משה יאיר וינשטוק
מזיגה נפלאה של קבלה ומנהגים, נוסח וחסידות, הנהגות מלכות אציליות לצד בקיאות בכתבי הרז. אלו הם המאפיינים הבולטים של שושלת הקודש הזידיטשובאית, מיסודם של הרה”ק רבי צבי הירש מזידיטשוב זי”ע וממשיך דרכו הרה”ק רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב זי”ע, המכונה ‘שר בית הזוהר’ על שם תורת הסוד שהפיץ וביאר בהרחבה, והנחיל לצאצאיו וממשיכי דרכו אחריו.
למעלה ממאתיים שנה לאחר שנוסדה – שושלת הקודש הזידיטשובאית ממשיכה ביתר שאת, ומלהיבה המונים בעבודת השם. עשרות אדמו”רים בדורנו, בארץ הקודש, בארצות הברית ובמקומות נוספים, מתייחסים לשושלת קודש זו, ולמעשה מהווים חוליה בשרשרת שראשיתה בשנות ה’ת”ק בגאליציה ואורה ממשיך לבעור עד ביאת המשיח, שכן בזידיטשוב נהוג היה לומר: “אִין זידיטשוב בְּרֶענְט אַ פַאיֶיער” – בזידיטשוב בוערת אש.
והאש הזו, אש של אהבת השם ויראתו – מלהיטה גם בימינו המוני לבבות בישראל.
גם ביתר עילית זוכה לנציגות זידיטשובאית ייחודית משלה. זו מתמזגת בדמותו רבת האנפין של כ”ק אדמו”ר מזידיטשוב המתגורר בעירנו ומפיץ בה את אורו הייחודי. האדמו”ר הינו בנו של כ”ק האדמו”ר רבי יצחק אייזיק שנייבאלג מזידיטשוב שליט”א (‘זידיטשוב באר שבע’), המנהיג כיום את עדתו בבורו פארק שבניו יורק, שהוא נכדו של הרה”ק רבי שלום מזידיטשוב מצפת זי”ע. הרבי מצפת המשיך את שושלת אדמו”רי זידיטשוב עד הרה”ק רבי צבי הירש מזידיטשוב בעל “עטרת צבי” זי”ע שהיה מתלמידיו של החוזה מלובלין זי”ע. כמו כן, האדמו”ר הינו חתנו של כ”ק האדמו”ר מנדבורנה חיפה.
הרבי שימש שנים ארוכות כראש כולל קליבלנד ונדבורנה בעירנו, ואף משמש כדיין ומורה צדקה. בין היתר עשה שימוש אצל גאב”ד עירנו הבלתי נשכח הגאון הגדול רביב דוד צבי אורדנטליך זצ”ל וכן אצל הגאון רבי יעקב מאיר שטרן שליט”א והגאון רבי שמואל אליעזר שטרן שליט”א בבני ברק.
ערב חג הפסח תשפ”ד, אמרנו ב’שערים’ לטעום מעט מן האור. כמי שנודע בפיו מפיק המרגליות, בהיותו מלהיב נפשות בנועם צוף אמריו לעבודת השם בחיות ובשמחה, כדרכם של אבותיו הקדושים – עלינו למעונו של האדמו”ר המזריח מאורו על העיר והדרים בה, וביקשנו ממנו לשמוע הני מילי מעלייתא לכבוד החג ולכבודם של בני העיר ביתר עילית.
זכינו שהאדמו”ר נענה לפנייתנו במאור פנים, וזיכה דרכנו את תושבי העיר בנועם אמריו המלהיבים והמיוחדים, שהם בבחינת ‘טופח על מנת להטפיח’.
מעזה לליז’ענסק
“אחד מן היסודות שעל האדם להחדיר בנפשו פנימה, הוא ‘לחיות’ ברוחניות, להפיח נשמת חיים בכל מעשיו הרוחניים, להתפלל, ללמוד תורה, לעשות חסד, להדר במצוות עם ‘חיות דקדושה’, עם לב, עם נשמה”. באמירה זו פותח כ”ק אדמו”ר מזידיטשוב שליט”א את שיחת החג המיוחדת לקוראי “שערים” לקראת חג הפסח.
ואמנם, גם מבלי שיאמרו הדברים בפירוש, מסר זה עולה מכל דיבור ומכל תנועה בשיחה המיוחדת. כי בראש ובראשונה ניכרים בתוך הדברים של הרבי רוח החיים, ההתלהבות דקדושה, הלב הגדול והנשמה הבוערת להשי”ת ולתורתו.
