שמעון כהן
זה היה שבוע של אהבת תורה. שבוע של מסר ששיגרו אחינו היהודים החרדים בארצות הברית לנו, היהודים החרדים בארץ ישראל: “איתכם אנו בצרה! כאשר חרב הבג”ץ מונפת מעל עולם התורה, כאשר אחים תועים ובורים מבקשים לייבש את הבאר התקציבית ולהפסיק את הזרמת החמצן הכלכלי לעולם התורה – אנחנו כאן, נעשה הכל כדי שלא תיחלש תורת ארץ ישראל, ולו כמלוא הנימה! אתם רק המשיכו ללמוד, הגבירו חיילים לתורה ביתר שאת. אנחנו, מכאן, נדאג לקמת, במקום המדינה שוויתרה לעצמה על הזכות להחזיק תורה’.
אנחנו, כאן ב’שערים’, כשופרו של עולם התורה הביתרי – חורגים הפעם מהרגלנו להתמקד לרוב בעיקר בסיקור של אירועים מקומיים – ונביא הפעם סיקור ארצי ועולמי, ונתאר כאן את השתלשלות המסע של גדולי ישראל להצלת עולם התורה; עולם הישיבות והכוללים בביתר תופס נתח נכבד ובולט בעולם התורה שבארץ הקודש, עם עשרות ישיבות וכוללים, ואלפי עמֵלי תורה. הדאגה מחמת המציק של הבג”ץ שהורה לייבש לחלוטין את עולם התורה, עקב הדרישה לגייס ח”ו את בחורי הישיבות הקדושות – אינה פוסחת על עירנו על אלפי בחוריה ואברכיה. וכאשר הציבור כולו נושא עיניים לדאגתם של גדולי ישראל שבאה לידי ביטוי במסעם החריג לארצות הברית, ובמענה המרשים שהציבו אחינו מעבר לים – אנחנו כאן כדי לתת את מלוא הביטוי לכך. וגם את מלוא ההוקרה.
העמודים הבאים יוקדשו אפוא לסיקור נרחב של המסע החשוב והמוצלח להצלת עולם התורה. מסע שמהווה גם ‘הכרזת עצמאות’ של עולם התורה בארץ הקודש, שלא נזקק יותר לחסדי השלטונות, אלא משתדל להתמסר בכוחות עצמו.
במאמר מוסגר נציין כי מרא דאתרא מורנו הגר”ח וייס שליט”א אמור היה לצאת למסע בפני עצמו עבור הכוללים בביתר, דבר שנדחה לעת עתה, בין היתר עקב מסעם של גדולי ישראל שליט”א לטובת כלל עולם הישיבות והכוללים בארץ הקודש. נסיעת הגאב”ד תצא לפועל מן הסתם בשבועות הקרובים, ואנו כאן ב’שערים’ נדווח על כך לכשייצא הדבר לפועל.
באתי לזעוק ‘הצילו’!
“רבע מיליון דולר”, “מיליון ומאתיים אלף דולר”, “חמש מאות אלף דולר”, “שבע מאות וחמישים אלף”, “שני מיליון”. אלה לא היו רק המספרים – הסכומים הגבוהים שנשמעו בדינרים הסגורים שהתקיימו בבתיהם של נגידי עם – אלא הלבבות החמים שנחשפו. חמימותם של יהודי ארה”ב שיזמו ועמלו על המסע ההיסטורי של גדולי הדור לארה”ב, וכמעט דרשו את הקמת ‘הקרן למען עולם התורה’.
באחד הדינרים הסגורים שהתקיימו בלייקווד אמר הגרמ”ה הירש, מי שהגיע לארה”ב מספר ימים לפני תחילת המסע ההיסטורי, במטרה לבצע חריש מקדים למען הצלחת המסע והקרן שתוקם בה: “כשהחלו הקיצוצים התקשר אלי ראש ישיבה גדול ובכה אלי שאין לו ממה לשלם. אמרתי לו שאין לי מה לענות לו אבל אולי יהדות ארה”ב תוכל לענות לנו על זה”. והוא ציין מייד: “המצב הכלכלי בארה”ב כידוע, לא הכי טוב, והתרומות שאתם מרימים פה זה בגדר מסירות נפש”.
