שנת היד הגדולה

יעקב מרגליות 

תשפ”ד. ארבע אותיות בסך הכל – שמקפלות כל כך הרבה אמונה ותקווה שצמחו מתוך היגון והסבל. הֶהָיְתָה כשנה הזאת???

כשדפי הלוח נגמרים, ותשפ”ד מפנה את מקומה לאחותה הצעירה תשפ”ה, עומד עם ישראל על פרשת דרכים היסטורית. השנה החולפת נפתחה בזעקת שבר וסיימה בניגון של תקווה. דפיה ספוגים בדמעות של אבל ובטיפות של גשמי ברכה, בקריאות מלחמה ובלחישות של תפילה. 

איך מסכמים שנה שהחלה בזעקת שבר ומסתיימת בניצני תקווה? כיצד מקיפים במילים את התהפוכות, הניסים והאתגרים שפקדו את עם ישראל בשנת העוועים הלזו?

שנת תשפ”ד תיזכר לדורות כשנה של ניסיונות קשים וניסים גלויים, של אבל יהודי ואמונה מופלאה, של איום קיומי והתעוררות רוחנית חסרת תקדים. זו הייתה שנה שבה חווינו את עומק התהום ואת גובהי השמיים, לעיתים באותה נשימה.

פתחנו את השנה ברגעים האפלים ביותר שעם ישראל ידע מזה דורות, כאשר מחבלים שפלים פרצו אל תוך ערי הדרום ביום שמחת תורה, יום של ‘אנא ומלכא בלחודוהי’, והשביתו את שמחת החג. זרעו הרג וחורבן, הרסו ולא חמלו. אך מתוך האפלה הזו, ראינו את אורה של האחדות היהודית בוקע ומתגבר, כאשר חלקי עם ישראל התלכדו בתפילה, בערבות הדדית ובנחישות להתגבר באמונה ובתפילה.

בהמשך השנה, חזינו בניסים גלויים – ממתקפת הטילים האיראנית שנבלמה בחסדי שמים בערב חג הפסח ועד ל”מבצע הביפרים” וסיכולי המחבלים הבכירים בלבנון – שהוכיחו שכאשר יש סייעתא דשמיא והשגחתו המופלאה של הבורא מסייעת – אותן עיניים שסומאו בתחילת השנה נפקחות בסופה, ואותה יד שנֶאֶזלה בשמחת תורה, זכתה משמים לעשות תושייה בסוף השנה, כי אם ד’ לא ישמור עיר שווא שקד שומר. ראינו כיצד יד ההשגחה מלווה אותנו בכל צעד ושעל, מזכירה לנו כי “לא ינום ולא יישן שומר ישראל”.

זו הייתה שנה מתוחה גם בזירה הפנימית של עם ישראל. חווינו רגעים של מתח פנימי, כמו בסערת גזירת הגיוס שטרם נפתרה, ומערכת הבחירות המקומית, אך גם בהם ראינו את כוחה של דעת תורה ואת הציות של הציבור החרדי לגדולי התורה והחסידות שליט”א.

כעת, בעומדנו על סיפה של שנה חדשה, אנו מביטים לאחור בתחושה מעורבת של הודיה על הניסים והישועות, וייחול לשנה טובה יותר, מתוקה גם בעיני בשר, ללא דאגות בלב, ללא ‘ופחדת לילה ויומם’, שנת גאולה מוחשית וישועה לכל עם ישראל. 

שנת תשפ”ד לימדה אותנו שיעור עמוק באמונה, בכוחה של תפילה, ובחשיבות של ‘כל ישראל ערבים זה בזה’. היא הזכירה לנו, ביד קשה לעיתים, כי גורלנו נתון אך ורק בידו של בורא כל העולמים. 

כך, ברוח של הודיה על העבר ותקווה לעתיד, אנו פותחים דף חדש – דף של תשפ”ד. מי ייתן והשנה הבאה עלינו לטובה תהיה שנת גאולה וישועה, שנת שלום ושלווה, שנה שבה נראה בהתגשמות כל הברכות והתפילות ששפכנו השנה ונזכה לשִׁפְעַת ברכות, הצלחות וישועות.