“לכל יהודי יש את הרגעים של התעוררות הלב, את אותה הרגשה פנימית בוערת של ‘כל עצמותי תאמרנה ה’ מי כמוך'” אומר לנו הרבי ועיניו בוערות “הנה לפני כמה ימים חזרתי מהציון הקדוש של הרה”ק רבי אלימלך מליז’ענסק זיע”א. עמך ישראל מכל גווני הקשת הגיעו גם הם לציון הקדוש לשפוך צקון לחשם כלפי בוראם בזכות הצדיק, ולא היה צריך להיות בעל השגות גבוהות כדי לחוות את התעוררות הלב שהקיפה את כולם. מין אקלים של רוח חיים, של קדושה וטהרה, הרגשת דבקות עילאית וחיות פנימית פועמת. זה למשל רגע שעל האדם לנצור בלבבו וליטול עמו הלאה לדרך החיים.
“ואם בהרה”ק רבי מיילע’ך עסקינן, נוסיף ונספר את שאירע בערב שבת קודש שלפני יומא דהילולא של הצדיק השנה. במוצאי שבת קודש, ליל ההילולא, בקשנו לערוך סעודת הילולא בבית מדרשנו. כבר בערב שבת קודש דאגנו שיתלו את המודעה המזמינה את הציבור הקדוש ליטול חלק ולהשתתף בסעודה.
“והנה ניגש לבני יהודי שאינו דתי, ומברר האם הוא קשור להכנת סעודת ההילולא של הצדיק ה’נועם אלימלך’. בני השיב בחיוב, והלה הוציא מכיסו סכום כסף יפה ומסרו לבני כהשתתפות בהוצאות הסעודה. כנראה שבני לא הצליח לכלוא את הבעת הפליאה שעל פניו, ואותו יהודי הסביר: ‘בני ז”ל הי”ד נהרג ל”ע בקרב ברצועת עזה לפני כחודשיים. השבר שעברנו היה קשה מנשוא והכאב פילח את ליבותינו הדוויים. חברים ייעצו לנו שנצא לכמה ימים בחוץ לארץ ‘לנקות את הראש’, להחליף אווירה, וכך אולי תשתפר הרגשתנו. זה מאוד מועיל, ציטטו בני משפחות שכולות אחרות שכך נהגו ואף המליצו. אולם אני – ליבי לא נתן לי לנהוג כך. לנסוע לחו”ל אני מסכים, אמרתי, אולם לא לבילוי, אלא להתפלל על קברות צדיקים’.
“וכך מצא אותו יהודי את עצמו מצויד בכיפה ובספר תהלים, בציונו הקדוש של בעל ה”נועם אלימלך” זי”ע. ‘ההרגשה שחוויתי שם הייתה משהו שאינני יכול לתאר במילים’, אמר אותו יהודי, ‘מעולם לא חוויתי משהו עמוק כל כך קודם לכן’. אותו יהודי שמתגורר ביישוב באזור, מגיע בכל ערב שבת לעירנו לעריכת קניות ולטבול במקווה לכבוד שבת, וכשראה את המודעה בדבר סעודת ההילולא – ביקש להשתתף.
“הנה לנו”, אומר האדמו”ר בהתלהבות-קודש, “גם יהודי רחוק מעבודת ה’ וקיום המצוות אינם טבועים בדמו – גם לו יש את ההתעוררות בזכות הצדיק. וכפי שאמר פעם מרן ה’ראדינער’ זצוק”ל (כלומר – מרן ה’חפץ חיים’. הרבי נוהג כך לכנותו, כפי שנהג הרה”ק מוהר”א מבעלזא זי”ע בכדי שלא לצטט חלק מפסוק מן התהלים) לתלמיד שראה על שולחנו את הספר ‘נועם אלימלך’. ‘דע לך’, אמר הראדינ’ר לאותו תלמיד, ‘שאם יש יהודי בעולם שמתעורר לתשובה – הרי זה בזכות הצדיק הזה’.
אמונה שחודרת לנשמה
“כעת זו המשימה”, אומר האדמו”ר בנועם-שיחו ל’שערים’, “להעתיק את אותה חיות, את אותה הרוח שיש לנו באותם רגעי ההתעלות, הלאה, כי ממנו ניקח לעבוד את השם. ואינה דומה עבודת השם עם התעוררות הלב, לעבודת ה’ בלי אותה רוח חיים. כי זו הייתה מזימתו של עמלק ימ”ש, ‘אשר קרך בדרך’ – להכניס קרירות בעבודת השם, וזוהי תשובת המשקל למזימתו זו: להתעטף בחמימות וברוח קדושה.