ואכן, עשירי ארה”ב שרובם ממונפים בהלוואות גדולות לצורך עסקיהם, נושאים את עליית הריבית שמכבידה על נזילותם. אך עם זאת, בעלי הלבבות הפתוחים קרעו נתחים של ממש מהונם, כדי להחזיק את עולם התורה בארץ הקודש.
“באתי לכאן כדי לזעוק ‘הצילו'”, אמר הגר”ד לנדו לנוכחים בדינר המיוחד בבית הנגיד שמעון גליק בארה”ב שפתח את שורת הדינרים להצלת עולם התורה.
מול בג”ץ, המטרפד בעקביות כל ניסיון להמשיך את הסדר תלמודם של בני הישיבות שהיה קיים מאז קום המדינה ואף הורה השבוע בפועל להפסיק את תקצוב בני הישיבות, החליטו מרנן ורבנן גדולי ומאורי ישראל להקים קרן עולמית להצלת הישיבות והכוללים. במסגרת המסע, נערכים דינרים פרטיים עם נדיבי עם, שהביעו את רצונם העז להשתתף בזכות העמדת הקרן לעולם התורה בסכומים ניכרים.
כבר ביום ראשון בבוקר נחתו גדולי ישראל שליט”א ופנו היישר לדינר שהתקיים במונסי, בביתו של הנגיד ר’ שמעון גליק, שמעניק את ביתו כאכסנייה למרן הגר”ד לנדו ויעמוד בראש הקרן. בדינר נאספו סכומים גדולים, שהיו התחלה ראשונית להקמת הקרן. משם המשיכו גדולי הדור לעיר לייקווד, שם נערך דינר נוסף, שאליו הצטרפו גם כ”ק האדמו”ר מרחמסטריווקא והגאון רבי יעקב משה הלל שליט”א.
אסיפה זו, של נגידי עולם התורה מהעיר לייקווד, התקיימה באולם ‘עטרת מלכה’ בעיר, ואת משא הפתיחה השמיע מרן הגרמ”ה הירש שליט”א שכאמור שהה בארה”ב כבר מספר ימים קודם לבואם של גדולי התורה הנוספים, למען הצלת התורה, והכשיר את ליבם של נדיבי עם שיפתחו פתח למען הצלת התורה מידי מבקשי נפשה. בדבריו היוצאים מלב קרוע ומורתח הרחיב בפני הנאספים בשפה האנגלית השגורה על פיו, בנחיצות העניין, חומרתו ודחיפותו.
בהמשך, השמיע מרן הגר”ד לנדו זעקה מקירות ליבו: “יהודים יקרים, ידידים נדיבי לב, הצילו! הישיבות לא יכולות להמשיך הלאה, אין להן אפשרות, הן עלולות להיסגר. הצילו, ‘ראטעוועט’! עשו כל מה שאתם יכולים להשלים, מה שהחסירו ברשעותם להוריד תקציב הישיבות. זו הצלת הדור, כי אם יצליחו, יהיה ח”ו חורבן בארץ ישראל”.
על קריאה זו שב גם מרן המשגיח הגה”צ רבי דן סגל. “הצילו, ראטעוועט!” הוא זעק והוסיף כי “בשעה שיש מצב חירום, ויש אדם שצועק הצילו, לכאורה היה צריך להרחיב הדיבור ולהסביר את דבר החירום, מה קרה ובאיזה עניין צריך לעזור לו. אך אין זה כך, הזעקה ‘הצילו’ כוללת בתוכה את כל היקף הצרה, אין צורך להרחיב יותר. ‘הצילו’! – זה כבר אומר יותר מכל הסבר אחר”, אמר המשגיח. ואכן, המעמד הסתיים בהתגייסות מדהימה של נדיבי עם רודפי צדקה וחסד שנחלצו חושים מתוך תחושה עילאית של זכות עצומה להיות שותפים בתורת ארץ ישראל בזמן כה קריטי לעולם התורה והישיבות הקדושות.
