בס”ד
א’יש ל’רעהו ו’מתנות ל’אביונים
האוויר כבר לא אותו אוויר. הריח כבר לא אותו ריח. זהו אוויר של אלול. ריח של תשובה.
עומדים אנו כבר ביום השני לחודש. בהרבה מבתי הכנסיות שבעם ישראל השכימו היום בשעה של לפנות בוקר, או אולי כבר בחצות הלילה, לאמירת סליחות. לשפוך שיח ולהתכונן אל הימים הנעלים הבאים עלינו לטובה.
“אלול” הוא חודש הראשי תיבות. הרבה ראשי תיבות יש לו לחודש, כשהידוע שבהם הוא כמובן “א’ני ל’דודי ו’דודי ל’י” המסמל את עניינו של החודש כתפילה והתקרבות לאבינו מלכנו, שיוצא כעת לקראתנו, בחודש הרחמים, לקראת בואנו אליו, אל היכל מלכותו, בירח האיתנים, בחודש שלאחריו.
אך חוץ מר”ת זה, עוד ארבעה ראשי תיבות מובאים בספרי חכמי וגאוני ישראל. אשר יחדיו, כל חמשת הר”ת, מסמלים את שלושת הדברים עליהם העולם עומד: תורה, עבודה, וגמילות חסדים. יחד עם עניין התשובה והגאולה, אשר גם להם פסוקים, שראשית תיבותיהם מביאים ל”אלו”ל”.
אין כאן המקום להאריך בכל ר”ת ור”ת. רבו הקולמוסים על כך, בהסבר כל אחד לחוד, והשייכות שלהם דווקא לחודש הסליחות. אך כן אחפוץ להתמקד באחד ה’ראשי תיבות’, בזה של ‘גמילות חסדים’.
“‘א’יש ל’רעהו ו’מתנות ל’אביונים’ ראשי תיבות אלול” כתב בספר ערוגת הבושם. מה עניין ‘מתנות לאביונים’ בחודש אלול? מה לפסוק במגילת אסתר לבוא ולרמז על חודש התחנונים בעם ישראל?
תופעה מתפשטת בעירנו לאחרונה. תופעה נלוזה, הרסנית ומזיקה מאין כמוה. עסקים מקומיים, המנוהלים על ידי תושבי העיר, יראי ד’ העמלים לפרנסתם, מושמצים על ידי אחרים מהתושבים.
אם זה מפה לפה, ואם זה באמצעות דרכים אחרות, בכתב או בעל פה, מעבירים אי אלו אנשים ביקורת על העסקים והחנויות שבעיר. ‘ביקורת’ שבמקום שתהיה ‘ביקורת בונה’, הורסת היא כל חלקה טובה.
אם זה על יוקר המחירים, ולפעמים על היעדר השירות או החיסרון בו. על שעות הפתיחה שלא נוחות לכלל התושבים, או סתם כך, בדברים המביישים את אומריהם.
לא באנו להכשיר ולהצדיק כל חנות או עסק בעיר. אין חולק כי רבים הם הטעונים שיפור, ואין מי שאין לו לאן להתקדם, להתייעל ולהשתפר.
אך מה חטא חטא בעל העסק, מי שעמל מבוקר ועד ליל, ולא כשכיר אלא כעצמאי, כזה אחד שאם לא הלקוחות – אין לו מה להביא הביתה לכלכלת בני משפחתו, ההוא שהלך והשקיע, הלווה ושכר, משכן ולקח, הזיע והזיע עד שפתח בעשר אצבעותיו את העסק, עליו ישמח תחול ברכת ד’ – שאת ‘כישלונותיו’, ו’חסרונותיו’ שומעים ורואים תושבים שאולי עוד אף פעם לא באו אל חנותו, ועכשיו – בעקבות אותם ‘מקווה נייעס’, דברי הבל ורכילות – אף לא יבואו יותר?
יש לך טענות, איש יקר?! גש אל בעל החנות ותתנה את בעיותיך! אמור לו את אשר עם לבבך ותבקש ממנו כי טוב יעשה אם ישפר את העניין הזה או הזה.
והיה ולא ישמע אל מוצא פיך? הנהג בחכמה, בכבוד וברגישות! חשוב בליבך כמה ‘מוות’ ביד לשונך!! כמה תוכל להזיק לו בדיבורך היכן שזה מיותר! ואת אשר תחליט, על פי דעת התורה – עשה ב…