ליל הסדר הוא ליל האמונה, היאך נחדיר את אורה של האמונה בנפשנו פנימה בזה הלילה, ואיך ניטיב להעביר זאת לילדינו?
“אמונה היא הכול בחיים. דוד המלך ע”ה כתב בתהלים ‘כל מצוותיך אמונה’, כי האמונה היא לא פרט אחד, אלא כלל הכולל את כל המצוות ואת כל הווייתו של האדם. כי התורה היא אמונה, והשבת היא אמונה, ופסח כולו אמונה. מכל מקום תגיע לאמונה. הכול שופע אמונה.
אל הגאון רבי יעקב קמינצקי זצוק”ל הגיע תלמיד ותינה את מצוקתו: ‘הנה ליל הסדר קרב ובא, ואני מבקש לקיים מצוות ‘והגדת לבנך’. דא עקא, שהמלמד של בני עושה עבודה יסודית במיוחד, והוא הקדים ולמד איתם את כל מדרשי חז”ל על יציאת מצרים. לא נותר לי מה לספר לו…’
“נענה הגר”י קמינצקי ואמר: ‘למד איתו את הרמב”ן שבסוף פרשת בא’. הרמב”ן בסוף פרשת בא כותב על ניסי יציאת מצרים כך: ‘מן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים, שהם יסוד התורה כלה. שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו, עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים. אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות – יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם – יכריתנו ענשו. הכל בגזרת עליון’.
“את הניסים הגדולים שנעשו ביציאת מצרים היטיב המלמד לספר לתלמידיו, אולם את מטרתם ואת התועלת שכל אחד צריך להפיק מהם – את זה עדיין צריך להעמיק בלב פנימה. וזה הוא תפקיד ליל הסדר, להסתכל על ניסי יציאת מצרים ובאמצעותם להבין כי כל תהלוכות חיינו שכולן נס ואין בהם טבע כלל, והכול גזירה מאתו יתברך.
“הגאון הצדיק רבי חיים ברים זצ”ל נשא פעם את משלו החריף על אודות הדור שלנו, לאור דברי הרמב”ן הללו ואמר: הנה מלמד שמלמד את תלמידיו את האותיות וסימני הניקוד, מטעים לתלמידיו ואומר ‘קמ”ץ אל”ף אָ, קמ”ץ בי”ת בָּ, וכן הלאה’. יש מהתלמידים שאינם זקוקים שבכל פעם מחדש יקדים המלמד ויאמר מחדש ‘קמ”ץ גימ”ל גָ וכן הלאה, כי הם מבינים כי מה שאמר בתחילה, שהוא עוסק בניקוד של קמ”ץ – ממשיך הלאה גם לאותיות הבאות שיקריא הרבי. אולם אלו שאינם נבונים דיים – הם צריכים בכל פעם מחדש שהוא יאמר להם באיזה ניקוד הוא עוסק, לפני כל הגייה.
“כך גם בנושא הניסים ואור האמונה הבוקע מהם. הרמב”ן דיבר על אודות הדורות שבהם הספיק נס גלוי אחד כדי להשליך על מאורעות החיים שאחריהם, ובני האדם ידעו להפנים כי אותו נס מגלה גם על כל המאורעות האחרים. אולם דורנו דור חלוש הוא, וצריך בכל פעם מחדש את התזכורות הללו של הניסים הגלויים, ובלעדיהם קשה לו”…
אז אם בכל יום בכל השנה כולה, האמונה היא יסוד שצריך לעורר ולהחיות, במה מיוחד ליל הסדר?
בעל חידושי הרי”ם זי”ע מביא, כי בכל מכה ומכה שהשית הקב”ה על המצרים, בעוד היה הנגף משתולל במחוזות המצרים, אצל בני ישראל הייתה הרפואה, והיינו בדברים שברוח. שאז הייתה מתחזקת אצלם האמונה והיו רואים את העולם באור בהיר של אמונה זכה. ליבם היה מתעורר ורך כמו חמאה אז, לקלוט ולשמוע כל שדבר שבקדושה. וכל בכל דור ודור שחייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים – מתעוררת אותה הרגשה, וזה בליל הסדר”.
