אוהבת תמונות
“צא מכאן”, מבקשת עופרה בקול לחוץ מבני בן החמש, “צא, מותק, פסח כבר בחדר ואתה אוכל בסלי, מי הביא לך בסלי עכשיו?”
המותק לא עונה, הוא יוצא מבולבל, לא ממש מבין מה קורה ולמה הוא לא יכול להגיד לאמא שהוא פגש בגינה את נחומי מהכיתה שלו והם שיחקו ביחד ובנו ארמון ענק בחול. אחריו נכנס מוישי, “היה מקל גדול בפארק, ענק, אז אפילו ששבי אמרה לי לא יכלתי להשאיר אותו בגינה והבאתי אותו ל…”
את ההמשך הוא לא צריך לומר, אחרי הקול המאושר של מוישי, נכנס מקל ענק לחדר, ורק מאחוריו מבצבץ בנה מחמדה. עופרה מרגישה שהיא עומדת לאבד את משהו שנראה היה כשיירי הסבלנות שלה. “לצאת מכאן, תעיף את הדבר הזה, מייייייייייייייייייד!”
“למה חזרת?” היא שואלת בזעף את בתה הגדולה והנדהמת, “הספקתי כל כך הרבה עד עכשיו, אם היית נשארת איתם עוד קצת בגינה הייתי שוטפת גם את הרצפה והבית היה מוכן לשבת, עכשיו לא אוכל לעשות כלום עד שהילדים יילכו לישון…”
“כבר שש, אמא”, משיבה הבת בתום לב “חשוך בחוץ”, “אז מה?” התירוץ לגמרי לא מתקבל על דעתה הרגוזה של עופרה, “את המגלשה רואים גם בחושך, גם את הנדנדות, הגעת בדיוק באמצע הבלגן”, התינוקת שמתחילה לבכות גורמת לעופרה לנשוך את שפתה התחתונה, והמריבה שבין מוישי לבני היא רק הקש ששובר את גבה “אני לא מבינה אתכם”, אומרת עופרה ולמרות שזה מכבר הבטיחה לעצמה שהיא לא תרים את קולה, הוא מתרומם עכשיו מעצמו. “ערב פסח עכשיו, זה לא אומר לכם שום דבר? אתם לא יכולים להפסיק לריב ולהתחשב קצת יותר באמא שלכם שעובדת כל כך קשה?”
מוישי מחליט שזו בדיוק ההזדמנות להבהיר לאמא עד כמה בני לא מצליח להתחשב בה, הוא פורס את טענותיו אחת לאחת, אבל עפרה משיבה שזה לא מעניין אותה עכשיו, היא רוצה שהילדים שלה יחיו בשלום ובאחווה וידידות, שלא יריבו ולא ירביצו וגם…”אתה לא רואה שאני שופכת כאן מים?” ברגע האחרון היא מזיזה את אחד הילדים שעבר מתחת לחלון המזיל גשם מהול באבק. “לצאת מכאן, ילדים”, זהו, נגמרו המילים היפות וגם התחפושות ואם עד עכשיו נסתה לאצור את קוצר הרוח בתוכה, עכשיו היא אפילו לא מנסה, “לצאת, שבו בחדר שלכם, ותחכו לי. את הקליקס? מה קורה לכם? נקיתי אותו לפסח!”
“אז מה נעשה, אמא?” שואל מוישי בתום לב, “בינתיים, עד שתבואי”, “מה תעשו?” עופרה נאנחת, “הלוואי שזו היתה הבעיה שלי”, “את רוצה שגם אנחנו ננקה?” מנסה בני להציע, אבל משתתק מיד למראה הפרצוף המאיים ששולחת אמא לעברו.
“שבי, קחי אותם לחדר”, מבקשת אמא מבתה הגדולה, “או אולי טוב יותר שתרדו עוד קצת למטה”, לעופרה מתברר שהיא באופוזיציה מוחלטת ודעתה מהווה ניגוד גמור לדעת הרוב, הרוב שהיו למטה משעה ארבע אחר הצהרים רוצים להשאר בבית בכל מחיר. “בסדר, שבי איתם בבית, בחדר הפנימי, את יודעת מה? יש לי רעיון…תראי להם תמונות!”
תמונות. מילת המפתח בביתה של עופרה ותחביבה העיקרי והמובהק. זה מכבר היא רכשה מצלמה מקצועית והילדים שלה זוכים לתמונות רבות בכ…