חרבות של אמונה: היום שבו נהפך לאבל מחולנו

בשבת קודש, יום שמחת תורה, בעוד עם ישראל רוקד עם ספרי התורה, התברר כי הפתקאות שנשלחו בהושענא רבה כללו מאורעות של צער נורא רח”ל, ופרצה המלחמה שזעזעה את כל יושבי הארץ. בשעה 6:29 בבוקרו של יום השבת קודש וחג שמיני עצרת, קול האזעקות החל להדהד ברחבי הדרום, והמשיך לכל ערי הארץ. אף בעירנו ביתר עילית, וכן בירושלים ובאזור המרכז – התעורר עם ישראל לקול האזעקה המפשטת כל עקמומיות שבלב. עד מהרה פשטה השמועה: מחבלי חמאס חדרו לשטח ישראל. אלפי מחבלים פרצו את גדר המערכת ופשטו על יישובי עוטף עזה, קיבוצים ובסיסי הצבא.

המראות היו קשים מנשוא. מחוץ תשכל חרב. מחדרים – אימה חשכה גדולה. משפחות שלמות נרצחו בבתיהן, צעירים נטבחו באכזריות ליד קיבוץ רֵעים, וחיילים בבסיסיהם הופתעו ונפלו בקרב. כ-1,200 יהודים הי”ד נרצחו באותו יום קשה, כ-200 נחטפו לעזה, ואלפים נפצעו. יישובים שלמים נחרבו, ותחושת ה’כוחי ועוצם ידי’ התערערה עד היסוד.

היום הזה היה טראומטי וקשה מנשוא לכלל ישראל. הרגשנו מוקפים מכל עבר, בדיוק כפי שאמרנו באותו היום, בפרקי הלל שנאמרו בדמעות ובלבבות חרדים – “סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי”. ובאותה נשימה זכרנו את דברי דוד המלך ע”ה בהמשך הפסוק – “בְּשֵׁם ה’ כִּי אֲמִילַם”, וידענו כי הקב”ה לא יטוש את עמו ונחלתו.

הצבא, שהופתע תחילה ועיני מנהיגיו הוכו בסנוורים, ניסה להתעשת במהירות והחל במבצע ‘חרבות ברזל’ שהפך למלחמה הארוכה בתולדות המדינה – מלחמה שאנו עדיין בעיצומה. המלחמה התפתחה למבצע ארוך ומורכב, עם אתגרים רבים בלחימה בשטח בנוי וצפוף.

בעורף, ההלם הראשוני התחלף בהתגייסות המונית. בביתר עילית, כמו בערים חרדיות רבות, ראינו מראות מרגשים של אחדות וערבות הדדית. הסיעות והארגונים השונים בעירנו, חסידים וליטאים, ספרדים ואשכנזים, כולם התאחדו למען אחינו הסובלים ממאורעות המלחמה ומוראותיה.

מיזמי אירוח למשפחות מהדרום שנמלטו מבתיהן הוכרזו בעיר. משפחות רבות פתחו את דלתותיהן בפני פליטי החרב. ארגוני החסד פעלו סביב השעון, מספקים מזון, ביגוד וכל צורך למשפחות הפליטים והנלחמים. 

קווי תהילים הוקמו בעיר, ואלפי ילדי תשב”ר התאחדו באמירת תהילים להצלחת עם ישראל ולמיגור האויב הרצחני. קולות הילדים הטהורים בקעו מבתי הכנסת ומוסדות התורה, מקיימים “מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם.

ימי תפילה ותשובה נערכו בכל בתי הכנסת בעיר. הרבנים קראו לתיקון המעשים ולהתחזקות בשמירת המצוות, בהבנה מוחשית וברורה כי שווא תשועת אדם ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים.

המלחמה הארוכה הזו ממשיכה לגבות מחיר כבד. משפחות רבות בעם ישראל מתמודדות עם אובדן, פצועים מתאוששים לאט, ועשרות מהחטופים עדיין במרתפי החמאס, מצפים לישועה. אך בתוך כל זאת, אנו רואים את כוחו של עם ישראל, את האחדות והאמונה, ואת הידיעה כי כולנו בידיו של בורא כל העולמים, מקור הטוב האמיתי. 

לבנון אין די בָעֵר: המלחמה מצפון

כמו בתנועת מלקחיים, גם מצפון נפתח האיום. אויבי ישראל בארץ הלבנון קפצו על ההזדמנות שבו זיהו שבריריות בטחונית בארץ הקודש – והצטרפו לסייע לשטן מדרום. התקיים בנו, כאשר ארגון החיזבללה, בהנהגתו של הצורר חסן נסרללה ימ”ש החל לשגר רקטות ופצצות מרגמה לעבר יישובי הצפון.