מבוכה בבית הכנסת
האדמו”ר מציין בנועם-שיחו, כי “דברים ברוח דומה כותב בעל ה”אוהב ישראל” מאפטא זי”ע על סגוליותו המיוחדת של ליל הסדר: ‘הנה באמת אף אם התינוק שואל את האב שאלה זו בשאר ימות השנה אז יכול האב גם כן להשיב להבן כפי הכתוב בתורה, אך דהתורה הקדושה מורה לנו דכל ימות השנה אף אם יאמר להבן הסיפור יציאת מצרים לא יהיו אז הדברים מתיישבים בליבו ולא יכנסו באזניו כי זה תלוי באמונת הלב ולאו כל מוחא סביל דא. וזה שאמרה לנו התורה בעבור זה ודרש בעל ההגדה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. רוצה לומר בליל פסח, שאז מתגלין הארת המוחין אשר רומזין לזה המצה והמרור ובזו הלילה מתגלה אור השכל והאמת והאמונה וחופף בלילה הזה… ואז, כשתשיב לבנך תשובה זו ותגיד לפניו כל הסיפור הלז אז בוודאי יכנסו דברי האב באזני הבן ויאמין באמת ביציאת מצרים.
“הרי לנו כוח סגוליותו המיוחדת של ליל הסדר שאז נפתחים שערי המוח והלב, ואז היא שעת הכושר להנחיל לבנים את סיפור יציאת מצרים באור האמונה הנכון, שיחדור ללבבות ואף ילווה אותם הלאה וישפיע עליהם”.
“כוחו של ליד הסדר גדול כלפי כל אחד”, אומר הרבי, “ילדים ומבוגרים כאחת. ישנו ווארט נוקב של מרן הרה”ק מרופשיץ זי”ע על דברי הפסוק “והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת” מדוע דווקא ‘מחר’?
“וכך הוא מבאר את הדברים: ישנו בן מעוטר בכל מידה נכונה, ירא שמים בתכלית הוגה בתורה ועובד ה’ באמת, שנושא עיניים לאביו שדרגתו פחותה והוא שקוע בהוויות החומר. אביו הוא בעלב’ת פשוט, וליבו של הבן יוצא: ‘מתי אבי ישכיל אף הוא להתרומם ולהגיע לדרגות עילאיות יותר?’ והנה בליל הסדר מתעטף אביו בקיטל, ופניו אחרות. לפתע שיגו ושיחו מרומם יותר, רוחני יותר, עילאי יותר, ודבריו דיבורי אמונה והגות מזוקקת, והסדר נמשך עוד ועוד, ואור החג זורח ומבהיק בתוככי ביתם. ליבו של הבן עולה אז על גדותיו באושר בלתי ניתן להכלה כמעט. הנה משאלתו מתגשמת… אביו בן עליה הוא…
“למחרת בבוקר, בעת אשר ניצב הבן על מקומו בבית הכנסת כדרכו שנמנה הוא מעשרה הראשונים, נותן הוא עיניו מדי פעם בדלת, מצפה לראות את אביו, שאמנם עד היום לא הקדים לבוא, אולם הרי מאתמול בלילה – פנים חדשות באו לכאן, וכעת ודאי יקדים יבוא ויתפלל ברתחה ובלב הומה…
אולם בית הכנסת מתמלא ואביו מתבושש מלבוא. וכשהציבור כבר מתכונן לאמירת ‘ברכו’ נדחק אביו אל בית הכנסת כמנהגו מימים ימימה, וליבו של הבן צונח בקרבו. ולאחר מכן אינו מצליח לכלוא את שאלתו שזועקת מתוכו, באותו בוקר של “מחר”- למחרת ליל הסדר, “מה זאת?” איך ייתכן כדבר הזה, הן אמש הכול נראה היה אחרת ומה אירע לפתע?
“ותשובתו של האב נשמעת אולי קצת מתנצלת. ‘צר לי לאכזב אותך בני יקירי… ‘בחוזק יד הוציאנו…’ אתמול בלילה זה לא הייתי ממש אני, זה כוחו של ליל הסדר שהשפיע עלי, היה זה ‘חוזק יד’ חוזקו של הלילה, נפלאותיו של החג, זה לא הייתי אני ממש”…
“אבל החכמה האמיתית”, מחייך האדמו”ר “היא לנצל את כל הטוב הזה של ליל הסדר, שנדע להמשיך אותו הלאה”.
איך עושים זאת?