מעמד סוחף בלייקווד
המעמד המרכזי במסגרת מסעם של גדולי ישראל, היה בלייקווד. אלפים רבים התכנסו ברחבת החנייה הענקית של BMG (קיצור של ‘בית מדרש גבוה’, כשמה של ישיבת לייקווד המרכזית) וברחובות הסמוכים, ורקדו בדבקות “צהלי ורוני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל”. חלק מהאנשים התארגנו ברגע האחרון עם מטריות, שהתמודדו אך בקושי עם המטר הסוחף. כדאית היא התורה הקדושה להירטב למענה. הריקוד הוא אמריקאי. הוא מאופיין במעין להט תמים כזה, טהור, מול הדרת גאונה של התורה שנטלה מקל ותרמיל ויצאה למסע נדודים כדי להתחנן על נפשה.
מתחת לסככה מאולתרת, שהוקמה כדי להגן מהגשם שנחת ברגע האחרון, ישבו גדולי ישראל, בהם מרנן ראשי הישיבה רבי דב לנדו, רבי משה הלל הירש, רבי דן סגל, רבי אברהם סלים, רבי יעקב הלל וכ”ק האדמו”ר מרחמסטריווקא. ראשי הישיבות ישבו כפופים, במבע מודאג, כובד המשא על פניהם.
בראש מקבלי הפנים עמדו ראשי ישיבת לייקווד, הגר”י אולשין, הגר”מ קוטלר, הגר”ד שוסטל והגר”י ניומן לצד ראש ישיבת חברון הגר”י חברוני שהשתתפו אף הם במעמד הרבבות ברחובה של לייקווד.
לא היה מתאים יותר למעמד הציבורי היחיד של מסע גיוס הכספים ההיסטורי, מהתייצבותם של רבבות בני התורה בלייקווד – כחמישים אלף איש, לפי הערכות שפורסמו בתקשורת המקומית – בהקבלת פני מרנן ורבנן שליט”א בפתח מסעם להצלת עולם התורה.
כך, תחת כיפת השמיים ומטריות מועטות שניסו להגן על הקהל הרב מפני הגשם, זכתה לייקווד התורתית למעמד כביר בנתינת כבוד ויקר לתורה הקדושה וברגשות עזים של שותפות עם תורת ארץ ישראל.
הניגודיות של גשם הזלעפות ומזג האוויר הקדורני עם החום השורר, הוביל לפקקים ולעיכובים. אך ראשי הישיבות והאדמו”רים – וכמובן הציבור האדיר – לא נרתעו. קודם לכן, חלק מגדולי התורה המתינו במוצ”ש יותר מארבע שעות שבהן התעכבה הטיסה, אך הם ישבו עם ספריהם ושקעו בתלמודם.
את המעמד פתח ‘בעל האכסניה’, ראש הישיבה הגאון הגדול רבי אריה מלכיאל קוטלר. הוא קם ממקומו שבצמוד לעמיתו בראשות הישיבה, הגאון הגדול רבי ירוחם אולשין, שהדרת פניו משווה לו מראה של הוד תורני. רבי מלכיאל מקדם בברכה את פניהם של מרנן ורבנן גדולי ישראל, שטרחו ובאו מארץ הקודש כדי להציל את עולם התורה.
הגר”מ קוטלר דיבר במילים כאובות וחריפות על “מגמת חילוּן שמובילים רשעים במדינת ישראל. הם אומרים שהם רוצים לרוקן את הבריכה”, הוא מצטט בפני הציבור האמריקאי הענק את הביטוי שלקוח מהפרוטוקולים של ועדות הגיוס ופסקי הבג”ץ, ואז מסביר באידיש מה זו ‘בריכה’ ומה עומד מאחורי הכוונה ‘לרוקן’ אותה. עוד הוא מוסיף: “הם מדברים על ביטוי שנקרא ‘שוויון בנטל’, אבל הם מתעלמים מכך שאת הנטל העיקרי, הקיומי לעתיד הדורות של כל כלל ישראל – מקיימים לומדי התורה, והרי חז”ל אמרו ‘מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהם’.
