תקציר:
חזקי משגר מכתב הביתה ובו מסר אל בחורי הישיבה הכולל העברת בקשת סליחה בשמו מבחורי הישיבה או תשלום חובות. הוריו קוראים את המכתב בשקיקה ולא מבינים את פשרו. יששכר פורש לשינה, וכשהוא מתעורר הוא מטלפן אל המשגיח.
אט אט הם מגלים שבמכתב החסיר חזקי במכוון אותיות משמותיהם של הבחורים שהזכיר. ניסיונות לפצח את המסר, מובילים למבוי סתום.
בכוחות הביטחון מתארגנים לפעולת חילוץ. ספינת דייגים מובילה את הכוחות לחוף עזה, שם הם עולים לרכב מקומי ומתערים ברחובות הצפופים.
פרק 71
יששכר שב ונטה לחשוב שלא אירע כאן דבר.
בסך הכל, הרהר, אולי בעת ההקלדה השמיט הערבי, שלא הכיר שמות יהודיים באופן שוטף, אות או שתיים מכל שם.
רגע, ואולי כדאי שאצור עכשיו קשר עם הנציג שביקר בביתנו כדי שיעביר את הדברים הלאה?
יששכר לא ידע כיצד לנהוג. האם חזקי רומז דבר מה רוחני או שמא יש בדבריו חשש לפיקוח נפש? יששכר רצה לצאת לבית הכנסת אך צמדי האותיות לא נתנו לו מנוח.
עמליה שסיימה את הדלקת הנרות ואת התפילות כשהיא שטופת דמע, התיישבה על הכורסה, ספר התהילים בידיה. “חזקי תמיד היה יצירתי. המעשה שלו כאן הוא כל כך פשוט וכל כך חכם. חזקי רוצה להעביר לנו הודעה מוצפנת שרק אנחנו נוכל לפענח אותה מבלי שהחוטפים יחשדו ויבינו. לכן הוא משתמש בשמות ששני הצדדים מכירים: המצפין והמפענח”.
יששכר יודע את כל זה. אולם מה שיש לו ביד, נותר צופן. אולי יש להמיר את צמדי האותיות למספרים, גימטריות, ראשי תיבות, את-בש או צופן אי”ק בכ”ר שמופיע בגב המזוזה.
בית הכנסת קורא לו, הוא מתארגן לצאת, הפתק בוער בידו.
“מצד אחד, ההיגיון אומר לי שאין כאן שום מסר רציני. זו בטח טעות הקלדה, או מקסימום מסר שחזקי שלנו, שאסור לנו לשכוח שהוא עדיין נער בן 16 בסך הכל, מצא בו היגיון. אני לא רואה כאן שום שאלה של פיקוח נפש, בכל מקרה.
“מצד שני”, המשיך יששכר, אולי כדאי שפשוט – רק כדי לבטל את הספק – אגש לרב בית הכנסת מיד אחרי התפילה, ואשאל כיצד יש לנהוג במקרה כזה. האם מותר להתקשר בשבת לטלפון שהשאיר ציון מהשב”כ רק כדי להגיד שהתעורר אצלנו ספק על מסר כזה? ואולי אסור לי להתקשר בעצמי, וכדאי שאעשה זאת דרך השאבעס-גוי של העיר? מצד שלישי אולי מדובר כאן בסודות ביטחוניים והוא לא אמין בכלל? ויש גם צד רביעי: אולי גם לציון אסור לי להגיד, כי אם זה באמת שטויות – סתם נגרום חילול שבת להרבה יהודים – וכדאי לחכות עד אחרי שבת”.
עמליה פתחה את ספר התהילים. בתיה התיישבה בסמוך מחזיקה את ידה, מחזקת את ליבה. “אולי באמת כדאי שפשוט תשאל את הרב. אני אתפלל מכאן שכל מה שתעשה – תצליח. שהכול יהיה לזכות חזקי שלנו”. אנחה ליוותה את מילותיה כהד שבור. “גוט שאבעס, יששכר”.
*
דני ובוּסי ירדו ראשונים מהרכב, סוחבים איתם תיק בודד, נבלעים בדלת עץ חומה ופשוטה כלפי חוץ. רק מבפנים ניתן להבחין עד כמה היא מחוזקת. הרכב ממשיך עד קצה הרחוב, מוריד את אחיה ועמיאל שמפטרלים מעט …
קו 986 לשירותכם
הקו יתחיל לפעול ביום שישי כ"ח באייר, לאחר שנים של פניות תושבים ופעילות עירונית מתמשכת רה"ע העלה את הצורך בסיור שקיימה שרת התחבורה בעירנו, והיא נענתה לבקשה רה"ע שיבח את...




