יעקב מרגליות
פרשת הסחיטה שמסעירה את קהיליית הקבלנים בעיר: תנופת הבנייה בעירנו, שהייתה סימן ההיכר של ביתר עד למלחמה – נוגעת לחייו של כמעט כל אחד מתושבי העיר. העיר מתאפיינת בבנייה ללא הפסקה – כאמור, עד לפרוץ המלחמה שגרמה להאטה מסוימת – וכעת מתברר כי בחסות הבנייה בעיר נגבו דמי פרוטקשן בצורה פלילית. אחד מהם הביא בשבוע שעבר להגשת כתב אישום בבית משפט השלום בירושלים.
פרקליטות המדינה הגישה כתב אישום נגד עלי אל-מאעבדה, ערבי תושב בית לחם, בגין גביית דמי חסות מקבלנים שעבדו בעירנו בסך כולל של כמאה אלף שקלים. על פי כתב האישום, שהוגש באמצעות עו”ד עדי ביטון אברהמי מפרקליטות מחוז ירושלים, בין השנים 2017-2024 למספרם גבה הנאשם תשלומים כפויים מארבעה קבלנים בסכומים שבין אלפיים לארבעת אלפים שקלים בחודש וללא תיעוד, תמורת “שירותי שמירה” בלתי נחוצים, תוך הפעלת לחץ בצורה עקיפה על רכוש הקבלנים במקרה של סירוב לשלם.
כתב האישום מייחס לנאשם ביצוע עבירות של גביית דמי חסות – פרוטקשן בלע”ז.
פרוטקשן (Protection באנגלית) היא שיטת סחיטה שבה גורמים עברייניים דורשים תשלום קבוע מבעלי עסקים או קבלנים תמורת ‘הגנה’ כביכול על העסק או הרכוש שלהם. למעשה, זוהי צורה של סחיטה באיומים, כאשר המסר המרומז הוא שאם בעל העסק לא ישלם, יאונה נזק לעסק שלו או לרכושו.
השיטה פועלת בדרך כלל כך: הגורם העברייני מתקרב לבעל עסק ומציע ‘שירותי שמירה’ או ‘הגנה’. אם בעל העסק מסרב, לעתים קרובות מתרחשים נזקים ‘מסתוריים’ לעסק. התשלום נדרש באופן קבוע (בדרך כלל חודשי) ובמזומן. אין חוזה או קבלות על התשלום. ‘שירותי השמירה’ הם בדרך כלל מינימליים או לא קיימים כלל.
במקרה שלנו, זו בדיוק הייתה השיטה – אל-מאעבדה דרש תשלומים קבועים מקבלנים בעיר עבור ‘שמירה’ שלא הייתה נחוצה, כשהמסר המרומז היה שאי תשלום יוביל לנזקים באתרי הבנייה. זוהי עבירה פלילית חמורה שמוגדרת בחוק כסחיטה באיומים או גביית דמי חסות.
ההצעה: דמי חסות
לפי כתב האישום, עד לחודש ספטמבר 2024 למספרם עבד אל-מאעבדה כשומר בחברת שמירה ובמסגרת עבודתו פעל בעיקר בכביש המנהרות. במהלך התקופה הרלוונטית לכתב האישום ותוך כדי עבודתו בחברה, גבה הנאשם באופן פרטי דמי חסות מקבלנים שונים באופן שיטתי ומתמשך ותוך ניצול מצוקתם וחששם, באזור העיר ביתר עילית.
במסגרת גביית דמי החסות פנה אל-מאעבדה מיוזמתו לקבלנים שונים בעיר ביתר עילית והציע שירותי שמירה, לעיתים קרובות בסמוך לתחילת עבודתם באתר הבנייה. את שירותי השמירה הללו, אשר לעיתים ניתנו בפועל ולעיתים לא, הציע הנאשם לקבלנים בתמורה לתשלום – גביית דמי חסות – אותו דרש, כאשר בחלק מהמקרים הזכיר את הנזקים שאירעו באתרי בניה שונים בעיר.
קבלנים רבים בעיר נאלצו לשתף פעולה עם הנאשם, ובתמורה לתשלום דמי החסות הם זכו או קיוו לזכות ב’שקט’ וביטחון יחסי בנכסיהם. רוב הקבלנים בביתר עילית, אינם נדרשים לשמירה, מאחר והעיר מגודרת בגדר ביטחון ויש בה שמירה לאורך כל שעות היום. למרות זאת, נוכח דרך הפעולה בה נקט הנאשם, הסכימו הקבלנים לדרישת השמירה הכפויה, נוכח מצוקתם וחששם לרכושם.
‘שמירה’ כפויה
לפי כתב האישום, החל משנת 2017 או בסמוך לכך, עם הגעתו של אל-מאעבדה לעיר ביתר עילית, נודע בין הקבלנים בעיר כי יש ‘צורך’ לשלם לנאשם או למי מטעמו תשלומי שמירה על מנת להימנע מנזקים, ועל מנת שיהיה ‘שקט’ באתר הבניה.
