משה יאיר וינשטוק
את שמחת תורה אשתקד – איש מאיתנו לא ישכח. זהו מסוג האירועים שמספרים עליהם לנכדים גם כעבור יובל. האזעקה עם שחר, ההקפות עם חרדה עמוקה בלב, אווירת החירום ברחובות, השמועות ואי הוודאות – כל אלו חברו לכדי מארג תודעתי שייצרב בהיסטוריה באותיות של כאב, כחלק מסיפורה של אומה שיודעת לקום מתוך רגעים קשים, ומתחזקת ומעצימה את אמונתה דווקא מתוך רגעים קשים.
ולאורך שנת תשפ”ד כולה – נמשכו תרועות המלחמה, ועימן החרדה בלבבות. האזעקות העולות והיורדות שנשמעו בערב ראש השנה תשפ”ה בכל רחבי ארצנו הקדושה – החרידו כל לב ועוררו לתשובה ולהתחזקות, עם תחילתה של השנה החדשה. מטר טילים בליסטיים שוגר לכיוון ערי ארץ הקודש, מטילים פחד בלבבות ומבקשים לזרוע הרס, חורבן והרג רח”ל.
ועם ישראל המלומד בנשקו – פתח את ספר התהלים ואת סגור ליבו, והעתיר בתפילה לפני יושב מרומים לבטל רוע הגזירה; להשבית את חרבו של ישמעאל נוטפת הדם המונפת מעל לראשנו, ולהציל את עמו ישראל מכל פגע רע.
בחסדי שמיים, ראינו ניסים מעל לגדרי הטבע. התחזיות בדבר הרס חסר תקדים ופגיעה קשה רח”ל התבדו אחת לאחת, ותחת זאת ראינו ב”ה את יד ה’ המנווטת ומנהיגה, המסוככת ומגינה. וגם כאן, הקב”ה הצילנו מידם.
מאה ושמונים ואחד טילים בליסטיים שיגרו הצוררים מאיראן – ובחסדי שמים, אף לא שערה אחת של יהודי בכל רחבי היישוב לא נפלה ארצה.
חלפו להם הימים הנוראים. עם ישראל השוכן בארץ ישראל עודנו שרוי במצב מלחמה מאיים. מעל עבר אורבים לנו מבקשי נפשנו, והאיומים קשים מאי פעם. אבל כעת – מצווה עומדת לפתחנו – מצוות השמחה. עלינו לעזוב את כל היגון והדאגה, את הלחץ והתוגה, לדלג מעל החרדה שבלבבות ופשוט לשמוח.
כמצוות התורה: “ושמחת בחגך והיית אך שמח”.
אבל איך עושים זאת?
הדרך לשמחה אמיתית
בערבו של חג הסוכות תשפ”ה, זו השאלה ששואלים את עצמם רבים וטובים: בזמנים מתוחים כל כך, בימים כאלו מאתגרים, כאשר החרדה שורה בלבבות רבים וקולות המלחמה מצפון אינם פוסקים – איך שוכחים הכל ומקיימים את מצוות היום בהידור?
כדי לשמוע הדרכה נכונה והכוונה בעת הזאת, עלינו ובאנו למעונו של הגאון רבי מנחם קוריץ שליט”א – דיין ומורה צדק בעירנו ומחבר סדרת הספרים ‘שולחן הטהרה’, ‘שולחן הסופר’ ועוד, ומנהיגן של כמה קהילות קודש בעירנו המעטירה.
