בס”ד
מזה למעלה משבעה חודשים שציר חיינו נע סביב נגיף הקורונה. דומה שבכל תחום חיים בו ניגע ושאליו נתייחס, עשה הוא שמות. הוא שינה סדרי עולם ושיבש אורחות חיים, המיר דפוסי חשיבה ושינה הרגלי חיים. מחירים כבדים שילמנו ועודנו משלמים על אותו נגיף שהפציע בשמי חיינו, בעלי העסקים הוכו, לעתים בצורה בלתי הפיכה; בעלי השמחות נאלצו לדחות שוב ושוב את תאריכי האירועים רק כדי לערוך אותן לבסוף בלית ברירה בצורה משפחתית מצומצמת ובלב כבד, וכמובן, מעל לכול – עולם התורה שחווה זעזוע שלא זכור כמותו, ובני נוער שזמן רב תלויים ועומדים נטולי מסגרת, ומוקדם עדיין לאמוד את נזקי התקופה.
עומדים להם מומחי קורונה שלא יצאו לחל”ת, ומנבאים נבואות זעם שחורות משחור, מנגד יושבים חברי ממשלה משוסעת ומפולגת, ומתאחדים התאחדות שעה סביב תקנות לשעת חירום, מנפיקים גזירות, הנחיות והגבלות, ובתווך נמצא לו עם שלם שצריך להמשיך לחיות. מסרים מותאמי מגזר תוצרת יועצי תקשורת חדורי מטרה מתעופפים להם ממעל וצובעים באדום אל לוחות המודעות בסגנון “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם”, ומעצימים בעיקר את הבלבול ואת המבוכה.
ההסתה נגד הציבור החרדי רבה, התמונות של התנהגות המשטרה הן אולי סימפטום להשחרה עקבית כמעט ממוסדת של פני הציבור הכי ממושמע במדינה. מפיצי מחלות, פורעי חוק ונטולי רסן אלו הם מקצת מן התארים שנקשרו לראשיהם של ציבור היראים לדבר ה’. ומלבד שאט הנפש מההסתה הפרועה וחסרת המעצורים המקבלת ביטוי בשטח בדמות אלימות אכזרית וחסרת רחמים של אנשי משטרה חמומי מוח, יש גם את הרגעים של ההתבוננות, בו נשלח מבט אל עבר הגרפים הצבועים אדום של היישובים החרדיים, וסימן שאלה ניצב לו ועומד, מדוע אכן כך הם פני הדברים?
ובכן, יהיו אשר ידברו אסטרטגיה ויצביעו על כך שבראייה רחבה הציבור החרדי למרות ההדבקה הנרחבת עומד בחסדי שמים בתחתית הסולם של מקרי מוות חלילה, כמובן שהלב ממאן להשלים עם כל מקרה של אובדן, וביתר עילית אף היא מבכה מרה את אותם אנשים יקרים שקיפדו את חייהם במגיפה הנוראה הזאת, אולם אם בהשוואות עסקינן, אזי נתון זה אולי מלמד משהו. יהיו אשר יישאו מבטם אל עבר העתיד וידברו על חיסון עדר שמהווה דווקא בשורה אופטימית לציבור החרדי, אולם אנחנו דווקא נרצה להתמקד באופי התהליכים שהולידו חדשות לבקרים הנחיות והגבלות, וגררו בעקבותיהם אף קנסות ועונשים, עוד לפני השאלה האם היו אותם צעדים אפקטיביים, נרצה לברר האם היו הם מותאמים לקהל היעד.
במילה אחת, ניתן לומר ניתוק, ובשתי מילים ניתוק מוחלט, מהרחוב החרדי, מצרכיו, מדפוסי החיים שלו ומהקדוש והיקר לו.
כשמנהלים מערכה כה מורכבת וסבוכה מול ציבור, צריך בראש ובראשונה אמון על מנת לזכות לשיתוף פעולה, ודומה שהרשויות עשו את כל הטעויות האפשרויות בדרך לרכוש את אמונו של הציבור החרדי, עד שכיום כשבעזרת צקצוקי לשון מנסים הקברניטים לנגן באוזניו מושגי אלמוות בדבר קדושת החיים, ומטיחים ביקורת ובעיקר מביעים חוסר הבנה עם הנתו…
