לאם האמיצה, אם למשפחה ברוכה בלעה”ר, בתחילת העשור הרביעי.
כפי שכתבת את אכן בן אדם מודע. את טיפוס מקבל, שואף כל העת שיפור, בתחום הרוחני והביצועי ובעיקר בתחומים הבין אישיים. וכאם צעירה לכמעט עשירית ילדים הנך רשאית לטפוח מעט לעצמך על השכם. להעריך את אלף המשימות אליהן את נדרשת יומיום. ולהבין את הנקודה הנשגבה בשלב זה בחייך. השתנית מהר ובגדול מאז צעירותך. אתייחס בעיקר לנקודה הכואבת שהעלית בפנייתך. ביחס לקשר הבעייתי עם ביתך בת ה-11. את מספרת שהיא מאד מוחצנת ואוהבת ריגושים ועלייך לשמור עליה. אינכן מגיעות למקום של הבנה וקשר חם. ויש לך גם פחד גדול על העתיד שלה.
כתב היד וציור העץ של הילדה מספרים חד משמעית, כי הילדה סובלת מאד מאד! אינני מזהה כל מוחצנות, להפך- ישנה הסתגרות גבוהה, עצבנות, תחושות תסכול, אכזבה, חרדות. היא אפילו נוקטת חשדנות, אמצעי זהירות ואגרנות כאדם קשיש שראה המון רוע. לעומת זאת בהתפתחותה הרגשית קיימת רגרסיה לא פשוטה. הילדה דומה לך יותר מכפי שהיית מאמינה. בבסיס יש לה רגישות גבוהה ויכולת להגיע ליחסי אנוש טובים, היא אפילו קיבלה החלטיות, אכפתיות עוצמתית וריאליות גבוהים משלך, אלא שכרגע היא סוחבת בכוח, באגרסיביות ובהתנהגות חסרת חן תשומת לב.
ילד הוא משוואה בשלושה נעלמים: ילד, אבא ואמא. לפיכך באבחון ילדים נדרש גם כתב ידו של האב. בשנתיים הראשונות הילד מקבל את כל סיפוקיו מהאם. היא הדמות הדומיננטית והקריטית עבורו. עם הגיל העולה נכנסות דמויות נוספות לרדיוס שלו, אולם עדיין הקריטית עבור התפתחותו הפיזיולוגית, הרגשית והרוחנית היא האם. ממש כלשון הביטוי האגדי “אמו יולדתו.” האב נכנס לתמונה לקראת גיל 5, כשהוא מהווה עבור הילד מקדם הביטחון העיקרי בחייו שמגיע לשיאו- בגיל ההתבגרות, יותר ויותר. אצלכם אני משוכנעת שלאבי הילדה יש חלק בתמונה שנגרמה. ולא פחות מכך ברור לי , שברמה בה את מושפעת, קולטת ומקבלת, חששנית ספקנית ורגישה- באותה רמה הוא אחר. הוא בוודאי ממוסד, עקרוני, אינטרסנט, ריאלי, חד ויבש ביקורתי ורואה במשפחתו הביולוגית מודל לחיקוי.
הילדה דומה לך וקיבלה גם ממנו, אולם משהו בקוקטייל ובמרקם התנהלות הבית לא עלה יפה ומשפיע עליה באופן דרסטי. יש לך כל הכישורים להיות אמא מצוינת, אלא שלמשוואה הנוכחית- יש צורך בשיתוף שלושת הנעלמים: ילדה, אמא, אבא.
מושגרפולוגי
חותמתה של העיר חברון, ממחצית המאה ה19 ועד קום המדינה
“חליל אל רחמן” תרגום חופשי: אדוננו/אבינו אברהם
חותמת זו, ששורטטה ידנית כמובן שימשה גם לאישור דמי דואר של נפת חברון, תחת שליטתו של הקאדי המקומי, והיוותה גורם עוצמה תקשורתי באותם הימים. הכתב הערבי משופע קערות עמוקות, נוטה אל האזור התחתון בשורה ורווי נקודות . בכך מגלם את הטבע הערבי החם, לטוב ולמוטב. נטירת מסורת, כיבוד הורים, הכנסת אורחים. יחד עם תאוות, נקמנות, גזל וצמא לדם. הקערות מזכירות גם ידיים פרושות בזמן תפילה. כידוע הערבים בעלי אמונה אובססיבית…