ימים אלו של ערב חג הסוכות הם מהימים העמוסים בשנה עבור רב מורה הוראה. המוני מהדרי מצווה צובאים על בתי ההוראה עם ארבעת המינים בידיהם, וליבם נתון לדקדוקי דקדוקים בהידור הלולב שבידם; התלבטות קשה שלופתת אותם ואינה נותנת להם מנוח – באיזה אתרוג לבחור – האם בבעל הגידול המרהיב או דווקא זה עם הניקיון הנדיר… והטלפון גם הוא מצלצל כל העת ומבקשי הלכה מבקשים הדרכה היאך לבנות את הסוכה כיאות, ומה הוא ‘מעמיד’ ו’מעמיד דמעמיד’…
אם באלו לא די, הרי שבעת האחרונה ייסד הרב שליט”א בית הוראה חדש בגבעה ב’, במתחם המפואר של קהילת ‘כולל חצות’ המעטירה ברחוב הרב מוצפי בעיר, זאת בנוסף לבית ההוראה שבבית הכנסת “אוהל נתן – אטיק” שברחוב נדבורנא בגבעה א’. כשהוא מדלג בין שני בתי הוראה ובטלפון שמצלצל ללא הרף, נותן הרב מענה למאות רבות מבני העיר המבקשים דעת והכוונה הלכתית.
נקל אפוא להבין, שלמצוא שעה של יישוב הדעת לשיחה, לא דבר של מה בכך הוא.
בחסדי שמים ומפאת יקרת הקוראים החשובים תושבי העיר, נמצא בסייעתא דשמיא פרק זמן שהרב נאות לקבלנו בו בשמחה, על מנת שנוכל לשמוע ולהעלות עלי גיליון מעט מענייני דיומא לקראת חג הסוכות הממשמש ובא, ובעיקר – על מצוות השמחה שבה מצווה כל יהודי בשבעת ימי החג, ובפרט בעת הזאת.
“ראשית, עלינו להבין קודם את גודל מעלת מצוות השמחה בחג הסוכות”, פותח הרב את השיחה המיוחדת. “הנה לנו דברי הרמב”ם שכותב בהלכות לולב: ‘אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן, בחג הסוכות הייתה במקדש יום שמחה יתירה שנאמר “ושמחתם לפני השם א־לוקיכם שבעת ימים’.
“ידוע מה שאמרו הצדיקים, כי מצוות השמחה בחג הסוכות היא מצווה שהכי קשה לקיים אותה בימי החג, היות ואין זו פעולה שעושה אותה האדם ודיו, אלא מצווה הוא בכל רגע ורגע לשמוח, וזה מה שמוטל עליו שבעה ימים ברציפות – לשמוח לפני השם.
“כדי להבין את שורשה של השמחה, עלינו להתעמק בה יותר, וכפי שהרמב”ם ממשיך שם וכותב: ‘השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת הק-ל שצוה בהן, עבודה גדולה היא. וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להיפרע ממנו, שנאמר: ‘תחת אשר לא עבדת את ה’ א־לקיך בשמחה ובטוב לבב'”. כלומר = המצווה שבה מצווה האדם בכל דבר מצווה שעושה, וביתר שאת וביתר עוז – בחג הסוכות, מהותה היא לשמוח בעשיית המצווה ובאהבת הק-ל שציווה אותה”.
סוד הבשר והיין
הרב קוריץ נוטל אתנחתא קלה, ואז נזכר בסיפור שיש בו מבט אקטואלי חשוב:
“מצאנו שחכמינו ז”ל ציוו אותנו לשמוח באכילת בשר ובשתיית יין, לשמח את נוות הבית בבגדים ובתכשיטים ואת הילדים במיני מתיקה, אבל דברים אלו אינם אלא כדברי המשל שמביא בעל ‘סידורו של שבת’, המתייחס למצוות התורה לענג את השבת.
“הסיפור שמביא בעל ‘סידורו של שבת’ מתאר בן מלך שגלה מעל שולחן אביו, והיו הגעגועים מייסרים אותו ולא נותנים לו מנוח. ויהי היום, ובן המך קיבל מסר מאת אביו המלך, שהוא מבקש שיחזור אליו. הציפה השמחה את ליבו של בן המלך והוא ביקש לצאת במחול, אולם בהיותו נתון בין אנשים פשוטים, ידע כי הם לא יבינו לליבו, ולא רצה להיראות מוזר בעיניהם על היותו שש ושמח סתם כך פתאום. מה עשה? השקה את סובביו ב’משקה’, וכך החלו הם לרקוד ולשמוח, או אז – נתן ביטוי גם לשמחה שפרצה מליבו ורגליו נישאו במחול.
