גג:
יעקב מרגליות
עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר: אבל יחיד עשי לך ביתר עילית, בתוך הזעזוע העמוק והיגון העצום בכלל עם ישראל – על שֶׁפֶךְ דם נקיים בהירצחו של הילד הקדוש והטהור אהרן יהושע טוביה שמחה הי”ד בעת שחזר משמחת שבע ברכות לאחותו בעירנו.
פיגוע הירי המחריד אירע ביום רביעי האחרון, כאשר אוטובוס קו 291 של חברת ‘קווים’, שעשה את דרכו מעירנו לירושלים, הותקף בירי מרצח נתעב סמוך לצומת אל-חאד’ר. בני המשפחה, תושבי ירושלים, חזרו משמחה משפחתית בשבע ברכות אחרון לאחותם הכלה שהתחתנה ביום חמישי שעבר בבני ברק. המחבל ירה לא פחות מ-23 קליעים לעבר האוטובוס, מה שיכל להסתיים באסון יותר גדול ל”ע.
נהג האוטובוס, שנפצע גם הוא בפיגוע, הצליח להמשיך בנסיעה ופתח בדהירה כדי להימלט מיריות המחבל, עד שהגיע למחסום המנהרות, שם טופלו הפצועים על ידי כוחות ההצלה. אולם הילד אהרן יהושע טוביה שמחה הי”ד לא ניצל מירי המחבל, והוא נפצע אנושות במקום. בנוסף נפצעו עוד שלושה נוסעים, בהם הנהג.
הילד אהרן יהושע טוביה הי”ד נלקח בבהילות לטיפול רפואי, אולם משמים נגזרה גזירה ובתוך שעות ירד אבל כבד על העם היהודי בהיוודע הבשורה המרה על הירצחו של קרבן הציבור הצעיר והתמים על קדושת שמו יתברך. מלבד הילד הי”ד, נפצעה אישה נוספת תושבת ירושלים באורח בינוני, ושני נוסעים נוספים נפצעו באורח קל.
הנרצח הקדוש היה בן 12 וחצי בלבד, מפארי התלמידים בתלמוד תורה ‘פני מנחם’ בירושלים. אביו הוא הרה”ג ר’ דוד זושא, מנהל ישיבת ‘כלל חסידי’ בעירנו.
משפחה של תורה וחסד
יהושע אהרן טוביה הי”ד נולד לאביו הרה”ג רבי דוד זושא שמחה, ראש מוסדות ‘הישיבה הכלל חסידית’ בעירנו שבראשות הגאון הגדול רבי מנחם מנדל שפרן ומחשובי קהילת ‘פני מנחם’ שבראשות הגאון החסיד רבי שאול אלתר. האב הוא ממייסדי קהילת ‘פני מנחם’, ידוע כאדם גאון משכמו ומעלה ואיש חסד. אמו, מרת רחל שתחי’, היא בתו של החסיד הרה”ח ר’ ברוך רוזמרין מארה”ב.
טוביה הי”ד, בן ה-12, נפש נקי וצדיק, שנכנס לשנת בר מצווה, כבר הכין את עצמו בשקידה עצומה להיכנס לישיבה והצטיין בהיותו דבוק בתורה וגורס בה בתדירות. כפי שהעיד הגאון רבי אברהם מרדכי אלתר בהספדו המצמרר בהלוויה – “ראו עליו שהוא נועד לגדולות, ולא סתם אומרים זאת, כי מי שהכירו יודע שזה היה המסלול שלו”. אולם פתיל חייו נגדע באחת, למגינת ליבם של בני המשפחה, הקהילה וכלל עם ישראל ששותף ביגון הגדול. ובכלל זאת, ביתר עילית עושָה לה אבל יחיד, נוכח הקשר המובהק לעיר – העובדה שהילד היה בדרכו חזרה מעירנו ושם פקדה אותו הרעה, וכן העובדה שאביו עומד בראש אחת הישיבות המעטירות בעירנו.
מכריו של טוביה הי”ד מספרים על ילד מיוחד במינו. “טוביה היה ילד חמד, ילד חינני, לא טעם טעם חטא”, מספרים מכרי המשפחה בדמעות. “רק בשבת האחרונה ראינו אותו כשהוא כבר לבש את הקפוטה כהכנה לבר מצווה, איזה אושר היה על פניו.”
