אדם כי ימות באוהל | אחרי מיטתו של ראש ישיבת ‘עמלה של תורה’ שהגשים את חזונו בעירנו
שמעון כהן
הצבי ביתר, על במותייך חלל: זה עתה הסתיימו ימי ה’שבעה’ בעקבות הבשורה המרה והקשה על פטירתו במיטב שנותיו של הגאון החסיד רבי יוסף זאב פיינשטיין זצ”ל, ראש ישיבת ‘עמלה של תורה’ שקבעה לאחרונה את משכנה בעירנו ביתר עילית, יחד עם ראש הישיבה שקבע את מקומו בעיר ולמגינת לב שבק חיים לכל חי כשהוא בשיא פריחתו.
ראש הישיבה, שהיה סמל ומופת לעמל התורה ומסירות נפש למענה, השיב את נשמתו הזכה והמזוככת ביום תענית אסתר לאחר חודשים ארוכים בהם היו שרוי בייסורים קשים ומרים, והוא בן נ”ד שנים בלבד – כחצי שנה לאחר שקבע את משכנו בעיר וזכה לראות את חלומו מתגשם, בהעברת הישיבה למבנה המפואר שבנה בעירנו, בניין שעל הקמתו מסר את כל חלבו ודמו.
דבר פטירתו התפשט כאש בשדה קוצים בקרב המוני תלמידיו שהזדעזעו למשמע הבשורה הקשה כי ראש הישיבה האהוב והנערץ איננו כי לקח אותו אלוקים בערב יום הפורים. שבת משוש ליבה של הישיבה, נהפך לאבל מחולם של התלמידים הרבים. תפילות רבות נערכו בעת האחרונה למענו ואף בעצת גדולי הדור הוסיפו לו את השם ‘אלתר’, אך כבר נגזרה גזירה ועלה ונתעלה לעולם שכולו טוב כשהוא מותיר אחריו לגיונות של המוני תלמידים יראים ושלמים.
ראש ישיבת בן 29
ראש הישיבה הגרי”ז פיינשטיין זצ”ל, שהקים את ישיבת ‘עמלה של תורה’ כשהוא בן עשרים ותשע שנים בלבד, היה לפלא וחידוש גדול בעולם כולו. פנימיותו היתה אש להבה, היה הר געש של אהבה ויראה כחד בדרא בהיותו טופח על מנת להטפיח. מקשה אחת של הרבצת תורה יום ולילה לא ישבות ממש.
ובמקום גדלותו – שם אתה מוצא ענוותנותו. התלמידים מספרים ל’שערים’, כי “ראש הישיבה זצ”ל היה אדם עניו ושפל ברך וכל ימיו הוא היה בורח מן הכבוד כמטווחי קשת. בז לכל גינוני כבוד ושררה, ונהג בכל הליכותיו כאחד האדם מתוך הארת פנים מופלאה לכל אחד ואחד קטן כגדול”.
לצד היותו גאון בכל מכמני התורה, צדיק וחסיד בכל מעשיו שמתפלל שעות ארוכות במשך יום, היו עוד ידיו אמונה בפעולות כבירות ואדירות חובקות עולם למען תורה ותעודה חסד ומעשים טובים לאין שיעור, ולצד זאת היותו אב נאמן ל־14 ילדים בלעה”ר שחמישה מהם עוד לא זכה להשיא, והקטן בן 10 שנים.
ראש הישיבה היה הודה והדרה של חצר הקודש קרעטשניף, דבוק בלב ונפש בכ”ק מרן האדמו”ר שליט”א, ועמד כל השנים למען התפתחות חצר הקודש והמוסדות הקדושים לאין שיעור.
