בס”ד
@סיפור לחג הסוכות
@תפילין תמורת אתרוג
@משה יאיר וינשטוק
אוצר היה לו להרה”ק רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב זי”ע, אוצר שלא יסולא בפז.
וכי תאמרו, היאך ייתכן הדבר והלוא ימיו התאפיינו בעוני ובמחסור, ומשפחתו לא אחת אף רעבה ללחם. אם אמנם אוצר היה לו – על מה ולמה לא חי חיי רווח?
תשובה לדבר – אוצר אמנם היה לו, אולם אוצר זה לא של מטבעות ואבני חן היה, לא זהב ויהלומים הרכיבו אותו, כל אלו גם לזוטות נחשבו בעיניו, מעולם לא ייחס חשיבות לנכסים של חומר, ורכוש גשמי מעולם לא תפס מקום אצלו.
אבל אוצר גדול מהם היה ברשותו, אוצר שממנו לא אבה להיפרד.
היה זה זוג תפילין שהיו ברשותו והגיעו אליו בירושה מאביו הקדוש הלוא הוא רבי יצחק המגיד מדרוהוביטש זי”ע. אותן תפילין היו עבורו כה יקרי ערך, שאף שרבים וטובים הציעו לו תמורתן סכומי כסף גדולים, כאלו שעשויים היו להיטיב את תנאי מחייתו ולספק פרנסה למשפחתו לזמן ממושך ואף לשנים קדימה – אטם אזנו משמוע. על התפילין לא יוותר ויהי מה.
כאמור, בני ביתו ידעו עוני קשה, ולמראה בני המשפחה שחיו בדלות איומה ורעבו ללחם, פנתה הרבנית לא אחת לאישה הצדיק והפצירה בו כי יואיל אולי למכור את התפילין על מנת להרוויח סכום לכלכלת הבית. אולם הרבי שנפשו יצאה לבני ביתו האפופים במחסור, לא היה יכול להיפרד מהם והוא שמר עליהם מכל משמר.
@@@
ערב חג הסוכות הגיע. בשורת האיוב שהחלה להתפשט ברחובות העיר זלוטשוב דיברה על כך שהשנה אין יבול של אתרוגים כשרים לברכה בכל האזור וצמרמורת אחזה ברבי יחיאל מיכל. ידוע ומפורסם היה גודל אדיקותו במצוות ארבעה מינים. בחרדת קודש היה מכתת רגליו בכל שנה להשיג אתרוג מהודר לברכה, כך גם לולב ושאר מינים, ולכשהיה מוצא את מבוקשו, ובחיקו נחו ארבעה מינים מהודרים – לא היה מאושר ממנו.
הוא לא יכול היה להעלות על קצה דעתו, כי השנה לא יהיה לו אתרוג מהודר לברכה, על אחת כמה וכמה שהשמועות טענו בתוקף, כי גם אתרוג שאינו מהודר, רק כשר לברכה – אינו בנמצא.
השמועות שהתפשטו הוכחו כנכונות, אכן, אין אתרוגים בשוק.
רוחו של רבי יחיאל מיכל באותן ימים הייתה מדוכדכת, איך ייכנס לחג מבלי ארבעה מינים מהודרים? והייתה העצבות ניבטת מתוך עיניו.
ערב חג הסוכות הגיע, וישועה אינה נראית באופק. והנה לאחר תפילת שחרית בבית הכנסת של העיירה, נכנס לפתע יהודי ועל פניו הבעת מסתורין. הוא ניגש בצעדים בוטחים אל מקומו של רבי יחיאל מיכל, בידו אוחז הוא חבילה עטופה היטב, ובפנים צופנות סוד החל להוציא בזהירות מופלגת את תוכן החבילה. הוא גילגל רצועה ארוכה של פשתן חום-זהבהב וליבו של רבי יחיאל מיכל החסיר פעימה.
עיניו אורו.
האיש הוציא מצרורו לא פחות ולא יותר – אתרוג. לא אתרוג כשר, לא אתרוג מהודר, אלא אתרוג שמעודו לא ראה כמוהו לטוב, מהודר בתכלית ההידור ונקי מכל רבב ופיטם מפואר מעטר את ראשו.
נשימתו של הרבי נעתקה למראה האתרוג ונעתקה בשנית למשמע המחיר. ה…
