בס”ד
תקציר:
חזקי שפירא, שנחטף מצומת היציאה מביתר ע”י טארק, מובל לבית כתום בגבול עזה, סמוך לגוש קטיף ומתקבל שם בתרועות רמות. חזקי חווה תחילתו של התקף חרדה וטארק סוטר על פניו. אברום שטיגל מרכיב קלסתרון של החוטף. חפ”ק מוקם בבית משפחת שפירא, ואחות משטרתית משגיחה על עמליה, אמו של חזקי. המשטרה שומרת בינתיים על איפול בפרשה אך מאות אנשי ביטחון כבר גויסו למשימות איתור ראשוניות.
מודיע פלסטיני שזוכה לכינוי ‘מנקין’, נבדק בזכוכית מגדלת, למניעת דיס אינפורמציה.
פרק 17
“אתה לא מבין שהם לא יעשו לך כלום?” טארק ניער אותו מההיסטריה. “אתה לא קולט שהם צריכים אותך חי, בריא ושלם”. ולאחר רגע הוסיף, “וחוץ מזה שאני כאן, הם לא יעזו לעשות דבר ללא הסכמתי. ברור לך?”
חזקי הנהן. אולם הרעד לא נרגע. גם הלב לא האט את מרוצתו והוא שאף נשימות מהירות, מנסה להחזיר לעצמו חמצן חסר.
“קח! שתה מעט”. הגיש לו טארק בקבוק מים מלא בחציו שהיה מונח על השולחן הסלוני.
חזקי העווה פניו בגועל. הוא לא ראה כוסות בסביבה והבין שהבקבוק כבר פגש כנראה מספר פיות.
“כרצונך”, השיב טארק את הבקבוק למקומו, ניגש לארון שעמד בצד ופתח את המגירה האחרונה. מלאי של תרופות שכב שם בסדר מופתי. טארק ברר חפיסת ‘אסיוול’ והראה לחזקי, “מכיר?”
חזקי נענע בראשו וטארק חילץ את כדור ההרגעה מתוך עטיפת האלומיניום, סוגר בידו השנייה את המגירה.
“אתה יודע לבלוע כדורים?” חזקי הנהן שוב באיטיות לא אופיינית, “אז תיקח בבקשה כדור אחד מזה”, הוא הוציא את בקבוק המים מתיקו והגיש לחזקי שנטל את הכדור.
ההשפעה אמורה להיות מידית אך שיאה מגיע לאחר 30 דקות. ואין לו זמן. הוא חייב לזוז. קדימה.
“יורדים למטה”, החווה טארק בידו אל פתח מולם שהוביל לעבר המדרגות, מושך בדרכו טלפון סלולרי ממטען שנתחב בשקע והניח בכיסו.
כשטארק תומך בו, צעד חזקי לצדו, עדיין חושש.
הקומה התחתונה הייתה חשוכה. בצד ימין הייתה דלת, שנראתה כמו כניסה למרתף. “חכה”, טארק הוציא מתרמילו פנס ארוך ואלומת אור הציפה את חלל המרתף. רגע החושך הקצר, הספיק להשפיע לרעה. חזקי חזר לרעוד. טארק המתין בסבלנות להשפעתו המלאה של הכדור, מבין שרק כך יוכל להתקדם במהירות במסלול שהותווה מראש.
ממרכז חלל המרתף יצא מסדרון שפתחו היה מולם. “בוא”, אמר טארק ונתן יד לחזקי, עובר את מרכז המרתף ונכנס לפרוזדור קצר שבסופו צומת טי, ימינה או שמאלה. טארק בחר בצד השמאלי של המרתף, טיפס בסולם ברזל שהיה מקובע בקיר ולאחר שפתח חלון ברזל הדומה לפתחי המילוט במקלטים, ירד בחזרה וסימן לחזקי שיעלה לפניו.
נשימותיו של חזקי הפכו לשטוחות יותר. עיניו חדלו להתרוצץ לכל הכיוונים והוא התנהג ככלב נאמן וצייתן. הוא טיפס באיטיות וכשסיים, נגלה לעיניו חלל חשוך.
טארק לא השאיר מקום לשאלה. “כנס פנימה, על הברכיים, אבל אל תמשיך”.
חזקי נכנס, חושש מעט. טארק שנכנס אחריו עם פנסו, סגר את חלון הברזל מאחוריו, מאיר את שטח החלל. ב…
