לשמוע ללמוד וללמד
ימי החג עברו עלינו בששון ובשמחה. משימה לא קלה עמדה לפנינו בעת העבודה הקשה על עיתון החג, אבל בסייעתא דשמייא מדהימה עמדנו במשימה והצלחנו להביא למען תושבי העיר תוכן מנופה ואיכותי ממיטב היוצר של מערכת עיתון ‘שערים’. אמנם אין הנחתום מעיד על עיסתו אבל התגובות שזרמו למערכת מדברים בעד עצמם ואנו מודים לתושבים שיודעים את כתובת הדוא”ל לא רק לתלונות וקיטורים אלא גם למחמאות ופידבקים, לומר מילה טובה על עבודה טובה.
שלנו ושלכם שלו הוא, בריך הוא רחמנא.
ובפינת השגיאות החייבות להיכנס לכל גיליון משובח ומגזין חגיגי נכנסו גם הפעם כל מיני טעויות כתיב קטנות ודעה אחת לא ברורה שהציפה תגובות נזעמות ממספר קוראים. מדובר בטור שפורסם במדור זה בגיליון החג, טור שהיה אמור להיות חגיגי עם זיכרון כלשהו מחג סוכות בביתר או ערגה לשמחת בית השואבה שתתקיים מתי שהוא, אך במקום זאת הבמה שימשה להתנגחות מוזרה אך מעניינת בין צמאי החופש, המנוחה והזמן הפנוי – לבין הורי הילדים הזזים בתזזיתיות בים העבודה המחייבת, להכנות החג העמוסות, ולילדי הגן והחיידר המטיילים בינות לרגליים ומחפשים מנוח לנפשה הצעירה והעליזה.
טעון טען מאן דהו במכתבו בבמה מקומית ובעטו עט סופר שאל הוא לציבור “למה שוב חופש”? מדוע לאחר שלשה שבועות שעברנו את שבעת מדורי גן החיות וסניפיו יחד עם ילדינו המתוקים אנו צריכים לקבל אותם שוב לרשותנו? ועוד בימים העמוסים ביותר שמבחינת עבודה נורמטיבית אלו ימי עבודה רגילים שמתוכם גם צריכים לחשב בניית סוכה, קניית ארבעה מינים, טיול בשווקים ובישולים לחג. למה ומדוע שלא ימשיכו לימודי החיידר המחזקים הלאה אחרי ימי הרחמים אל ימי השמחה, כך יוכלו הילדים ללמוד בשלווה את ההלכות המדויקות של פיטם שנקטם והדס שנקצץ, וההורים יוכלו ללכת לעבודתם במנוחה ולהספיק גם את שאר מטלות החג. כך שאל השואל ולא יסף על כאבו.
פקס המערכת פלט כמות מכובדת של דפי תגובות בנושא זה. יהיו שיאמרו שאיגוד המלמדים הארצי זיהה איום פוטנציאלי והפעיל את תאיו הרדומים בביתר לכבות את ניצוץ התקווה הקטן שהודלק ולהשליך לאשפת ההיסטוריה את הרעיון של ביטול ימי בין הזמנים שבין יום כיפור לסוכות. כעיתון הנמצא קבוע על שולחנם של חדר המלמדים וחדרי המורות השונים הרגשנו חובה להביא את תגובתם ואת רובו של הטור מילא מכתב נזעם של אחד המתעסקים במלאכת הקודם בו הוא קבל על חוסר החיבור בין אב לבנו דווקא בימים אלו.
בהתחשב בכמות התגובות החוזרות בהחלט אפשר להגדיר את המכתב כנזעם מדיי. ובכדי שלא יטעו לומר אולי מתחבר כותב המדור דווקא לצד כזה או אחר ולכן הוא מביע דעה בנושא, נבהיר בצורה ברורה כי לא לקחנו שום צד בויכוח זה והשארנו את הבמה לתושבים הצדיקים מבלי נקיטת עמדה כלל.
וכתשובת המשקל נביא את דבריה של אם לשבעה, המפרנסת את הבית בתבונה ופחות התחברה למכתב שפורסם כאן בגיליון האחרון: “קראתי את הדברים הקשים נגד ההורים שלא יכלו לסדר לעצמם חופש בימים אלו וברצ…