חבריו ומחנכיו מתקשים להתמודד עם האובדן הפתאומי. “טוביה היה תלמיד מיוחד במינו”, מספר אחד המחנכים. “פרח של ילד, עם צימאון אדיר לתורה ובעל מידות מיוחדות. ראית אותו תמיד עם ספר ביד, שקוע בלימוד. זו טרגדיה בלתי נתפסת.
“אין מי שלא אהב אותו”, מוסיף המחנך. “תמיד עם חיוך על הפנים, תמיד מוכן לעזור לחברים. אני לא יודע איך הילדים יצליחו בכלל לעכל את זה, כי אנחנו, המחנכים, בכינו בעצמנו כל הלילה”. מלמדיו בתלמוד תורה סיפרו בהלוויה על ילד שניצל כל רגע פנוי ללימוד. “הוא הגיע השבוע קצת מאוחר והלך מיד לעיין ב’קצות החושן’,” סיפר אחד המלמדים. “אחד הילדים שאל אותו למה הוא לא אוכל קודם. טוביה ענה: ‘חשבתי בדרך בלימוד ורציתי לבדוק אם זה תואם את מה שחשבתי’.”
טוביה, טוביה, כאילו חיית 70 שנה’
מסע ההלוויה של הילד הקדוש הי”ד היה מעמד נורא-הוד של צידוק הדין וזעקה לישועה. אלפים השתתפו במסע ההלוויה שיצא מבית ההלוויות שמגר בירושלים, עבר דרך בית המדרש ‘פני מנחם’ ברחוב יוסף זיו 3, ומשם להר המנוחות.
בבית הלוויות שמגר בירושלים ספד לו ראש הישיבה הגר”ש אלתר שחיזק את הציבור ואת אביו רבי דוד זושא שכל תפיקדו להרבות תורה. מרן ראש הישיבה סיפר על שיעור שמסר לילדים רק בשבוע האחרון, ובו השתתף טוביה הי”ד. בשיעור דובר על התחזקות בעבודת השם. הגר”ש סיפר כיצד הילד הקדוש טוביה, שהיה כדרכו ילד מיוחד מאוד בתורה ובעבודת השם, לקח לליבו את הדברים והתכונן לקיים אותם להתחזק בתורה וביראת שמיים.
“טוביה, טוביה”, זעק ראש הישיבה בכאב, “רק לפני שלושה ימים ישבתי איתך, ניבדל לחיים, יחד עם החברים. ישבנו בסעודת בר מצווה ודיברנו על החיים. אמרנו: רואים בפרשה ‘וידר יעקב נדר’. יעקב אבינו היה לפני דרך ארוכה, לא פשוטה, אז ידע שצריך לקבל קבלות. דיברנו על החיים, על כך שאדם רוצה לבנות עצמו כיהודי, מה זה תוקף של קבלה, תוקף של החלטה. ואתה, בלב הטהור שלך – הפנמת. רציתי לקבל עליך קבלות טובות לחיים. אבל הקדוש ברוך הוא רצה את החיים שלך לידו למעלה. הרי הדברים כאילו חיית את החיים שבעים-שמונים שנה וקיימת את כל הקבלות הטובות”.
“הילד היה עדיו לגדולות”, הוסיף ראש הישיבה, “והתעתד להמשיך את דרך אביו, שהוא מחנך דגול שהקים ישיבות בישראל” – כאשר הכוונה היא לישיבה הגדולה ‘פני מנחם’ בירושלים שבראשה עומד הגר”ש אלתר, ואת הישיבה הכלל-חסידית בביתר עילית שבראשה עומד הגר”ז שמחה בעצמו.
קבר במקום תפילין
לאחר מכן הספידו אביו הרה”ג רבי דוד זושא שמחה, אשר דיבר בבכי על המעבר בין השמחה בהקמת בית של האחות הגדולה – אל האבל והטרגדיה. הוא עמד על כך שבפסוק כתוב בפרשת השבוע שרחל מתה בדרך בית לחם, ממש באותו מקום בו נרצח הילד, בין ביתר לירושלים, בדרך בית לחם. אמרה לה המיילדת “אל תיראי כי גם זה לך בן”. “מה הכוונה?” שאל האב, “למרות שהיא נקראה אל השמיים, היא התנחמה בבנה בנימין, בילד חדש שימשיך את הדורות. כך גם כאן, יחד עם המשך הדורות והקמת בית חדש – נגזר עלינו להיפרד מטוביה הי”ד.
