו מפקדים וקצינים בכירים בסיירת מטכ”ל ובפלוגות הכי מובחרות שיש. אמרתי למפקדים: ‘רבותיי, דבר ראשון בואו ניתן להם נשק. אצלי זה הדבר הראשון בחובת ההשתדלות. אנחנו היום נמצאים שהצבא נותן לכל רובאים מ-03 ומעלה, אני גם רוצה לתת מ-02, יש לנו כמניין שנרשמו ועדיין לא מאושרים, אנחנו כבר חלקנו בפועל לחמישים איש, יש להם את הנשקים הארוכים, נשק תחמושת, חלקם הגדול גר באזור שמול נחאלין וחלקם ברחוב הרב שך”.

מהו הקריטריון בחלוקת הנשקים? האם דואגים לכסות בנשקים את אזורי הגבול? יש חלוקה לאזורים מסוימים?

“קודם כל, בהחלט נתנו עדיפות עליונה למי שגרים מול הכפרים. ומתוך החמישים האלה אני רוצה להגיע למאה נושאי נשק ארוך לפחות, ובעז”ה זה הולך ומתקדם. אנחנו מתכננים לקיים אסיפה באולם העירייה עם שני רבני העיר, יחד עם כל אלה שלקחו נשקים ארוכים, והמארי דאתרא הולכים לחזק אותם לעודד אותם ולתת להם הדרכה הלכתית לגבי שבת וימות השבוע וכל מה שקשור להלכה. ובעז”ה זה יתן הרבה חיזוק”.

יש כאלה שמרוכזים באזור נחאלין באזור הרחובות המועדים?

“העירייה רכשה נשקים כדי לחלק אותם לתושבי האזורים הסמוכים לגדר. קודם כל העירייה ביקשה אישור לקנות נשקים ארוכים. קיבלנו בהתחלה אישור לקנות עשרה רובים, ורכשנו. תוך כדי ובמקביל בקשתי מהמשרד לבטחון פנים שיתנו יותר, הגענו לתשעים. איך שאישרנו לעשרה, השגנו תרומה מחו”ל, אני מודה לקרן הזאת שעזרה לנו, עשרה נשקים, כל נשק כזה עולה 7500 ₪. קיבלנו תרומה של 75,000 ₪ וקנינו עשרה. 

“השבוע קיבלנו פעמיים תרומה לעוד שלושה רובים, כך שיש לנו עוד שישה ואנחנו הולכים לרכוש עוד שישה. הנשקים האלה, אני כבר אומר לכם, שלושה נשקים הולכים למדריכים ב’סדנא דארעא’ שהם הכי קרובים לכפר, תושבי רחוב רמב”ן. אלה שלא מאושרים ע”י הצבא אבל מאושרים כן להחזיק נשק צה”לי, אותם אישרתי בראשונה. יש שם כמה תושבים שגם יקבלו נשקים מאיתנו. יש כאלה שמקבלים מהצבא ויש כאלה שמקבלים מאיתנו. וזו העדיפות שלנו. 

“בנוסף יש גם כן נציג חברת חשמל, שברגע שיש בעיה בחשמל הוא צריך לחכות עד שיבוא איש עם נשק מירושלים או מבית שמש, מלווה אותו, ואז הוא הולך לעבודה. אז אנחנו ניתן לו עכשיו נשק שהוא יוכל מיד לגשת על פי הכללים שלהם. וכך הלאה, מנהלי מחלקות שמאושרים, כל אלה שנמצאים במל”ח (נשק לשעת חירום), אנחנו רוצים להגיע למאה נשקים צה”ליים לפחות. אני אשמח מאוד שנגיע למאתיים. אני מאמין שאחרי שהרבנים ידברו ויעודדו יגיעו עוד יוצאי צבא. יש לנו מאות יוצאי צבא בעיר שיכולים לשאת נשק. זה לגבי נשקים צה”ליים ארוכים. 

