בס”ד
#על מה אנו נענשים? // מערכת ‘שערים’
מזה למעלה משבעה חודשים שציר חיינו נע סביב נגיף הקורונה. דומה שבכל תחום-חיים שבו ניגע ושאליו נתייחס – הנגיף הזה עשה בנו שמות.
הוא שינה סדרי עולם ושיבש אורחות חיים, המיר דפוסי חשיבה ושינה הרגלי יום-יום. מחירים כבדים שילמנו – ועודנו משלמים – בגין אותו נגיף שהפציע בשמי חיינו: בעלי העסקים הוכו, לעתים בצורה בלתי הפיכה; בעלי השמחות נאלצו לדחות שוב ושוב את תאריכי האירועים רק כדי לערוך אותן לבסוף בלית ברירה בצורה משפחתית מצומצמת ובלב כבד, כאשר הזוגות הצעירים שנישאו בתנאים-לא-תנאים שכאלו נושאים עימם צלקת לכל החיים.
וכמובן, מעל לכול ואולי לפני הכל – עולם התורה שחווה זעזוע שלא זכור כמותו: בני נוער שזמן רב תלויים ועומדים נטולי מסגרת, בחורי ישיבה ש’זמן’ הלימודים שלהם מתקיים ולא מתקיים למקוטעין; דור שלם של תלמידים שלא זוכר לימודים סדירים ורציפים מהם.
מוקדם עדיין לאמוד את נזקי התקופה.
@@@
ומה שחסר בעיקר – זו מנהיגות שתדע לתכלל את כל האירועים הללו, לתת את הדעת ולהגיב בהתאם לשלל הצרכים: לא רק הצרכים של ההתגוננות המיידית מפני המגפה (המסוכנת, ללא ספק), אלא גם הצרכים החינוכיים לטווח הארוך.
ולמרבה הצער – מאומה מכל זה לא קורה: עומדים להם מומחי קורונה שלא יצאו לחל”ת, ומנבאים נבואות זעם שחורות משחור; מנגד, יושבים חברי ממשלה משוסעת ומפולגת – שקשה שלא לחשוד בהם שחלק גדול מהחלטותיהם נובעות ממניעים פוליטיים צרים – ומתאחדים התאחדות שעה סביב תקנות לשעת חירום. הם מנפיקים גזירות, הנחיות והגבלות. בחלקן יש בהחלט היגיון – הרי מדובר בשרשרת הדבקה שאותה צריך לעצור – אבל אלו תקנות שלא לוקחות בחשבון את טווח הרוחב של ההשלכות.
ובתווך – נמצא לו עם שלם שצריך להמשיך לחיות. הם חושבים שבאמצעות מסרים קליטים יוכלו לקנות את האימון, ולא מבינים שהאימון יגיע רק בעבודה קשה של מציאת מענה לאתגרים ולסכנות הרוחניות שמביאה בכנפיה מדיניות הסגרים ועצירת החיים.
ההסתה נגד הציבור החרדי גדולה, הכי גדולה שאנו זוכרים בשנים האחרונות. התמונות של התנהגות המשטרה הן אולי סימפטום להשחרה עקבית וכמעט ממוסדת של פני הציבור הכי ממושמע במדינה.
מה לא אומרים עלינו: מציגים אותנו כ’מפיצי מחלות’, ‘פורעי חוק’ ו’נטולי רסן’, ואלו רק מקצת מן התארים שנקשרו לראשו של ציבור היראים לדבר השם.
@@@
מלבד שאט הנפש מההסתה הפרועה וחסרת המעצורים – המקבלת ביטוי בשטח בדמות אלימות אכזרית וחסרת רחמים של אנשי משטרה חמומי מוח – יש גם את הרגעים של ההתבוננות, בהם אנו שולחים מבט אל עבר הגרפים הצבועים אדום של היישובים החרדיים, וסימן שאלה ניצב לו ועומד:
מדוע אכן כך הם פני הדברים?
ובכן, יהיו כאלה שידברו על אסטרטגיה. הללו יצביעו על כך שבראייה רחבה – הציבור החרדי, למרות ההדבקה הנרחבת עומד בחסדי שמים בתחתית הסולם של מקרי מוות חלילה. כמובן שהלב ממאן להשלים עם כל מקרה של אובדן…
