בס”ד
שפה רגשית
“איך אני שמח!! יש לי יום הולדת!”
“עצוב לי, לקחו לי את בובת ניו יורק.”
“הוא עיצבן אותי!”
“שמעתי על הקורונה, איך פחדתי!”
לילדים בגיל צעיר מאוד יש אוצר מילים רגשי בסיסי ביותר הכולל ארבע מילות רגש: שמח, עצוב, כועס, פוחד. זה מקביל לאוצר המילים הכללי שלהם שגם הוא בסיסי. הרי לא נוכל לקרוא להם סיפור שמתאים לילד בן 12, למרות שהם דוברים עברית טובה. אוצר המילים שלהם הוא ילדותי ומצומצם. ככל שהם גדלים ומפתחים את כישורי השפה שלהם, כך אנו מצפים לשמוע שפה רגשית עשירה יותר.
“אחותי מתחתנת, כולי מתרגשת!”
“איך שהיא דברה אליי, ממש נפגעתי.”
“לקבל 80% במבחן? מאכזב, למדתי כל כך הרבה.”
“הר”מ החמיא לי על קושיה מוצלחת, איזה סיפוק!”
האם כל הילדים הבוגרים יודעים להתבטא כך? לא נראה לי. במסגרת עבודתי, פגשתי ילדים רבים מאוד שנותרו בעלי אוצר מילים בסיסי כמו בגן, גם בגיל בוגר מאוד.
למה?
יתכן שיש להם אוצר מילים כללי נרחב, תואם גיל, אך במישור הרגשי שפתם דלה ביותר, ולעיתים אף קפאה מחוסר שימוש. איך זה נראה?
במקום לומר על הציון במבחן – מאכזב, יאמרו “ממש לא יפה מצד המורה שנתנה לי ציון כזה.”
הבחור שנשאל על יומו בישיבה? יגיב “בסדר, היה ממש בסדר.”
שואלים ילדה: “נפגעת?”, “מה פתאום נפגעתי? היא סתם לא_________”
“וואו! היום החתונה! סוף סוף!”
אכן, ילדים אלו, (ולא מעט מבוגרים) מוכיחים לנו כי ניתן לתקשר, לאורך כל החיים, עם אוצר מילים רגשי מצומצם ביותר. אז, מה חסר? מבינים אותם גם ככה?
שאלה נוספת: מדוע ילדים רבים כל כך גדלים להיות בעלי אוצר מילים רגשי דל ההולך ונמוג ככל שהם מתבגרים? ולמה זה משנה בכלל? אין הרי מבחן כניסה לישיבה או לסמינר הכולל בחינה של רמת השפה הרגשית, אז, מה אכפת לנו?
אלא, שזה מאוד משנה.
ילד, מתבגר, מבוגר – בעצם כל אדם, חווה חוויות רגשיות באופן יומיומי. כבני אדם, המערכת הרגשית שלנו פועלת באופן קבוע, כמו יתר מערכות הגוף. איננו צריכים לזכור להפעילה בכל יום מחדש, היא אוטומטית, אנו חווים רגשות. עם זאת, יש לה ייחודיות מסויימת, למערכת הרגשית. היא איננה מבשילה באופן עצמאי לחלוטין, כדוגמת הורמון הגדילה שאיננו צריכים לגעת בו, הוא מתוכנת להביא אותנו לגובה מסויים ללא תלות בתזונה שלנו.
המערכת הרגשית זקוקה לתזונה רגשית, התפתחות השפה הרגשית תלויה בסביבה בה גדל הילד. אם הוא גדל בסביבה המדברת “רגשית”, הוא ילמד את השפה, כשפת אם, ללא מאמץ. אם המבוגרים בסביבתו אינם משתמשים במילים רגשיות, מניין יכיר אותן?
אז איך הוא יתאר את החוויות העוברות עליו? לרוב, יהיה זה בצורה עובדתית, יבשה ונעדרת רגשות. בחורים רבים מתרגלים לביטוי שכלי, רציונלי, ובעיניהם השיח הרגשי יכול להיחשב כמיותר, נשי או ילדותי. “מה הטעם לדבר על רגשות? מה שמרגישים, מרגישים, למה צריך לדבר על זה? מה ייצא מזה?”
מה יוצא מזה?
זהו, שלא כל כך יוצא מזה, לא משתפי…
