שמעון כהן
לקראת ‘בין הזמנים’, אנו מביאים בפניכם שלושה מסלולים שכולם סמוכים ונראים לעירנו ביתר עילית. המסלולים נבחרו בקפידה כדי שיתאימו למשפחה חרדית ברוכת ילדים בגילים שונים. יחד עם זאת, יש לוודא שהמראות שאליהם נחשפים לאורך המסלול אכן מתאימים. זה יכול להיות תלוי במזג האוויר ובשעה ביום, למשל. בכוונה תחילה בחרנו מסלולים קצרים, בני 2-3 קילומטרים לכל היותר, רובם באזור מעיינות, נחלים ומקורות מים נוספים.
רגע לפני שאורזים תרמיל ומוציאים את נעלי ההליכה, כדאי לזכור כמה הוראות בטיחות חשובות: מומלץ מאוד לצאת לפני השעה עשר בבוקר, כדי להימלט מהחום הכבד, או לחלופין לצאת בסביבות ארבע אחר הצהריים כדי לסיים את המסלול לפני שקיעת החמה. על פי החוק והנהלים, לא ניתן להיות בפארקים ובגנים של רשות הטבע והגנים בשעות החשכה.
וכמובן, לא לשכוח מים בכמות מספקת ויותר, בגדים מתאימים ונוחים כולל בגדים להחלפה, טלפונים ניידים מוטענים, פנסים ומפות עדכניות. חשוב לעדכן בני משפחה וידידים על שעת היציאה והחזרה המשוערת, תוואי המסלול ואורכו, כדי שאם חלילה יקרה משהו יהיה מי שיחפש אחריכם ויזעיק את כוחות ההצלה.
מעיינות גוש עציון
המסלול שלנו מתחיל בצומת גוש עציון הקרוב לעירנו ביתר עילית. פונים מערבה לכביש 367 לכיוון היישובים ‘אלון שבות’ ו’כפר עציון’. אנחנו ממשיכים לנסוע, ובכיכר שבכניסה לקיבוץ כפר עציון ממשיכים ישר, לכיוון היישוב ‘בת עין’. בפנייה הראשונה בתוך היישוב פנינו ימינה ועצרנו. מחנים את הרכב ומשם מתחילים ללכת.
מייד בכניסה לבת עין רואים היטב את השרידים הארכאולוגים המעידים על ההתיישבות היהודית הקדומה במקום. שם השמורה הוא ‘חירב הלל’ – מדובר ביישוב יהודי שהיה קיים בשלהי תקופת הבית השני. אנחנו מבחינים בהתרגשות במקווה טהרה מרשים שנחשף בחפירות הצלה שנערכו במקום. בתוך מקווה הטהרה, על גבי מדרגות האבן, ניתן להבחין בשרידים של מחיצה שהפרידה כנראה בין הנכנסים למקווה ליוצאים ממנו, כדי למנוע מגע בין הטמאים היורדים למקווה לאלו שנטהרו כבר ועולים ממנו. סמוך למקום ראינו גם גת גדולה, עדות ליישוב תוסס שעסק בחקלאות.
מתנתקים מהעבר וממשיכים בדרך שאליה פנינו – ימינה, ושוב פונים ימינה, לכביש ההיקפי הסובב את בת עין. הליכה של כ-200 מטרים מובילה אותנו למעיין הראשון – ‘עין חובלה’. מים חיים מפכים מהמעיין, בוקעים מתוך נקבה שחצובה בסלע ונשפכים לבריכה מרובעת. סביב לבריכה אנחנו מבחינים בטרסות עתיקות ומערות קבורה. למערות אין כניסה, אבל אפשר לזחול בנקבת הסלע. פנסים שבהם הצטיידנו מבעוד מועד מאפשרים לנו תנועה בתוואי, הצר אומנם אבל אפשרי בהחלט. ללא ספק, חוויה מיוחדת לילדים.
יוצאים מהפתח שממנו נכנסנו. מכיוון מערב נשקפים מולנו שפלת יהודה ומישור החוף. עם משקפת אנו מצליחים לראות אפילו את רצועת הים.
ממשיכים ישר, לכיוון צפון. מימין ניתן לראות עוד מערת קבורה מימי בית שני. הליכה קצרה ואנחנו רואים ירוק בעיניים, יער של קיבוץ ‘משואות יצחק’ שנחרב במלחמת העצמאות והוקם מחדש ליד אשקלון. מנוחה קצרה בצל העצים ואנחנו מעפילים למעלה, לצד מזרח. הגענו לשביל עפר ואנחנו פונים בו לכיוון שמאל. עוד צעידה לאורך של כשבעים מטרים ואנחנו מגלים שילוט: ‘מעיין עין יצחק’, או בשמו הערבי: ‘עין סג’מה’. המעיין שופץ לזכרו של יצחק ויינשטוק הי”ד, תושב היישוב הסמוך, אלון שבות, שנרצח במקום בשנת תשנ”ג (1993).