תושבי הצפון מצאו עצמם תחת מתקפה בלתי פוסקת. אלפי משפחות נאלצו לעזוב את בתיהן ולהתפנות לאזורים בטוחים יותר במרכז הארץ. ישיבות ומוסדות תורה רבים בצפון נאלצו לעקור ממקומם. תלמידי הישיבות והכוללים המשיכו בלימודם גם בעת צרה. 

תושבי ארץ הקודש נאלצו להתמודד עם חזית שנייה, כאשר מאות אלפים מפונים מבתיהם בצפון לעבר מלונות ואכסניות במרכז הארץ. לאורך השנה הותקפו מהאוויר מטרות של חיזבללה, הושמדו עמדות שיגור טילים ומחסני נשק. 

ברחבי הארץ התקיימו עצרות תפילה המוניות. אלפים התכנסו לתפילות יום כיפור קטן ועצרות בכותל המערבי, בקבר רחל וכל אתר ואתר, זועקים לישועת השם, נענים לקריאת גדולי ישראל לחיזוק באמונה ובמעשים טובים. 

קולו זימר עריצים: אלימות בציון הרשב”י

המצב הבטחוני בצפון ובגליל השפיע אף על מירון – מקום חלקת מחוקק ספון, ציונו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי וסביבותיו. הילולת רשב”י בל”ג בעומר נערכה תחת תעוקה משמעותית של מגבלות ועימותים עם המשטרה שהפעילה אלימות מחרידה מול יהודים שביקשו לעלות ולהיראות ולפעול ישועות בזכות התנא האלוקי. 

ואכן, אירועי ל”ג בעומר במירון בשנת תשפ”ד היו רוויי מתח ועימותים, שהגיעו לשיאם באלימות משטרתית קשה כלפי המתפללים. ביום ל”ג בעומר, כאשר אלפי מתפללים הגיעו למירון, התפתחו עימותים בין המשטרה לבין יהודים שביקשו להיכנס לציון הקדוש. לצערנו הרב, במקום לנהוג ברגישות ובהבנה כלפי רגשותיהם של המתפללים, בחרו כוחות המשטרה להפעיל אלימות קשה. שוטרים נצפו מכים מתפללים, כולל זקנים וילדים, באלות ובאגרופים, ותמונתו של הרה”צ ר’ אברהם עביר קרויזר מוטח ארצה באכזריות – זעזעה המונים ועוררה זעם וכאב בקרב הציבור החרדי.

בימים שלאחר האירוע, התפתח שיח ציבורי סוער. בציבור החרדי דרשו חקירה מעמיקה של התנהלות המשטרה. מכל קצוות הקשת הפוליטית המגנים את האלימות המשטרתית, והאירועים במירון הותירו צלקת עמוקה ביחסים שבין הציבור החרדי לבין המשטרה והרשויות. 

אנו תקווה כי בשנים הבאות נזכה לחגוג את הילולת הרשב”י מתוך שמחה שלמה, ללא אלימות וללא עימותים, ושזכותו של התנא האלוקי תגן עלינו ועל כל ישראל.

ליל הניסים: כשהשמים אותתו ‘לא ינום ולא יישן’ 

את מוצאי השבת הזו לא נשכח גם בעוד שנים. לילות ספורים לפני ליל הסדר של שנת תשפ”ד, זכה עם ישראל לחוות נס גלוי, שהזכיר לכולנו את יציאת מצרים ואת השגחתו המתמדת של הקב”ה על עמו. אך בואו נחזור מעט אחורה, לאותו מוצאי שבת קודש, ערב חג הפסח, שבו התרחש אחד הניסים הגדולים בתולדות הכבשה בין שבעים הזאבים. 

באותו לילה, כאשר רוב עם ישראל היה עסוק בהכנות אחרונות לחג הפסח, פתחה איראן במתקפת טילים חסרת תקדים על מדינת ישראל. מאות טילים וכטב”מים שוגרו לעבר שטחה של ארץ הקודש, במה שנראה היה כניסיון להנחית מכה אנושה על יושבי ארץ הקודש.

הדיווחים הראשונים זרעו בהלה. אזעקות נשמעו ברחבי הארץ, ומיליוני אזרחים מצאו את עצמם רצים למרחבים מוגנים. באותם רגעים, תפילות רבות נישאו, יהודים קראו פרקי תהילים ובקשו רחמי שמים.