זה סוד הבשר והיין של החג, של הבגדים החדשים ומיני המתיקה. כי האדם אסור בכבלי החומר, וכשמבקש הוא לשמוח שמחה רוחנית, יש הרבה כוחות בתוכו שאינם משתפים פעולה. לפיכך נצטווה האדם לדאוג גם לכוחות החומר שבתוכו, לענגם בבשר וביין ובשאר דברים המשמחים, ושוב יכול להיות לשמח כאות נפשו את השמחה האמיתית.
“כאמור, השמחה שהאדם מצווה לשמוח בחג היא שמחה פנימית, שיסודה באהבת הקב”ה. ולפיכך עליו לשאת עיניים ולראות את העולם במבט עמוק ולא שטחי, להביט הלאה – אל עולמות הרוח”.
מעשה בחשבון שוויצרי
“הנה מעשה נפלא”, אומר הרב, “שימחיש לנו את הרעיון בצורה מרוממת ביותר: זהו סיפור על הגאון רבי חיים קרייזווירט זצ”ל, רבה של העיר אנטוורפן. בערב שנות האימה של השואה האיומה, הגיע אליו יהודי מודאג. בפיו הייתה בקשה מיוחדת:
“‘חושש אני שמא לא אשרוד את המלחמה האיומה. בקשתי אליך, כבוד הרב: אם תפגוש מישהו מקרובי משפחתי לאחר המלחמה, אנא מסור לו את פרטי חשבון הבנק שיש לי בשוויץ. שם הפקדתי את כל חסכונותיי. לפחות יהיו לשאר בשרי’.
“למרבה הצער, אותו אדם אכן לא שרד את התופת. לאחר שנים, פגש הגר”ח יהודי. במהלך שיחה עמו התברר כי הוא קרוב משפחה של בעל החשבון. הגר”ח שמח שמחה גדולה ובישר לאיש את הבשורה על אודות החשבון העלום בשווייץ.
“אותו קרוב משפחה, שמצבו הכלכלי לא היה שפיר בלשון המעטה, שמח שמחה גדולה. אך לא יכול היה להסתיר את אכזבתו. עברו כל כך הרבה שנים שהוא התהלך בעולם בקומה שפופה. כל זאת בעוד שהוא כלל לא ידע שהוא למעשה עשיר גדול.
“שמע הגר”ח את הדברים והחל להלקות עצמו בשבט מוסר. ‘הנה כך נראים אנחנו גם כאן בעולם’, אמר. “שקועים בצרותינו ואיננו מביטים הלאה – אל החשבון שבשוויץ. שם מחכים לנו מיליונים… שם אנחנו עשירים גדולים”.
“המצב בארץ הוא אכן לא פשוט. מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה. אבל אנחנו יהודים מאמינים בני מאמינים. אנו יודעים גם להביט הלאה – אל מעבר למגבלות החומר, אל עולם הרוח. זהו עולם מלא וגדוש בתורה ובמצוות. שם מתחברים אנחנו אל פסגת הטוב שאין טוב ממנו. זוהי אהבת הק-ל אלינו, שנתן לנו את מצוותיו מתוך אותה אהבה עצומה.
“כשחושבים על זה – מתמלא הלב בשמחה. יש לנו חשבון בבנק בשווייץ, והוא עמוס עד להתפקע במיליונים…”
הבטחה מה’פלא יועץ’
כעת מטעים הרב במתק לשונו: “מעין זה מביא בעל האור החיים הקדוש בפרשת ‘ואתחנן’. על הפסוק “ואהבת את השם.. בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאודך”. מדובר בשלושת הדברים החשובים ביותר שיש לאדם עלי אדמות:
“‘בכל לבבך’ – אלו הבנים;
“‘בכל נפשך’ – זה נפשו של אדם;
“‘בכל מאודך’ – זה הממון”
“את השם מצווה היהודי לאהוב יותר משלושת דברים אלו. הכיצד?