המעיין קסום ממש. הוא נשפך במדרון ‘נחל סג’מה’, שמכונה גם ‘ואדי גן עדן’. המים זכים וצלולים והגובה מצטבר למטר וחצי. במקום יש שולחנות ישיבה והעצים המצילים מזמינים אותנו לארוחה קלה. מהמעיין יורד שביל ומצד שמאל אנחנו מבחינים בבריכת מים נוספת, שנבנתה לזכרו של דוב ויינשטוק, אביו של יצחק. שביל עפר מחזיר אותנו דרומה ומרחוק רואים כבר כביש אספלט, אות לכך שהמסלול שלנו עומד להסתיים. הליכה של מספר מטרים בשיפולי הכביש המתעקל, ומצד שמאל אנחנו מבחינים בעלייה תלולה. קצת מאמץ ובסופה של הדרך אנחנו מגלים שהגענו לכביש הראשי – הכניסה לכפר עציון.
יער צֹרעה
את המסלול אנו מתחילים בכביש 44, שני קילומטרים ממערב למחלף שמשון. במורד הדרך הגענו לחניה גדולה. צועדים ממזרח לשביל, שם ישנה חורשה קטנה של עצי אלה. קק”ל בנתה במקום מרפסת תצפית מיוחדת במינה, שנראית כמו סיפון של ספינה. המרפסת נשענת על בית אבן קטן שבנתה קק”ל על מקומו של בית המוכתר של הכפר סרעה, שמו הערבי של צֹרעה. מסביב למצפה אנחנו מבחינים בחציבה בסלע של גיתות עתיקות ששימשו להכנת יין.
מרפסת התצפית עשויה לוחות עץ עבים. משיקולים של בטיחות, רשאים רק 25 איש לשהות בה בעת ובעונה אחת. מהמצפה נשקפים אלינו הנופים המדהימים של עמק נחל שורק ובית שמש, מושב בית מאיר, שליד ‘שמורת המסרק’, ומושב שורש. גם ‘גוש עציון’ והרי חברון נראים היטב, וכמובן ‘תל צרעה’, המתנשא כ-300 מטר ממערב למצפה ואליו מועדות פנינו.
כמה דקות של התפעמות מהנופים המרהיבים, ואנחנו שבים לרחבת החניה. האזור הזה, בין ‘גבעת בית המוכתר’ ל’תל צרעה’, נקרא כיום פארק שוודיה. מעמודי ההנצחה, שנראים היטב, מוביל שביל נגיש קצרצר אל שני ספסלים ושולחן פיקניק נגיש הצופים על התל. מכאן יוצאים ל’מסלול שמשון’, המשולט כולו בפסוקים מהתנ”ך.
השביל יורד לגיא ובו משוכות צבר ועצי תאנה וזית ששרדו מהכפר שהיה כאן בעבר. השלטים, הכתובים בעברית ובאנגלית, מתחילים לספר את קורות חייו של שמשון. ליד סככת עץ ובה ספסלים מסודרים בצורת האות ח’ צומח עץ זית גדול.
ממשיכים במסלול ומבחינים שוב בחניון יפה בצל עצי זית, ובו שולחן ארוך וכיסאות משני צדדיו, עשויים בולי עץ. סביב השולחן הזה יכולים לשבת יותר ממאה מבקרים, ואין מקום מתאים ממנו לארוחת ערב קלילה.
מכאן והלאה השביל מסומן בין שני טורי אבנים, חולף על פני שלושה ספסלים בצל עצי זית ומגיע לצומת דרכים. המשכנו לפסוע בשביל שבין שני טורי האבנים.
השביל מגיע לדרך רחבה המאגפת מצפון את ‘תל צרעה’. פנינו ימינה ואחרי צעידה של מאה וחמישים מטרים, ליד עץ חרוב גדול, השביל פונה שמאלה. אנחנו מתחילים לעלות אל ראש ‘תל צרעה’.
מסביבנו שפע עצי אורן וברוש. הגענו לתצפית שממנה אפשר לזהות את תל אשתאול ויער אשתאול, שורש, אזור ‘שמורת המסרק’, ‘חורבת בית עתאב’ ואזור נס הרים. מכאן קצרה הדרך לראש התל. כאן גילינו גת קדומה חצובה בסלע, מרוצפת אבני פסיפס בצבע לבן, ושריד של בית בד, חצוב גם הוא בסלע. שתי מצבות שיש גדולות עם הכיתוב “ציון שמשון משיח בדורו ומנוח אביו” מספרות לנו על שני הקברים הקדומים שנמצאים כאן. במקום מוצב גם ארון להדלקת נרות, סידורים ותהילים. תזכורת למי שרוצה להתפלל מנחה.
כאן סיימנו את המסלול. כל שנותר לנו לעשות הוא לרדת מהמקום בצד מערב, לפנות שמאלה ולצעוד שוב בדרך סלולה מרחק של חצי קילומטר, עד לרחבת החניה, הנקודה הראשונה שממנה התחלנו את המסלול.
