הניצחון שלפני המלחמה – הטקטיקה
אחד מרגעי השיא בכל קרב, בכל שיחה קשה ובכל קונפליקט, הוא הרגע בו נשבר השקט שלפני הסערה ואז הכל יוצא משליטתה של התכנית, בשלב זה אנו נשארים רק עם היסודות איתם באנו. ההכנה נועדה לרגע שכזה בו עלינו לחזור בכוח אל האסטרטגיה שלנו, אחרת נחזור שוב ושוב על הקרב ללא הכרעה.
זכור לי אימון של מנהלת מוקד שירות מקצועי, שהייתה חייבת להעביר אחראית משמרת מתפקידה. מכיוון שאותה האחראית לא לקחה אחריות על המשמרת שלה, מה שגרם לכך שהמנהלת בעצמה הייתה צריכה לתפקד במשך זמן רב הן כמנהלת והן כאחראית המשמרת. לא עזרו כל הדיבורים וההזדמנויות, אותה האחראית איכזבה שוב ושוב בצורה קשה עד שלא היה מנוס מההחלטה לשים לזה סוף.
ישבנו והתאמנו על הפתיחה, על תמונת הניצחון, האסטרטגיה הנכונה ואף ניתחנו את הטיעונים השונים כ”פרקליטו של השטן”. הוגדרה מטרה, להציב אולטימטום רשמי שיכנס לתיק האישי ויהווה תנאי לפיטורין במידה ואחראית המשמרת לא תשפר את הנקודות שהוגדרו עד לתאריך המוסכם.
המנהלת מספרת כי מיד אחרי הפתיחה המתאימה הכל השתבש לה, האחראית פרצה בבכי תמרורים והתחננה על משרתה בבקשה לעוד הזדמנות אחרונה, המנהלת, עם דמעות של רחמים בעיניה התחרטה על הכוונה, ומצאה את עצמה משחררת את העובדת ללא האולטימטום. האם שיבוש זה מוכר? האם הצער והבכי מהווים תמונת ניצחון? ניקח את המקרה למקום אחר: בעל חוב שמודה ומבטיח שעוד יומיים יכנס לו כסף ואז אל דאגה תקבלו את שלכם, או כאשר זה שהתנהג אליכם בגסות מתנצל מיד מבלי שהספקנו להשתמש בכל הכלים שהכנו, האם זהו הניצחון המיוחל?
תחושת ההקלה שהמנהלת חשה, תחושת התקווה לקבלת החוב סוף סוף, תחושת הכבוד לאחר התנצלות במקרים אלו חייבת להגיע לפני סימן שאלה: האם זו באמת תמונת הניצחון? האם באמת השגת את מבוקשך? או אולי הצד השני פועל באסטרטגיית הימנעות ובעצם הוא דוחה את העימות עד שהוא מוכן, או עד שהוא ישיג את מבוקשו?
קבלו חוק יסוד באומנות המלחמה: הרי ברור לנו שהקונפליקט הפרטי שלכם, הוויכוח, מערכת היחסים העכורה שלכם, כל אלה פועלים – בין אם אתם מודעים ובין שלא – במסגרת חוקי המלחמה, ולכן עלינו לבחון את המלחמה הקטנה בעיניים של שועל קרבות. החוק טוען שמהרגע שהחרב נשלפת אין לעצור ואין לנוח עד הגעה להכרעה מוחלטת; לא ניתן להכניס אותה לנדן לפני שדם נשפך, שלך או של האויב.
כדי לגבות טענה כללית זאת, אספר לכם על אחד מקרבות הגלדיאטורים המפורסמים בתקופה הרומית: הקיסר הנורא הכריז על תחרות אכזרית במיוחד, 100 עבדים ושבויים נכנסים לזירה אחת ולא יוצאים ממנה עד שאחד אחרון מנצח, הקרבות היו אכזריים במיוחד, קרבות של כולם על כולם, בסוף היום נותרו שני לוחמים עייפים ופצועים שכילו את כוחם בניסיונות להגיע להכרעה, כאשר לפתע מאחת הפינות הגיח עבד נוסף, עבד שהתחבא בפינה אפלה, עבד שכול גלדיאטור שהתקרב אליו ראה בו גורם לא מאיים והאמין לתחינה של העבד על חייו כחלש וחסר ישע, לבכי, אותו ב…