“נשא ה’אור החיים’ משלו ואמר: משל לאדם שהיה עליו לעבור ממדינה למדינה. לשם כך מכר את כל רכושו, ולא ידע היאך יוכל להגן על כספו הרב. ייעץ לו חברו שירכוש בכספו יהלום נדיר ויקר. כך יקל עליו לעבור ממקום למקום.
“התהלך אותו אדם במסעו. לא היה לו די כסף לרכוש את שרכשו אלו שסבבו אותו. אבל אותו אדם לא חש כלל עני או מסכן. הוא ידע כי הוא עשיר, כי באוצרו טמון יהלום שאין כדוגמתו בכל הארץ.
“כך מי שזוכה לאהבת השם. שום דבר לא יהיה שווה ערך בעיניו לאותו יהלום יקר המציאות. כל טוב שבעולם מתגמד לעומתו. נכון שעולמנו מלא בדאגות ובאירועים מטרידים. אולם מה הם לעומת עולם הרוח שלנו? המצוות ונותן המצוות הם הטוב האמתי בהתגלמות. עלינו לשמוח בכל מאודנו במצוותיו שנתן לנו.
“זאת ועוד – מאמינים אנו ויודעים אל נכון כי הכול טוב מאתו יתברך. כך כתוב באלשיך הקדוש על הפסוק “כי אתה תשלם לאיש כמעשהו”. אם הקב”ה מביא על אדם צער, הוא לוקח בחשבון גם את כל אלו שיושפעו מכך. הכול יהיה מחושב בחשבון מדוקדק. כל מי שיגרם לו בגין כך צער – בדין הוא, וכך בדיוק צריך להיעשות”.
ואיך עושים זאת בתקופה של מתח ומלחמה?
“לאורך הדורות”, אומר הגר”מ קוריץ, “ראינו איך עם ישראל חווה מכאובים ומכות קשות. עם זאת, תמיד ידע לשמוח בשמחה של מצווה ובחגים. גם בעמק הבכא בשואה האיומה, גם בזמנים הקשים בירושלים הנצורה שספגה מהלומות קשות – תמיד שמחו. כי השמחה היא לא שמחה של חומר, אלא שמחה של רוח. שמחה של מצווה. שמחה פנימית.
“ואומר ה’פלא יועץ’: מי ששמח בחג הסוכות, מובטח לו שכל השנה יהיה בשמחה.
“נו, כלום יש מי שמוכן לוותר על הבטחה כזו?”, שואל הרב רטורית…
ללמוד מהרבי מסאטמר
ועדיין – הרי כלל ישראל נמצא במצב קשה. מה היחס שצריך להיות לנו לנוכח הצער הגדול שבו שרויים רבים מעם ישראל?
“הנה סיפור שמסופר על הרב הקדוש רבי יואל מסאטמר זכר צדיק וקדוש לברכה, שהתנגדותו העזה למדינת ישראל ולציונות מן המפורסמות היא: בזמן שהתחוללה מלחמת יום הכיפורים, שנמשכה כידוע אל תוך חג הסוכות – הרבי מסאטמר לא ערך כלל את שולחנו הטהור לאורך כל ימות החג. זאת משום שעם ישראל נמצא בצרה.
“עוד מסופר, שבזמן המלחמה (מלחמת יום הכיפורים) נכנס אליו יהודי שהגיע מארץ ישראל. הרבי התעניין אצלו מה המצב בארץ. הלה השיב כי ניתן לומר שהמצב בכללותו טוב, למרות שהיה מספר רב של הרוגים. זאת כיוון שבסך הכול המצב נראה ‘בשליטה’.
החל הרבי לבכות בצערו כי רב. “נהרגו יהודים ואתה מסוגל לומר שהמצב טוב?!” לא יכול היה לכלוא את הזעזוע שאחז בו.
“אנו צריכים כמובן להודות יום יום על כך שהקדוש ברוך הוא מסוכך ומגן עלינו. ברוך השם ובחסדי שמים אנחנו מצליחים לנהל את שגרת יומנו בנסי ניסים. עם זאת, עלינו להרגיש את צערם של ישראל הנמצאים בקו האש. כל אותן משפחות שחרב עליהן עולמן, משפחות שחיות באי ודאות ובקושי שבלתי ניתן לתיאור, כי בדי. אן. איי. של העם שלנו טבועה אהבת ישראל וערבות הדדית”.
