בס”ד
תקציר:
רשימת הדרישות מתפרסמת ומהממת את הרחוב הישראלי. בישיבות ובכוללים מתפלפלים על פדיית שבוי ‘יותר מכדי דמיו’ ובבית משפחת שפירא, מנסה יששכר להרגיע את הרוחות. במקביל, מחליט אביו של חזקי ליצור קשר עם מנחם צ’אצקס, עיתונאי שהכיר.
ערב קודם לכן, חזקי משחק בשח עם טארק שמפתיע אותו במהלך מוחץ, לאחר סערת רגשות וגילוי של חזקי על השקט התקשורתי השורר בישראל.
פרק 48
מנחם צ’אצ’קס אישש את המצופה ממנו. הוא פעל אולי מעל ומעבר למצופה. כאיש תקשורת חרדי הוא הבין את הפוטנציאל האדיר שנפל בחלקו, ומיהר ליצור קשר עם יששכר.
המטרה שהגדיר יששכר היתה ברורה. הוא קיווה, ציפה, אולי ייחל, שחזקי יקרא את דבריו, ובשל כך פנה לצ’אצ’קס. הקדיש שעות ארוכות לראיון העיתונאי, הניח לו לצלם מספר תמונות מתקופות שונות מחייו של חזקי, הבן האבוד. את כל שאר העיתונאים שדפקו בדלת שוב ושוב, הוא שלח לאיש התקשורת החרדי שהחזיק בכל החומרים המשפחתיים הנדרשים, מעניק לו בכך את ליטרת הכבוד על מאמציו.
צ’אצ’קס היה זה שייעץ להם שלא לייבש את העיתונות עם חומרים ממוחזרים מהראיון שערך, והציע שעמליה תנסח מכתב מלב אוהב ודואג שיתפרסם בכל עיתוני סוף השבוע. מדינת ישראל מחתה דמעה קולקטיבית, ושמו המלא של חזקי נכתב בכל מקומות התפילה האפשריים ובקברי הצדיקים. סיפורו של חזקי, בשלושת השבועות העצובים ביותר בשנה, איחד את עם ישראל לשעותיו היפות ביותר.
*
למחרת, השתפרה כליל הרגשתו של חזקי. סדר היום שבנה לעצמו והאוכל המגוון שצרך – למרות שהוא התחיל להתגעגע לאוכל מבושל – השרו עליו אווירה טובה, הוא החליט לערוך רשימה עם כל מה שיצטרך לשבת. באחת הפעמים שאחמד נכנס פנימה במהלך היום, ביקש ממנו חזקי דף ועט. כמה שעות של שקט חלפו עד שעל שולחנו הונחו עט ומחברת ספירלה גדולה.
חזקי כמעט התנפל על הדפים. פעם הוא קרא על כאלה שהיו בשבי והתיעוד של הימים החולפים כמו יומן, הקלו על הזמן החולף. אבל שבת קרובה יותר ואם טארק מחבב אותו, עליו לנצל זאת לענג את השבת.
בערב, כשטארק התיישב שוב מול לוח השחמט והתעניין בכנות מודגשת לשלומו, ניצל זאת חזקי להגשת הרשימה. הוא עיין בה קלות מסתיר לגמרי את הפתעתו ובלי לומר מילה קיפל את הדף והכניס לכיס מכנסיו, מתחיל להזיז את הכלי הלבן הראשון שלו להערב.
רק כשטארק הוריד לחזקי את הסוס השני, הוא אמר – בלי להרים את עיניו מלוח המשחק, “מדברים עליך בישראל”.
אחמד נכנס לחדר והתיישב בשקט בסמוך. חזקי שמט את הרץ שאחז בין אצבעותיו. “מה?”
“מה ששמעת. עיתון חרדי קטן פרסם עליך ידיעה וכולם העתיקו ממנו. מאוחר יותר נשבר ה’צו איסור פרסום’ ועכשיו כל התקשורת בישראל מדברת עליך”.
העליצות נמחקה מפניו באחת. “אז מחר אני אופיע בכל העיתונים? איזה בושות. איזה חילול השם. שוב יאשימו את בחורי הישיבה שנוסעים בטרמפים. תמיד דיברתי נגד זה. בדיוק אני… דווקא אני..”.
המשחק איבד מקסמו. טארק שתק. נותן מקום לכאב הצף.
“מה?…
