יעקב מרגליות
מאורעות ל”ג בעומר תשפ”ד במירון הותירו בלב הציבור החרדי טעם כאוב – וזאת לנוכח ההתנהגות המשטרתית האלימה שכללה זוועות של ממש כלפי מאות עולים, בהם נשים, ילדים וקשישים.
חלק ממקרי האלימות המשטרתיים תועדו ופורסמו, ואכן גרמו זעזוע ציבורי של ממש. במיוחד החרידה את העולם תמונתו של הישיש רבי אברהם קרויזר משכונת בתי אונגרין בירושלים מוטח ארצה באכזריות, וזה רק קצה הקרחון מסיפורי הזוועה שחוו מי שהיו במירון. מטבע הדברים, לרוב העולים אין אמצעי תיעוד בטלפונים, אולם העדויות מדברות בעד עצמן.
אחת העדויות מתארות כיצד שוטרים זרקו שמונה ילדים לתוך מיגונית והתיזו עליהם גז פלפל, לצד עוד מחזות קשים של אלימות משטרתית נטולת רסן נגד קהל מתפללים, שאף אם עלה בניגוד לחוק – האלימות נגדו הייתה אף היא בלתי חוקית בעליל.
את האמת צריך לומר – ניסיונות הפינוי בכוח של המתפללים החלו עוד לפני האירועים האלימים. כבר בלילה שבין חמישי לשישי הפרה המשטרה את כל הסיכומים עם השר הממונה והפרויקטור והוציאה את הסדרנים החרדים ממתחם הציון בטענה כי בידה מידע על ציוד שהוכן כדי לפגוע בשוטרים.
הסדרנים שבו למחרת, אך במוצש”ק, ליל ההילולא, שוב פרצו השוטרים ולקחו את המושכות לידיהם. בעקבות זאת, הסדרנים החרדים עזבו את המקום ולא יכלו לנהל את הציון והחצר.
האלימות המשטרתית הקשה והמחפירה הופנתה כלפי כל מי ששהה על ההר. עם אישור ובלעדיו. לפי עדויות רבות, כולל של תושבי ביתר, המשטרה התיזה חומרים כימיים שונים על השוהים, נהגה באלימות פיזית קשה, גם נגד נשים וילדים.
האירוע המפורסם ביותר הוא של קבוצת שוטרים שגירשה בכוח את כל מי ששהה במעלה ההר המוביל לציון הקדוש. ליד השוטרים צעד יהודי מבוגר, כבן 80, רבי אברהם קרויזר מירושלים, שצעד בבגדי שבת. הוא היה בכיוון שאליו הורו השוטרים, לא הביע התנגדות או כל כוונה לכך, ולפתע אחד השוטרים דחף אותו בעוצמה מגבו, ללא כל סיבה. הוא הוטח בעוצמה לרצפה כשפניו פוגעים באספלט. השוטר חסר צלם האנוש שפגע בו לא חנן את היהודי הקשיש אף לא במבט והמשיך בהשתוללותו חסרת הרסן. בודדים בלבד הורשו להגיש עזרה ראשונה.
באירוע נוסף ומתועד בכניסה ליישוב מירון התנפלה קבוצת שוטרים על יהודי מבוגר, חסיד תולדות אברהם יצחק, רתוק לכיסא גלגלים, וכמעט הפכה אותו עם כיסאו. זאת לצד ביזוי מחפיר ואלים של נשות ישראל שביקשו לשפוך צקון לחש במירון, וכל זאת מלבד הנפת האלות שהפכה לסמל בל”ג בעומר השנה. מכות לכל עבר, ללא אבחנה, עד לביצוע ירי באוויר כשההשתוללות המשטרתית יצאה משליטה.
אברך תושב ביתר שעדותו הגיעה למערכת מספר כיצד ניסה לבקש משוטר באופן יפה ומנומס שיאפשר לו לעבור עם רכבו. השוטר עשה עצמו כמסכים ואמר לו ‘אתה יכול להתקדם’, ואז שלף מכלית גז מדמיע ורוקן אותה הישר לפניו השורפות של האברך. לאחר מכן כיבד אותו במכות הגונות, ברשעות רצחנית שקשה להעלות על הכתב.