“היית מדקדק במצוות”, השתנק האב מבכי. “ביקשת שנלמד תורה ביחד והיית עובר איתי על הסוגיה. היינו אמורים להתכונן לבר מצווה שלך, במקום לקנות לך תפילין, קנינו לך חלקת קבר”.
אבי הילד הוסיף ועורר על כך שצריך להתחזק באחדות, ולהפסיק עם החשבונות בין אדם לחברו, הוא אמר: “בני העוולה לא מבחינים בין מגזר למגזר, באיזה בית כנסת האבא מתפלל ולאיזה חוג הוא משתייך. גם אנחנו צריכים ללמוד לא להבדיל בין אחד לשני, לאהוב את כולם בשווה באהבת חינם ובאחדות ישראל שלמה”.
הקזת דם מחרידה
מאות לבבות רטטו בהתעוררות ובצער בעת הספדו של הגאון רבי אברהם מרדכי אלתר, נכד כ”ק מרן האדמו”ר ה’פני מנחם’ מגור זי”ע, אשר קרא עליו את פסוקי ההושענא שאומרים בסוכות, “הושענא מרוטת לחי, הושענא סובלת סבלך, ועתה הגענו להושענא פדוית טוביה. ואנו זועקים: הושענא צאן קודשים! הושענא רשומיך בשמך! שואגים הושענא!” אף עין לא נשארה יבשה בזעקה שבקעה מעמקי הלבבות.
הגרא”מ אלתר המשיך: “על אבא אומנא נאמר בגמרא שכאשר היו באים אליו תלמידי חכמים להקזת דם – לא היה נוטל מהם תשלום, אלא היה נותן להם מעות ואומר להם: ‘לך והַבְרֵא את עצמך’. ואנחנו זועקים להקב”ה, אחרי הקזת דם נוראה כזו – ריבונו של עולם, בוא וְהַבְרֵא אותנו!!!
כמו כן זעק על הצורך להתבונן לאחר אסון שכזה: בחז”ל נאמר שאחרי הקזת דם מסוכן להתקרר. הצינון מסוכן למי שהקיזו את דמו. אנחנו, שעברנו הקזת דם מחרידה שכזו – אסור לנו להצטנן! אסור לנו להתקרר בעבודת השם! אסור לנו להמשיך בדרכנו ולומר ‘מקרה נקרה הוא’! עלינו להתחמם בעבודתו יתברך, להתבונן על מה עשה השם ככה לארץ הזאת, ולבעור בתשובה ובעבודת השם!”
והגרא”מ המשיך: “טוביה הילד, שיהיה פדיון וקורבן הציבור שלנו. וכמו שבקורבן צריך לעמוד על גביו, כך גם אנחנו צריכים לעמוד על גבי הקורבן ולהבין מהו הקורבן שנדרש מאיתנו – לשוב בתשובה ולהתרומם ולכפר על בני ישראל.
“כיהודים מאמינים”, סיים, “אנחנו יודעים שהכל נגזר משמיים. ואנחנו מתפללים לקדוש ברוך הוא ‘הושענא צאן קדשים’, שהקורבן הזה יהיה הפדיון האחרון של עם ישראל בשנה הזו שכל כך הרבה דם נשפך בה, ונזכה כבר לראות בגאולה”.
בני, בני
לאחר מכן הספידו הגאון רבי מנחם מנדל שפרן, מראשי ישיבת ‘פני מנחם’, אשר קרא עליו את פסוקי הפרידה של דוד מאבשלום “בני בני”, שבע פעמים נאמרה שם המילה “בני”, ומסבירים חז”ל שהעלהו לשבעה רקיעים. הוא הסביר כי כאשר נפרדים מהילד נוצר קשר מיוחד שמרומם ומחזק ומגביה את הילד לדרגות שלא היו קודם. הוא קרא עליו את הפסוקים “הנאהבים והנעימים בחייהם, ובמותם לא נפרדו”, “ייוודע בגויים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך”, ודיבר על התחזקות כללית וחשבון הנפש, ותפילה להשם שיאמר לצרותינו די ולא יישמע עוד שוד ושבר בגבולנו.
