בס”ד
פרק 8
תקציר
חזקי עומד מול לוע קנה של אקדח ושני ערבים, כשנהג הטרמפ שלו מזדהה כטארק. הרכב הלבן מסוג קיה קרניבל נשרף, והם עוברים למאזדה שחורה, כשחזקי משחזר את רגעי האימה הראשונים בחטיפה.
עמליה מסתובבת בביתה מאז צאתו של חזקי לדרך, ממתינה לטלפון ממנו. הוא מודאגת מחוסר הקשר עימו ומדברת עם בעלה, שנמצא בדרכו אל החברותא, על היחס הניתן לחזקי בישיבה למצוינים שעליה הוא נמנה, כשבליבה היא אינה מפסיקה להשוותו לשימי בנה, שאזכרתו חלה יומיים קודם לכן.
חזקי ניסה לנשום עמוקות ולהירגע מעט מהפרפרים שנעו במעגלי טירוף במורד בטנו, אך הוא חש כיצד החגורה המאיימת חומסת ממנו את עומקה של הנשימה.
“מה שלומך? חושש?”
“מפתיע, לא?!” ענה בזעף בלתי מוסתר.
“מותר לשאול על מה אתה חושב?” טארק הפנה אליו את ראשו לרגע, מראה פנים נעימות.
השאלה קוממה את חזקי, “או שאתה לא שפוי או שאתה בעל שליטה עצמית יוצאת דופן”.
“ולמה שלא תחשוב על אופציה שלישית: אולי אני בסך הכל מנסה להיות נחמד”.
“ובכן, זו לא אופציה”.
“למה לא?”
“מפני שחתול שתופס עכבר לא אומר לו אני מעוניין להכיר אותך, להתחבר איתך, ואז לאכול אותך”.
טארק חייך, נהנה מההברקה. “אני לא קניבל… כשאמרתי לך קודם, כשעוד נסענו בקיה קרניבל שאתה בחור מעניין התכוונתי לכך, מסקרן אותי לדעת מה חושב בחור מעניין, בכזו סיטואציה”.
“עכשיו אני אמור גם להסמיק? ובכלל, אני כאן למטרות מחקר?”
“אם אתה רגיל להסמיק ממחמאות, אז כן”. טארק לא ענה על חלקה השני של השאלה. ולא, חזקי לא היה טיפש. הוא יודע שמאחורי האינטליגנטיות השופעת שמנסה לחפות על המעשה הנפשע והמתועב של חטיפת נער צעיר, לא עומדת קבוצת חוקרים שביקשה לסקור במצלמה נסתרת את תגובותיו של חטוף בשעות הראשונות להתוודעותו לחטיפתו. ממש לא. זה קורה, כאן ועכשיו, וזה אמיתי, אמר לעצמו.
ואז, הרהר במחשבה שנייה, כדאי ליצור קשר כלשהו עם טארק הזה. אולי בכל זאת יתייחסו אליי יפה יותר אם הוא יהיה לצדי. “תראה, חשבתי, על אמא שלי, על…”. אך התקשחותו הפתאומית של טארק עצרה את שטף דיבורו.
“למה הפסקת?” בירר טארק.
“התגובה שלך”, השיב לו חזקי.
“נזכרתי במשהו, אבל לא משנה. תמשיך”.
הוא השתהה מעט, אזר כוח ואמר, “חשבתי על ההתמודדות של המשפחה שלי, של אבא ואמא שלי, אחים אחיות, חברים, ידידים. המתח של כולם, הכאב ובכלל – חטיפה במדינת ישראל מעולם לא נגמרה בטוב”, חזקי השתעל מעט במבוכה, “זה יהפוך להיות אסון של כל עם ישראל”.
טארק הקשיב “ומה איתך?”, שאל.
“למה אתה מתכוון?”
“על עצמך לא חשבת?”
“לא, לא חשבתי, בעצם… אולי… כן”. קולו שקט אבל נשמע סוער. “עשיתי טעות נוראה, טעות של פעם בחיים”. דמעות עלו בעיניו ואצבעותיו ניסו למחוק את עקבותיהן.
שתיקה מעיקה עמדה ברכב כשתקרבו לצומת לטרון, טארק אותת וירד עם הנתיב הימני לכיוון כביש 3.
לפתע החל חזקי לנזוף בעצמו. “למה אני מספר לך, למה אני בכלל …