מכות תוך כדי טיפול
גם מתנדבי מד”א ששהו במירון מתוקף תפקידם, העידו על האלימות המשטרתית הקשה כלפי העולים להר. אחד מהם סיפר: “יצאה על קריאה לאחר עילפון בדרך בורמה. יצאתי למקום עם כלי שברשותי, כשהגעתי למקום אני רואה אישה במצב בריאותי מיוחד שוכבת על הארץ מעולפת. על ידה בעגלה ילד בגיל ‘חלאקה’ ועוד שני ילדים בוכים והם מספרים לי באידיש שעצרו את אבא שלהם.
“אני עוצר ורוצה לגשת לטפל. ניגש אליי שוטר וצורח עליי, ‘תעוף מפה, אין לך רשות לטפל, תעוף מכאן השניה או שתחטוף מכות’. אני מסביר לו שזה מקרה חירום ואסור לו למנוע ממני להגיש עזרה ראשונה. השוטר מעיף אותי בברוטליות על הרצפה וצועק ‘אתה תמות פה’ ‘עוף מכאן'”.
המתנדב ממשיך לתאר: “אני קם לוקח את הציוד וניגש לטפל, השוטר ניגש אליי עם אלה ומחטיף לי וגורר אותי על הרצפה. וחוסם אותי יחד עם עוד כמה שוטרים. אני עולה מול המוקד המרחבי של מד”א ומדווח להם, ומקבל הוראה לזוז מהמקום. אני בכל אופן ניגש לטפל פותח וריד נותן נוזלים וכו’ ובזמן הזה חוטף מכות ורב עם השוטרים.
“לאחר הטיפול והפינוי לבית חולים מגיע דיווח על מקרה של מחוסר הכרה ואני מחליט לגשת גם לשם. אני חוזר בחזרה למעלה ומקבל מקרה של חוסר הכרה, ואז מחסום! אני מראה לשוטרים את האישור, אבל, לא נותנים לי לעבור. הוציאו כוח רגלי שיפנו אליי ואני הוצאתי לאמבולנס נוסף. וזה כלום לעומת מה שעברנו. השוטרים התעללו בנו ובמטופלים בצורה שלא ניתן לעלות על הדעת”.
מתנדב מד”א נוסף צוטט בדיווח עם העדות הבאה: “אני רואה שוטר מעיף בחור שטיפס מעל הגדר העליונה ישר ללמטה. זה הר מלא באבנים וגובה של 6-7 מטר. אני שם לב שהבחור נחבל בצורה רצינית בראש ומהיד פשוט ניתז דם. אני רץ להגיש לו עזרה, וכמובן השוטר חוסם אותי. הצלחתי לעבור את השוטר והגשתי עזרה. אני מתנדב כבר שנים בל”ג בעומר במירון ולא ראיתי דבר כזה. האלימות שהופנתה גם כלפיי צוותים רפואיים בלתי מתקבלת על הדעת”.
אכזריות לילד מיוחד
האלימות החלה עוד לפני השבת, עם הפינוי בכוח של משפחות ששכרו דירות ביישוב כאשר לא היה שום חוק שאסר זאת. כל יהודי יכול היה לשכור חדר ביישוב. אנשים על מיטלטליהם הופתעו ביום רביעי בלילה, כשהפכו לעבריינים. לפני כן לא הייתה הגבלה כמה תושבים מותר ליישוב לארח או להשכיר דירות. ואז, באמצע הלילה, צוות של כארבעים לוחמי ימ”מ הסירו דלתות מדירות אירוח, מוציאים נשים, ילדים ותינוקות מהמיטות, על בסיס חוק שעבר כשהם כבר שכנו באותן דירות.
במהלך ל”ג בעומר ספגו ילדים גז מדמיע, כולל ילדי חלאק’ה! גם רבו של מירון, הרב שטרן, שכתושב מירון מותר לו לשהות במקום, סיפר שנכדו, תינוק בן שלושה חודשים, ספג גז מדמיע ונזקק לטיפול רפואי. העדויות מספרות כי השוטרים שברו ראשים, דחפו נשים בכל המצבים. אחת העדויות סיפרה על משפחה עם ילד על הכתפיים שספגה את אלימות השוטרים: השוטר תופס את האבא, מעיף ממנו בחוזקה את הילד ומעביר את האב לניידת משטרה.