ומה עלינו לעשות בשל כך הלכה למעשה?
“להעתיר שיח ולהתפלל. זה הנשק שלנו, בזה חובה עלינו להשתמש ולהגן על עם ישראל בתורתנו ובתפילתנו. גם במצבים של הסתר פנים – עלינו להמשיך ולהתפלל.
סיפר לי פעם הגאון רבי בן ציון גוטפרב שליט”א – מראשי ישיבת המתמידים, על אודות אמו הצדקנית ע”ה. דרכה הייתה להרבות בתפילות ובתחנונים על יד שריד בית מקדשנו, בקבר רחל ובאתרא קדישא מירון. בעיקר הייתה משתמשת בסגולה של תפילות משך ארבעים יום רצופים בכותל המערבי. היא הייתה רואה בעזרת השם ישועות גדולות מעל לדרך הטבע.
“אירע מקרה שבו התפללה על נושא מסוים משך ארבעים יום. היא שפכה כמים ליבה במקום המקודש ביותר – אולם לא נענתה והישועה התעכבה מלבוא. נפל ליבה בקרבה והיא ביקשה מבנה, הלוא הוא הרב בן ציון, להיכנס ולשאול את מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי זכר צדיק וקדוש לברכה. היא רצתה לדעת האם אות הוא מן שמיא כי עליה להרפות מתפילתה בנושא.
“תשובתו של מרן הייתה חד משמעית. הן זו גמרא מפורשת במסכת ברכות (דף ל”ב): “אמר רבי חמא בר’ חנינא: אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל, שנאמר (תהלים כז, יד) ‘קווה אל ה’ חזק ויאמץ לבך וקווה אל השם'”.
“וזו גם הוראה למעשה לנו – לא להפסיק להתפלל. גם אם הישועה עדיין לא באה – ההוראה היא: ‘חזק ויאמץ ליבך’, ואז – שוב פעם “וקווה אל ה'”, בתפילה מחודשת.
השגחה פרטית בצ’יינג’
אלו יסודות אמת בהשקפה נכונה לפי דרך האמונה. אלא שביישום בפועל, לאנשים בכל אופן קשה להתעלות מעל למציאות הקשה ששוררת מסביב ולהידבק לעולם עילאי רוחני וטהור.
“לכן”, אומר הרב, “צריך האדם להסתכל נכוחה ולזהות את הדברים הטובים שמקיפים אותו. עליו לראות את הניסים העצומים שאנו עדים להם וחסד השם שמלווה אותנו על כל צעד ושעל.
“בזמננו, מצד אחד יש הסתר פנים גדול. אבל מצד שני רואים הרבה השגחה פרטית וישועות, בצורה בלתי רגילה. כל אחד יכול לספר מתוך הניסיון בחיים הפרטיים שלו.
“כך אמר לי לאחרונה הגאון המקובל רבי גמליאל רבינוביץ שליט”א, ראש ישיבת שער השמים. הקדוש ברוך הוא מנהיג את הדור הזה בצורה כה מיוחדת, עד שמשך הרבה דורות לא היה כך. זה דור שמרבים בו בתפילות ובסגולות והקדוש ברוך הוא מגלה פנים ורואים ברוך השם ישועות.
“והנה סיפור ששמעתי מכלי ראשון ממש בימים האחרונים מיהודי תושב העיר. כך הוא סיפר לי: ידידי מתושבי העיר התכונן ליציאה אל מעבר לים, כדי לרתום נדיבי עם לטובת נישואי אחד מצאצאיו. לפני נסיעתו נפגש עמי וביקש ממני עזרה כלשהי. מששמעתי על הנסיעה ומטרתה, ראיתי בכך הזדמנות מן שמיים. ביקשתי מאותו ידיד, שכיוון שגם אני מתכונן להשיא את בני בתקופה הקרובה, אולי יזכיר גם את צרכיי שלי אצל נדיבי עם. אולי הם יושיטו גם לי את ידם הנדיבה.
