גג:
למה דווקא אנחנו משלמים יותר? כך הפכה הגדרת המטרופולין לענישה קולקטיבית עבור הביתרים
כותרת:
המטרופולין ועונשו
משנה:
אחרי שבועות ארוכים של הצפת השערורייה בתעריפי התחבורה – ‘שערים’ עושה סדר: #זו הסיבה ה’מקצועית’ מאחורי ייקור התחבורה בביתר עילית >>> כך הפכה הגדרה מקצועית יבשה של הלמ”ס לעול כלכלי בלתי הגיוני עבור תושבי ביתר, וכיצד ההגדרה “מטרופולין ירושלים” הפכה אותנו לנפגעי הרפורמה >>> #כתבה שכל מי שרוצה להבין את הנושא חייב לקרוא לעומק#
@יעקב מרגליות
מזה שבועות ארוכים שעיתון ‘שערים’ זוכה להניף את דגל המאבק של תושבי ביתר עילית נגד הייקור הדרמטי במחירי התחבורה הציבורית, תוך אפליה חמורה של עירנו ביחס לעשרות ערים, בהם יישובי הסביבה – אפרת וצור הדסה, המשלמות מחירים מוזלים בהרבה. בשבועות האחרונים הבאנו לכם עדכונים על ההתפתחויות במאבק, כולל הבטחות של שרת התחבורה להוביל שינוי בהקדם, דבר שטרם קרה בפועל.
כמערכת המביאה את קול הציבור, נמשיך ללחוץ על הגורמים הרשמיים לתקן את העוול בהקדם, תוך קריאה חוזרת ונשנית אליכם, הקוראים, להמשיך לעמוד על המשמר במכתבים ללשכת שרת התחבורה, סגן השר הרב מקלב ושאר הנציגים החרדיים. כמו כן נודה לכל המסייעים בנושא, ובראש הראשונה לרה”ע ר’ מאיר רובינשטיין ששיגר מספר מכתבים דחופים לשרת התחבורה רגב, כולל בשבוע האחרון.
השבוע, אנו מביאים את הזווית המקצועית שמסבירה מדוע דווקא תושבי ביתר עילית נפגעו כל כך קשה מהרפורמה החדשה של משרד התחבורה. ביריעה שלפניכם נוכל להבין כיצד בחזות ‘תמימה’ של ‘תחשיב מקצועי’ – הופלתה עיר שלמה לרעה (עיר ענייה, יש לציין. המשוואה הזו חשובה), בהיקף של 60 מיליון שקלים לשנה(!) שיצטרכו כלל תושבי ביתר להוסיף החל מכניסתה של רפורמת רגב לתוקף.
#תולדות השערורייה
קודם כל, הנה תקציר הפרקים הקודמים:
כידוע לכך, תושבי ביתר עילית נתקלים בבעיה כואבת שמורגשת בכל משפחה ומשפחה בעירנו: בעוד שתושבי יישובים סמוכים כמו צור הדסה ואפרת יכולים לקנות חופשי חודשי מקומי במחיר של 69 שקל לחודש, תושבי ביתר עילית (כולל ילדים ונוער) נאלצים לקנות חופשי ארצי במחיר של 157.5 שקל – יותר מפי שניים!
עבור משפחה עם מספר ילדים שצריכים להגיע לתלמוד תורה ולבית הספר, מדובר בהוצאה שיכולה להגיע לאלף שקל בחודש ויותר, וללמעלה מעשרת אלפים שקלים בשנה. זה פשוט לא הגיוני כשרוב הנסיעות שלנו הן מקומיות – בתוך העיר. לילד ממוצע בביתר עילית אין צורך בחופשי חודשי לאשקלון, לנהרייה או אפילו לירושלים. הנסיעות שלו הן בתוך העיר – לחיידר וממנו. הניסיון לכפות עליו חופשי חודשי ארצי, ובמסגרת כך לגבות ממנו מחיר כפול ומכופל – היא שערורייה שזועקת לשמים.
כדי להבין איך הגענו למצב המשונה הזה, צריך להבין מה שקרה מאחורי הקלעים במשרד התחבורה. התשובה טמונה בדבר שנקרא “הגדרת מטרופולין”, ובאופן שבו הגדרה אקדמית יבשה הפכה לגזר דין כלכלי …
