תקציר:
הפעולה לחילוץ חזקי מהבית הכתום נכשלת כשהמסר מחזקי מגיע ברגע שאחרי האחרון, ומתגלה כי הוא עצמו אינו מוחזק בו.
טארק מתעמת עם חזקי ומעלה חשד כי הוא שהעביר מסר מקדים לישראל.
בבית הכתום לכודים עדיין מספר חיילים שדלת המרתף סגרה עליהם לאחר עימות עם מחבלים שאכלסו את המקום.
פרק 78
רגע קודם, טארק כלל לא חשד בחזקי. את הפעולה כולה הם ראו מבעד למסכים וטארק בקושי הניד את ראשו מול החמושים, דגי הרקק, שנהרגו בפעולה. עוואד, מפקד הפעולה מטעם הזרוע הצבאית של החמאס ידע בדיוק את מי להציב במקום. החיים בעזה לא היו מצרך זול. המוות היה זול מהם, קל להשגה.
אך מדוע הגיעה הפקודה מהצד הישראלי לסגת? טארק תמה על כך באוזני אחמד שנוכח לצדו ברגעי השיא של הפעולה, של הנקמה. עשרה חיילים נפלו בשבי החמאס. מדינת ישראל של מבצע אנטבה ומלחמת ששת הימים, מוצגת בעליבותה בפני העולם. שוב לוחמי גרילה מצליחים להביס את הצבא החזק והמתוחכם ביותר במזרח התיכון.
אחמד וטארק התחבקו ממושכות, מעניקים זה לזה צ’פחות ידידותיות. “זה הזמן לקפוץ הביתה, לעדכן את אבא. גם הוא ממתין שנים לנקמה על הירי באמי”.
“לבוא איתך?”
“עדיף שתישאר כאן לשמור על האינטרסים שלנו. ההצלחה הזאת יכולה לשכר את עוואד לגמרי. הוא מסוגל לעשות שטויות. אני עובר דרך חזקי והולך”.
“עזוב את הבחור, גם ככה הוא כמעט ימות כשישמע מה עוללת”.
טארק עצר מהילוכו בסמוך לדלת, שוקל בדעתו את הדברים רגע ושניים. “לא! לא הייתי רוצה שהוא ישמע את הדברים ממישהו אחר. אני מכיר אותו יותר טוב מכולם. אני אצליח להרגיע אותו”.
אבל השבוי לא הגיב כמצופה. בשבריר השניה שארך לו לשנות את סבר פניו ממופתע לכאוב, הצטלצלו באזני טארק כל פעמוני האזהרה והוא הרהר האם הצעיר היהודי הערים עליו והצליח בכל זאת לשלוח רמז כלשהו דרך המכתב. ואם הפקודה לסגת הייתה מגיעה ארבע דקות קודם לכן?
טארק לא התאפק. חרון וזעם זרמו כעת בוורידיו. בעוצמה אדירה הוא תפס את חזקי שנתקל בשולחן והיה שרוע על הרצפה וייצב אותו בהנפה זועמת אל על, מטיח בו את כל עוצמות המתח של השעות האחרונות, היומיים האחרונים, מאז שהלוחמים נכנסו לעזה. “הבטחתי לך בכבוד של אמי!”
ידו של חזקי נחה על ראשו המגולה, בחיפוש אחר המילים הנכונות. הזעם הציף אותו. השבי הכפוי הכריע, מנתק כל בדל הגנה מעל לשונו המשתלחת. “אני מבין שתכניתך נכשלה”, התנשף חזקי, מודה בליבו לבוראו שעדיין קולו בפיו. “לא משנה מה יהיו התוצאות, אין בי שום חרטה על שניסיתי להציל חיים. הכבוד של אמא שלך לא תופס אצלי מקום מול חיי יהודים”.
את המילים האחרונות הוא שאג. גרונו ניחר וידיו רטטו מכעס. עוד ועוד מילים חדות ומלובנות עלו על לשונו. אבל צו אלוקי של ‘וחי בהם’ ניצב לנגד עיניו והוא נשך את שפתיו בכוח, נזהר שלא לבקוע בשבת את עורן הרך, משאיר בו רק סימני חרישה.
טארק הביט בו במשטמה. “אתה תשלם על כך ביוקר. אני מסיר אחריות ממך”.
“מעולם לא היית א…