“זוהי חובתנו, בני התורה והבעלי-בתים בארצות הברית, להציל את עולם התורה בארץ הקודש”, סיכם רבי מלכיאל.
צעקת הרבי מרחמסטריווקא
דריכות ניכרת בקהל הענק בעת שראש הישיבה מרן רבי דב לנדו מוזמן לשאת את דבריו. קשה להישאר אדישים למחזה הזה. יהודי ענק בן תשעים וארבע, עם כוחות פיזיים אפסיים, נוטל מקל נדודים וחוצה את האוקיינוס כדי להציל את עולם התורה. כעת, בלייקווד, מרן רבי דב לנדו קורא, כדרכו, מתוך הכתב. מילה אחר מילה, בלשון הקודש בהברה ליטאית. “אחינו כל בית ישראל, יהודים יקרים באמריקה, באנו מארץ הקודש לבקש מכם על נפש עולם התורה, באשר רשעים בארץ שללו את הקיום של עולם התורה. קוראים לזה ‘תקציב’, והם לקחו את התקציב, וכוללים נסגרו רחמנא ליצלן, וגם ישיבות נמצאות במצב סכנה. באנו לבקש מכם שתמלאו את החסר”.
אמריקה מביעה את צימאונה למעמדים מעין אלו. ניתן לראות זאת בהתרגשות המוחשית של הציבור הענק. הרגשה היסטורית באוויר. מרן הגרמ”ה הירש הוסיף, כי “בזכות כבוד התורה העצום ומסירות הנפש של תומכי התורה, עולם התורה יוסיף לגדול ולפרוח”. מרן המשגיח הגאון הצדיק רבי דן סגל שליט”א, ששירו “טאטעלע קום שוין א היים” הושר ברגש רב, אמר במשאו המיוחד, כי “מי אשר נתברך באמצעים עליו לאזור כגבר חלציו ולסייע לעולם התורה – אף למעלה מיכולתו”.
את המסר העיקרי, שאותו חשים יהודי ארה”ב, היטיב להגדיר מרן הגאון רבי יעקב משה הלל שליט”א. “התורה אינה זקוקה למחזיקים”, הסביר, מהסיבה הפשוטה: “היא מחזיקה את תומכיה”. לאחר מכן – שוב מוזיקה של אהבת תורה. לבסוף ננעל המעמד בקבלת עול מלכות שמיים מפיו של כ”ק האדמו”ר מרחמסטריווקא. האדמו”ר זועק בחרדה, צורח ממעמקי הנשמה את מילות פסוקי הייחוד, שבע פעמים בהברה חסידית מלאה. הקהל נסחף בשאגות, פסוק בפסוק. זה לא הדבר היחיד שחריג כאן, בערב הגשום והסוער הזה, ברחבת החנייה של בית מדרש גבוה.
30 מיליון דולר בפלטבוש
למחרת עושים גדולי ישראל את דרכם למפגש סגור בביתו של איש העסקים ברוך קרפינקל בפלטבוש. קירות הבית המהודר ספוגים באהבת תורה ובתמונות של גדולי ישראל. ידידיו של ברוך הגיעו לכאן, להביע את תמיכתם החד-משמעית בקיומו של עולם תורה ענק ומשגשג בארץ ישראל, גם אם השלטון הישראלי פחות מרוצה ממנו.
סביב השולחן בסלון מכונסים מאות שנות תורה מצטברות, ולהבדיל, מיליארדי דולרים מצטברים. החיבור הטהור והאידיאלי של חז”ל, שאנחנו מכירים בשם ‘יששכר וזבולון’, קורה כאן, בסלון של הקרפינקלים שבפלטבוש. מסביב לשולחן יושבים ראשי ישיבות שהגיעו אף הם עם גדולי הדור, והחיבור בין הגוונים הוא מן הסוג שלא נוכל למצוא כמותו בארץ.
