בס”ד
מה עושים כשיוסי לא מוכן לקחת את הריטלין?!
החזרה לשגרה בעיצומה. הילדים מסודרים כבר במוסדות הלימוד, ואווירה של התחדשות ורגיעות שוררת בסביבה כולה, כולה? לא ממש, עד לשנה זו ליוסי שעלה לכיתה ה’ בכלל לא היה חשק לחזור…
יוסי ילד מוכשר, חכם מצחיק, ומלא מרץ… אולי קצת מידי הרבה מרץ…
לדעת המורים בכיתה…והאמת גם לדעת ההורים בבית…תמיד יש חגיגה מסביבו, רסיסים על הרצפה מעציץ שנשבר, איכשהו ידיים שזזות לכל עבר… ועוד כהנה וכהנה. הפעילות היא בדרך כלל שלא באשמתו, כי יוסי רוצה להצליח לשבת, ללמוד, להתרכז, לשלוט בעצמו , ובכלל להיות רגוע יותר, אבל מה לעשות שהוא לא מצליח.
מרשם וחפיסה
ההורים הלכו עם יוסי לביקור קצרצר אצל רופא המשפחה, ולאחר בדיקה קטנה יצאו עם מרשם צנוע בשילוב חפיסת כדורים, מה שלכאורה היה אמור לפתור את הבעיה.
אלא שמאז, כל בוקר ניטשה מלחמה מחדש, שני ההורים בחזית, הכדורים באמצע ויוסי ממול, יוסי עבר מסע שכנועים בכדי שייטול את הכדור מסע שכלל הבטחות בשלל צבעים, וכשזה לא הלך, הטונים עלו…ויכוחים.. איומים..
נשימה ארוכה, תפילה חרישית, זהו! המבצע הוכתר בהצלחה והכדור נבלע!! הקסם אמור להתחיל לפעול… קסם, נשמע טוב, לא הבנו אם כן למה יוסי מתנגד כל כך, הרי זה דבר שאמור לעשות לו רק טוב? כששאלנו את יוסי לסיבת ההתנגדות הוא הסביר לנו בלשונו “כשאני בולע את הכדור נבלע לי גם התאבון, אין לי חשק לשחק, ואני הופך להיות יוסי שקט כזה , יוסי שאני לא כ”כ אוהב”
מתייעצים עם האדמו”ר
ההורים המשיכו לשתף אותנו בהתרגשות במסע הגדוש והמסור שעברו “ויטמינים במגוון סוגים, שיטות שונות של טיפול, זה קידם מעט את המצב, אך הבעיה עדיין לא נפתרה, בהשגחה פרטית תוך כדי שיחה אקראית עם שכנה טובה היא הכירה לנו את עולם הנוירופידבק.
עשינו בירור מעמיק, התייעצנו עם האדמו”ר שהיה שותף מלא בכל התהליך שעברנו עם יוסי, האדמו”ר ביקש לשמוע את הפרטים על מכון בראשית, ולאחר בירור מדוקדק העניק את ברכתו ואישורו להתחלת הטיפולים”.
“התהליך היה מדהים”, מספרים לנו ההורים, “כבר מתחילת התהליך ראינו שזה משהו שונה, יוסי נפתח לראשונה בפני המטפלת שאותה הוא לא הכיר. בשעת הטיפול יוסי ישב רגוע מחובר לאלקטרודות וראינו בעיניים סוג של שלווה אחרת שלא הכרנו. הטיפול הרגשי שיוסי עבר במקביל לפעילות עם הניורופידבק החזירה לו את הביטחון שלו בעצמו ובכוחות שבו, היא החזירה לו גם את יכולת השליטה ובחירה איך להתנהג. לאחר עבודה משותפת של המטפלת עם הרב’ה בכיתה, מצאנו את הדרך איך לייעל את המרץ שלו בבית ובכיתה, מטיפול לטיפול הבעיות השתפרו עד שהוצרכנו להוריד את המינון של הכדורים. וביום שני י”א סיוון השלכנו יחד בחגיגיות את הכדורים האחרונים לפח האשפה”
האם מספרת, ודמעות של התרגשות מבצבצות בעיניה, היא מסבירה לנו במילים פשוטות את עוצמת הרגשות: “בכל פעם שאני אומרת את המשפט הבא אני מתרגשת מחדש, זו שנה ראשונה…