‘בנים תלמידי חכמים’
הגאון רבי יוסף זאב פיינשטיין נולד בבני ברק בב’ כסלו תשל”א לאביו איש החסד הנגיד ר’ אריה פיינשטיין ז”ל, מנכבד חסידי קרעטשניף שהתגורר בשכונת שיכון ה’ בבני ברק ולאמו שתחי’ שעמדו לימינו בכל מפעלותיו. אביו, היה מהתורמים הגדולים בשעתו לבנין התלמוד תורה של קרעטשניף ואף שמו הונצח על הקיר החיצוני של הבניין. בשעתו קיבל ברכה מכ”ק מרן האדמו”ר שליט”א שיזכה לילדים תלמידי חכמים, ואכן, זכה לבנים תלמידי חכמים וחתן, כולם מרביצי תורה.
ראש הישיבה זצ”ל, היה כבר מנעוריו מתמיד עצום ועילוי ועובד ה’, למד ללא הפסק, וקנה קנייני תורה לעומקה בהספקים גדולים. בישיבה לצעירים למד בישיבת ‘אור ישראל’ בפתח תקווה ובישיבה גדולה למד בישיבת פוניבז’, שם עלה ונתעלה במעלות התורה ודבק ברבו ראש הישיבה הגרב”ד פוברסקי שליט”א, ממנו קיבל תורה וחכמה.
כבר בישיבה נודע כעילוי מצוין וכבחור שקדן כשכבר בבחרותו נבחן על כל הש”ס בעיון כפי שהעיד מייסד ארגון ושננתם הרה”ח עזריאל טאובר ז”ל בפתח אחת מדרשותיו שנשא בישיבה במהלך השנים באמרו שהוא אישית זכה להיות הבוחן של ראש הישיבה במבחן מסכם על כל הש”ס, ובנוסף היה בקי גדול בספרי האחרונים.
בהגיעו לפרק האיש מקדש נשא את רעייתו שתחי’, בתו של הרב ר’ מאיר רוזנבוים ז”ל מלייקווד, שעמדה לימינו כל הימים במסירות אין סוף לטובת הקבצת תורתו ובני הישיבה.
עוד בהיותו אברך צעיר מונה לכהן כר”מ ומשפיע רוחני בישיבת קרעטשניף בקרית קרעטשניף ברחובות, והשפיע רבות על נפשות תלמידיו ששתו בצמא את דבריו.
מסירות נפש לישיבה
בכוחות אדירים ובמרץ נעורים בלתי נתפס לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו, הגה ברוחו לפני כחצי יובל שנים להקים את ישיבת ‘עמלה של תורה’ הכלל חסידית בשכונת גוש 80 בירושלים, ובשנה האחרונה בביתר, ישיבה שתפסה את מקומה בכותל המזרח של טובי הישיבות החסידיות בארץ ובעולם כולו. רבים מסלתה ומשמנה של כלי הקודש בעולם הישיבות הם בוגרי הישיבה אשר התחנכו במשנת לימודו של ראש הישיבה זצ”ל.
עוד רבות ייכתב על פרשת מסירות נפשו למען הקמת הישיבה, עד שהתקיים בו הזורעים בדמעה ברינה יקצורו. בתחילת הדרך התמודד עם קשיים רבים וכשהישיבה הוקמה הקדיש חלק מביתו לטובת הפנימיה של הישיבה, כשהפך את ביתו הפרטי לאכסן בו את בחורי הישיבה.
מאז אותו יום החלה מסכת של הרבצת תורה שנמשכה עד התקופה האחרונה ממש. במשך השנים זכה להעמיד לגיונות של תלמידים ששתו בצמא את דברותיו, וראו באור תורתו כמי שיכול להעמיד קדרים של תלמידים בהבנה וידיעת התורה, כשלצד זאת דמותו המיוחדת המאירה לכל אדם השפיעה עליהם רבות לקבל ממנו מלוא חופנים בכל מכמני העלייה.