ואז, לנגד עינינו המשתאות, התרחש הנס. טיל אחר טיל, כטב”מ אחר כטב”מ, נפלו מחוץ לשטחי ארץ ישראל, או יורטו בשמי ארץ הקודש, או נפלו בשטחים פתוחים. בחסדי שמים, מערכות ההגנה הצליחו ליירט כמעט את כל האיומים, והכל ראו את ידו הגדולה של בורא העולם שמפר את עצתם של שונאי ישראל ומקלקל את מחשבתם. 

התוצאה הסופית הייתה מדהימה: למרות מאות הטילים ששוגרו, אף אחד מהם לא פגע באופן משמעותי. לא היו נפגעים בנפש, ונזק מזערי בלבד נגרם לרכוש. זה היה נס גלוי, שאפילו כלי התקשורת הלא דתיים לא יכלו להתעלם ממנו.

ההתרגשות הייתה עצומה. גדולי ישראל קראו להודות לקב”ה על הנס הגדול. ראינו בכך אות משמים, תזכורת ברורה לכך שגם בעידן הטכנולוגי המתקדם, הקב”ה הוא המגן האמיתי על עם ישראל. הנס הזה חיזק את האמונה בקרב רבים, וגרם להתעוררות רוחנית נרחבת.

כשהגיע ליל הסדר, יומיים לאחר מכן, הייתה לסיפור יציאת מצרים משמעות מיוחדת. ראינו בחוש את ניסי ד’ וגבורותיו, כאשר הקב”ה הגן עלינו מפני אויבינו הקמים עלינו.

אירוע זה נחרט עמוק בזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל. הוא שימש כתזכורת חיה לכך שגם בתקופות הקשות ביותר, הקב”ה לא נוטש את עמו. הוא חיזק את הביטחון בכך שגם אל מול האיומים הגדולים ביותר, יש לנו על מי לסמוך.

לקראת השנה החדשה, אנו נושאים תפילה שנמשיך לראות בניסים גלויים כאלה, ושהקב”ה ימשיך להגן על עמו ישראל מכל צרה וצוקה. שנזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו, ונוכל להודות ולהלל לד’ על כל הניסים והנפלאות שעשה ועושה עמנו, אמן.

האחדות ניצחה: הבחירות המקומיוות 

שנת תשפ”ד הייתה שנת בחירות לרשויות המקומיות ברחבי הארץ, ועירנו ביתר עילית לא הייתה יוצאת מן הכלל. מערכת הבחירות בעירנו הקדושה הסתיימה בתרועת אחדות, למרות חריקות שהתלוו לקמפיינים בשוליים. 

המערכה לוותה בכרזות צבעוניות שכיסו את קירות העיר, כנסי בחירות ודיונים ערים. למרות ניסיונות להצית מערכת בחירות סוערת, הציבור העדיף להימנע ממחלוקות ולשון הרע, וכולנו היינו שותפים למטרה המאוחדת – להמשיך בקיומה של עיר שמגדל עדרים לתורה ויראת שמים. לראשות העיר נבחר שוב רה”ע ר’ מאיר רובינשטיין, והסיעה החסידית, דגל התורה וש”ס הכניסו כל אחת את נציגיהן, כולל מושב אחד ל’עץ’ – כאשר בצעד שיש בו קידוש השם, אף רשימה שאין מאחוריה דעת תורה לא נכנסה למועצת העיר. 

רק התורה הזאת: האתגר של גזירת הגיוס

גזירת הגיוס של בחורי הישיבות הייתה אחת הסוגיות המורכבות והמאתגרות ביותר שעמדה על הפרק בשנת תשפ”ד, ועדיין עומדת על הפרק גם בפתחה של תשפ”ה. בדחיפה אקטיבית של בג”ץ – בוטלו כל ההסדרים שאפשרו לתלמידי הישיבות הקדושות להגות בתורתם, תוך הנפת גרזן כלכלית על עולם התורה, ושיגור צווי התייצבות לבחורי הישיבות. 

אולם ברוך השם שלא השבית לנו גואל. גדולי ישראל, קברניטי הדור העומדים בראשנו, המאירים לנו את דרכנו, הורו בצורה ברורה וחד-משמעית שאף בחור ישיבה לא יתייצב ללשכות הגיוס, למרות הלחץ הכבד והאיומים מצד הרשויות.

