ב”ה
גג:
כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ | ראש הישיבה שתורתו מאירה את עירנו: שיחת חג מרוממת במעונו של הגאון הגדול רבי חיים מן ההר שליט”א
כותרת:
“גיוס בחורי הישיבות אינו ריאלי והם אינם מתכוונים לכך – הדיבורים נועדו רק להצתת שנאה”
כותרת משנה:
בפרוס חג הפסח, נכנסנו אל היכלו של #ראש הישיבה הגדולה בביתר, הגאון רבי חיים מן ההר שליט”א, מגדולי מרביצי התורה בדורנו,# לשיחה מיוחדת על אתגרי החינוך בימינו >>> כיצד להתמודד עם קשיים בלימוד, מה היחס הנכון לאבחונים וטיפולים, ואיך לכוון בחורים למצוא את דרכם בעולמה של תורה >>> בשיחה פתוחה ומרתקת, מנחה אותנו ראש הישיבה בנתיבי החינוך המורכבים של הדור ופורס את השקפתו המרתקת בענייני השעה >>> לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ
@שם כתב
לרגע זה מורגש כמו המראה לעולם אחר.
מרומם יותר. מנותק מכל מה שרוחש סביבנו. פלנטה עילאית.
כי השקט שעוטף את ביתו הצנוע של הגאון הגדול רבי חיים מן ההר שליט”א, בשיפולי גבעה א’ בעירנו, מנותק מהמולת החיים הסואנים בעיר. כאשר אנו נכנסים אל הבית, זוהי תחושה של מעבר בין עולמות – מן המרחב הגשמי המואר אל ממלכה של רוחניות טהורה.
ספרים עתיקים לצד ספרי חידושים בני זמננו ממלאים את הקירות, עדות אילמת לחיבור הנצחי בין דורות של לומדי תורה, כחוליה שאינה פוסקת. ממהר”ם חלאווה הקדמון ועד לחידושי הגר”ח שחודשו במאה השנים האחרונות, ומהם לספרי ראשי הישיבות בדורנו ממש. כל ה’רֵייד’ הישיבתי מכונס כאן, בחדר שמכיל הכל, בחדר שמזקק את אמיתה של תורה ומנחיל אותה לדורות של בני תורה.
השולחן הגדול, מכוסה במפה לבנה, נושא עליו ערימות של ספרים פתוחים, דפים מלאים בכתב יד צפוף – שרידי מסע עיוני עמוק שנקטע כנראה רק לשעה קלה, לקראת בואנו אל חדר המלך – מאן מלכי רבנן – ללקט משולי השולחן מילים צרופות של השקפה הנצרכת לדורנו.
ראש הישיבה שליט”א מקבל את פנינו במאור פנים נסוך בענוות חן, אך ניכר בו כי עודנו שקוע מעט במחשבותיו, כמי שנדרש להתנתק מעולם שכולו תורה. עיניו הפקחיות מביטות בנו במבט חודר וחם כאחד, מבט שנראה כי צופה אל תוך הנשמה ומבין את השאלות עוד בטרם נשאלו.
קולו השקט אך הנחרץ ממלא את החדר הקטן, וכל מילה נאמרת בשיקול דעת ובמתינות, כמי שמודד את דבריו במאזני זהב. בפשטות הליכותיו מתגלה גדולתו – איש שכל כולו תורה, מקרין מאורה על סביבותיו.
הדר תורני אופף את דמותו, לא מתוקף גינונים חיצוניים (שאינם בנמצא כאן, הכל בגובה העיניים), אלא מעצם מהותו כנושא משא הדורות של מסורת התורה בטהרתה. בארבע אמותיו ניכר כי ראש הישיבה את דבריו, ודבריו חיים בו, בבחינת ‘הוא היה אומר’ – מה ש’הוא’ – את זאת הוא אומר. כשהוא מדבר על אהבת התורה, עיניו נוצצות בברק מיוחד, וכאשר הוא מזכיר את אחריות המחנכים וההורים, קולו מתעצם בתחושת שליחות.
מזה כשמונה שנים זוכָה עירנו ביתר עילית שהישיבה הגדולה בראשות הגאון הגדול רבי חיים …
