תקציר:
צ’ מקבל הוראות ברורות מראש השב”כ: לחלץ ממנקין כל מידע אפשרי. מערכות הביטחון מנסות לקבל מידע בכל דרך, אך בינתיים, מנקין היה קרן האור היחידה באפילה.
חזקי, שמחשבותיו על שביו אינן מאפשרות לו להתמיד בתלמודו – חוזר אל ימי ילדותו, כששיחק דמקה ושח מט עם אביו.
פרק 43
צלילי כפית ברזל המקישה שוב ושוב בכוס זכוכית, העירו אותו משנתו העמוקה והמעולפת. אחמד הביט בו משל לא ראהו עידן ועידנים.
“משַחֵק?” אחמד הטה את ראשו לעבר לוח המשחק, מתעלם מחיוורון בפניו.
“ניסיתי קצת”, השיב חזקי בקול עייף ומטושטש. “זה משעמם לבד”.
הוא גרר את הכיסא והתיישב מול חזקי הממצמץ, מסדר את הכלים ביסודיות, “אני שחור, אתה לבן בסדר?”
ללא החלטת קבינט, ואולי אף ללא שחזקי ידע על כך מראש, הוכרזה באותה שנייה מלחמה בין מוחו העייף לליבו החלש. אולי היה זה דיון בבית משפט כשהוא השופט, הוא הדיין, הוא הסניגור, הקטגור, בעל הדין והשוטר המוציא לאור את פסק הדין.
*
המסר הפעם, היה קצר. קורקטי וממצה.
=מכאן לעמד נטוי==== ממתין לתוכנית פינוי מסודרת עם מטריית הגנה לכל המשפחה.
דורש עשרים אלף דולר נוספים על המידע המצורף.
רשימת הדרישות מטורפת ביותר. אין טיוטה. תתפרסם תוך עשרים וארבע שעות.
שלומו של הבחור טוב. לאחר פרסום הרשימה תדרשו בתוקף הוכחת חיים.
מפת המצלמות בשכונה סביב הבית תישלח במהלך היום.
הבחור ממוקם במרתף, בחדר האחרון מכיוון הכניסה.
הקוד הנבחר לבית הזה הוא, גן חיות. חַדִיקְת אֵלְחַיוַאנַאת.
מנקין. ===עד כאן נטוי@@@@
*
הוא עמד מן הצד והביט בלוחמים, משל לא היה הדבר נוגע אליו כלל וכלל.
מוח: ‘למען האמת חשבתי לשבת ללמוד עכשיו’.
לב: ‘נכון, אבל למה להתגרות בו, שחק איתו’.
מוח: ‘לסרב לו זה לא נקרא להתגרות’.
לב: ‘אולי זה לא נקרא, אבל כדאי שיהיה לך קשר טוב איתו’.
מוח: ‘קשר טוב? עם אחמד? מי הוא בכלל? אל תבטחו בנדיבים’.
לב: ‘אל תבטח בו, אבל תעשה את ההשתדלות לשמור על יחסים טובים אתו, כדי שתוכל ללמוד ולהתפלל בהמשך’.
חזקי כבר שלח את ידו אל עבר לוח המשחק. תופי המלחמה נדמו. מוחו עדיין מחפש הצדקה תורנית למעשהו. רק משהזיז את הכלי הראשון, מוחו ציטט בייאוש מה: ‘חלל עליו שבת אחת, כדי שישמור שבתות הרבה’.
ביחס להרגשת המנוצח הפנימית, הוא שיחק שקול וטוב. הרגשתו הכללית השתפרה בהדרגה, מהלך אחרי מהלך, מעניקה לו שלווה פנימית של החלטה נכונה ונבונה. אחמד שיחק טוב, אפילו טוב מאוד. אבל לא מספיק טוב בשבילו, עוד כמה מהלכים וחזקי ניצח אותו. בקלות.
“עוד משחק?” הרים אחמד את עיניו.
“נקבע משחק נוסף לערב, אחרי התפילה”.
“שלי או שלך?”
חזקי התבלבל. תפלות ערביות עם עשרות כריעות משברות גב, לא היו בסדר היום שלו. והוא בכלל לא ידע, בעצם, אם שוביו דתיים, אבל שיער, שסביר מאוד שכן. “ב… בערב… אתה יודע מה זה ערב, נכון? אז קבענו?”
“קבענו”, אחמד סגר את הלוח….