“על ידי הכנה ראויה. כשיעריך האדם את ההזדמנות הטובה הטמונה בליל הסדר, יידע להכין את הכלים כדי לאסוף מהטוב הזה, לרכוש לעצמו את אותן סגולות כירושת נצח ואז יוכל להגיע אל ה”מחר” כשפניו עדיין מאירות באור האמונה והדבקות בהשם יתברך”.
‘כזית’ אמונה וביטחון
נפשו של האדמו”ר יוצאת בְּדַבְּרוֹ על שֶׂגֶב מהותו של ליל הסדר.
ליל הסדר הוא אפוא זמן שבו אוזניו של הילד כרויות ונכונות לשמוע ולהפנים. מה העצות לנצל את הקשב הזה כדי להטמיע עוד מסרים שנחפוץ להעביר לילדים.
“אצלנו מקובל המנהג, שלאחר שהבנים שואלים “מה נשתנה”, מתחיל האב בסיפור בריאת העולם, יצירת האדם והשתלשלות הדורות עד יציאת מצרים, כשתוך כדי משכיל האב לנצל את המאורעות השונים כדי להחדיר ערכים של תורה, יראת שמים ומידות טובות.
“כשעוסקים בחטא אדם הראשון חוזרים אנו על דברי הרה”ק מצאנז זי”ע שהלוואי ומסוגלים היינו לקיים מצוות אכילת מצה באותן הכוונות שהיו לאדם הראשון בזמן חטא עץ הדעת. זה ברור שאין לנו כל השגה בדרגותיו העילאיות, אבל יכולים אנו ללמוד ממעשה זה את החשיבות הנוראית של זהירות מהחטא. במעשה קין והבל יכולים להתמקד במידת הקנאה וכן הלאה, מהאבות הקדושים ושבטי ק-ה.
“כל זה בדיוק משום שבאותו הזמן אוזניהם של הילדים כרויות לשמוע את שבפינו ועלינו לנצל את ההזדמנות וכאמור. שערי הלב פתוחים צריכים לנצל את זה.
ואם אדם ירצה לקחת על עצמו משהו מעשי, קבלה טובה מליל הסדר, במה כדאי שיבחר?
“אקדים ואספר: אני רואה זכות גדולה שב”ה זכינו להעביר שיעור בבית המדרש בין מנחה למעריב מידי יום שיעור ב’שער הבטחון’ בחובות הלבבות.
ישנו ווארט של בעל ‘דגל מחנה אפרים’ על דברי הפסוק ‘להודיע שכל קוויך לא יבושו ולא ייכלמו לנצח’. מה הפשט ‘כל קוויך’? אלא הפשט הוא שאפילו ‘כלשהו’ של בטחון, די בו כדי לנצח ולהצליח ולא להיכלם לנצח.
אפילו שיעור קצר בכל יום של ‘שער הבטחון’, יש בו כדי לשנות מהות של אדם. וכוונתי מבחור ועד איש שיבה.
“סיפר לי בחור צעיר אחרי שנחשף לתוכן של שער הבטחון, שבעבר סבר בטעות כי נושא הבטחון שייך רק לאנשים מבוגרים שמתמודדים עם חובות ועולם נישואי צאצאים, ולפתע למד כי נושא הבטחון שייך לכל אחד, ואז נמוגו הכעסים על המשגיח והתלונות על האחים, והרטינות על ההורים… הכול נכנס לפרופורציות הנכונות, הן הכול מאתו יתברך, לא משנה מה אעשה – מה שנגזר עלי יארע, ומה לי כי אלין?”
ראש השנה לאמונה
כעת פונה האדמו”ר בעצה טובה עבור הקוראים לקראת חג הפסח.
“אם אבקש לתת עצה טובה לקהל הקוראים הקדוש, אמליץ בכל פה לקחת מליל הסדר, שהוא ראש השנה לאמונה, את הקבלה הזאת: ללמוד בקביעות לימוד קבוע מ’שער הבטחון’ של חובות הלבבות, כי גופא בתר רישיה גריר. האמינו לי – חייכם ישתנו באחת לטובה.
“יהודי בא להשיח בפני את ליבו ואמר כי משך תקופה ארוכה הוא חש ריקנות בחייו, הוא הלך לעבודה כל יום וחזר על אותן פעולות שוב ושוב, והוא לא הרגיש די סיפוק, ועל אף שההכנסה הכספית יפה יחסית – עדיין לא הרגיש סיפוק. אמנם מאז שהוא התחיל ללמוד ‘שער הבטחון’ הכול נדמה בעיניו אחרת, כי כל מה שהוא עושה – כל דבר שהוא מזיז ממקומו – בהכול עושה הוא את רצון ההשגחה העליונה וממלא את תקפידו עלי אדמות, וחייו הפכו מלאים וגדושים באמונה”.
