תקציר:
טארק משוחח עם אביו ומספר לו בגאון על הצלחתו בשבי החיילים הישראליים שבאו לחלץ את חזקי.
להפתעתו, אביו חושף בפניו דוחות מקצועיים ותחקירים הקובעים נחרצות כי לא הישראלים הם שירו באימו, אלא אנשי הפתח’.
פרק 80
אחמד שהצטרף לקפה של הבוקר, הביא אתו את החדשות. “עוואד חקר את החיילים בלילה. הפעיל עליהם אלימות קשה. הם הודו שאכן הם קיבלו פקודה לסגת מהמקלט. מג’נון הבחור, יעני, לגמרי”.
טארק לא הגיב. החדשות מליל אמש עשו בו שמות. המחשבה על כך שאביו מסתיר ממנו עוד פרטים על המקרה, אכלה בו. “אחמד. אבא דיבר איתי אתמול בלילה. “
אחמד הזדקף בכיסאו. האחווה ארוכת השנים ביניהם ידעה מבחנים רבים, טארק תהה אם יצליחו גם הפעם לשלב ידיים ולנצח את מה שנראה כמכשול הבא בדרכם.
טארק לגם עוד ‘זופ’ קטן מהקפה, מתקרב לקצה הכיסא. “אחמד. אמא נהרגה מאש ידידותית…”
“מה?”
“כן, כן. כל הנתונים מוכיחים שהפתח’ הרג אותה. הקליעים שהוצאו ממנה לא היו של ישראל בכלל”.
טרטור שקט של רכב נשמע בפרגולה המוסווית היטב מהרחוב ומהאוויר. טארק זיהה את רכבו של אביו נכנס לחנייה ומיהר להשחיל עוד צרור משפטים. “הייתי בהלם. הרגשתי כמו רכב שהוציאו ממנו את המנוע, רוקנו את הדלק, שפכו את השמן וביקשו ממנו להמשיך לנסוע”.
אחמד ניסה להגיב, אך טארק היסה אותו. “התאפסתי על עצמי, והשבתי לאבא שלא חשוב מה קרה – הישראלים ישלמו על מה שהם עשו לכולנו פה, בעזה”.
“ואיך הוא הגיב?”
טארק הגניב מבט בכיוון הבית, מוודא שיוזף טרם שב. ” הוא רק שאל אותי באופן מוזר ביותר אם אתה גם ‘בפנים’. ברגע שאמרתי לו שכן, הוא ביקש שנמשיך לדבר בבוקר, ודווקא בנוכחותך”.
חלון קטן נפתח. “קפה? מישהו?” הם הנהנו, לא מסרבים אף פעם לקפה. יוזף קיבל בברכה את ההזמנה הכפולה וניגש לפינג’ן הרותח, מערבב ביסודיות את המשקה השחור.
“החלטתי”, לחש טארק, “שאת הפעולה הזאת, אני ממשיך – עד הסוף, גם אם אבא יחשוף בפניי חומר חדש על המוות של אמא”.
“אהלן אחמד”. יוזף הניח על השולחן מגש קטן עם שלוש כוסות. מגש נוסף הכיל בקלאווה ריחנית טרייה מורכבת משכבות-שכבות של בצק דק ופריך במילוי המון אגוזים ודבש. ניחוח עדין של קינמון נישא בפרגולה. יוזף נכנס בחזרה אל הבית.
“היי אבא, לאן אתה הולך?”
יוזף לא ענה, הוא חזר אחרי כמה דקות עם ספר בינוני בכריכה רכה שחורה והתיישב במקומו בשקט אופייני, נוטל לעצמו כוס קפה מהמגש.
“שו הדא, אבא?”
“זהה היומן של אמך. כאן היא כתבה התרחשויות משמעותיות שאירעו בחייה”.
“לא ידעתי שאמא כתבה יומן”. טארק לא ניסה להסתיר את התרגשותו.
“מעולם לא פתחתי אותו”, ידיו של יוזף רעדו. “דבר אחד אני יודע. באותו יום שמראם, אמא של אחמד נפטרה, אמא הייתה מאוד נסערת. היא אמרה שהיא חייבת לכתוב ביומן את קורותיה של מראם, בשביל אחמד. כשסיימה, הקריאה לפניי את מה שכתבה”.
*
עכשיו גם אחמד היה מופתע. הוא הביט בטארק ושניהם שאלו בדואט: “שו?” …