נשק בכל בית כנסת

“לגבי בעלי אקדחים: בשבוע שעבר החזקנו ברשימה של 750 נושאי אקדחים בעיר. השבוע אנחנו עומדים כבר על הרבה מעל האלף, ואנחנו רוצים להגיע לאלפים. מחלקת גבייה ישבה פה משמחת תורה יום יום מבוקר עד ערב בעדיפות עליונה להוציא אישורי תושב מאשר אלה שבאו לשלם תשלומי ארנונה. בזה התעסקנו כל הזמן”.

מה לגבי מחזיקי נשק בבתי הכנסת?

“קיימנו אספה לכל גבאי בתי הכנסת. הם קבלו תדרוך מראשי פיקוד העורף והצבא, ישב שם כמובן חבר הבד”צ הגאון רבי אברהם שרגא שטיגליץ שליט”א שענה תשובות בהלכה לגבי בתי כנסת ולגבי שבת, בענייני נשק וחיבור נשק בשבת. הרב ישב שעה ארוכה וענה על כל השאלות. ציבור הגבאים יצאו עם תשובות ברורות. ואנחנו עובדים יחד עם ארגון ‘מגן’ שמאגד את כל בעלי הנשקים שיתן מענה טוב ויאחד אותם, וגם חלוקה טובה לכל בתי הכנסת. אנחנו רוצים למצב שבכל בית כנסת יש נושאי נשקים, גבאי בית הכנסת צריך לארגן את זה בלי הרבה רעש ובלגן, והם יעברו גם הכוונה איך הם צריכים לפעול בזמן אמת שלא יהיה. 

“בנוסף, יש לנו בשורה חשובה מאוד לציבור התושבים. הקמנו השבוע ארגון חיוני מאוד, ארגון ‘משמר’ שיעמוד על משמר העיר. זה ארגון שכבר עובד בכמה ערים ברחבי העולם, אם זה באמריקה ואם זה באירופה וגם ברחבי הארץ זה התחיל לעבוד. אנחנו השבוע במשך יומיים כבר קבלנו מאות פניות גם של בעלי נשקים וגם כאלה שאין להם נשקים, גם להם יש מה לתרום, כנהגים, כמובילים. אנחנו רוצים להגיע למצב שבכל רחוב ובכל בנין ישנם כמה מתנדבים כאלה שהם יחזיקו נשקים. אין ברירה, אנחנו חייבים להתחיל לעבוד לצד הצבא, אי אפשר לחכות. מינינו רכזים. כל המתנדבים יעברו תרגולים חינם, גם מטווחים גם תרגולים גם דברים בסיסיים לדעת איך להציל נפשות בזמן אמת. זה חשוב מאוד.

רחפנים סביב הגדרות

מה לגבי איסוף מודיעין סביב גדרות העיר? מה מצב המצלמות?

“מיד נדבר על זה. קודם כל אני רוצה לספר: הקמנו יחידת רחפנים. יש פה מתנדבים שמפעילים את זה, כל הכבוד להם, אני מצדיע להם. הכל בתיאום עם הצבא, אנחנו לא מקימים פה מיליציות ופלאנגות. הכל בתיאום עם הצבא, עם הדרכות תדרוכים והכוונות. העירייה הזמינה שלושה רחפנים טרמיים שמצלמים גם בלילה גם במזג אויר סוער וגם בתוך סבך של עצים, הזמנו אותם במימון של העירייה לטובת יחידת הרחפנים של המתנדבים היקרים האלה. 

“לעירייה יש רחפן מאוד מאוד יקר שגם נתנו להם לשירות בנוסף לרחפנים שלהם. זה עובד יפה מאוד, זה מביא מידע אמין בזמן אמת תוך שניות, והצבא עובד איתנו. בשבוע שעבר היה פיצוץ בצהרי היום, הרחפנים מיד עלו וראו שזה שום דבר צמוד לגדר, היה פיצוץ בתוך הכפר – כן יאבדו כל אויבך השם. 

