בס”ד
כלב – כולו לב
ליל שבת אחר חצות הלילה. זה עתה יצאתי מבית חמיו של חברי, שם חגג הוא את שמחת ה’שלום זכר’ לבנו – בשעה טובה ומוצלחת. שאריות ה’ארבעס’ עדיין בין שיני והשיחה עם בן משפחתי שהגיע אף הוא לאחל מזל טוב – קולחת.
עומדים אנו בצומת רחובות בגבעה ב’2. מלבד אי אלו אנשים או משפחות הצועדים אל ביתם מבית הוריהם או מעוד שמחות ‘שלום זכר’ שערכו תושבי העיר – הרחובות ריקים.
את האוויר והאווירה של ליל שבת – אי אפשר להחליף בעד שום מקום נופש או אתר טיולים. לא בחולדונא ולא בדאבוס, לא בהרי האלפים ואף לא בהרי הקרפטים. אוויר טהור, נטול כל בדל של חולין. אווירה רגועה, דוממת מקולות של רכבים ופלאפונים. תחושה נפלאה ומרוממת של ליל שבת.
ולא רק בתפילה ובלימוד של שבת, בסעודות וב’טישים’ – אז מרגישים ‘מעין עולם הבא’ ממש. גם בשיחת רעים על דא ועל הא – בשבת, טעם אחר לה. כמו וה’תבלין של שבת’ נמצא בכל מילה והגיג.
הלב שמח בשמחתו של החבר הטוב, הזוכה להכניס את בנו בבריתו של אברהם אבינו, לחתום את ילדו בחותמו של הבורא, לקדשו בקדושה של מעלה; הראש נקי מהבלי העולם המעסיקים את ימות החול – מהם משתדלים אנו להתרחק בבוא שבת המלכה; ונדמה כי הבריאה כולה שותפה היא ומשתתפת בנינוחות הקדושה שביממת השבת.
והנה נשמעים מקצה הרחוב דיבורים רועשים, התפרצויות צחוק קולניות, מפרים באחת את שלוות הלילה, את מנוחת השבת. מרגע לרגע הטונים עולים, והקולות נשמעים יותר ויותר. מספר צעירים נראים קרבים והולכים, מוודאים – בצעקות רמות – כי אין מי מהעוברים ושבים באותו זמן, ואולי אף מבין המשפחות שבחרו את ביתם שחלונותיהם פונים אל הרחוב הראשי – אשר יפספס אותם, חלילה.
ואם הם תושבי העיר, הרי שאיתם עמם הצטרף אורח נכבד, אולי אף הוא מ’תושבי העיר’. המדובר הוא בכלב ענק, אולי אחד הגדולים שראיתי מעודי, שזכה וצירפו אותו הנערים – ללא שום קשירה – אל טיולם הלילי בחוצות העיר.
כשהם התקרבו אלינו, נראה כי מצא ה’אורח’ הנכבד – ידיד ותיק (או שלא?), אותו לא ראה חודשים רבים, ואולי בכלל שנים ארוכות. בשמו הטוב ‘חתול’…
הכלב, אשר איווה עד מאוד למצוא את החתול בקרבתו, או אולי בצלחתו, שעט לעברו, ובנביחות קולניות, אותם למד בבית אבא, אולי – כעת – בסלסולי ‘ניגוני שבת’, רץ אחריו עד לתוך גינה סמוכה, שם ניצל החתול את יכולותיו הגמישות והתחמק מעם ה’חבר’ הטוב אותו – משום מה – לא שש כל כך לפגוש.
‘מארחי הכלב’, אותם מתבגרים, השתוללו לנוכח התקרית, והביעו את שמחתם בקול רעש גדול, אדיר וחזק, ויחד הצטרפו אל מחול ה’כלב – חתול’ בריצה פראית לחזות בנועם הכלב ולבקר בהיכל טרפו. סיפור, שהסתיים ללא הצלחה.
בחמלה גדולה החזירו הנערים את כלבם הטוב. פייסוהו וניחמו אותו על שלא הצליח בתכניתו הגדולה, ואולי הבטיחו לו כי בפעם הבאה יעמדו הם לצדו בשעת צרה ויעזרו לו יותר.
כשהם מתרחקים מאתנו, ממשיכים בסיורם ובמסכת השתוללותם ברחבי ‘ביתר’, נשארתי אני עומד במק…