התשלומים עבור שירותי השמירה הכפויה, ניתנו לנאשם במזומן, ללא קבלות או חוזה כתוב ומבלי שהקבלנים ידעו עבור מהם הם משלמים במדויק, או מהו היקף השמירה שיספק להם הנאשם, אם בכלל.
במסגרת השמירה הכפויה על הקבלנים, סייר אל-מאעבדה באתרי הבניה עליהם קיבל תשלום מטעם הקבלנים באופן מועט, ובתדירות פחותה בהרבה ביחס למקובל בחברות שמירה מורשות ומסודרות. הנאשם לא שיפה את הקבלנים על נזקים שאירעו באתר במהלך שמירתו, אלא לכל היותר ורק בחלק מהמקרים ‘קיזז’ את התשלום על הנזק, מול דרישת התשלום על השמירה הכפויה.
שיטת הסחיטה
בכתב האישום מתוארת שיטת הסחיטה. הנה אחד המקרים: מ’ כ’ הינו קבלן בחברת פיתוח העובד בביתר עילית. באתרים אשר בבעלותו, לא נזקק מ’ להצבת שירותי שמירה, שכן ביתר עילית היא מקום סגור ומגודר. במהלך חודש אפריל 2022 פנה הנאשם אל מ’ והציע לו שירותי שמירה מטעמו, והוסיף כי “צריך שמירה” באתר עליו מ’ אחראי במתחם ליד כיכר האתרוג בביתר עילית.
מ’ סירב לשלם לנאשם על שרותי שמירה, מאחר וידע כי אין צורך בשמירה באתר. זמן קצר לאחר מכן נשברו שלוש שמשות באתר, והנזק שספג מ’ הוערך בסך כמה אלפי שקלים. לאחר הנזק הראשון, ובשל חששו של מ’ מפני פגיעה נוספת ברכושו הנמצא באתר, נאלץ לשלם עבור השמירה הכפויה לנאשם.
על פי כתב האישום, החל מחודש מאי 2022 נאלץ מ’ לשלם לנאשם סכום של 2800 שקלים בחודש. הנאשם לא פרט בפני מ’ את אופן המדויק בו ישמור ומה תהיה תדירות השמירה.
הסכום עולה
בשלב זה ראה הסוחט כי טוב. השיטה מצליחה והרווחים משגשגים. עם האוכל בא התיאבון: וכעבור מספר חודשים, ולאור התפתחות והתרחבות האתר, החליט לעלות את דרישת התשלום לסך של 3,500 שקלים בחודש, ומ’ שילם לו את הסכום. לאחר מכן, החל מחודש מרץ שנת 2024 דרש שוב אל-מאעבדה ממ’ להעלות את התשלום, ומאז ועד ספטמבר 2024 שילם מ’ לנאשם סך של 4,000 שקלים בחודש. את התשלום קיבל אל-מאעבדה במזומן וללא שהוציא קבלות על התשלום וללא תיעוד כי התקבל.
על אף דרישות חוזרות ונשנות של מ’ לקבל את תעודת הזהות של הנאשם לצורך ניסוח חוזה מסודר, אל-מאעבדה לא נענה לבקשה. במהלך מרבית תקופת השמירה, לא שהה הנאשם במהלך כל השעות הרלוונטיות לשמירה בביתר עילית.
כשנה וחצי לערך לאחר תחילת התשלום לנאשם, אירע נזק נוסף של גניבת מחשבים מבאגר באתר, עליו ‘התקזז’ מ’ עם אל-מאעבדה כך שלא שילם לו במשך חודשיים. יום לפני מעצרו של הנאשם, אירע ניפוץ בשמשה של מוביל עפר באתר, נזק אשר לא קיבל עליו מ’ שיפוי.
לפי כתב האישום, החל מחודש אוגוסט 2023 למספרם גבה אל-מאעבדה מהקבלן מ’ סך כולל של 47,600 שקלים כדמי חסות עבור השמירה הכפויה, תוך ניצול מצוקתו של הקבלן.
אומרים ‘לא’ לפרוטקשן
כעת, עם ההתאוששות האיטית של ענף הבנייה בעיר לאחר כשנה וחודשיים של מלחמה, הקבלנים בעיר נחושים יותר מתמיד שלא להיכנע לשיטות של סחיטת דמי חסות. “אנחנו לא נכנעים לפרוטקשן”, אומר ל’שערים’ אחד הקבלנים הוותיקים בעיר. “העיר שילמה מחיר כבד בשנה האחרונה עם הקפאת הבנייה, ועכשיו, כשאנחנו חוזרים לבנות, אנחנו נחושים למגר את התופעה הפלילית והמסוכנת הזו אחת ולתמיד.
“צריך לזכור”, מוסיף הקבלן, “הסחטנות הזו מזינה את עצמה, ונותנת פתח לעבריינות וטרור בעירנו בחסות הרצון של קבלנים ל’קצת שקט’. התופעה הזו לא תתקיים יותר בעיר. אנחנו אומרים לפועלים ולקבלנים: מי שרוצה להתפרנס מעבודת בניין – אהלן וסהלן. מי שרוצה לסחוט כספים – ימצא אותנו הפעם נחושים יותר מתמיד”.