במהלך השנה, נשלחו אלפי צווי גיוס לבחורי הישיבות הטהורים ברחבי הארץ, בהם מאות בעירנו ביתר עילית. היה זה ניסיון קשה, שהעמיד במבחן את אמונתם ודבקותם בתורה הקדושה של בני הישיבות, כאשר לדאבון הלב, רבים מאחינו אינם מבינים את החשיבות הקריטית שהתורה הקדושה תופסת בחיינו ובהגנה על כלל ישראל, ו’אם לא בריתי יומם ולילה…’ וכו’. 

הנציגים בכנסת ניהלו מגעים מאחורי הקלעים עם גורמים בממשלה ובכנסת, מנסים להסביר את חשיבותו של עולם התורה ואת הסכנה הטמונה בפגיעה עולם התורה. למרות הלחץ הכבד והניסיונות לערער את עולם התורה, עמדו בני הישיבות איתנים בדרכם. אף לא אחד מבחורי הישיבות בביתר עילית התייצב לגיוס, וכך גם בכל הערים החרדיות. 

יש לציין כי לפחות לעת עתה מרבית בחורי הישיבות והאברכים בגילי גיוס, עדיין לא מוגדרים כמשתמטים. הצבא עדיין פונה אל הקבוצות החלשות יותר בעיניו. בתקופה זו הוא שיגר צווי גיוס לבוגרי התיכונים, אלו שכבר היה להם פרופיל לפני הגשת הדיחוי, והיום לומדים בישיבות, ורבים מהם מבחירי הבחורים בישיבות ובכוללים שבהם הם לומדים. לכן, השבוע יצא ‘קול קורא’ מיוחד של גדולי ראשי הישיבות, שמחזק את הבחורים הללו וקורא להם לא להתייצב עד להשגת הסדר.

הצבא מצידו שינה את נוהל האכיפה ממה שהיה נהוג קודם המלחמה, כך אומרים לנו גורמים שמעורים בנושא. המשמעות: אין הגעה לבתים אלא מעצר בהזדמנויות שבהן הבחור או האברך פוגשים את הרשויות. מעבר בנתב”ג הוא דוגמה טובה לכך.

ואכן, מאות בחורים ואברכים שניסו בתקופה האחרונה לצאת לחו”ל – אולצו לשוב לבתיהם בנימוק שהם נמצאים בתהליכי גיוס ולכן מוטל עליהם צו עיכוב יציאה מהארץ. במקרים החמורים יותר, בחורים ואברכים נשלחו מנתב”ג היישר לכלא הצבאי.

החשש כעת הוא מפני גלי הנסיעה הגדולים הצפויים של חסידי ברסלב לאומן, שיתחילו, לפי עסקן מהחסידות, ביום ראשון הקרוב. המשמעות: התופעה עשויה להתרחב במידה משמעותית. “שני בחורים מהחסידות נעצרו בשעה שניסו לטוס לאומן”, סיפר העסקן תושב ביתר ר’ חיים וייצהנדלר, שמעורב בניסיונות לשחררם. 

וייצהנדלר מספר כי שורר בלבול רב בנושא: “אנשים מתקשרים למרכז לעיכוב יציאה מהארץ ונאמר להם שאין צו עיכוב יציאה, אבל כאשר הם מגיעים לנתב”ג לאחר שכבר רכשו כרטיסי טיסה, הם מגלים שהוטל עליהם צו עיכוב יציאה מהארץ”.

גם בחסידות חב”ד מתמודדים בימים אלה עם המצב המורכב בגבולות, שכן רבים מצעירי החסידות טסים כעת לניו יורק.

בזכות הדרכתם הברורה של גדולי ישראל, עמדו בני התורה בגבורה מול הגזירה. הבחורים ממשיכים לשקוד על תלמודם ביתר שאת. ראשי הישיבות מחזקים את תלמידיהם, מזכירים את חשיבותה העליונה של התורה לקיומו של עם ישראל.

דודי ירד לגנו: תושבי העיר שנקטפו 

שנת תשפ”ד הייתה שנה קשה עבור כמה משפחות בביתר עילית, כמו גם עבור כלל עם ישראל. יהודים נחרדו לראות כיצד חיים שלמים יכולים להשתנות ברגע אחד ח”ו, ועד כמה צריך להודות על כל נשימה ונשימה ולבקש שהשגחתו המסורה של בורא העולם לא תעזוב אותנו ולו לרגע אחד.

תושב העיר ר’ חיים ישעיהו שטיינברג ז”ל, אברך צעיר מלא חיים ושמחה, יצא לדרך ארוכה לקרעסטיר כדי להתפלל ולבקש ישועות. מי היה מאמין שזו תהיה דרכו האחרונה? התאונה המחרידה שאירעה בדרך הותירה אותנו המומים וכואבים. ימים ספורים של תקווה ותפילה הסתיימו באבל כבד, כשנתבשרנו על פטירתו.