עולם התורה הליטאי מיוצג כאן בידי גדולי מנהיגיו, עולם התורה הספרדי מיוצג בידי חבר מועצת חכמי התורה הגאון הגדול רבי אברהם סאלים וראש ישיבת ‘אהבת שלום’ הגאון הגדול רבי יעקב הלל, ועולם התורה החסידי מיוצג על ידי כ”ק האדמו”ר מרחמסטריווקא, אשר תחת שרביטו מתנהלת ישיבת ‘מאור עיניים’ הוותיקה.
כאשר המשגיח הגאון הצדיק רבי דן סגל מתבקש לשאת דברים, הוא מזכיר את הארעיות של העולם. “‘כל אשר לאיש יתן בעד נפשו’, הוא אומר כמין חומר, ואם ‘כל אשר לאיש יתן’ – קל וחומר שעליו לתת את מה שאינו שלו, והרי הכסף הוא לא שלנו, כי הקב”ה אומר ‘לי הכסף ולי הזהב’. לנו רק הניסיון להפריש, להרגיש שאנו מעניקים מהממון שעבדנו על השגתו, והדבר נחשב כאילו נתנו מחיינו”.
רבי דן מזכיר שבנוהג שבעולם – או שכספו של אדם נלקח ממנו בפשיטת רגל, או שהאדם נלקח מכספו בבוא זמנו להיפרד מן העולם. חסד עשה עימנו הבורא שהוא מאפשר לנו להשאיר רכוש רב שיישאר לצידנו לנצח, וזוהי התמיכה בעמלי תורה השוקדים על לימודה בטהרה.
מרן הגר”א סאלים מזכיר ש’אנו בפרשת שלח, שמלמדת אותנו על חטאם של המרגלים, מוציאי דיבת הארץ רעה. לא באנו לכאן כדי להוציא חלילה את דיבת הארץ רעה, ולכן לא נפרט את מה שעוברים בני התורה בארץ הקודש בימים אלו ממש. רק נזכיר שהמצב קשה מאוד מאוד, עד כדי סכנת קיום. אנחנו זקוקים לכם עד מאוד, יהודי ארצות הברית היקרים’, הוא אומר בכאב.
וכ”ק האדמו”ר מרחמסטריווקא מדבר על דרכו של כל איש ישראל להתדבק בשכינה – דרך התמיכה בתורה, כמאמר הכתוב ‘ובו תדבק’, וכפירושם של חז”ל – ‘הידבק בחכמים ובתלמידיהם’, תוך שהוא מציג פירוש מאיר מתורת זקנו, הרבי הקדוש בעל ‘מאור עיניים’ זי”ע.
ושוב מהדהדים דבריו המדודים של מרן רבי דב לנדו, שחוזרים על עצמם כאן: “אחינו בית ישראל, יהודים יקרים באמריקה, באנו מארץ ישראל לומר לכם – המצב בארץ מבהיל. הישיבות והכוללים במצב סכנה. יש רשעות מצד השלטונות והמנהיגים. אנחנו מתחננים שתמלאו את החסר למען המשך הקיום התורני בארץ הקודש”. וכאן הוא מוסיף: “בבקשה מכם, שזה לא יהיה על חשבון התמיכה הקבועה שלכם”.
שלושים מיליוני שקלים נאספו כאן, מכריז בהתרגשות גבאי הצדקה ר’ יואל ישראל זופניק. גדולי ישראל פורשים לחדרי הבית השונים והנגידים נכנסים בזה אחר זה, יחד עם ילדיהם, להתברך בפרטות. מי שלא ראה גביר אמריקאי שנכנס עם ילדו לגדול בישראל ומבקש בתּוּמַת ישרים ברכה שבנו יגדל לגדול בתורה – לא ראה אהבת תורה טהורה מהי. זוהי אהבת תורה שלא התחספסה בתרעלה התקשורתית של ‘מאי אהנו לן רבנן’, שארסה ההרסני מפעפע בישראל.