נחל המעיינות
המסלול שלנו מתחיל בצומת אורה, בדרך למרכז הרפואי ‘הדסה עין כרם’. בחרנו להגיע למקום בתחבורה ציבורית, אבל כמובן שניתן להגיע גם ברכב פרטי. בצומת אורה ירדנו ופנינו מערבה, פוסעים בעקבות השילוט שמראה על ‘יד קנדי’ ו’חרבת סעדים’. עברנו את שני היישובים הללו והמשכנו להר עמינדב.
המקום מרהיב ביופיו. מהפסגה רואים את כל האזור המערבי של הרי ירושלים. סיבוב קל מגלה לנו שאפשר אפילו לראות את מישור החוף. ההר מתנשא לגובה 830 מטרים מעל פני הים, מה שאומר שמזג האוויר קריר ונעים למרות החום. במרחק נגיעה מאיתנו מוצבת אנדרטה לזכר נשיאה ה-35 של ארצות הברית, ג’ון פיצ’גרלד קנדי, שנרצח בשנת תשכ”ג (1963).
סמוך לאנדרטה התחלנו את מסלול ההליכה, בשביל היורד מיד קנדי בצידה הצפוני, לעבר חרבת סעדים. כמה דקות של הליכה והגענו לחניון, שם מוצבים שולחנות פיקניק. עצרנו למנוחה קצרה ולטעימה קלה, ופתאום ראינו סימון שבילים ירוק. זהו הסימן שהגענו לשביל המעיינות.
אנחנו צועדים בשביל. מימין ומשמאל מבחינים בחורש ים תיכוני – עצי אלה ואלון, אורן ירושלמי ואפילו עצי חרובים ועצי זית. בגלל שמדובר באזור הררי למדי, השביל נבנה על גבי טרסות חקלאיות עתיקות שנבנו על מדרונות ההרים, על מנת ליצור קטעי קרקע ישרים שבהם ניתן לגדל גידולים חקלאיים. חצי קילומטר של צעידה בשביל, ובצד המזרחי אנחנו מבחינים בקבוצת מעיינות – ‘עינות עמינדב’. המעיינות נובעים על שכבת קרקע צהבהבה, שהיא אטומה למים ולכן נאגרים עליה מי הגשמים בעונת החורף. בימי קדם נחצבו כאן נִקבות אופקיות, על מנת להגביר את ספיקת המעיינות. נקבות אלו זרמו אל בריכות אגירה שניתן לראות במקום. בעונה הזו הבריכות ריקות, כמובן.
ממשיכים לצעוד עם השביל לצד צפון. 500 מטרים נוספים עוברים ביעף ואנו מגיעים לשני מעיינות נקבה נוספים. אחד מהמעיינות הללו נובע כל השנה, אבל לשניהם יש בריכות אגירה ותעלות חצובות המזרימות את המים לחלקות השדה הסמוכות. אנחנו מאפשרים לילדים לרדת למעיין וליהנות מהמים הקרירים. הבריכה יחסית מוסתרת. מסביבה גדלה צמחייה יפיפייה המותאמת לנחלים: צמחי קנה, סוף ופטל.
אחרי מנוחה והתרעננות במים הקרירים, ממשיכים לצעוד בשביל הירוק המסומן. היעד הבא שלנו הוא ‘עין תמר’ – מעיין קטן ונחמד. המעיין נובע מתוך גומה לתוך בריכה מהתקופה הביזנטית. חלקים מהטיח המקורי עודם מצפים את דפנות הבריכה. גם בבריכה הזו ניתן לשכשך רגליים, ובצל עצי האלון נוכל לעצור למנוחה על ספסלי ישיבה סמוכים. באחת מדפנות הבריכה, הבחנו, חצובים חללים עגולים קטנים, מה שמלמד כי ייתכן שהבריכה שימשה לגידול דגים בימי קדם.
ממשיכים ללכת עם השביל הירוק לכיוון מזרח. בצידי הדרך אנחנו רואים עוד כמה מעיינות יבשים, ללא מים. המראה דומה למה שראינו קודם: מעיין, נקבה ובריכת אגירה. הליכה של קילומטר נוסף בשביל תחבר אותנו לדרך עפר. פנייה חדה שמאלה תוביל אותנו לכיוון המפגש עם הכביש.
כאן הגענו לנקודת הסיום, אבל מי שיש לו עדיין כוח וזמן כדאי שיעצור בעין חנדק, אחד המעיינות היפים ביותר בהרי ירושלים. אפשר להמשיך בשביל הירוק, החוצה את הכביש וממשיך במורד הנחל. אחרי רבע שעה של הליכה ניתן לראות מעיין שנובע משתי נקבות ארוכות. הנקבה הארוכה היא באורך של שישים מטרים, והיא מלאה מים עד לגובה המותניים לאורך כל השנה.
