תקציר:
מהבית הכתום מתנהלת לוחמה פסיכולוגית כדי לאפשר לעיניים הישראליות הצופות על הבית להבין מה מתרחש בו.
חזקי משחזר את כל המידע שליקט תוך כדי השיחות ומשחקי השחמט עם טארק.
עמליה יוצאת לתפילה בקבר רחל.
פרק 58
טוסטר אובן קטן ופיצה קפואה מחברה ידועה היו מנות השוחד שהצטרפו לחיוכו הגדול של טארק. ריח הפיצה המתחממת העיר את מיצי הקיבה של חזקי והוא חש בחילה קלה. מתי אכל משהו חם לאחרונה חוץ ממנות חמות עמוסות נתרן וחומרים כימיים אחרים?
“נחת קצת אחר הצהריים?” נטף קולו נופת צופים.
“קצת. גם למדתי והתפללתי. הכל בסדר”. חזקי הביט מולו, מצייר את טארק כגזר, כשוטר הטוב בין כל הרעים. מעניין מתי הגזר ייהפך למקל כמו המטה של משה… חיוך קל הבליח בפניו של חזקי על ההשוואה.
“מה?”
חזקי לא מיהר לענות. הוא סיים משולש פיצה נוסף והזיז את החייל הראשון על פני הלוח. טארק הביט בו בעניין, חושב אולי על חטוף מסוג אחר שהיה עלול לעשות להם צרות. פיצה אחת חמה והבחור מחייך כולו. הוא הריץ את הרץ על פני חצי לוח, הביט לרגע והחזיר במשבצת אחת.
“מה אומֵר?”
“תגיד, את מי אתה הולך לדוג ובאיזה מים הוא שוחה?”
השאלה הכתה בטארק והוא הזיז בטעות את הסוס באלכסון, מביט בחזקי בהלם קל.
“אממ… מה?” החדר דמם כולו. רק זמזום המיני בר נשמע יחד עם קולות נאקה שקטים של הטוסטר אובן החדש שהטמפרטורות ירדו בו לאט.
“רק רץ הולך באלכסון. לא סוס”.
טארק ניסה להתעשת. “חזקי, הכל בסדר? אתה מדבר בחידות היום. רץ הולך לדוג באלכסון את הסוס?”
“הזזת את הסוס באלכסון, כמו רץ”, הצביע חזקי אל הלוח, שופע צחוק מזוייף ומבפנים שומר על ריכוז גבוה. “ושאלתי אותך שאלה. אם אני הפיתיון, את מי אתה הולך לדוג ובאיזה מים מדובר?”
“הָא…”, טארק החזיק את הסוס בידיו. “איפה הוא עמד?” חזקי הצביע בידו על משבצת שחורה. “אתה פיתיון, זה נכון. אני הולך לדוג, זה גם נכון. את מי – זה פחות חשוב עבורך ו…”. טארק הרהר מעט. “ואיפה המים? אממ… רגע, קודם תגיד לי – מה עבר עליך היום כשברחת מהצילום?”
הראש של חזקי שעד כה שמר על אנטנות פתוחות, העביר הילוך לטורבו. מכל עבר הופיעו חלקיקי מידע והתיישבו על מקומם בפאזל הגדול. ההשערה שלו הייתה נכונה כנראה. מתברר, שאכן הוא פיתיון עבור משהו – לא ברור מה – שטארק רוצה לדוג. עכשיו הוא ‘זמן המשחק’ שלו-עצמו. אחר כך הוא יהיה כמו… כמו כלי משחק שנעזב בצד. האם ימות בשל כך או רק יודח מלוח המשחק? אין לדעת. לשאול את טארק על כך? רגע… הוא ממתין לתשובה על הסירוב שלי. לזרוק עכשיו את הבקשה שלי, או להמתין עד שאגלה עוד פרטים?.
הוא פתח את פיו, ובאופן מחושב ומתוכנן קולו ירד בכמה אוקטבות. הוא לא היה צריך להתאמץ. הייתה לו תכנית סדורה. עליו לשחק מעט עם הכאב שנצבר בתוכו, ולהשתמש בשימי, אחיו, כדי לרכך את טארק. חזקי פלט נשיפה ארוכה וחרישית, מרגיש שהתבגר בימים האחרונים בשנתיים לפחות. “לפני ארבע שנים, הו…