“הידיד נסע לחוץ לארץ והסיפור כמעט ונשכח מזיכרוני. במקביל לאותו מעשה קיבלתי לפתע פנייה מבעל גמ”ח שממנו נטלתי הלוואה. הוא ביקש האם אוכל מחמת צורך מסוים להקדים את זמן הפירעון. נעתרתי לבקשה, אולם אותו גמילות חסדים היה זקוק דווקא לדולרים.
“כיתתי רגליי בין העסקים להמרת מט”ח בעיר. מחמת המחסור שנוצר לאחרונה – לאף אחד מהצ’יינג’ים לא היו דולרים.
“היה זה ביום חמישי, אור לערב ראש השנה. פתאום אני מקבל טלפון מידידי זה שנסע לחוץ לארץ שיש לו עבורי שלושת אלפי דולר. זה היה לראות בעיניים השגחה פרטית, אולם בזה לא הסתיים עדיין הסיפור.
“נותרה אפוא המשימה לקחת ממנו את הסכום ולפרוע לבעל הגמ”ח. והנה בשעת ערב נשמעות אזעקות עולות ויורדות. אני ששהיתי ברחוב באותה עת, מיהרתי לתפוס מחסה בבית כנסת באזור. ואת מי אני פוגש? אכן – את אותו ידיד ואת שלושת אלפי הדולרים שבכיסו. עבורי.
“בעל הגמ”ח התגורר אף הוא בקרבת מקום. וכך נפרע החוב בצורה מופלאה.
הנה אותו יהודי שסיפר לי את הסיפור בהתרגשות רבה, ראה את יד השם המנווטת ומוליכה אותו. וכל עלינו גם לפקוח את עינינו ולראות את החסדים שהוא מרעיף עלינו. כך יוקל עלינו גם בחיים המעשיים לאמץ לעצמנו מבט של ראיית הטוב והחסד, וגם לשמוח.
וגם במלחמה אנו רואים את יד השם כל הזמן. תרחישי האימה שנפוצו מבעוד מועד, הגם שאין ספק שהם נשענו על יסודות מוצקים – הנה בחסד השם רואים אנו היאך הם מתמוססים לאיטם. הרבה פעולות רצחניות ברוך השם לא צלחו.
להודות על דברים קטנים
סיפורי השגחה פרטית, לפי דברי הרב, מתרחשים לכל אחד. צריכים רק לפקוח את העיניים ולראות…
“בגמרא מסכת סוכה יש מחלוקת האם הסוכה היא זכר לסוכות שעשו ישראל בצאתם ממצרים או זכר לענני הכבוד. ועומדים על כך הראשונים – לדעת האומרים כי זה זכר לסוכות ממש – מה יש לציין את זה, והלוא זה דבר שבטבע.
ומבארים הרשב”ם ועוד ראשונים – שזה גופא אנחנו באים להראות, שאנחנו מעלים על נס את הדברים הקטנים. לא רק ניסים מופלאים כמו ענני הכבוד, אלא את ההשגחה הפרטית בכך שהייתה לנו היכולת לבנות סוכות – זה חסד השם, זה נס שעלינו להודות עליו.
החיים של כל אחד מאתנו רצופים בכאלו ניסים קטנים. חג הסוכות מסמל את אותה התבוננות שעלינו לאמץ, ולזהות אותם, ולהבחין בהם ולהעלות אותם על נס.
מסופר כי פעם ניגש תלמיד אל החפץ חיים והביע את רצונו לצאת לעבוד ולהשתכר כדי להתכונן לשלב שעליו להקים את ביתו. שאל אותו החפץ חיים – “ומי פירנס אותך עד כה?”
השיב הבחור: “בתור בחור אין לי עול של משפחה, והשם עזר שהיה לי די צורכי…”
קטע החפץ חיים את דבריו ואמר “אותו השם יתברך ימשיך ויכלכל אותך, זה אותו דבר בשבילו. ומה לו בחור ומה לו משפחה ברוכת ילדים – הוא הזן והמפרנס לכול”.