בימים אלו נראה כי צריכים אנו את הרגשת הבטחון יותר מכול, כשאיומי מלחמה נשמעים באופק והחשש שוכן בלבבות.
“אכן כן”, נאנח האדמו”ר. “בתחילת פרשת צו מביא רש”י את דברי חז”ל “אמר רבי שמעון, ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס”. בדרך רמז ניתן לומר, ש’כיס’ הוא המגן. אמנם במקום שיש בו ‘חסרון כיס’ כלומר – שהאדם אינו מרגיש מוגן דיו ובטוח, אזי שרוי הוא במצב פחות טוב, אולם המצב האידיאלי הוא כשהוא מרגיש נתון ב’כיס’ מוגן ובטוח, והאמת היא שיהודי כך צריך תמיד להרגיש “כגמול עלי אמו” שמסוככת ומגנה עליו תמיד. כך אבינו שבשמים מגן עלינו תמיד ובו אנו צריכים לבטוח. וגם בעת הזאת שיש חששות ופחדים.
ובעוד שישנם אחינו בני ישראל הנתונים בצרה ובשביה, מה עלינו לעשות?
“ראשית, כל ישראל ערבים זה לזה, ואין ספק כי ליבנו נתון לכל אחד מישראל שנתון בצרה. מרן הבעש”ט הקד’ אמר, כי כשיהודי מצטער בגין צערו של יהודי אחר – בכוח הצער הזה יכול לשבר גם שמים נעולים.
“וכבר אמרו צדיקים שהגימטריה של הפסוק “ואהבת את ה’ אלוקיך” זהה לערך הגימטרי של המילים “ואהבת לרעך כמוך אני ה'” כי היסוד של אהבת ה’ הוא אהבת ישראל.
“ראוי אפוא לומר תהלים לישועת עם ישראל, ולהרבות מצוות ומעשים טובים, לכל יהודי שנמצא בצרה ובצוקה. וגם אלו שמתמודדים ל”ע עם בעיות בריאות ובעיות כלכליות, להעתיר רחמים על כל כלל ישראל, כי אנשים אחים אנחנו”, מציין האדמו”ר.
ל”ב שנים בביתר
לסיום, אנו מבקשים לשאול את האדמו”ר על מהותה וטיבה של ביתר בעיניו.
הרבי מתגורר כבר שנים ארוכות בעיר. במהלכן התפתחה העיר במאוד. האם שינתה העיר את פניה באותן שנים?
“אנחנו מתגוררים בעיר כבר כשלושים ושתיים שנים. העיר התפתחה וגדלה מכל הבחינות, גם בחלק הגשמי בהתרחבות הנראית לעין, וגם בחלק הרוחני-תורני, עם מוסדות תורה וחסד, ציבור ירא שמים ורוח של קדושה שמסוככת על העיר. ביתר בהחלט גדלה, אולם פניה הטובות שהיו לה אז – נותרו בה עד היום. הצביון של העיר שמונהג על ידי מורינו המרא דאתרא הוא מיוחד ממש והאחדות ששוררת בה – אין לה אח ורע. כולם כאן חיים ביחד, מתוך כבוד הדדי ואחדות הלבבות.
“לא אוכל שלא להזכיר את הכרת הטוב העצומה שלי לראש העיר הרה”ח ר’ מאיר רובינשטיין הי”ו שלפני עשרות שנים יצא למאבק שאז היה בו מן החידוש ומן התעוזה, להפוך את התחבורה הציבורית למהדרין. מדובר היה במאבק עיקש אבל הוא הוביל אותו וגם ניצח. אותו מאורע מציב את עיר התורה ביתר כמובילה דרך של קדושה וטהרה, ורושם זה ניכר עד ימינו אנו.
“ברצוני לברך את כל תושבי העיר שיזכו למלא את אסמיהם מיבול האמונה והבטחון ששורה בליל הסדר – זמן בו שערי הלבבות נפתחים אחת בשנה, שישכילו לקחת איתם הלאה את אותה השקפה זכה וטהורה לדרך החיים, ובזכות אותה אמונה נזכה כולנו שיכלה כל צר ומשטין מעלינו שיסור מעם ישראל כל מכאוב וקושי, ונגיע במהרה לגאולה השלמה בביאת משיח צדקנו ונזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים בבניין בית מקדשנו במהרה בימינו אמן!”