“לגבי המצלמות – הן תקינות. במצלמות יש מטבע הדברים תקלות מדי פעם. זה לא פשוט הרישות של כל העיר. הייתה לנו חברה אחת שזכתה במכרז והפעילה אותם, ראינו שחלק מכוח האדם שלה נמצא במילואים והם לא יכולים להגיע, הפעלתי את פיקוד העורף שיביאו לנו טכנאי שמכיר את כל המערכות ועובד חודשים ארוכים עם המערכת שלנו. אבל אמרו לנו בפיקוד העורף שהוא כבר יושב קילומטרים בתוך עזה. 

“הבאנו חברה נוספת, משלמים כפול, ושתי החברות יחד עובדות ומתקנות כל ליקוי וכל תיקון שנדרש למצלמות. בנוסף הבאנו כבר תרומה לחמש מצלמות טרמיות חדשות שיצלמו באופן קבוע במיוחד מול הכפרים. אנחנו בעירייה גם מזמינים מצלמות חדשות וכל הזמן רק משתפרים ומשתדריגים. עם ישראל קיבל את זה בהפתעה, וגם אנחנו בעירייה קיבלנו את זה בהפתעה. זה לא שלא הייתה כאן שמירה, הייתה כאן שמירה ואבטחה. אבל אין ספק שהרמה עלתה מאיפה שהיא הייתה בעשרת מונים, ואנחנו מחויבים להשתדל ולעמוד ברף הגבוה שהתושבים מצפים מאיתנו לעמוד”.

סוגיית הצופרים והמוקד  

בוא נדבר על צופרי האזעקה. תושבים באזורים שונים בעיר מתלוננים שהם לא שומעים מספיק טוב את צופרי האזעקה, שזה מאוד חשוב ומציל חיים. שאלה ראשונה: האם זה בבדיקה? שאלה שניה: מה המספר של המוקד שאליו יכולים תושבים לפנות, ומה הזמינות שם? 

“קודם כל לגבי צופרים – רוב חלקי העיר מכוסים עם צופרי החירום. ישנם חלקים מועטים מאוד שעדיין צריך לשפר. ביחס לערים אחרות אנחנו במצב טוב מאוד, אבל אנחנו רוצים להגיע למאה אחוז. צריך להבין שהאחראי על הצופרים זה פיקוד העורף, זה הצבא, ואין שום אפשרות להתקין צופרים לבד. אני הפעלתי לחץ מהיום הראשון, היה אזור בשכונת התמר, זה אזור גדול מאוד, הרב שך, אוהב ישראל ואדמו”רי ויז’ניץ וכל האזור – שלא שמעו את האזעקות. הפעלתי לחץ מאוד מאוד גדול, והצופר הראשון שהגיע מפיקוד העורף לפיקוד מרכז הראשון מכל יהודה ושומרון הגיע לרחוב אוהב ישראל שנותן מענה ומכסה את כל השטח הזה. 

“יש עדיין מקומות שלא שמעים מספיק. שם הייתה הבעיה שלא שומעים בכלל, גם אלה שעוברים ברחוב. יש עדיין מקומות קומות למעלה וקומות למטה. מצאנו פתרונות, פרסמנו מספרי טלפון, אפשר גם להתחבר דרך הטלפון. ולכן עשינו את הכל דרך הטלפון, וכולל בשבת אם צריך ‘חזרה לשגרה’, לאחר שהפקנו לקחים שהייתה התראה של חדירת מחבלים בליל שבת וראינו שבפיקוד העורף אין בכלל אפשרות הודעה על חזרה לשגרה. אז הבאנו מספר טלפון שמתחיל בספרות 9999. ברגע שהמספר הזה מצלצל בשבת או בימות החול מבינים שזה חזרה לשגרה. וזה גם נושא חשוב. אח”כ הודעות הטלפוניות והודעות המוקד. 