אחדות במנהטן
ביום שני הצטרף מרן האדמו”ר מויז’ניץ השוהה בארה”ב לרגל שמחה, לאחד הדינרים הסגורים שהתקיים במשרדו של הנגיד ר’ ראלף הערצקא במנהטן. הערצקא עצמו הפסיד בעבר סכומי עתק בקרן השקעות ניו יורקית, אך הצליח להתגבר על המשבר בעזרת ליווי משפטי מבריק, והוא זוקף זאת לדבר אחד בלבד – תמיכתו הרחבה בתורה ובלומדיה. הוא פטרונן של ישיבות רבות, בהן ישיבת מיר. קצת לפני שהחל הדינר לטובת עולם התורה, עלו גדולי ישראל לפגוש את מאות העובדים היהודיים בקונצרן של הרצקה, לתת להם חיזוק ולהרעיף עליהם ברכות.
את המעמד – כמו את שאר המפגשים – פותח ר’ רובי וולף, איש עסקים בעל לב בוער באהבת תורה. הוא מספר לחבריו הנגידים: “בחג השבועות האחרון הייתי בארץ הקודש. לפנות בוקר צעדתי לעיר העתיקה, כדי להתפלל ב’חורבה’. אחרי התפילה ניגש אליי יהודי בר-דעת ואמר לי משפט שניער לי את הלב. הוא אמר: ‘החיילים היקרים מוסרים את הנפש ברצועת עזה; בני התורה האהובים מוסרים את הנפש בלימוד התורה מתוך הדחק. הם חיים מ-1,500 שקלים בחודש, עם כמה וכמה ילדים, חיים בדחקות עצומה למען התורה. איפה המסירות-נפש של האמריקן-בעלי-בתים?!’
“השאלה הזו לא יוצאת לי מהראש”, אומר וולף. “למה בתקופה כזו, שבה כולם מוסרים את הנפש למען כלל ישראל – לא רואים יותר מסירות נפש מצד הבעלי-בתים של אמריקה? כבר אמר אחד מגדולי ישראל לפני מאה שנה, שיום יבוא ויהיו ‘אידישע מיליארדרים’, והמסירות נפש שלהם תהיה להחזיק את התורה ביד רחבה. עכשיו עומד לפנינו הניסיון הזה, והזכות הנעימה שלנו, אַאוּאֶר פּלֶזֶ’ר זכייה, זה לעמוד בניסיון הזה.
“אני עומד כאן ורואה את הנתינות הרחבות ואומר בדמעות: מי כעמך ישראל! ריבונו של עולם, לוּק דִיס! תראה את זה. בעבר נסעו ליבשת הזו גדולי עולם התורה – רבי שמעון שקופ הגיע לכאן לבקש כסף עבור הישיבה, רבי מאיר שפירא קֵיים הִר למען ‘חכמי לובלין’, והם חזרו בפחי נפש. לא הצליחו. היום באים לפה גדולי ישראל – והם נענים בסכומים של עשרות מיליוני דולרים! אמרתי לרעייתי: שימי כסף, מבול של כסף, כמה שאפשר, והיא, אשת חיל, עשתה זאת. כל מה שאפשר נותנים בשביל התורה. ריבונו של עולם, ראה והביטה, שֶׁעפּ נחת, תשאב נחת”.
