גג:
#שם משמעון# | עדויות מופלאות ופרקי חיים מפעימים אחרי מיטתו של זקן חברי מועצת חכמי התורה מרן הגר”ש בעדני זצ”ל
כותרת:
כבה הנר המערבי
משנה:
בקרן זווית של ‘כולל’ בני-ברקי הייתה מונחת תורתו של #מרן הגאון הגדול רבי שמעון בעדני זצ”ל,# וכל מי שרצה – יכול היה לגשת וליטול >>> עמוד התורה וגאון הענווה שהתנהל ללא גבאים ומשמשים #ונשא תדיר את משא הדור על שכמו הצנום# >>> אחרי הלוויית ההמונים לזקן חברי ‘מועצת חכמי התורה’ ושריד לדור דעה – אנו מביאים שורת עדויות מרוממות, סיפורים ופרקי חיים מאלפים בתהלוכות חייו של ענק התורה >>> וגם: עדותו של הפרנָס הביתרי
@שמעון כהן
#שר וגדול נפל בישראל:# זו הייתה אחת ההלוויות הגדולות שידעה עיר התורה והחסידות בני-ברק. רחוב רבי עקיבא הארוך והרחובות הסמוכים לו, הושחרו מהמון אדם שנהר מרחוק ומקרוב על מנת לחלוק כבוד אחרון לחכם וגדול שנשא על ליבו את משא הנהגת התורה, בעמידתו בראשות ישיבת ‘פורת יוסף’ בשנים עברו, ובהקמת כוללים, ישיבות והרבצת תורה, וכחבר מועצת חכמי התורה, בענווה ובשפלות-ברך שאין כדוגמתם.
דמותו של מרן הגאון הגדול רבי שמעון בעדני זצ”ל – הילכה תמיד בצידי הדרכים. הגר”ש מעולם לא החזיק טובה לעצמו, היה זמין ונגיש לכל פונה בטלפון או ברחוב, וכשלעצמו – ראה בעצמו לכל היותר ראש כולל ‘תורה וחיים’ שאותו הקים כשעבר לבני-ברק, אי-שם לפני כחמישים שנה. אולם הדור, ובהם רבים מתושבי ביתר-עילית שהלכו לאורו – זיהו את המאור הגדול ששוכן בגוף הצנום שמתהלך בצידי הדרך וחושב על הקב”ה ותורתו בכל רגע משעות היממה.
רבים זוכרים את אחד התיעודים המצמררים ביותר מתחילתה של תקופת הקורונה – לפני שלוש שנים. הגר”ש בעדני זצ”ל צעד לכולל שבראשותו, כמדי יום ביומו משך עשרות שנים – וראה את המקום סגור ושומם, כהוראות החוק. הגר”ש בעדני – שכל כולו הייתה חטיבה של תורה בטהרתה – לא יכול היה לעצור את דמעותיו מול המחזה המחריד של בית מדרש ריק. הוא עמד מול ההיכל השומם ופשוט התייפח בבכי מחריד, מאין הפוגות. כמו תינוק קטן שלקחו ממנו את החפץ היקר ביותר עבורו – כך נראה הגר”ש בעדני זצ”ל ברגעים בהם ראה שנלקחה ממנו חמדת שעשועי חייו – הזכות ללמוד בצוותא בבית מדרש הומה אברכים מקשיבים. היו אלו רגעים לדורות, שהמחישו את גדלותו של אדם שלם, שאת עצמו לא החשיב אף לא כקליפת השום.
#לתת ברזל לאברכים
עד כמה החשיב עצמו כקליפת השום? אפילו מצורת מגוריו ניתן היה לזהות זאת: משך כל שנותיו ישב לו בתוך מעין ‘גומחה’ צרה שהייתה פעורה בקיר סלונו הקטן, ממש מול דלת הכניסה לבית הקטן והפשוט ברחוב בן יעקב בבני ברק. אחד מפרנסי עירנו ביתר עילית מספר ל’שערים’, שלעתים קרובות היה סר למעונו כדי לקבל עצה ותושייה בעניינים ציבוריים העומדים על הפרק. “הייתי נפעם מהפשטות, הזמינות, הענווה והרצינות. הוא היה יושב במקומו הקבוע בסלון, ומשם חלש על אימפריות של תורה, צדקה וחסד…
