דו”ח ארגון 15 דקות מעלה:
התחבורה בביתר עילית היא המושקעת ביותר בארץ
החרדים בראש: בין הערים שנבדקו – בביתר עילית יש 150 הזדמנויות לעלות על אוטובוס תוך רבע שעה * יישובי הפריפריה והיישובים הערביים נמצאים בתחתית * “15 דקות” מאשימים את משרד התחבורה, אך שם טוענים: “הדו”ח מגמתי”
כתב ‘שערים’
דו”ח ארגון צרכני התחבורה הציבורית “15 דקות”, חושף את השקעות המדינה בתחבורה הציבורית ב-126 רשויות מקומיות בישראל. בתחתית הטבלה: יישובי פריפריה ויישובים ערביים – אף שחל בהם שיפור מאז השנה שעברה. השקעה ניכרת בערים חרדיות, שצורכות יותר תחבורה ציבורית.
הדו”ח משווה את מידת הזמינות של התחבורה הציבורית בישראל ביישובים שבהם יותר מ-10,000 תושבים ביחס לגודל האוכלוסייה. כלומר, הוא מודד את אפשרותו של האזרח הישראלי לעלות על כלי תחבורה ציבורית (אוטובוס, רכבת, רכבת קלה או מטרונית) בתוך 15 דקות ביישוב שבו הוא מתגורר.
בפילוח הערים הגדולות שנבדקו (40 אלף תושבים ומעלה) – בביתר עילית ההשקעה הגדולה ביותר בתחבורה ציבורית ביחס שבין ההזדמנות לעלות על האוטובוס למספר התושבים, והיא עומדת על 364%. יש בה 150 הזדמנויות לעלות על תחבורה ציבורית בתוך 15 דקות.
במקום השני נצרת עילית, בשלישי טבריה, ברביעי עפולה ובחמישי מודיעין עילית. במקומות הבאים: חיפה, ראש העין, תל אביב-יפו, בית שמש וירושלים. העיר הגדולה ה”מקופחת” ביותר בהשקעות בתחבורה הציבורית היא טייבה, ובה היחס בין ההזדמנות לעלות על אוטובוס למספר התושבים עומד על 15% בלבד. יש בה רק שש הזדמנויות לעלות על תחבורה ציבורית בתוך 15 דקות.
במקום השני בטבלת הקיפוח: אום אל-פחם, במקום השלישי נס ציונה, ברביעי אילת ובמקום החמישי שפרעם. בהמשך תחתית הטבלה: הוד השרון, גבעתיים, רעננה, מודיעין-מכבים-רעות ונהריה.
גם בבחינת כלל הערים שנבדקו (126 רשויות מקומיות מעל 10,000 תושבים) נותרת ביתר עילית במקום הראשון, אבל על המקום האחרון לא מעט מתחרות. הרשות המקומית המקופחת ביותר היא תל שבע, שם היחס בין ההזדמנות לעלות על אוטובוס למספר התושבים הוא ארבעה אחוזים בלבד. נתונים עגומים דומים גם בג’סר א-זרקא, כסייפה, מעלה עירון, מג’דל שמס, ערערה, קלנסווה, חורה, לקייה ועראבה.
הערים הגדולות בישראל לא כבשו את צמרת רשימת הערים שנבדקו. ירושלים במקום ה-15, תל אביב במקום ה-10, חיפה במקום ה-7. בסך הכול ב-35 ערים היחס בין ההזדמנות לעלות לאוטובוס למספר התושבים עולה על 100 אחוזים.
איך נמדדת “עוצמה של תחבורה ציבורית”?
את מודל הבדיקה פיתח החוקר נחמן שלף מעמותת “מרחב לעירוניות בישראל” על סמך נתוני משרד התחבורה והלמ”ס. “הכוונה הייתה לבדוק את עוצמת התחבורה הציבורית ואת חלוקת עוגת ההשקעה בתחבורה הציבורית לפי יישובים”, הסביר. “כאשר אנחנו רוצים לדעת מה העוצמה של התחבורה הציבורית ועד כמה יש שירות ביישוב מסוים, בוחנים ‘הזדמנות לשימוש בתחבורה ציבורית’. זו נמדדת לפי מספר ההזד…