הספידו גם מנהל תלמוד תורה ‘פני מנחם’ בנשיאות רבי שאול אלתר, הרב ישראל ענדען, שבו למד הילד הקדוש הי”ד במכינה לישיבה. הוא סיפר על הקושיה ששאל טוביה הי”ד את הר”מ, והר”מ הבטיח לו שלמחרת ייתן לו תשובה, אבל למחרת הוא כבר לא הגיע לכיסא הריק. הוא סיפר גם על הקביעות בלימוד המיוחדת שהייתה לו, על השיעורים שהוסיף – אותו ילד מיוחד במינו שנועד לגדולות.
במהלך ההלוויה הספיד אחיו הגדול רבי יחזקאל שמחה, אשר נפרד ממנו בקול בוכים וסיפר על מעלותיו, על המידות הטובות שהצטיין בהן, ועל הקפדתו לקבוע שיעורי לימוד עם אביו ולבד.
אחיו הצעיר הילד מרדכי שמחה ספד בלוויה ולא הותיר עין יבשה: “טוביה אח שלי היקר שאני כל כך אוהב, אתה היית האח הכי קרוב אליי, היית כזה צדיק התפללת עם כזו התלהבות, כזה ‘קאכעדיקייט’ (בְּעֵרָה), למדת איתי כל יום בכזה געשמאק (נעימות). גם בשבתות אחר הצהריים לקחת אותי ללמוד ולהתפלל בבית המדרש של הראש ישיבה. דיברנו כל כך הרבה ביחד.
“לקחת אותי כל יום לחיידר”, אמר האח הצעיר בטהרת-לב ממיסה. “היית הכי אח שלי בבית. כואב לי מאד בלב אני מרגיש כל הזמן שרוצה עוד לדבר איתך לפני הפטירה, אני מבקש ממך שתתפלל עלי ועל כל המשפחה החשובה שלנו אצל הרבונו של עולם ותבקש מהאייבישטער שבקרוב כבר תגיע הגאולה השלימה, אני מרגיש שנשארתי עכשיו האח היחיד בבית”.
שקדן מופלא
הספידו כמו כן ר”מ המכינה לישיבה במוסדות ‘פני מנחם’, הגאון רבי שמעון רוטנשטיין, אשר סיפר על החברותא שהייתה להם מדי יום בהפסקות. “למרות שהייתה קצרה, רק כרבע שעה-עשרים דקות, אבל הייתה איכותית”, אמר. הוא סיפר שהילד באחד הימים האחרונים בחייו, כשהגיע מאוחר לתלמוד תורה בגלל השמחה המשפחתית, רץ ולקח קצות החושן בהפסקה והתיישב לבדוק בספר, עוד לפני שנפנה לאכול את ארוחת הבוקר. הוא הסביר: “אני חשבתי על איזשהו תירוץ לקושיה, אני רוצה לבדוק מהר, לפני שאני אשכח, אם התירוץ נכון”. הוא נפרד ממנו, וביקש מחילה בשם כל הילדים.
מסלול ההלוויה עבר דרך בית המדרש בנשיאות הגר”ש אלתר ברחוב יוסף זיו בירושלים שם אמר קדיש ראש הישיבה, ולאחר מכן להר המנוחות לקבורה סמוך לקבר סבו שעל שמו הוא נקרא.
העיר ביתר עילית, שבתחומיה אירע המקרה, לאחר שהילד חזר משמחה משפחתית בעיר שבה אביו מעמיד עדרים של תלמידים – מרגישה את האסון עד לעמקי הנפש, כאשר כלל התושבים מצויים בצער ומבקשים להתחזק, כל אחד בבדקי נפשו ובמה שהוא צריך להתחזק – בין אדם למקום ובין אדם לחברו. בתפילה ובזעקה שלא יישמע עוד שוד ושבר בגבולנו ונזכה לשבת בטוחים ושאננים בעירנו המעטירה ובארצנו הקדושה.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים וד’ יקום דמו.
