בס”ד
ביתר פינת רמת הגולן
בצפון כבר טיילתם? בדרום סיירתם? עברתם את הארץ לאורכה ולרוחבה? בואו ותכירו כעת את הסביבה! כן, הכי קרוב לביתר. אחרי שבועיים בהם מילאו בני ישראל, כשתושבי ביתר בתוכם, את אתרי הטיולים ברחבי הארץ ממזרח למערב, ומדן ועד באר שבע, בואו ותקשיבו לעצת ידיד ותיק שחשף בפנינו, ועתה אף בפניכם, הקוראים, כמה מהאתרים בהם השתבחה סביבת ביתר.
אין חולק כי אחד המרכיבים הקשים ביציאה לטיול הוא הנסיעה. הנסיעה ‘שורפת’ שעות ארוכות בהלוך ובחזור, ואף לוקחת לפעמים את האנרגיות המבורכות של הילדים – אותם הם הכינו לטיולים עצמם – ומכלים את כולם כבר בנסיעה, המורטת עצבים, בפרט לילד בשנות השבע ועד.. עד לשנות שיבה, כשהמבוגרים בכלל.
ועל כן, מפליא להיווכח כי במרחק של עד עשרים דקות נסיעה מביתר אפשר להיות במקומות אשר לא מביישים את הרי הגולן או את גבעות הנגב. אתרי טבע מדהימים ביופיים, פארקים מושקעים במגוון אטרקציות גדול, תצפיות נוף מרהיבות עין, והכל הכל – קרוב לבית.
אם זה בפניה מביתר שמאלה, לכיוון בית שמש, פארק בגין וכדומה; ואם זה בפניה מהעיר ימינה, לכיוון גוש עציון: חוות ארץ האיילים, מצפור האלף ועוד. מפחיד? מרגיש לא בטוח? מציע לכם לנסוע, ולו פעם אחת, כדי לראות עד כמה המקום שמור ובטוח, על ידי שומר ישראל כמובן, ובעזרת כוחות הביטחון הרבים הפזורים בכל מקום. רק להזכירכם: ביתר, גם היא מעבר לקוו הירוק…
ואם ב’נופש בביתר ובסביבה’ עסקינן, הסכיתו וקראו את שנכתב באחד הביטאונים החשובים, על ידי כתב, תושב העיר ביתר, אשר החליט לשתף את ציבור הקוראים בפתרונותיו היצירתיים לתעסוקת הילדים בתוככי העיר, עוד לפני היציאה מן העיר. וכך כתב:
“חמושים במצחיות, שמשיות, צידניות ומימיות – יצאנו לדרך. על מנת להעצים את החוויה ולהרוויח זמן, הפעם נסעתי לאט, ולא ויתרתי על אף אטרקציה בדרך. פתחנו ב’כיכר היונים’: עצרתי את רכבי באמצע הכיכר, מתעלם במופגן מצפירות נהגים קצרי רוח מאחור, שזוממים לנסוע לים. חשתי בכך שליחות, כי פראייר מי שנוסע לים כשיש אטרקציות מתחת לאף. פלאי הבריאה נמצאים כאן. צריך רק לפתוח את העיניים.
“כיכר היונים”, פתחתי בהסבר ארוך, בטון מלומד של מדריכי דרך מנוסים – “נקראת כך על שם אוכלוסיית היונים הממלאת את העיר (ומותירות עקבות בלתי סימפטיות במרפסת שלנו). תראו את שלוש היונים כאן”, הצבעתי לעבר הפסלים המקננים בפסגת העמודים, “תראו איך פניהן מוסבות כל אחת לצד אחר. כאילו הן ‘ברוגז’. האדריכל שבנה את זה”, נימקתי, “רצה לרמוז על כישלונו המוחלט של חזון המזרח התיכון החדש מבית מדרשו של שמעון פרס: יונת השלום לא הצליחה להמריא לשום מקום, וגם היונים כאן תקועות, לא מצליחות להמריא”. פיהוק נרשם במושב האחורי. בשלב הזה, נהג נזעם במיוחד יצא לעברי, כולו רושף זעם. “חבל”, אמרתי לו, “שבדרך לים אתה מחמיץ אטרקציות מקומיות חשובות ומחכימות”.
המשכנו לכיכר הענבים, וזו הייתה הזדמנות מצוינת להיזכר בסיפור…
