בס”ד
הבית ברחוב רבי עקיבא 13 בעיר ביתר עילית מעולם לא הכיל כמות כזו גדולה של אנשים כמו אותם אלפי האנשים שנהרו השבוע לאוהל האבלים של משפחת הגאון הצדיק רבי יששכר שלמה יונה זצ”ל, שנסתלק מעימנו השבוע ועלה לגנזי מרומים לאחר שהזדכך במכאובים בשנים האחרונות. בפטירתו נעקרה מביתר עילית דמות תורנית שייסדה והעמידה תורה וחסד למין יומה הראשון של המועצה המקומית הקטנה – ביתר עילית דלת התושבים, ועד יומו האחרון של אותו איש גדול שפעל ללא לאות להרחבת גבולי התורה והחסד בעירנו.
הבית הומה מנחמים, הסיפורים לא מפסיקים לרגע לקלוח מפי המנחמים והמנוחמים הלוא הם הבנים היקרים שהשאיר אחריו המנוח, הבן ר’ אליהו המשמש כרב קהילה בוונצואלה הרחוקה, הבן ר’ יצחק אברך ואיש חינוך והבן ר’ יוסי המוכר לכלל תושבי העיר כדמות הדוגלת במדיניות הדלת הפתוחה הלכה למעשה בכל שעות היממה והליל, כמו כן דואג כאביו להפצת התורה בעיר ואף דאג לפתיחת בית כנסת מפואר לתורה ולתפילה ברחוב הרב שך. חלק מהמנחמים אף לא הכירו את המנוח זצ”ל אבל כשמתחילים לשמוע את הסיפורים ואת קורות חייו של אדם גדול זה אי אפשר שלא להבין את היחס החם של בני משפחתו לתורה ולומדיה.
קרקע שהרב דרך עליה
ביום שני בשעות הערב התפשטה הבשורה המרה בעיר ביתר כולה על הסתלקותו לגני מרומים של הגאון הצדיק רבי יששכר שלמה יונה זצ”ל ראש מוסדות שמחת יוסף, ומחבר הספר בן פורת יוסף. רבים מתושבי העיר ביכו את לכתו וסיפרו על הקשר הקרוב שהיה להם עם המנוח עוד בימיה הראשונים של בניית עירנו ביתר עילית. ההלוויה התקיימה למחרת ויצאה מביתו שברחוב רבי עקיבא אל עבר בית מדרשו ברחוב רוז’ין ומשם להר המנוחות שם נטמן. הרבנים ובניו הספידוהו תמרורים חבל על דאבדין ולא משתכחין, אבד צדיק מן הארץ.
המנוח רבי יששכר שלמה יונה זצ”ל נולד בכ”ב אייר תש”ח לאביו רבי יוסף יונה בירושלים שבין החומות בשכונת בית ישראל, מגיל ינקות התחנך בביתו לתורה וחסד ובמיוחד לכבוד תלמידי חכמים. על אביו רבי יוסף מסופר כי באותם זמנים היו לו בתים מעל דירתם שהיה משכיר לאחרים ואחד מן השוכרים היה פאר הדור מרן רבי עובדיה יוסף זצוק”ל. באותם ימים היה מרן עדיין צעיר לימים ללא משרת רבנות כלשהיא, אך שכניו ומכריו כבר ידעו כי מדובר בגאון עצום שיושב ומתמיד בתורה ללא הרף, וכיבדו אותו מאוד. המשכיר רבי יוסף יונה היה יושב מחוץ לביתו ובכל פעם שמרן היה עובר להיכנס לביתו היה קם מלוא קומתו למרות שסבל מחולי ברגליו שהקשה עליו מאוד את הקימה. מרן הרב עובדיה לא רצה להטריחו ובשל כך סיבב את כל הרחוב בכדי להיכנס מהצד שני מבלי להקים את הרב יונה המבוגר, אך רבי יוסף שם לב לכך ופנה אליו ושאל אותו מדוע הוא מתחמק מלראותו, הסביר לו מרן שהוא לא מוכן להטריח אותו לקום והוא מסכים לחזור לעבור דרכו רק אם הוא מתחייב בפניו שהוא לא קם יותר, הבטיח לו רבי יוסף ובפעם הבאה שמרן הרב עובדיה עבר – שוב לא קם הרב יונה ממקומו. אך מיד לאחר שמרן עבר התכופף רבי י…