תושב מירון בשם ר’ חיים חזיזיאן סיפר: “הבן שלי, ילד בן 20 עם צרכים מיוחדים, הלך לכיוון ישיבת ‘סקולען – חסד לאברהם’, שנמצאת באמצע העלייה, לפני המחסום. בתיעוד האירוע רואים אותו צועד, וכך גם מעידים בחורים שלומדים במקום. לפתע ניגשו אליו שוטרים ו’פוצצו’ אותו במכות בלי שעשה דבר. הילד בטראומה, הוא לא מצליח לישון נורמלי מאז. הוא היה בבית חולים חצי יום לבדיקות וב”ה אין לו פגיעות פנימיות ויצטרך ליווי פסיכיאטרי. אשתי שהייתה שם איתי, גם היא בטראומה מהתקרית.
“היה אדם אחד שניסה לומר להם שמדובר בילד מיוחד, אבל הם לא הקשיבו. לקחו אותו ברגל, אזוק, למרות היותו נחשב כתושב מירון. זהות השוטרים אינה ידועה לנו אבל יש תמונות. עדיין לא הגשנו תלונה, משום שהתייעצתי ואמרו לי להמתין בינתיים, מספר ימים, עד לגיבוש הראיות והעדויות כולן”.
גם התושבים חטפו
גם ר’ שבתי זליקוביץ, תושב מירון בן 22, בנו של יוסי זליקוביץ, משפחה של חסד ידועה ביישוב, מספר על מכות שהפליאו בו לוחמי מג”ב במשך כרבע שעה, ללא כל הסבר, לדבריו. “בשעה שמונה בערב, במוצאי ל”ג בעומר, לא הייתה כניסה לכלי רכב ליישוב, גם לתושבי מירון. המתנתי כשעה בכניסה. ניסיתי לפנות רוורס כדי לחנות במקום אחר. שוטר ניגש אלי, לא היה אכפת לו שאני תושב היישוב. אף אחד מהשוטרים שדפקו והלמו על הרכב לא הקשיב לי. ניסיתי לפנות לחנות במקום אחר, באזור תחנת הדלק. כשבאתי להיכנס ליישוב, הצגתי תעודת זהות וספח, אבל סירבו לתת לי לעבור.
“ניהלנו ויכוח ענייני, ופתאום משום מקום התנפלו עלי מספר שוטרים, חלק מהם יס”מניקים, הפילו את תעודת הזהות, הטלפון וכוס השתייה שהייתה בידי, נתנו לי מכות קשות וגררו אותי על הרצפה. עד עכשיו אני סובל מכאבים. אלה היו מכות יבשות, אבל הכאב רב”.
יצוין, כי על אף שאלו שעלו להר עשו זאת תוך הפרת הנהלים לסגירת ההר – אין שום הצדקה לאלימות שכזו. הזעם הציבורי גובר בין היתר בשל ההשוואה המתבקשת בין התנהלות המשטרה בהפגנות השמאל בתל אביב, ירושלים וכבישים מרכזיים. במקרים אלו, למרות הפרת החוק הבוטה מצד המפגינים אשר פעמים מסכנים חיי אדם, המשטרה התנהלה מולם ברכות יחסית להתנהלות המשטרה כנגד החרדים בהר מירון.
בעוד בהפגנות השמאל, גם במקרים בהם מתועדת הפרת סדר חמורה השוטרים נוהגים באיפוק – התיעודים מהילולת הרשב”י במירון לא מותירים ספק באשר להתנהלות ה’איפה ואיפה’ בה נוהגת המשטרה כלפי עברייני חוק חרדים. עדויות ראייה סיכמו: “זה בלתי נסבל ובלתי נסלח מה שקרה, פשוט ראית שוטרים בלי לב ובלי נשמה, לא היה אכפת להם שמדובר באנשים מבוגרים והם השליכו אנשים בגסות ובאכזריות. מי היה מאמין שככה יתנהגו במדינה יהודית”.
תושב העיר ר’ אריה ארליך פרסם את הדברים הבאים עוד במהלך ל”ג בעומר, כשהחלו לזלוג התיעודים על התנהגותה הברברית של המשטרה: למשטרת ישראל שלום. יש אנשים של”ג בעומר במירון זה עבורם מושא לכיסופים, והשתוקקות וערגה. הם כל השנה חולמים על מירון. ולא זוכרים את עצמם מוותרים אף שנה, ככה מגיל שלוש.
“האנשים האלה, שמירון בוערת להם בכל רובדי הנשמה, מוכנים לעשות למען המטרה הזו גם דברים שבעינינו מוכרים כמסוכנים. לעולם לא תבינו את זה – בדיוק כמו שהם לעולם לא יבינו מה זה להיות אוהד שרוף של בית”ר ירושלים. או הפועל ת”א, זה לא משנה. כל אחד ואמונותיו. כל אחד והדברים שלמענם הוא מוכן ללכת רחוק.