הלב נקרע נוכח האלמנה הצעירה, שבין רגע מצאה את עצמה לבד עם שלושה יתומים רכים. החיים השתנו להם בן לילה. החלומות והתקוות – הכל נגדע באחת. בהוראת רבני העיר הוקם קרן להחזקת המשפחה, וכל מי שרוצה זכויות ליום הדין נקרא להירתם למערכה להצלת המשפחה. 

להבדיל, האברך ר’ יצחק בן באשע קלצקין, בדרכו לשמחה משפחתית, לבוש בבגדי שבת ועם השטריימל לראשו, נפגע קשות בתאונת דרכים ממש ליד ביתו. ברגע אחד, במקום להשתתף בחתונה, מצא את עצמו נאבק על חייו במרכז הרפואי. מאז, ר’ יצחק זקוק לרחמי שמים מרובים, וכלל תושבי העיר לא מפסיקים להתפלל לרפואתו השלמה. בינתיים נולד בן לר’ יצחק, וה’שלום זכר’ והברית נערכו בהיעדרו, ואף עין לא נותרה בהם יבשה.

וכמה עוד יהודים החלו את השנה בריאים ושלמים, ובמהלכה נפגעו במחלות קשות או בתאונות? כמה משפחות מצאו את עצמן פתאום מתמודדות עם מציאות חדשה ומאתגרת? כל האירועים הללו מזכירים לנו עד כמה החיים עלולים להיות ח”ו שבריריים ובלתי צפויים ואנו זקוקים להשגת ד’ בכל רגע ורגע. מיותר לציין את חשיבותן העצומה של התשובה והתפילה, במיוחד בימים הנוראים הבאים עלינו לטובה.

כשאנו עומדים בראש השנה לפני בורא עולם, כדאי שנזכור את כל אותם יהודים יקרים שחייהם השתנו השנה. נתפלל בכוונה עצומה, לא רק עבור עצמנו, אלא עבור כל עם ישראל. נקבל על עצמנו קבלות טובות, להתחזק במעשים טובים ובעזרה לזולת. נתפלל שהשנה הבאה תהיה שנה של בריאות, שמחה וגאולה לכל עם ישראל.

נר המערבי: פטירתם של גדולי ישראל 

בשנה הזו נפרד כלל ישראל מכמה מגדולי מנהיגיו.

כ”ק האדמו”ר מביאלא זצוק”ל, מגדולי מאורי החסידות בדורנו, נסתלק לבית עולמו בתחילת חודש אייר. הרבי, שהנהיג את חסידות ביאלא במסירות נפש למעלה מיובל שנים, היה ידוע בעבודת ד’ המופלאה שלו, בתפילותיו הנלהבות ובאהבת ישראל הייחודית שלו. אלפי חסידים ויהודים מכל העדות והחוגים הגיעו להלווייתו, מבכים את האבדה הגדולה לעולם התורה והחסידות בהילקחו של בעל ה’מבשר טוב’, בתקווה שמשמים יפעל לקיום הפסוק ‘מה נאוו על ההרים רגלי מבשר’.

לא מכבר הגיעה הבשורה מארה”ב על הסתלקותו של כ”ק האדמו”ר מסקולען זצוק”ל. הרבי, שהיה ידוע במפעלי החסד האדירים שלו ובמוסדות “חסד לאברהם” שטיפח כהמשך למסורת אבותיו, אבות ממלכת החסד, הנגינה ועבודת השם, השפיע על רבים בארץ ובעולם. דמותו המאירה, לצד מסירות נפשו לכל יהודי שפקד את מעונו, הותירה חותם עמוק על כל מי שזכה להכירו.

מוקדם יותר השנה, עולם התורה הזדעזע עם הסתלקותו של הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי זצוק”ל, ראש ישיבת עטרת ישראל וחבר מועצת גדולי התורה. הגרב”מ, חתנו של המשגיח הגר”מ חדש זצ”ל, שהיה מגדולי מרביצי התורה בדורנו, חינך אלפי תלמידים והעמיד דורות של תלמידי חכמים. שיעוריו העמוקים וספריו הרבים היוו מקור השראה לרבבות לומדי תורה בארץ ובעולם.

