#פירורי מצה
#מקבץ סיפורי-הוד קצרים לחג החירות
#הבית המיוחד לפסח
פעם אירח הנדיב הברון רבי שמעון וואלף רוטשילד במעונו המפואר את הרה”ק רבי שלמה מבאבוב זי”ע. הוא ערך עימו סיור בבית, והוליכו אף לבית שבנה במיוחד לחג הפסח. אותו בית שהיה מצויד בכל מה שנצרך לצורכי החג כולל ריהוט ייעודי, היה סגור בכל ימות השנה על מסגר ובריח, ובחג הפסח היה משמש את הברון ובני משפחתו לאורך כל ימות החג, שנחגג רק באותו בית, שהיה נקי מכל חשש חמץ. למהדרין מן המהדרין.
להפתעתו של הברון, הרבי מבאבוב לא הראה שום סימן התפעלות מהבית ומהחומרות המופלגות שהחמיר על עצמו, לכאורה, הברון הצדיק. הוא נותר שווה נפש למולם ולא הראה כל סימן של הערכה על היוזמה הזו.
לא יכול היה הברון להתעלם מההתעלמות המופגנת של הרבי, והוא העז ושאל – “האם אין דעתו של הרבי נוחה מחומרה זו? והלוא על פניו הידור מיוחד הוא, לדור בבית שאין בו שום חשש חמץ ואפילו לא חשש רחוק?”
השיב הרבי ואמר – “אני התחנכתי בבית סבי הגדול הרה”ק בעל ‘דברי חיים’ מצאנז זי”ע. בכל הנוגע לקיום מצוות לא חסך סבי מאומה, ואילו היה בבניית בית שכזה מן החומרה וההידור – ברי לי כי היה נוהג כך אף הוא. ובכן, לא ראיתי אצלו הנהגה כזו. ואם כן נמצינו למדים כי אין בכך מעלה וחומרה שיש לנהוג בה”.
ומה ההסבר בכך? נענה הרבי וביאר את העניין: “חכמינו זיכרונם לברכה אמרו (פסחים לה) ‘כל דגן שאינו בא לידי חימוץ אין יוצאין בו ידי חובת מצה’. הרי שמצווה היא לאדם להיכנס לידי אופן שתהא המצה עלולה להחמיץ והוא יתגבר ויתנגד וינצח את כוח החימוץ. כי אז ניכר יתרון האור מן החושך.”
וביאר הרבי כי שורש הדבר נעוץ בכך שהרי חמץ ושאור רומזים ליצר הרע כאומרם ז”ל (ברכות יז) ‘שאור שבעיסה מעכב’ ופירש”י ‘יצר הרע שבלבבנו המחמיצנו’ ובפסח מוטל עלינו להכניע את החמץ הרומז ליצר הרע. ואם כן הלוא אומרים רז”ל (יומא פו) ‘היכי דמי בעל תשובה …באותו פרק ובאותו מקום’.
על כן, לא נכון לברוח מן מקום החמץ, ממקום הניסיון והיצר ולשבת בבית אחר, המנוקה לעולם מן החימוצים. אלא חובה לבער ולהכשיר את הבית שבו אוכלים חמץ במשך השנה, ושם דייקא צריכים לאכול מצה, שגם היא בכוחה הייתה להתחמץ וליפול ברשת היצר, ועל ידי זה כובשין ומשברים את השטן ומתגברים עליו. ולכן לא רצה זקני בבית מיוחד לפסח אלא בדק בחורין ובסדקים בבית דירתו של כל השנה ושם גירש את היצר הרע.
#בודקין בחורין ובסדקין
בספר ‘תורת אבות’ מסופר, כי פעם בליל בדיקת חמץ הגיע לעיירה “מוש” אחד החסידים מהעיר לכוביץ’. בלכוביץ’ הוא הסתופף בצלו של מרן הס”ק רבי מרדכי מלכוביץ’ זי”ע, ובעת פרידתו, ציוה אותו רבו שימלא עבורו שליחות, שבעת שיעבור בדרכו הביתה בעיירה מוש – יפרוס שלום בשמו לאנ”ש אשר במוש, ויאמר להם כהאי לישנא – “בודקין בחורין ובסדקין”.
תנאי הדרך היו קשים, ומפאת השעה שהתאחרה מאוד, מיהר הלה מאוד לדרכו. אולם נאמנים עליו דברי הרבי והוא ביקש לקיים את מצו…