לדאוג לכל בחור
כאשר הוקמה הישיבה נפתח בחייו פרק מופלא של הרבצת תורה והתמסרות לתלמידים באופן נפלא ונעלה. הוא היה מעניק מכל אשר לו לרווחת התלמידים בצורה שאין לה אח ורע. לא פעם נכנס להיכל הישיבה וכשראה תלמיד נפול פנים ניגש אליו והתעניין בשלומו, ואם התלמיד סח לו שחסר לו דבר מה, מיד על אתר הוציא מכיסו את התשלום הנדרש והעניק לו בפנים מסבירות.
בוגרי הישיבה הוותיקים מספרים, כי בראשית הקמת הישיבה, לא היה די מקום עבור כלל הבחורים. ראש הישיבה הקצה אפוא במשך שנה שלמה חלק נכבד מביתו הפרטי לטובת הפנימיה של הישיבה.
הגרי”ז פיינשטיין גם היה לומד עם התלמידים בחברותות באופן אישי, מעניק להם ככל שרק יכל, והיה דואג להם גם אחרי שהתחתנו ועזבו את הישיבה. הקשר האישי והחם עם הבחורים היה נשאר גם לאחר שעזבו את הישיבה.
בישיבה הרביץ תורה, והקרין עליהם שאיפות לגדלות בתורה ועבודה, הוא אמר תמיד לתלמידים – אל תסתפקו במועט, הרבו בשאיפות לדעת את כל הש”ס, להבין בעומק יתר, ללמוד קצות החושן ושב שמעתתא על הסדר, ותקופות שלמות משנות הישיבה היה מוסר בלילות חבורות בלימודים שונים לתלמידים אשר ביקשו להרחיב את ידיעתם ולהוסיף דעת והעמקה. ראש הישיבה היה מספר שגם הוא עצמו למד בחברותות מסוג זה עם ראשי הישיבות שבהן למד. כמו בכל תחום גם בזה הוא היווה בעצמו דוגמא ומופת, וכאן בלטה במיוחד השאיפה הבלתי פוסקת להתעלות עוד ועוד בתורה הקדושה.
בהסתלקותו נעקרה מדורנו דמות מופלאה ראש ישיבה ומרביץ תורה רבות בשנים, שהטביע חותם עמוק על עולם התורה והישיבות החסידי, וחסרנו מהווה חלל גדול ועצום ואבידה קשה שאין תמורתה.
לחנך דור חסידי
מסירותו לתורה הייתה לאות ולמופת. הכל הביטו בהשתאות אחר שקדנותו הנדירה יומם ולילה לא ישבות. הליכותיו הקדושות ודביקותו העילאית בעבודת ה’ באמת, מתוך זניחת כל חמודי תבל והבלי עולם, ועם כל זה שפל ברך וענוותן כהלל.
פקחותו וישרותו היו לשם דבר, כשגדולי הרבנים וראשי הישיבות נהגו להיוועץ עמו למרות גילו הצעיר, באומרם ששכלו הישר והבהיר יוכל להכריע בעבורם גורלות, והוא שהתנהג כל ימיו בענוות חן מופלגת וביטל עצמו בכל כוחו לגדולי התורה מאורי וגדולי הדור מכל החוגים והעדות.
הגרי”ז פיינשטיין זצ”ל נודע כאיש חינוך רב פעלים, כשהורים רבים היו מבקשים את עצותיו המחכימות בשדה החינוך. כל תשובה שהיה עונה לשואליו הרבים, היה משתדל להעניק מתוך רוחב לב ונפש בהארת פנים נדירה, תוך שהוא מחדד את הנושא בארוכה, ומבהיר לשואליו את הדרך בה בחינוך צאצאיהם, והרעיף עליהם טללי חיים בהאירו להם את הדרך בה ילכו.
שיחותיו ומאמריו הפכו לשם דבר בהיכלי שם, אותם מסר באש יקוד גחלת בוערת, דולה ומשקה כשולחן הערוך מוסר דברי תורה, עניינים מופשטים ומסובכים, במתינות ובהדרגה, והיה הרכסים למישור.