“ציפורי נפשם של האומות זה הלב של כלל ישראל”, אומר המשגיח הגה”צ רבי דן סגל. “הקב”ה מבקש מאיתנו: ‘בני, תנה ליבך לי’. תן לי את הלב. יבוא זמן שנצטרך לתת את הלב לריבונו של עולם. הוא שואל כל אחד מאיתנו: רב איד, איפה הלב שלך? איפה ה’בכל מאודך’? להקריב רצונות זו מדרגה. אבל להקריב כסף לכבוד שמיים – זה נחשב לתת חלק מהחיים, שהרי ‘בנפשו יביא לחמו’. דרכו של אדם לתת את החיים שלו בשביל לחמו, פרנסתו ממונו. יש שתי דרכים של מסירות נפש. מסירת החיים ומסירת המהות של החיים, כל צורכי החיים. אחרי ‘בכל נפשך’ – כתוב ‘בכל מאודך’. כלל ישראל עבר זמנים קשים של מסירות נפש בבחינה של ‘בכל נפשך’. עכשיו הגיע הזמן של ‘בכל מאודך’. וזה יותר גבוה!”
“יש כאן בעלי כישרון, סוחרים מבינים. והם יודעים: מה הדרך להיות גבירים אמיתיים? הדרך היא לעשות שהכסף ילך לכבוד שמיים לתורה הקדושה. ‘אני השם נאמן לשלם שכר’. הקב”ה לא נשאר חייב. כל מי שישתדל בכך – יהיה בריא ושלם הוא וכל הנלווים עליו”.
לב בוער ופתוח
המסע ההיסטורי להקמת הקרן שנועד להשלים את תקציבי הישיבות שנגזלו, החל בפועל במסעו של הגרמ”ה הירש לארה”ב, אך קדמו לו עוד מספר כינוסים ואסיפות. מלבד פגישות שהתקיימו בחדרים ובמשרדים סגורים בין גדולי ישראל, התקיים גם כינוס ראשון לקראת המסע, שבוע קודם לכן, בביתו של הנגיד ר’ שמעון גליק במונסי בראשות ראש הישיבה הגאון רבי אליהו בער וואכטפויגל, ובהשתתפות כחמישים רבנים בעלי השפעה על נגידים שנמנים עם קהילותיהם. הנגיד ר’ שמעון גליק סקר את ההיסטוריה של עולם התורה בארץ ישראל מאז החזון איש והרב מבריסק, ולאחר מכן אמר הגאון רבי אליהו בער ואכטפויגל לנוכחים, כי המסר לנגידים הוא, שקיום ארץ ישראל היה תדיר על ידי ניסים, ועלינו להתחזק בתפילה ובלימוד התורה והחזקת התורה, כדי לזכות בסייעתא דשמיא.
בכינוס נחשפו הרבנים לפרטי הקיצוצים שנעשו בתקציב הישיבות עד כה, וקיבלו סקירה מקיפה מרבי משה בנדר, שהסביר את המצב הקשה של עולם התורה בארץ הקודש. הרבנים ישבו זמן רב ודנו בדרכי הפעולה כיצד להפיק את המירב ממסע גדולי ישראל.
בכינוס מקדים שנערך בארץ במעונו של מרן הגר”ד לנדו ברחוב הרב שר בבני ברק ערב המסע, נורתה אבן היסוד ל’קרן עולם התורה’. “אני לא נוסע בקלות”, פתח הגר”ד לנדו שנושא את משא הדור על גוו הכפוף מצ”ד שנות יגיעה ועמל תורה, “אבל בעקבות המצב הקשה החמור מאוד כמו שתיארו… ולעורר את אחינו בני ישראל בארצות הברית שידעו טוב את המצב הקשה של הישיבות והכוללים ושל כלל היהדות החרדית, וייתנו את האפשרות שיהיה אפשר המשך טוב כמו שהיה קודם כל מה שקיצצו הרשעים. הכל יתמלא בצורה הטובה ביותר”.
הכינוס איגד סביב שולחן אחד ראשי כוללים וישיבות רבים, בהם חברי מועצת גדולי התורה הגרא”י פינקל ראש ישיבת מיר והגר”ד כהן ראש ישיבת חברון, הגר”ב טולדאנו, הגר”י אונגרישר, הגר”י מן, ראש ישיבות צאנז הרה”צ רבי יוסף משה דב הלברשטאם בנו של כ”ק האדמו”ר מצאנז, הגר”ד וולפסון, הגר”ש זקס, הגר”י כהנמן ועוד.