“לגבי המוקד: סידרנו את המרכזייה במוקד באופן שהיא תוכל לקבל אלפי טלפונים בו זמנית, אבל בזמן אמת זה נפל פעם ופעמיים. הבאנו מיד צוות לתקן את זה. הייתה בעיה כזו ואחרת, המרכזייה יכולה לעמוד באלפי טלפונים, ב”ה שלא עמדנו בדברים כאלה בעבר. הבאנו את החברות, נתתי אישור גורף כמה שזה יעלה, הדברים האלה חייבים לעבוד הכי מהר. כרגע אמרו לי, אחר שתוקן פעמיים, שזה עובד טוב. אני מקווה שלא נצטרך, אבל הטכנאים אמרו שזה עובד עכשיו יפה מאוד. אני גם נתתי הנחיה במוקד, ברגע שקורה סיכון או משהו, המוקדן שיושב שם מיד ישאיר תקליט כדי שהתושב יגיע דבר ראשון לתקליט שהוא ישמע מה המצב, ואז אם יש לו שאלות, הוא יישאר לשאול את המוקדן. וזה נושא חשוב מאוד שאני מקווה שפתרנו אותו”.

באלו שעות המוקד מאויש?

“המוקדנים יושבים 24 שעות ביממה, כמובן כולל שבתות וחגים, בהוראת רבני העיר. הם מתצפתים במסכים של המצלמות. אנחנו תגברנו גם בעובדים וגם במתנדבים, יבורכו תושבי העיר, בהם קבוצה נכבדה מחסידי חב”ד שהגיעו. קבוצה נוספת התארגנה ואמרו: אנחנו רוצים להתנדב בלילות לשמירה. קיבלנו אותם, תדרכנו אותם, והיום זה מעובה גם במתנדבים וגם בעובדים נוספים”.

בעיית המאבטחים במוסדות 

אחד הנושאים שמדאיגים אלפי תושבים בעיר – זו אבטחת מוסדות חינוך. אנחנו לא רואים שרוב המוסדות בעיר מאובטחים כהלכה. 

רה”ע: “אבטחת מוסדות חינוך זו פרשיה בפני עצמה. המשרד לביטחון פנים הוריד לפני כמה שנים את המימון הממשלתי ממאה אחוז ל-68%. זאת אומרת שיש 32% שלא משולמים ע”י המשרד לביטחון פנים. אמרנו זאת למוסדות. המוסדות שאישרו להם בעבר מאה אחוז – הם המשיכו את זה. ישנם לצערי כל מיני מוסדות שהצטרפו, יש מימון רק 68%. אמרנו להם אם אתם רוצים להביא שומרים, אנחנו העירייה נשלם לכם את מה שאנחנו מקבלים – 68%, ואילו 32% תביאו אתם לבד. עכשיו, לצערנו הרב גם אם רוצים לשלם, אין מאבטחים בשוק. זה עניין היצע וביקוש, ומי שכן רוצה – עכשיו המאבטחים דורשים עוד יותר כסף, ומשרד הבט”פ משתתף ב-68% עם תעריף מסוים, אם מאבטח יבקש עשרים אלף שקל בחודש אז משרד הבט”פ לא ישלם 68% מזה. 

אז מה הפתרון?

“הפתרון שכולם צריכים להתגייס יחד לעניין”.

העירייה לא מביאה פיקוח חיצוני סביב המוסדות?

“פיקוח חיצוני כן. אבל מחובתי לשתף את הציבור בכל מה שקורה. בערים אחרות יש מתנדבים יוצאי צבא ויש גם כן כאלה שלא יוצאי צבא, שמתנדבים לשמור בשערי מוסדות החינוך. הנה פה בעיר אנחנו מתקרבים לאלפיים נושאי אקדחים, צריך גם מתנדבים מהם אולי, כי אין להשיג מאבטחים גם אם רוצים. גם אם העירייה רוצה לגייס מאבטחים אין כל כך בשוק. זו בעיה, צריך לפתור את זה יחד”.

האם מבחינת החוק מחויבת להיות אבטחה למוסדות החינוך?

“תלוי מי. גן ילדים בודד – לא. אשכול גן ילדים – כן. מעונות – לא. בתי ספר שלומדים בהם ממאה ילדים ומעלה – כן. עכשיו, המוסד הוא זה שמחויב בשמירה. העירייה מחויבת להחזיק את השמירה כפי שהמשרד לבט”פ משלם. המשרד לבט”פ משלם 68%, אנחנו מעבירים את זה בשמחה רבה”.