תפילה בלהט קודש
משחר נעוריו נודע בעבודת התפילה הנאדרת בקודש בהתפשטות הגשמיות ממש, תפילתו היתה כמונה מעות ממש. היה מעורר את כל הקהל כשהוא משתפך כבן המתחטא לפני אביו שבשמים.
היה מפורסם בעבודת התפילה והיה מתפלל שעות ארוכות כבן המתחטא לפני קונו, בנוסח מבית קרעטשניף אותו ינק מבית אבא. בחגים ובשבתות מיוחדים נהג להשתתף ככל החסידים לחסות בצל הקודש אצל רבו בקרעטשניף. את תפילת שמונה עשרה היה מסיים תמיד הרבה אחרי כולם. לעיתים כשכבר סיימו את התפילה (הארוכה ממילא בקרעטשניף) כשהחסידים החלו כבר לצאת מבית הכנסת, ראש הישיבה היה בעיצומה של התפילה.
אף בישיבה הנחיל לתלמידים את עבודת התפילה, והחדיר בהם את חשיבות התפילה והחובה בכוונתה. לא היתה תפילה ‘פשוטה’ בישיבה, הוא עמד על הסטנדר שלו, כולו בוער באש העבודה, זועק מעומק ליבו וצועק אל השם.
כך בכל שחרית ‘רגילה’ בכל ימות החול. וגם זאת לאחר שהוא נאלץ לוותר ולקצר בתפילתו כדי לא להכביד על התלמידים, והיתה ניכרת אכזבתו כאשר לא יכול היה להאריך ולהתלהב בתפילתו כאשר אוותה ליבו. ימי ספירת העומר נודעו בקרב הבחורים לשם ולתהילה ב’קאך’ הנפלא אשר ספר את הספירה כל יום מחדש ללא התיישנות.
אש קודש של שבת
אַיֵה המילים שיוכלו לתאר את עבודת השבת קודש בצל קדשו, עד שראו עליו כי תואר צורתו משתנה ממש. החל ממנחה של שבת ועד למעריב של מוצאי שבת קודש היו מקשה אחת של קודש להשם, באופן שלא ניתן לתיאור כלל וכלל.
זכה לקירבה יתירה אצל הרבה מגדולי וצדיקי הדור זצוק”ל ויבלחט”א שעודדו אותו בעבודת הקודש והיו שולחים את חסידיהם ללמוד בישיבתו הרמה. כמו כן היה קרוב מאוד לגאב”ד ‘העדה החרדית’ הגאון רבי יצחק טוביה וייס זצוק”ל וכן ליבלחט”א האדמו”ר רבי דוד אבוחצירא שליט”א.
הוא נשא בעול הישיבה והחזקתה כבר מיומה הראשון, והיה ‘נקרע’ בין התמדתו העצומה והרצון שלו להרביץ תורה לבין הצורך לצאת על פתחי נדיבי עם ולגייס את הנדרש להחזקת הישיבה. הוא עמל קשות לספק את כל צרכי התלמידים, שיהיה להם כל מה שצריך לשקוד על תלמודם ולגדול בתורה ויראת שמים.
לפני מספר שנים לקה בפתע באירוע מוחי, או אז ניכרו בגלוי מסירות נפשו באופן מופלא כאשר למרות שכוחו לא היה במותניו כמו בימים שלפני, עם זאת התאמץ מאוד להמשיך בהרבצת התורה ובסדרי הישיבה.
חנך בית בביתר
כאן מגיע הפרק הביתרי בחייו הקצרים והנאדרים בקודש של אחד מפארי עולם התורה החסידי, שהעמיד ליגיונות עצומים של בני תורה חסידיים המפארים את כל רחבי עולם החסידות.