הגר”ד לנדו הוסיף ואמר במשאו: “השם יעזור להם לכל אחינו בני ישראל נדיבי העם שם שידעו את חובתם – מה שהם חייבים – וזו טובה לכל עם ישראל ולהם גופא, הם וצאצאיהם. אין עניין להאריך בדברים האלו, רק נאמר: אשרי מי שליבו והבנתו ביחד פתוחים להיות מתומכי העניין הגדול הזה, החזקת התורה בארץ ישראל, שהיא עומדת במצב קשה, למלא את כל החסר ועוד יותר, והשם ישלח לכולם ברכה והצלחה”.
בדומה למסעותיו של מרן הגראי”ל שטיינמן זצ”ל בתפוצות, מטוסו הפרטי של הנגיד ר’ שמעון גליק הועמד לרשותו של הגאון רבי דב לנדו, והקרן אף העמידה מטוס נוסף שהיה אמור לשמש את גדולי ישראל הנוספים שהצטרפו לאירוע. בפועל, חלק מהם טסו דווקא בטיסות רגילות.
‘דיל’ מנצח’
ביום שלישי, ערכו גדולי ישראל דינר עבור עולם התורה בפאר רוֹקאוֵויי שבגבול ברוקלין, ומשם יצאו בטיסה לטורונטו. במהלך יום שלישי, גם לארה”ב הגיעו הדי הידיעה על פסיקת בג”ץ החמורה והדרמטית, שקבעה כי יש להפסיק לאלתר (ובדיעבד מה-1 באפריל למניינם) את תקציב עולם התורה כולו, למי שמחויבים בשירות ביטחון. פסיקה זו, שהגיעה בעיתוי שבו גדולי ישראל עוברים בין בתי נדיבי עם במטרה לגייס כספים, הייתה רעה מאוד לעולם התורה, אך גם שימשה זרז חשוב מאין כמוהו להבנת המצב בארץ ישראל לאשורו.
בדינר בפאר רוֹקאוֵויי הזכיר מרן המשגיח הגה”צ רבי דן סגל את דברי הגמרא במסכת סנהדרין: “אין בן דוד בא עד שתכלה מלכות הזלה מישראל”, ואת דברי רש”י: “שלא תהא להם שום שולטנות לישראל, אפילו שולטנות קלה ודלה”. ושאל המשגיח: “מדוע דווקא לישראל? ומהי שולטנות קלה ודלה? אלא, רואים שהצעד שלפני הגאולה היא שלא תהיה לישראל אפילו שולטנות קלה ודלה. חשבנו שיש בארץ ישראל שולטנות, אפילו קלה, או דלה. אבל נאמר לנו שלפני שמשיח יבוא, חייבת השולטנות הזו לכלות. רואים מכאן, שאף שהגזרות הולכות ונעשות קשות, הן אות לכך שאנו מתקרבים לגאולה. גם אם אין תקציבים מהמדינה לתורה, זהו אך סימן שביאת המשיח מתקרבת”, אמר המשגיח.
למחרת, יום רביעי, קיימו גדולי ישראל דינר בעיירה דיל שבניו ג’רזי, וביום חמישי המריאו קברניטי עולם התורה ארצה. לפי המארגנים, הצליחה הקרן לגייס כ-107 מיליון דולרים, אשר יחולקו בשוויוניות לישיבות הקדושות והכוללים, כדי להבטיח ש’לא תישכח מפי זרעו’.
והמדינה? היא הפסידה, בינתיים, את הזכות להחזיק תורה כפי שהיה תמיד, והנגידים בעלי הלב הבוער מאמריקה זוכים לעשות זאת במקומה. בתקווה שמישהו יתעשת, ויפה שעה אחת קודם. מה שבטוח: עולם התורה – בביתר ובכל הארץ – ימשיך לשגשג ביֶתר שאת ועוז, ו’כל כלי יוצר עלייך לא יצלח’!