‘מצפן’ של סיוע

מה לגבי סיוע נפשי בתקופה מלאת החרדות שאנו מצויים בה? איך העירייה עוזרת לאלה שזקוקים לסיוע נפשי?

“אשתף בסיפור אישי. ישבתי בבית בליל שבת, כשההתרעה של חדירת מחבלים התחילה, ואני אמרתי בבית: ‘אני מוטרד’. בבית לא רגילים שאני נכנס ללחץ, והתפלאו בני הבית ממה אני מוטרד. אמרתי אני מוטרד מכך שבעוד חצי שעה אצטרך לשדר חזרה לשגרה. איך אני עושה את זה? ובאמת השתמע אח”כ שאנשים ישבו לילות שלמים במקלטים וממ”דים, וזה יכול לגרום לאסונות כפשוטו ממש. יש נשים, יש ילדים יש קשישים, אז זה מה שהטריד אותי באותו רגע, כי ידעתי את סדר הכוחות שיש בעיר ומחוץ לעיר, אז הייתי יותר רגוע מהכיוון הזה ויותר מוטרד מהלחץ והפאניקה. 

“כך גם בקטע הנפשי. מיד אחרי המאורעות הקשים האלה הקמנו פה יחד עם הארגון החשוב ‘מצפן’ ומחלקת רווחה ומחלקת שירות הפסיכולוגי שבאגף החינוך – מענה אדיר לנושא הזה. כל מי שפנה קיבל מענה. עד כדי כך, שהגיעו מרשויות אחרות, חרדיות ולא חרדיות, לראות איך זה עובד. פרסמנו קו טלפון שמסתיים ב-5555, והיו אלפי פניות וטופלו אינדיבידואלית, השאירו הודעה, חזרו, הבינו את גובה המצוקה ואת גודל השבר. אם זה לא מטופל מיידית זה רק מחריף והולך. הקמנו ‘הצלה’, צוות נפלא שהשקיעו פה עבודה אדירה. יבורכו כל המתעסקים, חלקם הגדול בהתנדבות, חלקם עושה אפילו שעות נוספות. באמת התנדבות בכל הכוח. תודה רבה לאנשי מחלקת הרווחה ומחלקת חינוך וצוות ‘מצפן'”.

מה לגבי משפחות שאביהן בחזית? הם נשארו בלי ההורים שלהם.

“אנחנו כמובן עושים הכל בשביל לחזק אותן. גם כן השתדלנו לחלק להם יחד עם ארגוני החסד איזה משהו שיביא להם שמחה לבית, איזה חבילת מזון איזה חבילת צעצועים, איזה משהו שאנחנו מעודדים אותם, מחבקים אותם, ואנחנו מברכים ומתפללים עליהם כמובן יום יום שעה שעה. כל כלל תושבי העיר אומרים כל יום ‘אבינו מלכנו’ בשחרית ומנחה כשארון קודש פתוח. אומרים מזמורי תהלים. אומרים פיטום הקטורת, שהזוהר הקדוש אומר שזה ופרשת העקדה מוריד פורענות ומסיר גזירות. אין ספק שהתפילות והלימוד מסייעים. אנחנו מאמינים באמונה שלימה מאמינים בני מאמינים, עם ישראל חי ושרד כל הדורות בזכות התפילה ובזכות התורה הקדושה. ‘תורה מגנא ומצלא’, זה לא איזה המלצה ולא איזה פתגם ומליצה. זה אמת לאמיתה, משה אמת ותורתו אמת”.

לגבי התרמות דם: היו פה התרמות דם לגברים ונשים. יהיו עוד? האם לעירייה יש חלק בזה?