הגה”צ רבי משה וולפסון זצוק”ל, גאב”ד ‘אמונת ישראל’, נפטר בשלהי תמוז תשפ”ד. הגר”מ וולפסון, שהיה מגדולי מעמידי האמונה בדורנו, היה לבת אש של אמונה ועבודת השם עבור אלפים. כמו כן, עולם המוסר והישיבות התעטף באבל עם פטירתו של המשגיח הגה”צ רבי מתתיהו סלומון זצוק”ל. הגר”מ, שהיה המשגיח הרוחני בישיבת לייקווד המעטירה, השפיע על אלפי בחורים ואברכים בשיחותיו המרוממות ובספריו העמוקים. דמותו האצילית ומידותיו התרומיות היוו דוגמה ומופת לדורות של תלמידים.

עולם החסידות התעטף באבל עם הסתלקותו של כ”ק האדמו”ר מקאסוב זצוק”ל בכ”ג סיון תשפ”ד. הרבי, שהנהיג את חסידות קאסוב במסירות נפש עשרות שנים, היה ידוע בעבודת ה’ המופלאה שלו ובדבקותו בדרכי אבותיו הקדושים. תפילותיו הנלהבות ושולחנותיו הטהורים בבורו פארק משכו אליו אלפי חסידים ומעריצים. הסתלקותו הותירה חלל גדול בעולם החסידות ובקרב כלל ישראל.

קודם לכן, עולם התורה ספד למורה הדרך הגאון רבי ברוך ויסבקר זצוק”ל, ראש ישיבת בית מתתיהו שנסתלק בכ”ג בשבט תשפ”ד. תלמידיו הרבים ממשיכים את דרכו בהרבצת תורה ולימודה ביגיעה.

לא מכבר נפרדו תושבי הדרום וביכו את הסתלקותו בטרם עת של הגאון רבי יהודה דרעי זצ”ל, רבה של באר שבע. הרב דרעי, שכיהן כרבה של באר שבע למעלה משלושים שנה, היה דמות מאחדת ומנהיג רוחני לכל תושבי העיר והאזור. 

הסתלקותם של מאורי ישראל אלו הותירה חלל בעולם התורה והחסידות. כל אחד מהם היה עולם ומלואו, מגדלור של תורה, יראת שמים ומידות. אולם תורתם, הנהגותיהם ומורשתם הרוחנית ממשיכות להאיר את הדרך עבור תופשי התורה ועובדי השם שבכל אתר ואתר. 

לחיים טובים תכתבנו: אלה שעלו לעולם שכולו טוב

שנת תשפ”ד הייתה שנה קשה ומאתגרת עבור עם ישראל בארץ הקודש, בכלל ובפרט. לפי הנתונים הרשמיים, 48 אלף איש, גברים ונשים, זקנים וצעירים, הלכו לעולמם במהלך השנה החולפת. מספר זה, שמאחוריו עומדים סיפורים אישיים, משפחות שבורות ולבבות כואבים, מזכיר לנו את חשיבות התחינה שנישא בימים הקרובים בפני החותך חיים לכל חי – ‘זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים’. 

בתוך המספר הגדול הזה, נכללים לצערנו גם חללי מלחמת חרבות ברזל, שנפלו על קידוש השם במלחמה שניטשת בארצנו הקדושה. כל אחד מהם עולם ומלואו, משפחות שלמות שנקרעו באחת, חלומות שנגדעו באיבם. 

אך לא רק מלחמה גבתה את מחירה. מחלות, תאונות דרכים, ומקרי אסון אחרים לקחו מאיתנו יקירים רבים. זקנים שהלכו לעולמם לאחר חיים ארוכים ומלאי עשייה, לצד צעירים שנקטפו בדמי ימיהם, משאירים אחריהם חלל עצום, בהם כמה מדמויות ההוד שחיו בעירנו ביתר עילית ואנו ב’שערים’ ספדנו להם לאורך השנה שחלפה.

לקראת השנה החדשה, אנו נושאים תפילה לבורא עולם שישמור על עמו ישראל, שנזכה לשנים ארוכות וטובות, מלאות בבריאות ובשמחה – למענך אלוקים חיים! 

מי ינוע: המסע להצלת עולם התורה 

שנת תשפ”ד הייתה שנה של טלטלות כלכליות בארצות הברית. האינפלציה הגואה, שהמשיכה להכות בכיסם של האזרחים, הורגשה במיוחד בקרב משפחות חרדיות ברוכות ילדים. מחירי המזון הכשר, שכר הדירה, והוצאות החינוך הפכו לנטל כבד מנשוא עבור רבים.