“הנה כי כן”, מסכם הרב, “אצל הקדוש ברוך הוא אין נס גדול וקטן והכול מושגח מאיתו יתברך”.
המעלות של ביתר
“ארצה להוסיף ולומר”, מוסיף הרב, “את מה ששמעתי בשם מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זכר צדיק וקדוש לברכה על אודות העומק הטמון במצוות הסוכה. מהסוכה יכולים אנו ללמוד להיות שמחים בחלקנו ולהודות להשם על מה שיש לנו בפה מלא.
“הנה הגמרא אומרת ש’דירה’ לעניין סוכה היא גבוהה עשרה טפחים ורחבה שבעה טפחים על שבעה טפחים. נקיש מכך על הבתים בהם אנו מתגוררים. נודה להשם על הרחבות ועל תנאי החיים הנאותים ברוך השם.
רב מתגורר שנים ארוכות בעיר ביתר עילית ונתקל ביום-יום באנשי העיר המתדפקים על שערי בתי ההוראה. מה יכול הרב לומר על העיר ואנשיה?
“ביתר עילית היא עיר ואם בישראל. כשרואים את הציבור האיכותי ניכר ממש ש’אכשר דרא’. יש ריבוי גדול של תורה ולומדיה. ישיבות רבות קבעו משכנן בתוכה. אברכים בני תורה מתייגעים באוהלה של תורה. אף בעלי בתים חשובים מרבים בשיעורי תורה בכל מקום ומצב. התורה היא בהחלט עוד יותר מאשר בדורות עברו.
“מלבד זאת, חשובה לציבור ידיעת ההלכה. הוא חי כל כולו כדי לאמת את ההלכה על בוריה ולדקדק בה בכל מאודו.
“ייתכן שמה שתרם לכך הוא הקלות הטכנית שניתן היום לשאול שאלות הלכתיות באמצעות הטלפון. כך אנחנו עדים לבחורים צעירים שמתקשרים לשאול שאלות. אפילו ילדים וילדות שמתעוררות להם שאלות – מוצאים את הטלפון של הרב ומתקשרים לברר.
“אני זוכר מקרה אחד מרגש מאוד שהתרחש אשתקד. ילד צעיר כבן אחת עשרה שנים הגיע לבית ההוראה ולולב בידו כדי לקבל עליו חוות דעת הלכתית. כשהתעניינתי קצת, סיפר כי לאורך כל השנה הוא אוסף כסף כדי לרכוש לולב מהודר… מי כעמך ישראל…
ריבוי השאלות הוא דבר מבורך?
המודעוּת לשאול היא דבר מבורך. אנשים שמתרגלים לשאול ולהתייעץ – תהיה להם סייעתא דשמיא והם לא ייכשלו בעזרת השם בדבר הלכה.
“הגאון רבי משה פיינשטיין זכר צדיק וקדוש לברכה היה מעודד מאוד אנשים שישאלו שאלות הלכתיות. לשם כך היה מקבל בסבר פנים יפות כל שאלה ומתייחס אליה בכובד ראש.
“פעם התקשר אליו מישהו ושאל – מה מברכים על תפוח עץ. רבי משה עשה מהשאלה ‘עסק’ גדול. הוא השיב לו שאם אוכלים אותו חי ברכתו ‘העץ’. אם מבשלים אותו זה נכנס לנידון. כך הרחיב עוד מה יהיה הדין באם ירסקו אותו או שיאכלו את הקליפות לבדן וכן הלאה. העיקר שהשואל יקבל את התחושה ששאלה כבדת משקל שאל. ובלבד שיוסיף עוד וישאל כל מה שהוא מתלבט ולא ייכשל חלילה.
יש עוד משהו שחשוב לרב שליט”א לעורר בו את תשומת ליבם של תושבי העיר?
“כדאי מאוד לכל אחד ואחד להתחזק בלימוד ההלכה. משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשים הלכות חג בחג וכו’. נכון יהיה לכל אחד בביתו פנימה ללמוד את ההלכות לפני בוא החגים.