לפני תקופה קצרה זכה לראות בפרי עמלו – עמל של כעשר שנים שבו הושקעו כוחות וסכומים אדירים – כאשר עברה הישיבה לבניין משלה בעירנו, בניין שעל בנייתו עמל ביזע ודמע במשך שנים רבות.
שמחתו של ראש הישיבה זצ”ל הייתה עצומה בראותו את הישיבה עוברת למשכן רחב ידיים שבו יוכלו מאות התלמידים לשקוד על תורתם בהרחבת הדעת. ראש הישיבה עצמו אף העתיק את מקום מגוריו יחד עם משפחתו לדירה שנבנתה עבורו בעירנו, מול בניין הישיבה הגדול והמפואר.
בתחילת זמן אלול האחרון זכה ראש הישיבה לחנוך את הבניין המפואר. היה זה אחד הימים המרגשים בקורות ימיה של הישיבה הכלל חסידית הנודעת: אחרי התגלגלות בבניין לא ראוי לשמו בשדרות גולדה מאיר בירושלים, עברה הישיבה לבניין המפואר והמיוחל, בניין שעבורו הקיז ראש הישיבה כל חלב ודם, בעלות של עשרות מיליונים, בבנייה שארכה עשור תמים.
תחילת ‘זמן אלול’ בביתר אמור היה להיות כבר זמן רב קודם לכן. באמצע הייתה הקורונה, ואז המלחמה, ועוד הרפתקאות שעיכבו את הרגע המיוחל. לא רק ראש הישיבה ציפה למעבר הזה – גם הסביבה והעיר ביתר כולה, שציפתה כבר לשמוע את קול לימוד תורה מתוך קדושה ויראת שמיים. כאשר תושבים היו מציינים בפני ראש הישיבה, שעה שהיה מגיע לחזות בהתקדמות הבנייה, על ציפייתם לראות כבר את הישיבה עומדת על תילה בעיר – ראש הישיבה היה עונה ‘אמן’ ומתרגש עם התושבים אוהבי התורה ולומדיה.
והנה, ערב זמן אלול תשפ”ד, בפתחה של שנת תשפ”ה, זה היום עשה השם. אווירה נרגשת של התחדשות עצומה שרתה ברחוב אוהב ישראל בביתר עילית. משאיות פרקו ספסלים וסטנדרים, גמרות וספרים, מיטות וארונות, ובראש חודש כבר הגיעו אליה מאות בחורים בחלעטלעך חסידיים וטהרת לב שמקרינה למרחקים. גדול היה היום הזה, דומיא דיום חנוכת המשכן.
ואכן, מאז מתרונן קול התורה בעירנו. ראש הישיבה עוד הספיק לחוג את חגי תשרי בישיבתו החדשה, וגם ב’זמן אלול’ הדהדו התפילות בשבתות ובימות החול בדבקותו ובהתלהבותו המיוחדת שהדביקה את כלל התלמידים, כאשר תפילת קבלת שבת שאליה היה ראש הישיבה ניגש לפני התיבה – הייתה סוחפת את כולם בבְּרֶען עצום ונפלא, מלא וַוארְמְקַייט (חמימות) שמילאה את ההיכל כולו.
כאשר אמר רבי יוסף זאב ‘קול השם יחולל איילות’, יכולת להרגיש איך איילות מתחוללות, וראש הישיבה משתחווה להשם בהדרת קודש ושומע את קול השם על המים, איך ק-ל הכבוד מרעים על מים רבים, וקול השם חושף יערות ומשבר את ארזי הלבנון ומֵחיל מדבר קדש, ובהיכלו – היכל ישיבת ‘עמלה של תורה’ – כולו אומר כבוד. אחר כך הגיע ‘לכה דודי’, ובכל בית התחיל ראש הישיבה ניגון שמח אחר, סוחף אחריו את התלמידים עטויי הקפוטות וכל סוגי הכובעים החסידיים, והשלהבת הגדולה, שלהבתו של ראש ישיבה גדול בתורה וענק בעבודה, סוחפת את הכל.
