בס”ד
דברי הרב | משאו המופלא והמרומם של גאב”ד עירנו, מורנו הגאון הגדול רבי חיים וייס שליט”א לתושבי העיר
ונקדשתי בתוך בני ישראל
“אם יש עניין מרכזי שעלינו כציבור להתחזק בו כלקח ממאורעות התקופה – זוהי הזהירות בנושא ‘מורא מקדש’ ” – כך מהדהדת קריאת הקודש של רבני עירנו ביתר עילית >>> במשא קודש רווי הוד, פונה גאב”ד ביתר עילית מורנו הגאון הגדול רבי חיים וייס שליט”א לציבור הקדוש באמצעות עיתון “שערים”, לעורר ולהתעורר בנושא ‘מורא מקדש’ >>> “זוהי סגולה גדולה, להינצל מהמגיפה המשתוללת ומכל מרעין בישין” >>> יריעה מרוממת
@משה יאיר וינשטוק
החודשים האחרונים ייחרתו בדברי עם עולם כתקופה שהותירה את חותמה כמעט בכל רובד אפשרי בתחומי החיים. מטבעם של דברים, תקופה זו צריכה להיות גם כזאת של חשבון נפש בדברים שברוח, כל אחד עם בדקי ביתו. בשל כך נדרשו רבני העיר ביתר עילית – קברניטי הרוח של העיר, אשר באו לעורר את לב הציבור על נושא גדול, עקרוני וחשוב – זהירות ב’מורא מקדש’, קדושת בית הכנסת.
מציאת זמן פנוי בסדר יומו של גאב”ד ביתר עילית מורנו הגאון הגדול רבי חיים וייס שליט”א היא משימה כמעט בלתי אפשרית. סדר יומו של הרב שליט”א – נע כולו סביב תורה והרבצת תורה, שמתחיל השכם עם שחר ומסתיים בשעות הקטנות של הלילה. עם זאת הקדיש הגאב”ד מזמנו היקר לשיחת קודש רוויית הוד במעונו ל’שערים’, על מנת לעורר ולהתעורר בנושא גדול וחשוב. אנו, כשליחי ציבור, באנו להסכית ולשמוע, ולהנציח עלי גיליון את המסרים החשובים – למען ינועו הלבבות ויופנמו המסרים ויקודש שם שמים.
“חלילה לי מלבוא בתוכחת מוסר כלפי תושבי ביתר עילית המסולאים בפז”, מקדים הרב ואומר בענוות חן. “וכי מי אני שאבוא להוכיח אנשים יקרים כל כך ועיר חשובה כל כך, מלאה בתורה וגדושה ביראת שמים? אולם מחמת תפקידי לשמש את הציבור, אבוא רק להציע את דברי באוזני הציבור הקדוש, כי כ’שַׁמָשׁ’ – תפקידי הוא להודיע ולהכריז על דברים שיוכלו לבוא לתועלת לציבור. ויהי רצון שיהיו מעשינו ודברינו רצויים בעיני אלוקים ואדם, ונזכה אי”ה להרבות כבוד שמים.
“מכל דבר שמתרחש עלינו ללמוד, לשים אל ליבנו מה ד’ אלוקינו דורש מעמנו” כך פותח הגאב”ד את משאו. “התקופה האחרונה בה נשתנו סדרי עולם בעקבות הנגיף המשתולל, גם היא צריכה להוות עבורנו מעין תמרור הכוונה, לנווט את מעשינו ולהתחזק במה שצריך חיזוק.
“הבה נתבונן במהלך התקופה מה אירע, ונגלה כי רבבות אלפי ישראל גלו מבתיהם הרוחניים – מבתי הכנסיות ובתי המדרשות. ולא שחלילה לא התאפשר להם להתפלל, כיון שעל פי רוב יכלו להתפלל ואפילו במניין במרחבים מאולתרים, אולם עדיין בתי הכנסת היו סגורים ומסוגרים על מנעול ובריח. עלינו לקחת את מאורעות התקופה כתוכחת מוסר, הורחקנו מבתי הכנסת – ודאי שלא בכדי. הדבר מהווה עבורנו איתות וסימן להתחזק בנושא מורא מקדש, בכבוד בית הכנסת. נפשפש במעשינו ונשים לב להתנהגות שלנו בבתי הכנסת…