“שמעתי כי מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך היה נוהג ללמוד בסעודות שבת שלפני החגים – את הלכות החג המתקרב.
“בני ביתו של מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זכר צדיק וקדוש לברכה העידו כי היו ‘נכנסים’ לאווירת החג בכך שמרן הגאון רבי יוסף שלום היה יושב לפני החג ולומד בנעימה המיוחדת את הלכות החג המתקרב.
“זו גם תועלת עצומה לכל בני הבית שיידעו את ההלכות הנחוצות. זה גם מכניס את הבית כולו לאווירת חג מרוממת.
“זכתה ביתר”, מסכם הרב, “להיות חממה של בעלי חסד ממדרגה ראשונה. תושבי העיר אוהבי חסד ועושים חסד בגופם ובממונם. בדידי אני רואה אם בפעילות קופת ביתר שעושה גדולות ונצורות ואם אנשים שטורחים ומשקיעים מעצמם עבור הזולת.
“כל אלו קבועים כיהלומים בכתרה של העיר כלילת היופי ביתר עילית, שהתהדרה בכתר של תורה וחסד.
“כה ייתן השם וכה יוסיף לכל תושבי העיר ולכל כלל ישראל. שיהיו הימים הטובים הבאים לקראתנו לשלום מלאים בבשורות טובות, ישועות ונחמות. נזכה לשמוח בשמחת החג לפני השם אלוקינו בבניין ירושלים עיר הקודש ובביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן”.
כשולחן הערוך לסעודה
קווים לדמותו של אחד מגדולי המשיבים בעירנו
הגאון רבי מנחם קוריץ שליט”א קבע את משכנו בעיר לפני כעשרים וחמש שנים, בהיותו אברך צעיר לימים. הגר”מ הינו מתלמידיו המובהקים של מרן בעל ‘שבט הלוי’ – הגאון הגדול רבי שמואל וואזנר זצוק”ל וזכה לצקת מים על ידיו ולקנות ממנו תורה ודעת.
את דרכו בהוראה קנה מרבותיו המובהקים הגאון רבי משה שאול קליין שליט”א והגאון רבי יעקב מאיר שטרן שליט”א, ועם זאת בא לקנות חכמה גם מחכמי ירושלים הלוא המה מרנן הגר”מ הלברשטאם זצוק”ל, הגר”מ ברנסדורפר זצוק”ל והגר”י בלוי זצוק”ל.
לאורך השנים עמל הגר”מ על חיבוריו שקנו לעצמם שם בעולם התורני כולו, שולחן הלכה – בהלכות איסור והיתר, שולחן הטהרה – בהלכות טהרה ושולחן הסופר – בהלכות סת”ם. המהדורות הראשונות של הספרים שיצאו בצורת קונטרסים, היו גם למראה עיניו של פוסק הדור מרן הגר”ש וואזנר זצוק”ל שהביע את שמחתו הגדולה. באותו מעמד, כך מספר לנו הגר”מ, סיפר לו מרן הגר”ש את ששמע כי הגאון רבי שלמה קלוגר היה אומר בכל יום את ספר התהלים שלא ייכשל בדבר הלכה, והוסיף על עצמו כמה מפלל על כך.
הספרים שיצאו לאור כמובן עברו את ביקורותיהם של יבדלחט”א מרנן הגאון רבי משה שאול קליין שליט”א והגאון רבי יעקב מאיר שטרן שליט”א שאף עיטרו את הספרים בהסכמותיהם החמות והמיוחדות.
הספר ‘שולחן הסת”ם’ הינו אבן יסוד בהלכות סת”ם – תחום אשר לא רבו הספרי העוסקים בהם, והוא בא לתת בהירות בנושאים סבוכים אלו.
הספרים ‘שולחן ההלכה’ ו’שולחן הטהרה’ מיוחדים בכך שהם מסודרים לפי סדר השולחן ערוך, אך משולבים בהם הלכות למעשה המצויות.