“כדי למנוע את הסכנה, הוטלה עליכם משימה ברורה – לעמוד בצמתי הצפון ולמנוע התקרבות למירון. נכשלתם? אנשים הצליחו בכל זאת להסתנן להר? תפקידכם לשמור על ביטחונם, לא להרביץ להם. המכות שאתם מחטיפים ומשחקי החתול והעכבר במערת הציון לא יורידו אותם מההר ולא יקדמו שום ביטחון לאף אחד. זה נטו נקמה ופריקת תסכול. שוטר אמור להתעלות מעל לשחרור רסנים ויצרים ולחשוב על שלום הציבור. המכות והאלימות לא תורמות – לא לביטחון הציבור, לא לכבוד המקום ולא לאמון הנדרש בין שוטרים לאזרחים. תנו לאנשים להתפלל בשקט ולחזור הביתה בבטחה”, כתב ארליך. הבקשה הזו, כמו תחינותיהם של אלפי המתפללים מול האלות המונפות, הגז המדמיע והיריות באוויר – נפלה על אוזניים ערלות.
דבר השר והפרויקטור
כמובן, התסכול לא פוסח גם על המארגנים החרדיים, שמודים כי במבחן התוצאה – מדובר בכישלון גדול. בטור מיוחד שפרסמו ב’המבשר’ שר ירושלים ומסורת ישראל ר’ מאיר פרוש והפרויקטור ר’ יוסי דייטש, הם כתבו: “ניסינו לעשות כמיטב יכולתנו משום שהבנו שהאופציה השנייה היא סגירת ההר ונעילת הציון. עלינו לבתי גדולי ישראל לקבל את הכוונתם, ופעלנו בהתאם, אך במבחן התוצאה זה לא הצליח. אי אפשר להתכחש לאמת ולעובדות – ‘אי הילולת רשב”י במירון תשפ”ד’ הסתיימה בתחושת החמצה וכישלון, והוא חתום בין היתר במשמרת שלנו.
לדבריהם, “נכון, סיכויי ההצלחה מלכתחילה לא היו גבוהים, יותר נכון אולי אפילו לא היו קיימים, מרגע שהתברר שבעקבות המצב הביטחוני יוטלו הגבלות של פיקוד העורף על ההילולא המסורתית במירון, אבל גם בגרף הכישלון האפשרי לאירוע מהסוג הזה, נחלנו את הכישלון בצורה כואבת מאוד… לא הצלחנו לשמר על אף הנסיבות הביטחוניות החריגות, את שיתוף הפעולה עם המשטרה כבשנה שעברה, אז לא פעלו כוחות משטרה כלל באזור הציון ובוודאי שלא ביצעו שום פעולה מבצעית במתחם הציון ובחצר, ללא תיאום איתנו”, כתבו פרוש ודייטש.
השניים כתבו כי “הייתה זו טעות להסכים מלכתחילה למתווה במסגרתו משרד ירושלים ומסורת ישראל אחראי על קיומו של ה’אין אירוע’, בו בזמן שהמשטרה מוסמכת לאכוף בכוח את צו האלוף, ללא שהותירו מקום לגמישות מבצעית, שאותה נוכל להפעיל.
“אנחנו עדיין לא מבינים את כל הסיבות למה זה לא הצליח, אבל אולי אפשר להתחיל להבין כיצד הגענו למצב הזה, כי גם אנחנו אנשי מירון, גם אנחנו כמעט לא פספסנו ל”ג בעומר במירון מגיל שלוש, גם לנו נשרף הלב לראות את ציון רשב”י כמעט ריק מאדם… “התאמצנו על כך יומם ולילה, במשך תקופה ארוכה, והכל במטרה לאפשר בכל זאת את קיומה של המסורת הקדושה במירון. התוצאה הכואבת אליה הגענו, מחייבת חשבון נפש נוקב ולטכס עצה כיצד מגיעים לשנה הבאה עם מתווה רוחני מתוקן שיתעלה אפילו על ההצלחה של שנת תשפ”ג. כולנו מלאי צער על המצב שנוצר ומביעים את כאבנו על המראות שנראו בל”ג בעומר באתרא קדישא מירון ועל עוגמת הנפש הרבה שהדבר גרם לכלל ישראל”.