“אנחנו ביום הראשון של המלחמה בקשנו ממגן דוד אדום שיבוא לעשות התרמת דם. הם אמרו שכרגע אין להם צורך, ועם ישראל מתנדב בהמוניו בתחנות הקיימות. אמרתי להם ברגע שיהיה צורך תתקשרו מיד נעשה התרמת דם. פנו אלי בשבוע השני ללחימה, אמרו שיש צורך. יצאנו עם הודעה מפה לאוזן, עם רמקול מסתובב. הגיעו מאות אנשים, היינו צריכים להאריך את זה ביום נוסף. אני אישית גם הגעתי ותרמתי דם בשביל להראות דוגמא אישית. עם ישראל ‘בכל צרתם לו צר’. להשתתף בצרה של עם ישראל. אז עשינו יומיים ועכשיו אנחנו גם נעשה יומיים התרמה לנשים, כפי הצורך נרחיב את זה. וככל שיפנו אלינו מגן דוד אדום, הם יודעים שמיד אנחנו מעמידים את האודיטוריום, מגיעים מאות אברכי כוללים צדיקים, ואז נהיה קשר דם עם כל עם ישראל בכל הרבדים. וזה חשוב לעם ישראל”.

בחזית הסיוע לדרומיים 

האם ביתר מתכוונת לעזור לאחינו מהדרום ומהצפון? 

“תושבי ביתר תמיד היו ראשונים בלתת כתף. אנחנו כיום מאכלסים ומארחים משפחות מהדרום ומהצפון. בחינוך העצמאי יש הוראה חד משמעית שכל ילד שלמד בחינוך העצמאי בדרום או בצפון, נכנס פה באופן אוטומטי למוסדות של החינוך העצמאי. אנחנו מקרבים אותם. ויש לנו גם בישיבות. אני אישית סייעתי פה לכמה ישיבות. יש פה בחורים שהגיעו מהאזורים הללו, ורחמנא ליצלן בתוך ארץ ישראל בתשפ”ד יש אנשים כמו הומלסים שנמלטו מהערים שלהם. אנחנו מארחים אותם בלב שלם. עזרה בצפון. יש פה מתנדבים תושבי העיר יקרים מאוד שמנהלים מטבחים עם מאות מתנדבים שהם מכינים מנות בצפון ובדרום לחיילים, ועוד כהנה וכהנה. קופת ביתר שנרתמה פה גם למפונים וגם לחיילים. אני רוצה לומר לכם, החיילים הגיעו לפה ביום הראשון, אנחנו סידרנו להם כל מה שצריך – ממיטות ושמיכות וכריות עד קוטלי יתושים… אנחנו דאגנו להם לארוחות עד שהצבא התחיל להתארגן. 

“אנחנו לא יכולים אחרת, זה צריך להיות ביחד. וכמובן אנחנו נותנים הערכה גדולה ועצומה לכל החיילים. אנשים עזבו בתים אנשים עזבו ערים וארצות. יש כאן הורים לחמישה ושישה ילדים, השאירו את האישה והילדים ועלו על המטוס הראשון מניו יורק מניו ג’רזי ומאירופה ושיבצו אותם בביתר. אז המינימום שלי שאני יכול לעשות, אז כעירייה אני מסדר לו מיטה וכרית, אפילו אני אישית מכין לו ארוחת צהרים כל שבוע. ואני מזמין את כל תושבי העיר, אפילו שיש פה רוח התנדבותית כזו גדולה, אבל כמה שניתן להם מגיע להם יותר.

בתקופה הזאת יש המון דיס אינפורמציה ואנשים נכנסים לפאניקה מכל בדל מידע שיוצא. השאלה אם במצב כזה כששומעים אזעקה צריך להיכנס לחדרי ממ”דים.

“אנחנו פרסמנו את ההוראות של פיקוד העורף בעיתונים. ראינו שזה לא מספיק עזר. תמצנו אותם, הדבקנו בכל בניין ובניין על חשבוננו, את ההוראות של פיקוד העורף. אני לא יכול להכניס את זה עם זריקה לכל תושב. אני יכול לפרסם. אני קורא לתושבים להישמע להוראות של פיקוד העורף. והדיס אינפורמציה תמיד עובד… רבותיי, כלל ברזל בלי פאניקה. הפאניקה יכולה סטטיסטית לפגוע יותר טיל”.