הפדרל ריזרב, בניסיונו לרסן את האינפלציה, המשיך במדיניות של העלאת ריבית. החלטה זו, שנועדה לייצב את הכלכלה, יצרה אתגרים חדשים. עסקים קטנים, שהיוו עמוד תווך בכלכלה המקומית של שכונות חרדיות, נאבקו להישאר על המפה אל מול העלויות הגוברות והתחרות מצד תאגידים גדולים. בעלי עסקים רבים מצאו את עצמם עומדים בפני החלטות קשות – לצמצם פעילות, לפטר עובדים, או אף לסגור את העסק כליל.

הצמצום בתרומות היה אולי אחד הסימפטומים המדאיגים ביותר של המצב הכלכלי. אולם למרות זאת, מפעים היה לראות את תומכי התורה פותחים את ליבם מול גדולי ישראל שנדדו במהלך השנה למסע רווי הוד והדר בארה”ב כדי להציל את עולם התורה מול חרב הבג”ץ. בהמשך נערכו מסעות דומים ללונדון, לדרום אמריקה ולאחרונה אף לצרפת, כאשר גדולי ישראל אינם חוסכים במאמץ למען צמיחת קרנו של עולם התורה ללא מניעות ומפריעים. 

על ניסיך ועל נפלאותיך

שנת תשפ”ד, על אף אתגריה הרבים, הייתה גם שנה של חסדים גלויים וניסים מופלאים. כיהודים מאמינים, חובתנו להכיר בטובה ולהודות על כל הטוב שהקב”ה משפיע עלינו. 

ההתעוררות הרוחנית: אירועי שמחת תורה והמלחמה שפרצה בעקבותיהם הובילו להתעוררות רוחנית עצומה בקרב עם ישראל. המונים, שעד כה היו רחוקים משמירת תורה ומצוות, מצאו את דרכם חזרה לחיק היהדות. בתי הכנסת התמלאו במתפללים חדשים, שיעורי תורה פרחו, וארגוני קירוב דיווחו על עלייה חדה בפניות. ראינו בחוש כיצד דווקא מתוך החושך מגיח האור הגדול של התשובה.

קץ המגיפה: הקורונה נסוגה לאחור ונעלמה כליל לאחר ארבע שנים. די אם ניזכר היכן היינו בערב ראש השנה תשפ”א, כדי שלא נפסיק להלל ולהודות. זהו חסד עצום שאין לקחת אותו כמובן מאליו.

יד ד’ המגנה עלינו בכל רגע: מעט נפגעים למרות מטחי טילים כבדים – זהו  אחד הניסים הגלויים ביותר השנה במהלך המלחמה. למרות אלפי הטילים שנורו לעבר ערי ארץ הקודש, מספר הנפגעים היה  נמוך באופן מפליא. ראינו בעינינו כיצד טילים יורטו באוויר, נפלו בשטחים פתוחים, או נפלו בלב אזורים מאוכלסים אך לא גרמו לנפגעים בנפש. אי אפשר שלא להודות על החסד העצום שבמיעוט הנפגעים ביחס להיקף ההתקפות. 

התורה ממשיכה לשגשג: למרות ניסיונות חוזרים ונשנים מצד גורמים שונים לגייס בחורי ישיבה לצבא, זכינו לראות את עולם התורה ממשיך לפרוח ולשגשג. בתי המדרש המו מקול התורה, וצעירים רבים המשיכו להקדיש את חייהם ללימוד התורה הקדושה, בהן עשרות ישיבות בעירנו ביתר עילית. 

העתיד עדיין: בשורה משמחת במיוחד היא הולדתם של כ-172 אלף תינוקות בארץ הקודש במהלך השנה החולפת, רבבות מתוכם בציבור החרדי, 

כשאנו מסכמים את השנה החולפת, עלינו לזכור תמיד להודות על הטוב. גם בתוך הקושי והאתגר, הקב”ה לא עזב אותנו לרגע. ראינו ניסים גלויים וחסדים יומיומיים, שמזכירים לנו כי “לא יישן ולא יינום שומר ישראל”. 

בפתחה של שנת תשפ”ה, העיניים נשואות בתפילה: שנמשיך לראות בחסדי ה’ ובניסיו הגלויים. שנזכה לשנה של שלום, בריאות ושפע ברוחניות ובגשמיות. ושנזכור תמיד להודות ולהלל על כל הטוב שאנו זוכים לו, עד שנזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.