שפה רגשית (כתבה שניה בסדרה)
שאלנו בשבוע שעבר:
מה שלום הרגשות שלנו שאינם מקבלים ביטוי, המצטנפים אי שם בפינה?
שמח להם? עצוב להם? בודד להם?
אז זהו, שלא כל כך מרגיש להם שם דבר ברור. הם קצת שוכחים איך קוראים להם…
כאשר הילד אינו מקבל התייחסות חיובית מהסביבה לרגשות שלו, הוא מחקה את ההתנהגות הזו, כמו שילד מחקה התנהגויות רבות בסביבתו, וגם הוא מפסיק לייחס לרגשותיו חשיבות. לדוגמא: אם לא קוראים ל’התרגשות’ בשמה, אולי אין לה בכלל שם? אולי קוראים לה סתם ‘שמחה’? ואם חוויה מסוימת אינה מקבלת את השם ‘אכזבה’, אז היא נהפכת ל-‘סתם משהו מעצבן’.
כך, גדל הילד עם לקסיקון מוגבל מבחינת שפה רגשית, מצומצם ביחס לשפתו הכללית שעשויה להיות עשירה. ומה משפיע על הרחבת אוצר המילים הכללי? העברית שבפיו (או כל שפה אחרת) מתעשרת מקריאת ספרים, ומתקשורת קבועה עם אנשים בעלי רמה שפתית דומה. זוהי דרך פשוטה יחסית להתפתחות שפת היומיום. גורם נוסף המקנה לשפה הכללית עליונות על פני השפה הרגשית, הוא מתן מקום של כבוד לשפה השכלית, הרציונלית. אולי יש כאלה שרואים סתירה בין הקניית שתי שפות אלו, כאילו ילד אינו יכול להיות בקיא ביותר משפה אחת. וטענה בפיהם לאמור: הרי יהודים הם עם הספר, ועליהם לשלוט ולהשקיע במכמני השכל ובידיעות. הם חוששים שביטוי רגשי, או שימוש יתר בו, עלול לבוא על חשבון ידיעות בגמרא, למשל.
האמנם יש סתירה בין שתי השפות? אחת תבוא על חשבון חברתה?
הרי הקב”ה ברא אותנו בעלי גוף ונפש, רגש ושכל. לא מדובר פה על שפה זרה, נוכרית. אנחנו בסך הכל רוצים לתת מקום לרגשות יצירי כפיו של ד’, שמשכנם הוא בתוך הלב שלנו. הכוונה היא לתת להם חיים, לא לחנוק אותם.
ילד הגדל להורה שאינו מדבר ‘רגשית’, לומד להעלים את חוויותיו הרגשיות (וכי ישנה התרחשות נטולת חוויה רגשית? הלא גם שעמום הוא רגש…), ולהותירם ללא שמות. האם עתידים הם – הרגשות – להישכח בתהום הנשייה?
החוויה הרגשית הופכת להיות כזו שאי אפשר לתאר אותה במילים, ממספר סיבות:
האדם כבר אינו רואה צורך בכך, זה הפך לחסר ערך בעיניו. אלו דברים פעוטים, ללא חשיבות אמיתית, מעשית.
מחוסר חשיפה למילים כאלו, הוא נשאר גם בבגרותו בעל אוצר מילים רגשי בסיסי ביותר.
ואז?
מה הבעיה בכך?
ישנן מספר השלכות אפשריות לאדם במצב כזה:
חוויות העוברות עליו, הופכות להיות רגשיות פחות, שטחיות יותר.
הוא נהיה מודע פחות לחוויות דומות העוברות על הזולת. זוהי בחינה של “מה ששנוי עליך, אל תעשה לחבריך”. אם החוויה לא מהדהדת בתוכך כבעלת רגש מסוים, לא תכיר בקיומה אצל החבר / בן משפחה.
רגשות נועדו לעלות על פני השטח, לסעור ולהגיע – דרך הדיבור עליהם – לרגיעה. ואז, מטבעם הם מתנדפים. אם הם אינם זוכים לוונטילציה (שחרור רגשי), הם עלולים לשקוע בקרקעית הלב ולהכביד עליו. במשך הזמן, תיתכן התפרצות רגשות חסרת שליטה.
אוקיי,
השתכנענו.
אנחנו רוצים להשקיע בהקניית השפה הרגשית…
קו 986 לשירותכם
הקו יתחיל לפעול ביום שישי כ"ח באייר, לאחר שנים של פניות תושבים ופעילות עירונית מתמשכת רה"ע העלה את הצורך בסיור שקיימה שרת התחבורה בעירנו, והיא נענתה לבקשה רה"ע שיבח את...



