שורטט בבוכנוולד ויוצר בליכטנשטיין
לאחר שהצליח היהודי קורט הרצשטרק לקבל את האישור לבניית המחשבון עסק בשירטוט התוכניות בימים ובלילות * האמריקאים שהגיעו לשחרר את האסירים עוד הפיחו בו תקווה ועזרו לו לייצר את האב טיפוס אך הרוסים שבאו אחריהם לא הותירו בידו ברירה ואב הטיפוס פורק והוכנס לתיקו * מי היא המדינה שאכן סייעה לייצר את מחשבון הקורטה הנפלא? ומדוע הוא נהפך לכלי מכני כה נחשב? על כך בפרק סיום המרתק של סיפורו של המחשבון.
היה זה בשיאה של המלחמה לקראת סיומה והגרמנים ימ”ש טבחו ביהודים ללא רחם כך מספר בספרו קורט הרצשטרק.
כמה מאות אסירים נפגעו באותו יום. היה נורא לראות את זה. כמובן, ראינו דברים נוראים באותה מידה במחנה עצמו.
“חלק מהשומרים לא היו גרועים כל כך. אם אס-אס מבוגר יותר היה שם, הוא היה אומר לי לעתים קרובות ‘הא, מה חדש? איזה מין מכונות חדשות נראה היום?’ האס-אס הצעירים היו הכי מסוכנים. אם הייתה להם הזדמנות, הם היו אכזריים ביותר. אם אסיר הרגיז אותם, הם היו יורים בו, כי זה היה הכרחי, לא?”
הסרטוטים של הרצשטרק היו כמעט מושלמים באחד-עשר באפריל, 1945, כאשר ראה ג’יפים מגיעים מכיוון צפון. “אתם חופשיים,” צעק חייל שישב במושב הקדמי. הם היו אמריקנים. מקצתם היו בחורים יהודים שנמלטו לפני שעלה היטלר לשלטון. הם נשלחו לקו הקדמי משום שידעו לדבר גרמנית.
בוכנוואלד היה מחנה הריכוז הראשון ששחררו הכוחות המערביים. במבט לאחור, התקשה הרצשטרק להאמין בחוויה כולה. “זה היה בלתי נתפס. אילו הייתי עורך דין או משהו, הייתי מת מוות מחפיר. הם היו שולחים אותי למחצבה ובתוך יומיים הייתי חוטף דלקת ראות וזה היה נגמר. אלף איש מתו כך. השם הטוב העניק לי במתנה את המקצוע שהיה בעזרי.”
נסיך הכתר מחשב
כמה ימים אחרי שחרור בוכנוואלד בידי האמריקנים הלך הרצשטרק לעיר ויימאר והתכניות מקופלות בכיסו. הוא הביא את הסרטוטים לאחד מן המפעלים היחידים שנותרו על תילם, ושם בחנו אותם מכונאים. הוא זכר את תגובתם: “זה היה כאילו נפקחו עיניהם פתאום. הפתרון היה ברור, ולא נותר עוד דבר שצריך היה לחשוב עליו”. העיצוב של הרצשטרק, אף על פי שסורטט בעיפרון במחנה ריכוז, היה ברור כל כך שנדרשו רק חודשיים להכנת שלושה מחשבוני אבטיפוס.
אך בדיוק כשהתחילו החוזים להירקם, הגיע הצבא הרוסי. הרצשטרק ידע מה צפוי לו: הוא לקח את המחשבונים, פירק אותם, שם אותם בתוך קופסה ויצא לווינה. “אם מישהו היה מסתכל בפנים, זה היה נראה לו כמו צעצוע,” אמר, “הכול היה מפורק.”
הוא עשה דרכו לאוסטריה ברגל, בשינה על הרצפה ובהחלפת סיגריות תמורת כרטיסי רכבת. המפעל הישן של משפחתו לא היה שמיש. כשבידיו אין דבר חוץ משלושת המחשבונים, הוא הגיש בקשה לפטנטים וניסה לעניין משקיעים ברעיון שלו. רמינגטון-ראנד, חברת המכונות המשרדיות האמריקנית, גילתה עניין מסוים אך מעולם לא חזרה אליו. ממשלת אוסטריה השיבה פניו ריקם. אירופה הייתה שקועה באפרה, בלי תשתית שתוכל לתמ…