תג מחיר בחוסאן 

מה התייחסותך לזריקת הבקת”בים מחוסאן?

“אני חוזר שוב ואומר, חייבים להבין שתפיסת ההכלה כלתה מן העולם. צריך לכלות את זה מהעולם. ברגע שזורקים בקבוק תבערה – היינו צריכים לשטח את המקום, אני עוד לא אומר לשטח עם D9 את כל הבניין, הייתי שמח אם היו עושים את זה. אבל לפחות עצי זית, את הכביש המוביל, הם היו מבינים שהם משלמים מחיר כבד. הם מבינים שפה של אדמה, שפה של עצים. אותם לא מעניין חיי אדם. צריך לדבר איתם בשפה שלהם, להתחיל לדבר איתם בערבית! מדברים איתם בעברית, באנגלית. די! מספיק! זה מזרח תיכון פה, צריך לדבר בערבית. משטחים עשרה עצים, עשרים עצים, לא בקשתי לשטח כפר שלם. זה דבר פשוט. בעזה מפקד החטיבה ואלוף הפיקוד לא מדבר כמו שדברו לפני חודש, למה ביו”ש עוד לא שינו דיסקט?!! הגיע הזמן”.

מה יש לך להגיד על אנשים שנכנסים גם בתקופה לחוסאן ומסכנים את החיים שלהם?

“זה שייך לפסיכיאטר המחוזי… הרופא המחוזי צריך לטפל בהם. אני קטונתי מלטפל במשוגעים חסרי דעת ושכל שנכנסים בימים כאלה למקום סכנה ביודעין. הרי חז”ל אמרו שמי שנכנס בידיים למקום סכנה מנכים לו מזכויותיו גם אם הוא ניצול. זאת אומרת אדם שנכנס עכשיו לכפר חוסאן ומתקן ומטפל ומתעסק בכל מיני שטויות בשביל להרוויח כמה שקלים, בוודאי שהוא הפסיד מהזכויות שלו. זה חז”ל בגמרא מפורשת – ‘מנכים לו מזכויותיו’. אז איפה השכל?! איפה הדעת?!”    

ברוך השם שאנחנו לא כל כך בטווח של הטילים, אבל נפילה אחת הייתה פה ולצערנו הייתה גם פגיעה. כיצד טיפלה העירייה במקרה הזה

“הקב”ה עזר לנו, שומר על העיר, יש הבטחה של צדיקים. ראינו איך רקטה ששוגרה מעזה לכאן בעיר ברחוב ראשי סואן ולא פגעה כמעט באיש. אמנם היו כמה פצועים קל. היה פצוע ילד יקר מאוד שמתפלל איתי בבית כנסת, בן של אחד מתלמידי החכמים החשובים בעיר. כמובן שביקרתי אותו באותו ערב בבית החולים. ב”ה הוא יצא מכלל סכנה. הרסיס יצא וזה בידיו של אביו שמראה לכולם, וגם מראה להם מה יכול לגרום רסיס של לשון הרע כמה הוא יכול להשפיע. אני חייב לומר לכם, הרסיס הזה נכנס לו בבטן, טייל בין הכבד לכליות ללב, כאילו הוא נוסע עם ג’י.פי.אס. מודרך, לא יאומן איך הקב”ה שומר עלינו. כמובן צריך להתפלל הלאה על הילד שיבריא לגמרי.

“כתוב ‘בצר הרחבת לי’. דוד המלך אומר גם בתוך הצרה צריך לראות את הרחבות. ושוב פעם אני אומר אנחנו חלק מעם ישראל, חייבים להתפלל עוד ועוד להחלמת הפצועים, להשבת החטופים וללמוד לעילוי נשמת הנפגעים, והקב”ה ישמור על עמו ישראל ונזכה לשלום ושלווה עד ביאת גואל צדק במהרה”.