ייסורים של אהבה
מסכת של לימוד בפני עצמה היו התקופה האחרונה מאז חלה ונזקק לטיפולים רפואיים קשים. למרות מחלתו הקשה חיזק ועודד את כל הסובבים והרעיף עליהם טללי אמונה עד אין שיעור, כשמודה לה’ כל העת על רוב רחמיו וחסדיו.
לאחר שנודע לו על מחלתו, הרב פיינשטיין עובר תקופה של זיכוך והתעלות, תקופה שבה הוא יודע בדיוק מה תפקידו: הוא מסר שיעורים עד כלות הכוחות, וגם כשנכנס לבידוד שממנו לגודל הצער לא יצא – הוא שומר על קדושתו באופן מבהיל, ומבקש מילדיו שייכנסו ל’שערי צדק’ מהקומה שאין בה קניון, כדי לא לפגום בקדושת העיניים. יהודי על ערש דווי, נושם בקושי את נשימותיו האחרונות, כולו אפוף מכאובים, אך הדבר היחיד שטורד את מנוחתו הוא איך לא להיכשל חלילה, כי אַיֵּה הקדושה – היא בעיניים על הדרך! כך נראית קדושה ודבקות עד זיבולא בתרייתא!
תלמידיו הפצירו בכל הימים האחרונים למען יותיר ה’ עמנו את אחד מגדולי מרביצי התורה בדורינו, אך בעוונות הדור בצהרי ‘תענית אסתר’ השיב את נשמתו הזכה כשעל יד מיטתו בני משפחתו וחשובי תלמידיו כשאומרים פסוקי ייחוד וקריאת שמע בבכי קורע לב.
להמשיך את המפעל הכביר
מסע ההלוויה יצא בליל הפורים ליל שישי מבניין הישיבה בביתר. זכה ראש הישיבה שהלוויתו מתקיימת באופן שלא יהיה על ידה ביטול תורה דרבים, כאשר תלמידי בוגרי הישיבה מלווים אותו לדרכו האחרונה בבגדי שבת ובלב קרוע ומורתח. ההלוויה המשיכה ועברה בבית הכנסת ‘שבט הלוי’ הסמוך למקום מגוריו בירושלים, ובו קבע ראש הישיבה את מקום תפילתו בימי בין הזמנים.
ראש הישיבה הותיר אחריו דור ישרים מבורך, בנים ובנות, חתנים נכדים ונכדות, בנו הרב הגאון רבי ישראל פיינשטיין שליט”א, שמזה שנים עומד לצד אביו עומד ומשמש בישיבה. לצד בנים וחתנים ת”ח וברי אוריין אשר שמם הולך לפניהם. אחיו הוא הרב הגאון רבי דוד פיינשטיין שליט”א, וגיסו הוא ראש ישיבת ברכת יצחק באור יהודה הגר”א פוסטבסקי שליט”א. גדולה היא האבידה ואין לה תמורה, מאות ואלפי תלמידים שחסרו את דמותו יבכו את השריפה אשר שרף ה’.
ראש הישיבה זכה אפוא לחנוך את הבית הגדול והמפואר של ישיבתו בביתר עילית, לשמוח בבניינה של הישיבה, ובבחינת יעקב אבינו שאמר ‘אמותה הפעם… כי עודך חי’ – עלה לעולם שכולו טוב לאחר שראה בהתגשמות חזונו, שימשיך מעתה ביתר שאת ויתר עוז, מכוחו וכוח-כוחו.
בהנצחת דרכו ומורשתו ובמעשיו הטובים, ובהמשך המעצמה התורנית המפוארת שראש הישיבה עוד זכה לראות בעיניו ולשמוח בהקמתה ובשגשוגה בעיר התורה והחסידות – ינוחמו בני משפחתו ותלמידיו הרבים, ולא יוסיפו לדאבה עוד.
